סערת רגשות ליוותה את אבדן הקשר עם הסויוז והשעתיים שעברו עד שאנשי הצוות אותרו בריאים ושלמים
זו חוויה קשה שראש נאס”א מקווה לא לחוות שוב, בוודאי לא בהפרש של שלושה חודשים. ואולם כאשר התקשורת אבדה רק דקות אחדות לפני הנגיעה בקרקע של תא הסויוז הרוסי שהחזיר שלושה אנשים מתחנת החל הבינלאומית, חי שון אוקיף מחדש את הבוקר שבו אבדה הקולומביה.
“קשה היה להאמין למה שארע” אמר אוקיף.
שלא כמו במקרה של אסון הקולומביה, כאשר נאס:א ידעה בתוך דקות כי המעבורת התפרקה מעל טקסס, האירוע הפעם, ביום ראשון, 4 במאי, היה שונה. החיפוש ארך שעתיים.
היתה חרדה גדולה, אין ספק בכך, אמר אוקיף שצפה באירוע ממרכז הבקרה הרוסי ליד מוסקווה.
אוקיף הביע את רגשותיו בהגזמה כאשר השלושה – קנת בוורסוקס ודונלד פטיט האמריקנים וניקולאי בודארין הרוסי נמצאו בריאים ושלמים בקוזחסטן, כ-400 קילומטרים מהמקום שבו הסויוז היתה אמורה לנחות.
נאס”א משתתפת בחקירה באשר לשאלה מדוע הסויוז נכנסה במסלול בליסטי תלול וחשפה את אנשי הצוות לכוחות משיכה אדירים וכמו כן היא נחתה כל כך רחוק מהמטרה. וועדה המורכבת בעיקר ממהנדסי חלל ותעופה רוסיים הוקמה ביום שני כדי לבחון את הנושא. מעדויות ראשונות עולה כי ככל הנראה מדובר בתקלה במחשב. “זה נראה כמו טקלה טכנית כלשהי עם הגרסה החדשה של הסויוז, אמר אוקיף לאחר שנפגש עם עמיתו הרוסי יורי קופטייב.”אבל לא הכל היה מחוץ לנורמלי”.
הדגם החדש, שהשיפורים בו בוצעו לבקשת נאס”א כדי שתוכל להכיל אסטרונאוטים בעלי מבנה גוף גדול יותר, ערך את טיסת המבחן שלו בכל הקשור לחזרה לאטמוספירה ולנחיתה.
הסויוז שוגרה לתחנת החלל לפני ששה חודשים כסירת הצלה. (הרוסים היו מבצעים סבב שבמסגרתו היו שולחים שני קוסמונאוטים לסייע במשך שבוע לאנשי צוות התחנה והללו היו חוזרים בחללית הישנה יותר. המקום השלישי נשמר פעמיים לתיירי חלל ששילמו 20 מיליון דולרים כל אחד). אסון קולומביה וקרקוע הצי הכריחו את צוות תחנת החלל לחזור בסויוז במקום במעבורת אטנלטיס לאחר חמישה וחצי חודשי משימה.
ביום ראשון אמר מנכ”ל חברת אנרגיה, המייצרת את הסויוז, יורי סמיונוב, לטלוויזיה הרוסית, כי אחד האמריקנים לחץ כנראה על הכפתור הלא נכון. למחרת הוא תיקן את עצמו ואמר כי יתכן שהאשמה היא בבודארין, שהיה אמנם מהנדס טיסה, אך לא טייס – לחץ את הכפתור המכוון את הכניסה הבליסטית. הוא אמר שהקוסמונאוט הבטיח לו כי לא נגע בשום כפתור. כניסה של סויוז היא תהליך אוטומטי כמעט לחלוטין.
בוורסוקס אמר כי קריאות המחשב זזו פתאום מאלו של כניסה נורמלית לזו של כניסה בליסטית. הדרך היחידה לבצע זאת ידנית היא ללחוץ על כפתור שנמצא על ידית, ולבודארין היתה גישה לכל הכפתורים הללו והוא לא נגע בהם, כך שהם לא נלחצו בטעות, אמר האמריקני.
“אינני חושב שעשינו משהו שגרם לזה לקרות” אמר בוורסוקס בריאיון לטלוויזיה של נאס”א. אוקיף הסכים עם הקביעה שאין להאשים את הצוות.
סמיונוב הבטיח שממצאי הבדיקה שלהם ינתנו ביוני, כאשר החללית תגיע למרכז החברה במוסקווה, המהנדסים יבדקו אותה אז., אמר.
בכל מקרה, אוקיף הבטיח כי בין הציוד שישלח לצוות הנוכחי הנמצא בתחנה, והמתוכנן לשוב אף הוא בחללית מדגם זה, יכלל טלפון לוויני שיכיל גם GPS. כך ניתן יהיה לאתרם בקלות. יש לקוות כי השניים לא ישכחו למלא את הסוללה.
הבלאק-אאוט של יום א' החל מיד לאחר שבודארין דיווח כי המצנח הראשי נפתח 16 דקות לפני הנגיעה המתוכננת בקרקע. זו היתה השיחה האחרונה מסויוז. בדרך מקרה זה היה בדיוק המועד של התקשורת האחרונה עם קולומביה.
השקט לאחר מכן התעצם. זמן הנגיעה בקרקע הגיע וחלף ועדיין אף מילה מאנשי החלל. שעה חלפה, ועוד שעה שבה לא היה ידוע אם מתים הם או חיים. מסוקים ומטוסי חילוץ סרקו את פני השטח החלקים והערבות השוממות של צפון קזחסטן.
כולם שמחו כאשר התא נמצא והסתבר כי השלושה נמצאים בחוץ ומנופפים לטייסים (אגב כשעה וחצי ארכה עד שבודארין הצליח לפתוח את הדלת).
“אתה בוודאי לא נמצא במצב של טראומה, פיזית או נפשית אם אתה בחוץ ומנופף למטוס” אמר ד”ר ג'ד' פולק, מנתח מוטס של נאס”א. השמחות ביותר היו נשיהן של בוורסוקס ופטיט, שהם, ביחד עם אחד מאחיו הצעירים של בוורסוקס התרכזו במרכז הבקרה במוסקווה במהלך כל האירוע.
“הם היו האנשים ברי מזל יותר מכפי שניתן לתאר” אמר אוקיף. אשתו של בוורסוקס אמרה בריאיון: “ידענו שזה יקח קצת זמן אבל ימצאו אותם בריאים”.
