טיסת הבונוס של סטארדאסט ליד השביט טמפל-1 – ביום שני

זו טיסה שניה לאותו השביט. בפעם הקודמת היתה זו החללית דיפ אימפקט ב-2005, ובינתיים הוא הספיק להקיף פעם אחת את השמש. זו גם משימה חדשה עבור חללית שכבר פגשה שביט אחר והביאה דוגמאות גז ממנו לכדור הארץ

סיבוב בונוס הוא משהו שקשור יותר לשעשועוני טלוויזיה, לא בחללית חלוצית לחלל העמוק. “אנו נמצאים בהחלט בסיבוב הבונוס” אומר מנהל פרויקט סטארדאסט נקסט תים לארסון במרכז JPL של נאס”א בפסדינה, קליפורניה. חללית זו כבר טסה ליד אסטרואיד ושביט, החזירה דוגמיות אבק לכדור הארץ וכעת, כמעט כפליים מאורך חייה המתוכנן היא נעה לעבר מפגש עם כוכב שביט נוסף.

החללית סטארדאסט שוגרה ב-7 בפברואר 1999 לחקר כוכב שביט. לפני סטרדאסט שבע חלליות מארה”ב, רוסיה יפן וסוכנות החלל האירופית ביקרו בשביטים – הם ערכו מפגשים קצרים אסוף נתונים ולעיתתים תמונות  של גלעין השביט במהלך הטיסה.

כמו ציידי השביטים לפניו, סטארדאסט חלף בקרבת שביט, אסף נתונים וצילם תמונות אך היתה לו גם היכולת לחזור הביתה ולשאת עימו חומר שביטי – חלקיקים מהשביט עצמו. לאורך הדרך, החללית בגודל תא טלפון ציבורי (מישהו עוד זוכר מה זה?) ביצעה עוד כמה אבני דרך ועוד כמה פעמים שעשתה בפעם הראשונה.

בסיבוב הראשון, במשימתה המקורית, ביצעה סטארדאסט תצפיות על האסטרואיד אנה פרנק, בסך הכל האסטרואיד השישי בהסטוריה שצולם מקרוב. לאחר מכן היא סימנה עוד כמה בכורות בחקר הלךך. היא היתה הראשונה לטוס ליד שביט ולאסוף חלקיקים מהאבק שלו, כשהיא חולפת מאחוריו במהירות של שישה קילומטרים בשניה. לאחר מכן היא היתה החללית הראשונה ששבה לכדור הארץ לאחר שהגיעה עד מעבר למסלול מאדים במסע של שנתיים, מרחק של 1.2 מיליארד קילומטרים. כאשר החללית סטארדאסט הטילה את דוגמאות האבק של השביט וילט 2, הקספולה היתה העצם מעשי ידי אדם המהיר ביותר שנכנס לאטמוספירה.

החללית גם היתה הראשונה לספק דוגמאות אבק שביטי שיאפשרו למדענים לחשוף סודות של השביטים במשך שנים.

אף כי חלק ממרכיביה יצאו לגמלאות, ותא ההחזרה שמשקלו 45 ק”ג נמצא בתצוגה באולם הראשי של המוזיאון הסמיתסוני בוושינגטון. ואולם שאר המרכיבים עדיין שם – ועדיין יש עבודה לעשות.

“הצבנו את סטארדאסט במסלול חניה שיביא אותה בחזרה לכדור הארץ בתוך שנתיים ובינתיים ביקשנו מהקהילה המדעית הצעות מה לעשות עם החללית שיש לה עדיין דלק ומכשיריה עדיין פועלים, אומר ג’ים גרין, מנהל חטיבת המדעים הפלנטריים של נאס”א.

בינואר 2007, מתוך מבחר הצעות ורעיונות בחרה נאס”א בפרויקט סטארדאסט נקסט. היתה זו תוכנית לבקר מחדש את השביט טמפל 1 בעשירית המחיר של שיגו חללית חדשה. השביט טמפל 1 היה בעל עניין בנאס”א. היתה זו המשימה הראשונה של חללית קודמת של נאס”א ביולי 2005 – המשימה דיפ אימפקט הציבה קליע נחושת במשקל של כ-300 ק”ג על מסלול התרסקות עם השביט וצפתה בתוצאות ההתנגשות באמצעות מצלמות על החללית העיקרית ומכדור הארץ.

“התוכנית היתה להתקרב לשביט טמפל 1 לביקור ידידותי יותר מאשר קודמנו” אומר ג’ו ווורקה, החוקר הראשי בנקסט מאוניברסיטת קורנל. היא אמורה להתקרב עד למרחק של כ-200 קילומטר מטמפל-1 ולראות את השינויים שחלו בו בחמש וחצי השנים האחרונות.

תקופת זמן זו משמעותית עבור טמפל-1 שכן השביט הקיף את השמש פעם אחת. לא קורה הרבה במהלך המעבר באיזורים הקרים של מערכת השמש החיצונית, אך כאשר השביט מתקרב לפרהיליון שלו (הנקודה הקרובה ביותר לשמש) דברים מתחילים להשתנות.

“שביטים מרהיבים כאשר הם מתקרבים לשמש, אך אנו עדיין אינונ מבינים אותם טוב כפי שהיינו צריכים” אומר וורקה. “הם גם שליחים מהעבר. הם יכולים לספר לנו כיצד מערכת השמש נוצרה ולהבין כיצד השביטים עצמם השתנו מאז היווצרותם.

כך שהחללית שנעה הרחק מכל קודמותיה נשלחה שוב בשם ההזדמנות המדעית. בינתיים היא גמעה במשך ארבע וחצי שנים מעל מיליארד קילומטרים. ועברה כמה מכשולים לאורך הדרך.

“אחד האתגרים לשיגור חללית למשימה שלא תוכננה במקור אליה היא שאינך מתחיל עם מכל דלק מלא” אומר לארסון. “כמעט כל משימת חלל עמוק מתחילה עם דלק שמספיק למשימה, וקצת רזרבות לצורך תמרוני שינוי והתאמת כיוון ואי ודאויות אחרות. למרבה המזל, צוות הניווט של המשימה עשה עבודה טובה, החללית עבדה היטב והיתה כמות מספיק של דלק חרום על הסיפון לאחר המשימה העיקרית כדי לאפשר את ההתקרבות הנוספת, אך רק בקושי.”

“אנו מעריכים שרק פחות מ-3% מהדלק המקורי שעימו שוגרה המשימה נשאר” אמר לארסון. “זו רק הערכה משום שאףאחד לא המציא מד דלק מדויק לחלליות. יש כמה טכניקות טובות שנקטנו כדי לבצע את ההערכות, אך אלו עדיין הערכות.”

אחת הדרכים להעריך היא התבוננות בהסטוריה של החללית, כמה זמן הופעלו מנועיה. כאשר הדבר נעשה עם סטרדאסט, הסתבר שהדבר נעשה כחצי מיליון פעמים ב-12 השנים האחרונות.

“תמיד יש פלוס או מינוס בכל בעירה, כאשר מוסיפים את כולם מקבלים טווח בכמה דלק השתמשו” אמר לארסון.

בעיה נוספת היא שמעברו של שביט ליד השמש עלולה להבעיר סילוני גז ואבק שיכולים לגרום לשינוי מסלולו, לעיתים בדרכים בלתי צפויות, דבר שפוגע בדיוק  חישוב המיקום לצורך המפגש. לאחר מכן ישנה שאלת המרחק. סטארדאסט תחלוף ליד טמפל-1 כמעט בצד המנוגד לשמש מכדור הארץ, דבר שיקשה על הקשר עם כדור הארץ. על זה יש להוסיף את החללית סטארדאסט עצמה. היא שוגרה כאשר ביל קלינטון היה נשיא, התבשלה וקפאה אינספור פעמים במסעה במערכת השמש החיצונית והפנימית.  היא גם חטפה לא מעט קרינה בסופות שמש. ובעוד הדלק שלה כמעט אזל  זה לא אומר שלא נשאר כלום במכל הדלק.

“כל האתגרים הללו היו קשים אנו מאמינים שהצוות שלנו והחללית יענו על כולם, ואנו מצפים לראות כיצד נראה טמפל 1 בימים אלה.

לחוקרים ולשאר העולם תהיה הזדמנות, החל מכמה שעות לאחר המפגש ביום שני, 14 בפברוא בערך בשעה 16:56 שעון ישראל, לצפות בראשונה מבין 72 תמונות של השביט טמפל 1.

כל התמונות יצולמו בידי מצלמת הניווט של החללית – שהיא עצמה היתה מצלמה רזרבית שיועדה למשימות קודמות באם המצלמה שלהם לא תהיה תקינה. וויאג’ר (ששוגרה ב-1977), גלילאו (ששוגרה ב-1989) וקאסיני (ששוגרה ב-1997). יידרשו 15 דקות להעברת כל תמונה. לכל הנתונים יקח כעשר שעות להגיע לקרקע.

לידיעה באתר נאס”א