משהו אוניברסלי קורה במוח כשהוא מעבד סיפורים, לא משנה באיזו שפה

מחקר מוח באוניברסיטת דרום קליפורניה מראה שקריאת סיפורים יוצרת פעילות באותם אזורים במוח אצל דוברים של שלוש שפות שונות

מחקר מוח חדש שנערך באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC) מראה שקריאת סיפורים היא חוויה אוניברסלית שעשויה לגרום לאנשים לחוש יותר אמפתיה כלפי אנשים אחרים, ללא תלות בהבדלי תרבות ובמוצא תרבותי.

חוקרים מ-USC, מצאו דפוסים של פעילות מוחית כשאנשים מוצאים משמעות בסיפורים, ללא קשר לשפה. ככל הנראה מחקר זה הוא הראשון שמצא ממצאים אילו בתחום המחקר הניורולוגי. המדענים השתמשו בבדיקת MRI פונקציונלי למיפוי תגובות לסיפורים בשלוש שפות שונות — אנגלית, פרסית וסינית מנדרינית.

המחקר ב-USC פותח את האפשרות שלחשיפה לסיפורים יש השפעה נרחבת על פיתוח מודעות עצמית ואמפתיה לאחרים, ללא תלות בשפה או במוצא של האדם שחשוף לסיפור.

“אפילו הבדלים מהותיים בשפה, כמו שפה שנקראת מימין לשמאל, לעומת שפה שנקראת משמאל לימין, או שפה שמשתמשת באלפאבית שונה לגמרי, יש משהו אוניברסלי במה שקורה במוח ברגע שבו אנחנו מעבדים את הסיפורים”, אמר מורטזה דהגאני (Morteza Dehgahni), המחבר הראשי של המחקר וחוקר בממכון למוח וליצירתיות ב-USC.

דהגאני הוא גם פרופסור משנה לפסיכולוגיה במכללת דורניספה לכתובים, אמנויות ומדעים (USC Dornsife College of Letters, Arts and Sciences) ופרופסור משנה למדעי המחשב בבית הספר להנדסה ויטרבי של USC (USC Viterbi School of Engineering)

המחקר פורסם ב20 בספטמבר בכתב העת Human Brain Mapping.

לנסות להבין 20 מיליון אנקדוטות אישיות

החוקרים חיפשו ביותר מ-20 מיליון רשומות בלוגים של סיפורים אישיים באמצעות תוכנה שפותחה במכון לטכנולוגיות יצירתיות של USC. הרשומות צומצמו ל-40 סיפורים על נושאים אישיים כגון גירושין או שקרים.

הרשומות תורגמו לסינית מנדרינים ולפרסית, ונקראו על ידי 90 נבדקים אמריקאיים, סינים ואיראנים בשפת האם שלהם בזמן שמוחותיהם נסרקו על ידי MRI. הנבדקים גם השיבו על שאלות כלליות שנשאלו על הסיפורים בזמן שהן נסרקו.

החוקרים השתמשו בטכניקות לימוד מכונה (machine learning) ובטכניקות ניתוח טקסט מתקדמות ובניתוח של יותר מ-44 מיליארד סיווגים והצליחו “להנדס לאחור” את נתונים מסריקות המוח ולמצוא איזה סיפור הקורא עיבד בכל אחת משלוש השפות. למעשה החוקרים הצליחו לקרוא את מחשבותיהם של המשתתפים בזמן שהם קראו.

המוח לא נח

בכל אחת מהשפות, כתוצאה מקריאת הסיפור נוצרו דפוסי פעילות ייחודיים ב “רשת של אופן פעולת ברירת המחדל” של המוח. הרשת הזאת היא רשת שמפעילה איזורים במוח שקרושים זה לזה, כמו למשל, האונה הקדמית התיכונה, פיתול החגורה האחורי, הההיפוקמפוס.

במקור הסברה הייתה שרשת אופן פעולת ברירת המחדל היא מעין טייס אוטומטי של המוח כשהוא נמצא במנוחה ושהיא פעילה רק כשלא חושבים במכוון על משהו. מחקרים נוספים, כולל המחקר הנוכחי, מצביעים על כך שהרשת פועלת מאחורי הקלעים כשהמוח לכאורה במנוחה, והיא כל הזמן מנסה למצוא משמעות בסיפור ומשמשת כמערכת איחזור לזכרונות אוטוביוגרפיים שמשפיעה על התפיסה שלנו לגבי העבר, העתיד, והיחסים שלנו עם אנשים אחרים.

“אחד מהמסתורין הגדולים ביותר של המחקר הניורולוגי הוא איך אנחנו יותרים משמעות מהעולם שלנו. סיפורים הם משהו שמושרש לעומק בטבע האדם, והם מסייעים ליצור את המשמעות.”  אומר ג’ונס קפלן (Jonas Kaplan), אחד הכותבים במכון למוח וליצירתיות ופרופסור משנה לפסיכולוגיה בדורנסייף USC.

להודעה של החוקרים