בקליפורניה הסתיימה תחרות מעלית החלל * קבוצה שבסיסה בסיאטל זכתה ב-900 אלף דולרים

במסגרת התחרות, על המשתתפים להעלות רובוט קטן שידמה תא מעלית, לגובה קילומטרים על גבי כבל, כשהוא מונע באמצעות יריית קרני לייזר מהקרקע * הקבוצה הטובה ביותר הצליחה להעלות את הרובוט למסוק אך לא במהירות הנדרשת בתקנון – 18 קמ”ש

רובוט המונע בידי תותח לייזר קרקעי טיפס על כבל ארוך הנמתח ממסוק ביום רביעי עלה שלב בתחרות שסך פרסיה 2 מיליון דולר לניסוי התפיסה האפשרית של מעלית החלל. צוות שכלל משתתפים ממיזורי, אלסקה וסיאטל התחרו באגם היבש רוג'רס במדבר מוהאבי, המוכר לכולם כאתר הנחיתה החלופי של מעבורות החלל.
תחרות מעלית החלל החלה לאחר בדיקת הכבלים, תדלוק המסוקים והמתנה לחלון הזמן המתאים שבו ניתן לירות את הלייזרים מבלי לפגוע בלוויינים החולפים ממעל. התחרות דרשה טיפוס של כקילומטר על כבל הנמתח ממסוק המרחף מעל הקרקע. המתקן של חברת LaserMotive טיפס לראש הכבל במשך כארבע דקות ומיד חזר על המבצע.

בניסיון הראשון ביום רביעי, הצליחה המעלית הצליחה להגיע אל נקודת הפתיחה בעזרת המסוק אך לא הצליחה לנוע למרות הנסיונות לשגר אליה קרני לייזרים. לאחר הורדתה לקרקע לצביטה או שתיים, הועלתה שוב המעלית לנקודת ההתחלה. היא הצליחה לעלות את 300 המטרים הראשונים בתוך פחות מדקה, דבר שענה על הדרישה של מהירות ממוצעת של 5 מטרים לשניה. המהירות הואטה במקצת לקראת ההגעה לפסגה אך כאמור הצוות הצליח לגרום לרובוט לטפס במשך 4 דקות, דבר שמאפשר לצוות לזכות בפרס השני – בסך 900 אלף דולרים הניתן על איכות מנוע הלייזר.
בסיבוב השני שהתקיים למחרת, הצליחה קבוצת לייזר מוטיב לחזור על ההישג ואפילו לשפר מעט את הזמנים, אך חלק מההצלחה נובע מהפחתת משקל מתוך התא המטפס, והדבר גרר ירידה בניקוד.

המתקן מורכב מריבוע של פאנלים פוטווולטאים במידה 60 על 60 סנטימטרים ומעליו מתקן מנוע ומסגרת משולשת דקה. שני מייסדיי לייזר מוטיב, ג'ורדן קאר ותומס נאגאט אמרו כי הוקל להם לאחר שנתיים של עבודה, הם אמרו כי המטרה האמיתית היא לפתח מיזם עסקי המבוסס על הרעיון שמאחורי ההינע, ולא את הרעיון העתידני של הגעה לחלל באמצעות מעלית המטפסת על כבל. “שנינו ספקנים באשר להצלחת רעיון המעלית בעתיד הקרוב.” אמר קאר שהדגיש כי התחרות הדגימה כי הינע לייזר פועל.

הקבוצה השניה שזכתה לכינוי “הפיראטים מקנזס סיטי” בראשותו של ניק בורוו כיצד הוא מאפשר לרובוט לאחוז בכבל באמצעות גלגלים של גלגשת (סקייטבורד) ולייזר המכוון עליו באמצעות שלט של Xbox. “הוא לא טיפס מעולם יותר מ-24 מטרים אמר. מכונה שנראתה גולמית אך בסופו של דבר החלה לטפס המתקן טיפס לאט מדי מכדי לזכות בפרס גלשהו אך הצליחה להגיע למרחק של כ-50 מטרים מהפסגה לפני שהמפעילים נאלצו לסגור את הלייזר כדי להגן על לוויין חולף. גם למחרת, בסיבוב השני,לא הצליחה הקבוצה בכל נסיונותיה לגרום לרובוט לטפס עד המסוק. בן שלף, מנכ”ל קרן ספייסוורד, מממנת התחרות אמר כי לפירטים היו בעיות קטנות בכיוון הלייזר אך הבעיה העיקרית התרחשה במערכת המכאנית.

הקבוצה השלישית, מחבל ססקצ'ואן שבקנדה, לא הצליחה לגרום לרובוט שלה להמריא בכל ימי התחרות.

לדברי שלף, התחרות כבר נמשכת חמש שנים וישנם מכשולים רבים להתגבר עליהם. “כעת כאשר התחרות עברה לפסים מעשיים אני שמח, לא משנה מה תהיינה התוצאות.”

התחרות, הממומנת גם על ידי תוכנית התגליות של נאס”א מיועדת לעודד פיתוחים של תיאוריות לכדי יישומים מעשיים. רעיון מעלית החלל הועלה עוד בשנות השישים וזכתה לפרסום בספרו של ארתור סי. קלארק “מזרקות גן העדן” משנת 1979. מעליות חלל נחשבות לדרך להגיע לחלל מבלי להסתמך על המשגרים היקרים והמסוכנים.
לפי החזון, כלים מונעי חשמל ינועו במעלה ובמורד כבל המעוגן למבנה קרקעי ויתמשך עשרות אלפי קילומטרים למעלה עד לנקודת המסה במסלול הגיאוסינכרוני, וכך יוכל להשאר בנקודה קבועה מעל כדור הארץ.

החשמל יסופק לתאי המעלית באמצעות שידור כוח מלייזרים קרקעיים המצביעים על תאים פוטווולטאיים בקרקעית התא המטפס – משהו כמו מערכת קליטת חשמל מהשמש הניצבת הפוך.

בשלוש השנים האחרונות לא הוכרז זוכה בתחרות מעלית החלל אך התחרות הופכת קשה. הכלי חייב לטפס במהירות ממוצעת של 5 מטרים לשניה לפחות (18 קמ”ש) כדי לזכות בפרס הראשון. הפרס ללייזר יכול להינתן גם אם התא יטפס במהירות של 2 מטרים לשניה. הכללים מאפשרים לתת את כל הפרס בסך 2 מיליון דולרים לצוות אחד או לחלק את הסכום בין כל שלושת הצוותים לפי הישגיהם. מארגני התחרות אומרים כי לו היתה הקבוצה המנצחת מצליחה לעבור את המסלול במהירות הנדרשת, היא היתה יכולה לזכות בכל הפרס, אך בשל סוגיית המהירות, תועבר יתרת הסכום, בסך 1.1 מיליון דולר, לתחרויות הבאות.

לידיעה ביוניברס טודיי