החלקיקים שנאספו עשויים לגלות את סודות היקום
אבי בליזובסקי
לאחר שעברה ארבע שנים ולמעלה מ-3 מיליארד קילומטרים, החללית המהירה של נאס”א הצליחה להגיע לזנב מנצנץ של שביט ביום שישי, לאסוף דגימות אבק ממנו ושלחה צילומים נדירים של גוף שמימי ממרחק 230 קילומטרים בלבד.
מעט לאחר השעה 21:45 ביום שישי האחרון, שעון ישראל, הגיעה החללית סטארדאסט לנקודה הקרובה ביותר לגוש המאסיבי של סלע וקרח הידוע בשם השביט ווילד-2, כשהיא מתקרבת למרחק של 230-250 קילומטרים ממנו, במהירות של קרוב ל-22 אלף קמ”ש.
בנקודה זו עשתה החללית תפנית, כיוונה את המצלמה שלה לעבר גרעין השביט וצילמה תמונות שהחלו להגיע לכדור הארץ שעה מאוחר יותר. החללית גם דיווחה כי הזרוע הרובוטית שלה דמוית מחבט הטניס תפסה אבק בעזרת חומר הקרוי אירוג'ל.
“הצלחנו לאסוף בהצלחה דוגמיות מהשביט וכעת אנחנו מביאים אותם הביתה לניתוח במעבדות בכל רחבי העולם” אומר דון בראונלי מאוניברסיטת וושינגטון, החוקר הראשי במשימת סטארדאסט, משימה שעלתה 200 מיליון דולרים.
בעוד שלחלקיקים שנאספו בחלל יקח שנתיים להגיע לכדור הארץ, המדענים אמרו כי סופר האבק יחל לשדר את ממצאיו על גודלם ומספרם של החלקיקים מיידית לכדור הארץ. גאדג'ט נוסף מתוכנן לנתח ולדווח על הרכב החומר, והחוקרים מקוים לקבל תמונות שחור-לבן רבות של גרעינו הקפוא של השביט בימים הבאים.
ואולם ההבטחה הגדולה ביותר נמצאת ביחד עם האבק על סיפון החללית. אם היא תביא את הדוגמיות בחזרה, המשימה תהיה המשימה הרובוטית הראשונה שהביאה חומר מן החלל מאז 1976, כאשר החללית הסוביטית לונה 24 החזירה סלעים ואבנים מן הירח.
התקווה היא שאבק השביט, ששכן בקור של החלל במשך מיליארדי שנים, יוכל לספק רמזים לשאלה כיצד נוצרה מערכת השמש, לרבות השמש וכוכבי הלכת, ואולי גם כיצד נוצרו כוכבים אחרים והיקום כולו.
בעשורים האחרונים, חלפו כמה חלליות קרוב לשביטים וסיפקו לנו נתונים מצוינים” אמר בראונלי. “סטארדאטס מסמלת את הפעם הראשונה שאי פעם אספנו דוגמיות משביט לצורך הבאתם לכדור הארץ למחקר.
שרידות של חללית במרחק 300 מיליון קילומטרים מכדור הארץ איננו דבר קל. המדענים הכינו את הכלי בגודל של מקרר להתקלות בסלעים ושאר השברים הטסים להם במהירות של פי 6 מכדור רובה. החללית היתה מוגנת בידי שני פגושים מלפנים, שהגנו על קולטי השמש שלהו ומגן נוסף שהגן על גוף החללית.
“טסנו דרך האיזור המסוכן ביותר ואנחנו עדיין בקשר עם החללית”, אמר תום דוקסבורי, מנהל תוכנית סאטרדאסט. “אנחנו יכולים לנשום כעת יותר בקלות”. אמר, כשלחץ ידייעם עם עמיתיו המדענים במעבדה להנע סילוני של נאס”א בפסדינה, קליפורניה.
לאחר סיום איסוף החלקיקים, הזרוע שאספה אותם היתה המאורה להתקפל לתוך קפסולה, המתוכננת להסגר כמו צדפה לצורך החזרה לכדור הארץ.
בינואר 2006, הקפסולה מתוכננת להפרד מהחללית ולנחות נחיתה רכה במדבריות יוטה, בעוד ספינת האם, סטארדאסט תישאר בחללל. בתוך הקפסולה יהיו גם חלקיקים שנאספו בחודשים פברואר עד מאי 2000, כאשר החללית חלפה דרך איזור שבו זורמים חלקיקי האבק הבין כוכבי במערכת השמש.
המדע שיצא מכל זה, יספר לנו אודות התקופה הראשונה, תקופת יצירת מערכת השמש, התפקיד של השביטים ביצירת כדור הארץ והחיים על פניו. כל אלה יחשפו במהלך השנים הקרובות”, אמר דוקסבורי. “המדע שפרויקט זה יספק הוא רב ערך”.
החוקרים מקווים שהמידע הפיסי והכימי הכלוא בדוגמאות אבק השביט, שבקושי ניתן להכניס לתוך אצבעון, ילמד אותם האם השביטים או האבק הבינכוכבי מכילים מים או חומרים אורגניים החיוניים ליצירת חיים.
השביטים, ככל הנראה הגופים העתיקים ביותר במערכת השמש, יכולים לשמור רשומות של החומר המקורי שיצר את השמש וכוכבי הלכת לפני 4.5 מיליארד שנים. חלקיקים בין כוכביים, שגם הם נאספו על ידי משימת סטארדאסט, מכילים את מרבית החשובים כמו גם מבני פחמן מורכבים. מקורם הראשוני של תרכובות הפחמן הללו הוא עדיין בגדר מסתורין ואולם המדענים סבורים שהם קשורים לכוכבים צעירים.
“אנחנו אוספים דברים עתיקים מאוד ואפילו עתיקים יותר ממערכת השמש שלנו.” אמר בראונלי. “אנחנו מגיעים, פשוטו כמשמעו, אל הכוכבים.”
