סיקור מקיף

צעד גדול בדרך לירח – SpaceIL חתמה עם SpaceX לשיגור החללית לירח בעוד כשנתיים

בכך צפוייה SpaceIL להיות הקבוצה הראשונה מבין המתחרות בתחרות Lunar X prize שתשגר חללית לירח. אם השיגור לא ייכשל והחללית תבצע את משימתה היא גם עשויה לזכות בפרס בשווי 30 מיליון דולרים, שיכסה כ-60% מההשקעה
הדמיית שיגור החללית הישראלית של חברת SpaceIL לירח מהשלב השלישי של טיל פאלקון 9 של חברת SpaceX. השיגור צפוי לקראת סוף 2017. צילום: באדיבות SpaceIL
עמותת SpaceIL חתמה על חוזה לשיגור החללית הישראלית הראשונה המיועדת לנחות על הירח, במסגרת תחרות Lunar X prize של חברת גוגל. החללית הישראלית תשוגר לחלל על גבי טיל פלקון-9 של חברת החלל הפרטית SpaceX, ומועד השיגור המתוכנן בעוד כשנתיים – סוף שנת 2017.

מיזם חינוכי

עמותת SpaceIL הוקמה בסוף 2010, כדי להשתתף בתחרות של גוגל. האתר היה שיגור חללית שתנחת על הירח, תמריא ממנו ותדלג לנקודה אחרת, וכמובן תעביר משם שידורים. כעת משתתפות בתחרות 16 קבוצות מרחבי העולם, והקבוצה הישראלית היא הראשונה המגיעה לחוזה שיגור, מה שהופך אותה למועמדת מובילה לזכות בפרס שמציעה גוגל – 30 מיליון דולרים. ואולם, הפרס – אם אכן יזכו בו – יכסה רק חלק מהוצאות העמותה, שתקציבה הכללי עומד כיום על כ-50 מיליון דולרים. רוב התקציב מיועד למימון השיגור, הצפוי לעלות כ-20 מיליון דולר להערכת מומחים.
אף על פי ש-SpaceIL היא מיזם טכנולוגי-הנדסי מתקדם, מייסדיו רואים בו בראש ובראשונה מיזם חינוכי, המיועד לקרב בעיקר בני נוער למדע. “הסתכלנו על מה שקרה כשאפולו נחתה על הירח, כשבני הנוער התרגשו ממדע והנדסה, והבנו שזו המטרה שלנו”, אומר כפיר דמרי, ממייסדי SpaceIL וסגן נשיא העמותה. “אנו רוצים להשתמש בנחיתה שלנו ככלי להראות לבני נוער שמדע והנדסה זה כיף, זה מדהים, זו הדרך לשנות את העולם, בתקווה לשכנע כמה מהם להיות אלו שיבנו את החללית הבאה”.

הדגם החדש של חללית SpaceIL (למעלה)

הדגם החדש של החללית הישראלית לירח, SpaceIL

הדמיית הדגם הישן של החללית הישראלית בדרך לירח. באדיבות SpaceIL
הדמיית הדגם הישן של החללית הישראלית בדרך לירח. באדיבות SpaceIL

בעקבות המעצמות

כאמור, החללית הישראלית תשוגר על גבי טיל פרטי אמריקני, שיישא לחלל קבוצה גדולה של חלליות ולויינים. ואולם, בעוד רובם ישתחררו ממנו בגובה של כמה מאות ק”מ, החללית הישראלית תמשיך לנסוק עם הטיל, לגובה של עשרות אלפי ק”מ – בערך עשירית הדרך לירח. היא תקיף את כדור הארץ כמה פעמים (המספר המדוייק ייקבע על פי מועד השיגור, משום שמיקום הירח משתנה כל העת, כמובן), וברגע הנכון תפעיל את המנועים הרקטיים שלה, ותצא למסע של כארבעה ימים עד שתיכנס למסלול סביב הירח. גם במסלול הזה היא צפויה לשהות כמה ימים עד לעיתוי מתאים להגיע לאתר הנחיתה המיועד.

השלמת חוזה השיגור, הקובע במדוייק את מידות החללית (שמשקלה כ-500 ק”ג, רובם דלק ומכלי דלק), איפשרה למהנדסי SpaceIL לתכנן מחדש את החללית, לעיצוב הסופי, שתמונות הדגם שלו מופיעות כאן. כעת יש לפניהם עבודה רבה כדי להשלים את בנייתה לקראת מועד השיגור. “חיכינו לרגע הזה שנים, שנסגור את השיגור”, אומר דמרי. “היום היה רגע של התרגשות ושמחה, ומעכשיו אנו חייבים להגביר עוד יותר את קצב העבודה”, הוא מסכם.
אם יצליח המיזם, תצטרף העמותה הישראלית לארה”ב, ברה”מ וסין – היחידות שהצליחו עד כה להנחית חלליות על הירח. זה כנראה מוכיח שבחלל – כמו בתחומים אחרים – לא רק הגודל קובע…

עוד בנושא באתר הידען:

נוסח ההודעה לעיתונות של SpaceIL

במסיבת עיתונאים שנערכה היום (7.10) בבית הנשיא, במעמד נשיא המדינה ראובן ריבלין ושר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס, חשפה SpaceIL, כי הבטיחה את מקומה על גבי רקטת השיגור של ענקית החלל האמריקנית SpaceX, שבבעלות אילון מאסק.

SpaceIL חתמה על חוזה שיגור על גבי טיל של החברה האמריקנית בעלות של למעלה מ-10 מיליון דולר וזאת תודות להשלמת סבב גיוס נוסף משני תורמיה המרכזיים: קרן קאהן, בבעלות מוריס קאהן, וקרן משפחת ד”ר מרים ושלדון ג. אדלסון, וכן בזכות ההתקדמות ההנדסית המרשימה שנעשתה בתכנון ובבניית החללית, המאפשרת לה להתחייב לתאריך השיגור הצפוי בסוף שנת 2017.

SpaceIL הישראלית היא הקבוצה הראשונה והיחידה עד כה שהגיעה לאבן הדרך הדרמטית של חתימה על הסכם ושריון מקום על כַּן-השיגור לחלל. משמעות הדבר היא, שנכון לעכשיו, SpaceIL מובילה במרוץ הבינלאומי להנחתת חללית בלתי-מאוישת על הירח ואף הופכת לקבוצה בעלת הסיכויים הגדולים ביותר לנצח את התחרות Google Lunar XPRIZE. יצוין כי 33 חברות פרטיות מכל העולם נרשמו במקור לתחרות, אולם מרביתן פרשו ו-15 קבוצות בלבד נותרו עדיין באתגר.

יו”ר מארגנת התחרות, קרן XPRIZE,  בוב וויז אישר באירוע  שהקבוצה הישראלית היא הקבוצה היחידה שחתמה על הסכם שיגור ועל כן היא הקבוצה המובילה בתחרות, ואיחל ל-SpaceIL  בהצלחה במסעם לירח.

יו”ר SpaceIL, ינקי מרגלית: “בזכות החתימה על הסכם השיגור, מקרבת SpaceIL את מדינת ישראל למה שהיה עד כה נחלתן הבלעדית של שלוש מעצמות העל – ארה”ב, ברית המועצות וסין – נחיתה על הירח. מדובר בהישג יוצא דופן ברמה הלאומית והבינלאומית כאחד; SpaceIL, שהייתה הקבוצה האחרונה שנרשמה לתחרות נמצאת כעת בעמדת יתרון מובהק על פני קבוצות חזקות, ממדינות עתירות ידע והון”.

“בשנה האחרונה עשינו כברת דרך משמעותית לקראת הנחיתה על הירח, הן מבחינת מימון הפרויקט והן מבחינת התכנון ההנדסי – ואף בחודשים האחרונים, החלו להגיע פיזית רכיביה הראשונים של החללית למעבדת האינטגרציה של SpaceIL”, ציין מנכ”ל SpaceIL, ד”ר ערן פריבמן והסביר כי SpaceIL”, בניגוד לקבוצות האחרות שבנו רכבי חלל גדולים וכבדים – מצאה פתרון הנדסי, שמוזיל את עלויות השיגור באופן משמעותי: החללית הישראלית היא חכמה וקטנת ממדים ולכן מאפשרת ל-SpaceIL להסתפק ברכישת תא ספציפי על גבי המשגר, וזאת בשונה משאר הקבוצות, אשר תאלצנה לרכוש את מלוא השיגור בעלויות גבוהות מאד”.

לאחרונה סיימו מהנדסי SpaceIL לתכנן מודל חדש ומשופר של החללית. משקל החללית במודל החדש הוא כ-500 ק”ג בעת ההמראה, אשר רובו נובע מדלק המיועד לאפשר לחללית לבצע את הקטע האחרון של מהלך הטיסה לירח (לאחר היפרדות מרקטת השיגור) , גובהה כ-1.5 מטר והרוחב הכולל שלה הוא כ-2 מטר כשרגלי החללית פרושות.​ עם סיום התכנון ההנדסי החדש, הבינו בSpaceIL שיש חשיבות גם לנראות החיצונית של החללית, הצפויה להפוך לאייקון לאומי מעורר השראה. לשם כך, פנו להדרכתו של המעצב התעשייתי הישראלי הידוע, אלכס פדואה. התוצאה נחשפה היום במסיבת העיתונאים.

הנשיא ריבלין, ציין כי: “אני זוכר כילד את הכיתוב על עטיפות המסטיק עם האיחול “עד גיל 21 תגיע לירח”. פעם זה היה נראה בלתי אפשרי ואתם הופכים את זה למציאות. עבור מאות אלפי תלמידים שכבר נחשפו לפועלכם, והמיליונים שעוד ייחשפו, אתם מודל לאומץ, להצלחה, ולחזון של ישראליות פורצת דרך. אני מאחל לכם הצלחה רבה”.

מובילים בתחרות. הדמיה של החללית הישראלית על הירח. איור באדיבות SpaceIL
מובילים בתחרות. הדמיה של החללית הישראלית על הירח. איור באדיבות SpaceIL

9 תגובות

  1. תודה על המשוב!!!
    הכור המרכזי – אורניום בגודל תפוז – קראתי בכמה מקומות. המוטות ליצירת מסה קריטית לתגובה אני מסכים איתך, שתיקנת אותי.
    אבל ההיגיון אומר שאם בנושאת מטוסים זה עובד, זה יעבוד בחללית. למים ייתרון נוסף. קראתי שהם בולמים בעובי מסויים (1 מטר) קרינה ולא רק עופרת עושה זאת. שוב אני לא חותם על זה – אין לי זמן לבדוק.
    שנינו מסכימים לדעתי שצריך פה מעגל סגור, מה שאין צורך בנושאת מטוסים. אבל זה משחרר את הרכב מתלות מעיקה – מקור אנרגיה מתכלה לאט.
    החללית פילאה נעה בפלסמה חוץ מההנעה הרקטית ליציאה מחוץ לכדור הארץ בטיל. החלליות של אילון מוסק שאמורות לשמש כאופציה המופרטת של אובמה להנעה בחלל נעות על פלסמה מרגע שהן בחוץ. זהו יישום לכל דבר, ולשם נעות המדינות אירופה וארה”ב. לקח כ-50 שנה לפתח את הטכנולוגיה!!! הרעיון חכם לדעתי: אין צורך במיכל דלק הולך ונהיה גדול עם המרחק, והתנע של החלקיקים הוא המפצה על המסה הנמוכה. יש פה בעיות: פילאה היא יותר לווין וצריך הנעה לרכב גדול פי 1000. המוח האנושי ממשיך למצוא דרכים לעקוף מגבלות.

  2. ליוסי:
    כור של נושאת מטוסים הוא בהספק של בערך 500 מגה-ווט. צריך הרבה תפוזים – כנראה כמה טונות. למעשה הדלק מצוי בצורת מוטות – יש מחקר על דלק בצורת כדורים, אבל לא ידוע לי שיש אפילו כור אחד כזה עובד.
    לגבי הנעה ביונים מהירים – יש הרבה מחקר אבל עדיין אין שימוש מעשי בחלליות. הלוואי בקרוב.

  3. הליום הוא גז מאוד לא דחוס בהיותו היסוד השני (?) בטבלה המחזורית. חלליות כגון פילאה שיצאו למסע 10 שנים לקרס, מונעות ע”י מנוע פלסמה. במנוע פלסמה לא צריך לגרור רכבת של קרונות דלק שמתארכת ככל שהמסע מתארך ובנוסף מכבים מנועים בדרך.
    הרעיון שאני מעלה הוא לא בדוק לחלוטין. לא לחפש את הפרטים המדוייקים אלא אם כללית זה רעיון הגיוני.
    פלסמה היא יצירה באמצעות מתח גבוה (עשרות קילו-וולט) שזה לא קשה מדי, של חלקיקים טעונים בעלי מסה קטנה, אבל מהירות קרובה למהירות האור. לדוגמא ברק נחשב לפלסמה והמודלים של ברק מניחים תנועה במהירויות קרובות למהירות האור. (לצורך העניין גם רבע מהירות האור, אינני יודע בדיוק). כתוצאה מכך מתקבל תנע משמעותי והנעה קדימה. האמריקאים נכנסו לניסויים בהנעת פלסמה ב 1965 בערך, ושימוש בפועל ידוע לי מ 2005. אני לא מדייק בתאריכים אלא בעיקרון. כלומר לקח כ-40 שנה להבשיל את הטכנולוגיה. לישראל אין אולי יכולות כאלה, ופיתוחם יקר. דרך שנייה לתנועה יותר אפקטיבית שחשבתי עליה היא באמצעות מנוע גרעיני.
    כורים גרעיניים יודעים לחמם מים לקיטור, ולהתקרר עם מים.. בנושאות מטוסים כור בגודל תפוז מספק אנרגיה ל 13 שנה. באוקיינוס יש מים בשפע לקיטור וקירור.
    אולי זה אפשרי לייצר מעגל סגור שמבצע שימוש חוזר במים. המים יהפכו לקיטור 300 מעלות, והקיטור יניע גנרטורים לייצור חשמל. החשמל ייצר פלסמה – זרם של אלקטרונים למשל, והפלסמה תנוע. בשתי הצורות שתיארתי לא צריך מלאי דלק הולך וגדל ככול שהמרחק מכדור הארץ גדל.

  4. זה לא נכון מה שבוב וויז אמר : “…יו”ר מארגנת התחרות, קרן XPRIZE, בוב וויז אישר באירוע שהקבוצה הישראלית היא הקבוצה היחידה שחתמה על הסכם שיגור ועל כן היא הקבוצה המובילה בתחרות, ואיחל ל-SpaceIL בהצלחה במסעם לירח….” יש לעוד 3 קבוצות נוספות חוזים לשיגור. 2 אמריקאיות ואחת יפנית, בכל החוזים האחרים השיגור הוא לפני הקבוצה הישראלית. מה ששם את ישראל רביעית …. לפי wikipedia. https://en.wikipedia.org/wiki/Google_Lunar_X_Prize

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.