הם השיגו, באופן פרטי, את מה שרוב המדינות בעולם לא מסוגלות והגיעו לחלל. צוות האסטרונאוטים של SpaceShipOne.
פופיולר סיינס
טייס הניסוי מייק מלוויל ומעליו – מבט מקרוב על 3 מתוך 18 החלונות העגולים של החללית
מטוס רקטי זעיר בצבעי כחול ולבן גולש ברום של 13.4 ק”מ מעל מדבר מוהווי. טייס הניסוי בראיין ביני, חובש קסדה ולבוש בסרבל טיסה כחול, מרוכז בתצוגה הדיגיטאלית בתא הטייס, כשהוא מגניב רק מבטים מהירים החוצה מבעד ל-18 החלונות העגולים הקטנים. במכה על המתג הוא מפעיל את המנוע הרקטי, ששורף תחמוצת חנקתית וגומי. ההשפעה היא מיידית וחזקה: ביני מוטח לאחור בתאוצה של ארבעה G כאשר כלי-הטיס שלו נורה קדימה כמו טיל. במרכז הבקרה, מהנדסים בוחנים את נתוני הטיסה על הצגים שלהם. בחוץ, חברים ובני משפחה מסתכלים על פס הפליטה הלבן הקטן של הרקטה בשמיים. המנוע בקושי נשמע, רחוק.
הכוח של המנוע הרקטי בעל הדחף של 6,800 ק”ג שמניע כלי במשקל 2,040 ק”ג מקפיץ את ביני 15 ס”מ מעל הכיסא שלו (סידור חגורת הבטיחות לא היה מתאים, כפי שגילו המהנדסים מאוחר יותר), וגרם לו למשוך בשוגג את מוט הניהוג. הכוח גם מזרים את הדלק לאחור, כך שמרכז הכובד נדחף אחורנית. התוצאה היא נסיקה תלולה ומפחידה שמאיימת להפוך את כלי-הטיס על גבו. ביני משתמש בכוונוני קיזוז קלים כדי להוריד את החרטום – הזזת מוט הניהוג תגרום לתגובות מוגזמות במהירות זו – ובדוושות הגה הכיוון כדי למזער את הגרר. פתאום, שקט. השלב הממונע של הטיסה בת 18 הדקות נמשך 15 שניות בלבד, מספיק כדי לבחון את המנוע לפני הגלישה חזרה הביתה. כאשר המנוע מפסיק פעולתו, ביני, טייס ניסוי לשעבר בחיל הים האמריקני חש הקלה שזה הסתיים. אבל זה לא נגמר. כלי-הטיס המאט עובר דרך מחזור נוסף של גלגולים בחטף. ביני סובל זאת, אבל הגרוע ביותר עדיין לפניו. כאשר האדרנלין עדיין זורם בעורקיו, הוא דואה לעבר שדה התעופה במוהווי, מתיישר מעל המסלול ומוריד את כן-הנסע. הכנפיים מתחילות להתנועע מצד לצד, והחושים של ביני אומרים לו שהמטוס עומד להתהפך. הוא משחרר את הלחץ ממוט הניהוג כדי לנסות לעצור את הגלגול, אבל זה גורם לו ליפול מהר יותר. כאשר הוא מנסה לשבור את הגלישה מעל המסלול לפני הנגיעה, זה מעט מדי, מאוחר מדי. הוא פוגע במסלול, קשה, וכן-הנסע השמאלי קורס. ”ספינת החלל אחת” מחליקה על המסלול, סוטה לתוך החול, מסתובבת ומגיעה לעצירה באלכסון בתוך ענן עצום של אבק.
זה קרה ב-17 בדצמבר 2003, יום השנה ה-100 לטיסה הראשונה של האחים רייט בקיטי הוק ויום מתאים לטיסה הממונעת הראשונה של ”ספינת החלל אחת”. כלי-טיס זה, שתוכנן על-ידי מהנדס האווירונאוטיקה ואיש החזון ברט רוטאן, הוא רכיב המפתח בתוכנית חלל בעלות של 25 מיליון דולר שממומנת על-ידי המיליארדר פול אלן ממיקרוסופט. זה היה המועמד המוביל לזכות בפרס אנסארי X בסך 10 מיליון דולר, שיוענק לצוות האזרחי הראשון שיוכל לשגר כלי עם שלושה אנשים לגובה של 100 ק”מ פעמיים בתוך שבועיים. ”ספינת החלל אחת” אכן השלימה את המשימה הזאת בהצלחה ב-4 באוקטובר והצוות של רוטאן קיבל את הפרס. ספינת החלל הרדיקלית של רוטאן היא לא רק החללית הפרטית הראשונה שהצליחה להגיע לגבול החלל, אלא שהאנשים שהוא בחר כדי להטיס אותה מהווים את צוות האסטרונאוטים הפרטי הראשון בעולם – טייסי ניסוי ותיקים שנאבקים עם כלי מאתגר ביותר בהתחלות הראשונות שלו לקראת טיסה תת-מסלולית, וחווים את כל הדרמה שאפשר לצפות בתוכנית ניסיונית בעלת שאיפה כזאת.
אחרי הנחיתה, ביני שחרר את עצמו מהכיסא, מהמצנח ומציוד הקשר שלו, פתח את דלת תא הטייס וטיפס החוצה. רגליו שקעו בחול. זהו לא מקום שמטוסים צריכים להימצא בו. ”ספינת החלל אחת” הנפלאה, שנוצרה בעבודה קשה, ראויה לתמיכה יציבה של מסלול, עם נחיתה חסרת אירועים מיוחדים כפיצוי על הטיסה הקשה. והטייס זכאי לאפשרות להקיף את הכלי ולבצע בדיקה חיצונית חגיגית, אם כי קרת-רוח. במקום זאת עמד שם ביני בשמש הקופחת, כשהוא סוקר את הנזק שנגרם לספינתו, מארגן את מחשבותיו בעודו ממתין לרכבי החירום ולמשאיות התמיכה שייקחו אותו מהמקום. ממעל בשמיים, הקיפו שני מטוסי ליווי יחד עם “האביר הלבן”, ספינת-האם שנשאה את ”ספינת החלל אחת” למרומים. כולם הוטסו על-ידי טייסי הניסוי העמיתים של ביני, וביניהם שניים שמיועדים להיות אסטרונאוטים: מייק מלוויל הוותיק, דרום-אפריקני הבטוח בעצמו בצורה עילאית, שנחשב לאחד הטייסים הטובים ביותר בעולם, ופיטר סיבולד, מהנדס אווירונאוטיקה צעיר שלא תיאר לעצמו שיום אחד הוא יגיע לגבול החלל. ביני היה בר-מזל שהנזק ל”ספינת החלל אחת” לא היה חמור יותר, ושהוא לא נפגע, אבל בכל זאת הוא היה מוטרד ממשמעויות המקרה. כיצד זה קרה? האם זה יסכן את התוכנית? והשאלה הבלתי נמנעת: האם הוא עצמו, כפי שנחשף לעמיתיו הנכבדים, איבד את הסיכוי להיות אסטרונאוט?
בחודשים שעברו מאז הטיסה של ביני, ”ספינת החלל אחת” הוטסה רק ארבע פעמים: פעמיים על-ידי סיבולד, שגם לו היו נחיתות קשות, ופעמיים על-ידי מלוויל בן ה-63, שזכה בכנפי האסטרונאוט שלו ב-21 ביוני כאשר הפך להיות האדם הראשון ללא תמיכה ממשלתית שהגביה טוס מעבר לאטמוספרה של כדור-הארץ. אבל ההחלטה לגבי מי שיטיס את ”ספינת החלל אחת” לא נתקבלה עדיין. רוטאן רוצה נואשות להעניק לסיבולד ולביני את כנפי האסטרונאוט שלהם, הן בגלל שהם עבדו כה קשה בתוכנית והן משום שהוא זקוק ליותר אסטרונאוטים בצוות שלו. תוכנית החלל של רוטאן היא השלב הראשון, ואם הוא מתכנן שלב שני, שללא ספק הוא אכן רוצה, הוא יצטרך אסטרונאוטים מנוסים. סיבולד וביני הם הרבה יותר צעירים ממלוויל, ולפיכך יש סיכוי גדול יותר שהם יהיו בסביבה כאשר החללית של רוטאן מהדור הבא, שבנויה למסלול היקפי סביב כדה”א, תהיה מוכנה. אבל המציאות המיידית הייתה הימור על 10 מיליון דולר, והאם זה יהיה זהיר יותר לתת אחת משתי הטיסות המיועדות לזכייה בפרס, או את שתיהן, למלוויל, שהצטיין בכל הנחיתות. כאשר הסיכונים שרוטאן נטל על עצמו בתיכון ”ספינת החלל אחת” עמדו להשתלם, הוא נאלץ עכשיו להחליט כמה סיכון הוא מוכן לקחת בבחירת הטייס.
”ספינת החלל אחת” היא למעשה שלושה כלים באחד – דאון, רקטה וחללית. היא משתמשת בהגאים ותצורות שונות עבור כל שלב של הטיסה. המעבר מאופן טיסה אחד לשני, וכן כמעט כל שנייה של טיסה בכל אופן שונה, דורש כישורים קיצוניים במטוס מתפרפר כמו זה – הטסה פעילה מהסוג שטייסי מעבורת החלל המודרניים והקוסמונאוטים בסויוז חווים רק לעתים נדירות במהלך השיגורים, התמרונים במסלול, החדירה לאטמוספרה והנחיתה, שהם אוטומטיים ברובם. למרבה המזל, רוטאן הקדיש כמעט שלושה עשורים ליצירת סגל קטן, אבל מוכשר בצורה יוצאת מן הכלל, של טייסי ניסוי, אנשים שהטיסו אחדים מהכלים הבלתי רגילים ביותר שנוצרו אי פעם, החל במטוסי ספורט בעלי תצורות מוזרות להשגת ביצועים מעולים ומטוסים מציבי שיאים שהקיפו את העולם, וכלה בפרויקטים צבאיים סודיים ובמטוסי מחקר. אחדים מהטייסים הטיסו מטוסים ניסיוניים כשהם רוכבים עליהם ממעל, כמו על סוס. הם נקלעו לסחרורים שטוחים מסוכנים, חוו התפרקות של רכיבים חיוניים, ואיבדו לחלוטין שליטה במטוס. איש מהם לא נזקק אפילו למצנח כדי להיחלץ בשלום מאחת ההמצאות המוזרות של רוטאן שהתרסקה בעשן באדמת המדבר.
עכשיו רוטאן עושה קפיצה עצומה ממטוסים לחלליות, כשהוא נותן לאלה שמכירים את הכלים שלו הכי טוב להטיס אותם לתוך תחום שהוא חדש לחלוטין לחברת סקיילד. הדור החדש הזה של אסטרונאוטים פרטיים משקף בדרכים רבות את אותם טייסי ניסוי שהפכו לאסטרונאוטים בשנות החמישים והשישים: תוקפניים, מוכשרים ביותר ותחרותיים, אבל גם נאמנים מאוד למשימה שבה מדובר, ועלולים לטעות. ”ספינת החלל אחת”, שנבנתה במידה מסוימת בדומה ל-X-15 – מטוס רקטי שטס לקצה גבול החלל בשנות השישים – היא כלי קשה להטסה בצורה קיצונית, אפילו עבור טייס מנוסה. ביני צבר אלפי שעות בניסויי טיסה צבאיים קשים, ובנוסף הטיס כלי אחר שנועד לשמש כחללית – הרוטון של רוטארי רוקט, קונוס ענקי עם להבי מסוק בראשו שהונעו באמצעות רקטות. למרות שביני הוא אחד התוספות האחרונות לצוות של סקיילד, שהצטרף בשנת 2000, יש לו יותר אימון פורמלי מאשר לעמיתיו, בזכות הרקע הצבאי שלו.
ביני נבחר לטיסת הניסוי בדצמבר 2003 מפני שהיה לו הניסיון הרב ביותר עם מטוסים על-קוליים והוא פיקח גם על הניסויים הראשוניים של המנוע הרקטי. הנחיתה הבעייתית שלו לא גרעה מכישרונו כטייס ניסוי, שהוכח במשך הקריירה הארוכה שלו והודגם בשפע ב-18 דקות הטיסה שקדמו לנחיתה. אבל זה היה מקום גרוע להיכנס לצרות: 10 שניות לפני הנגיעה במסלול במטוס בלתי ממונע, עם מרווח אפשרויות קטן מאוד לתקן את עצמו. ואי אפשר לומר שלמלוויל ולסיבולד לא היו רגעי בהלה משלהם ב”ספינת החלל אחת”. הם רק היו ברי מזל יותר בתזמון שלהם.
מלוויל – הסבא הממושקף הנלהב, שיש לו מעט מאוד הכשרה פורמאלית בניסויי טיסה מחוץ לסקיילד, אבל השולט בכל תא טייס שבו היה אי פעם – שימש כטייס בעת טיסה בלתי ממונעת בספטמבר 2003. ”ספינת החלל אחת” ביצעה לפתע היפוך על גבה באוויר, ויצאה מכלל שליטה. כדי להיחלץ, הוא דחף את מוט הניהוג קדימה וניסה להוריד את החרטום, דבר שהחמיר את המצב. הוא שכח כי זנב המטוס תוכנן לשמור על החרטום בכיוון מטה, בדיוק ההפך ממטוסים רגילים. זה היה שיפוט מוטעה כמו במקרה של ביני, אבל למלוויל היה מספיק זמן להיחלץ. מומחי האווירודינמיקה של רוטאן תיקנו את הבעיה באמצעות זנב גדול יותר, אותו בדקו כשהוא מותקן בחזית משאית פורד F-250 שנסעה על המסלול במהירות של 145 קמ”ש. מלוויל הינו שותף בבעלות על חברת סקיילד קומפוזיטס והטיס כל מטוס שרוטאן תכנן. הוא אחד החברים הוותיקים והקרובים ביותר של רוטאן, וקשרי האמון ביניהם בלתי ניתנים להפרדה. כאשר למלוויל אירעה תקרית שנייה – במהלך טיסה ממונעת לרום של 64.4 ק”מ לוח המכשירים שלו יצא מכלל פעולה, אבל הוא המשיך בטיסה במצב שטייסים רבים היו סוגרים את המנוע וחוזרים לשדה התעופה – רוטאן הגן עליו מפני הביקורת שהוא ספג.
רוטאן אומר שזו הייתה אחת הסיבות העיקריות לכך שהוא בחר במלוויל לבצע את הטיסה התת-מסלולית הראשונה ביוני. טיסה זו חיזקה את ישימות החזון של רוטאן, וכן את האשראי של מלוויל. כאשר הספינה הגיעה לשיא הקשת בגובה 90 ק”מ, מלוויל חווה שלוש דקות של חוסר כבידה. הוא התפעל מהמראה של דרום קליפורניה, ושלף חופן מלא של סוכריות M&M אותן שם בכיסו בערב הקודם. הן ריחפו לפני פניו עד שהספינה החלה את צלילתה הכמעט אנכית חזרה לתוך האטמוספרה. כאשר הכנפיים רפרפו כלפי מעלה, הרעש והסערה הפכו להיות עזים. “הוכיתי בתדהמה מהתאוצה לתוך האטמוספרה”, הוא אומר. “ההרגשה הייתה כמו בתוך הוריקן. זה היה החלק המפחיד ביותר בטיסה. היו המון חריקות וגניחות, והספינה רעדה בצורה כה גרועה שלא יכולתי אפילו לקרוא את המכשירים”.
בחירתו של מלוויל לטייס שיבצע את הטיסה התת-מסלולית הראשונה וההיסטורית ביותר לא הייתה בלתי צפויה, לאור הניסיון שלו. אבל עדיין אלו היו חדשות קשות עבור ביני וסיבולד. בחברת סקיילד, ניתן לסיבולד לשלב בין שתי האהבות הגדולות ביותר שלו – טיסה וטכנולוגיית מחשבים – ולהפוך אותן לקריירה. הוא כמו ילד להוט של עידן המחשב, והוא אשר הוביל את פיתוח מדמה הטיסה המשוכלל עבור ”ספינת החלל אחת”, הראשון שסקיילד תכננה ובנתה מאפס, וכן את תוכנת האוויוניקה עבור כלי-הטיס הממשי. מדמה הטיסה, הממוקם בחדר חשוך לא רחוק מרצפת המוסך הראשי של סקיילד, הוא דגם בקנה מידה מלא של תא המטוס – עם כיסא מסיבי פחמן, לוח מכשירים ומערך מלא של חלונות אשנב, שבכל אחד מהם צג המקרין תמונות מציאותיות. הוא שימש הן כמתקן אימון והן ככלי הנדסי, אמצעי לבחינה ואימות של שינויים בתכנון ספינת החלל האמיתית.
מדמה הטיסה של סיבולד היה קריטי לאימון כל שלושת הטייסים בשנים האחרונות. אבל מדמה הטיסה אינו יכול לעזור לגבי נחיתות, שבהן חייבים להתאמן במטוס אמיתי מכיוון שהרבה מאוד תלוי בתנועה של הכלי בקרבת הקרקע הממשית. טיסות אימון ב”ספינת החלל אחת” אינן אפשרות מעשית – עלותה של כל טיסה מגיעה לכמה מאות אלפי דולרים, סכום שאוכל חלק ניכר מהפרס הכספי – לפיכך הטייסים מתאמנים במטוסים אחרים. בשבועות האחרונים לפני הטיסות להשגת הפרס, מלוויל עזר לביני להתאמן בנחיתות כאשר לקח אותו לעתים קרובות במטוס הלונג-איזי שלו, שמדמה באופן כמעט מושלם את קצב ההנמכה של ”ספינת החלל אחת” בגישה הסופית לנחיתה. שני הטייסים אפילו שינו את תא הטייס ואת החופה בלונג-איזי על מנת שיידמו את שדה הראיה המוגבל של החללית.
בעקבות זכיית “ספינת החלל אחת” הוטלה על רוטאן המשימה ליצור דגם לחמישה נוסעים של “ספינת החלל אחת”. רוטאן, מצידו, מסתכל כבר מעבר לטיסות התת-מסלוליות, על חלליות שיוכלו להיכנס למסלול בחלל. כעת הוא מפתח חללית מסלולית שתוכל להתחיל בניסויים בתוך 5 שנים.
