עוד בזמן טיסתה של סקילאב 3 הועלתה הצעה להקדים את שיגורה של סקילאב 4 בשבועיים מאחר שכל יום שהמעבדה נמצאת בפיקוח עולה 1 מיליון דולר. החשש היה שהמצברים לא יוכלו לשמור על מטען מצמצם של כוח חשמלי. יתרה מזאת, המצב עלול להחמיר אבל ההזדמנות שנקרתה בידי האסטרונומים לחקור את שביט קוהוטק הסירה תכנית זו מהפרק.
מעבדת החלל סקילאב נכנסה לשירות מחודש עם שיגורו של הצוות האחרון אליה, וכך נסגר המעגל של תכנית החלל המאוישת הרביעית של ארה”ב. על־פי התכנון המקורי, הצוות השלישי אמור היה לשהות במעבדה 56 יום. הטיסה הוארכה בשלושה ימים מהסיבות הזהות לאלו שהאריכו את טיסת סקילאב 3 ל־59 יום. חישובים אסטרונומיים הראו ששביט קוהוטק ייראה בעין בלתי מזוינת בסוף נובמבר, במשך דצמבר ובמחצית הראשונה של ינואר 1974. במרחק המינימלי מכדור הארץ, 120 מיליון ק”מ, השביט יִזהר בעוצמה רבה יותר מזו של שביט האלי ב־1910. האסטרונומים החליטו לנצל הזדמנות זו. ההצעה שהועלתה כדי להפיק את מֵרַב התועלת מצוות סקילאב 4 הייתה להאריך את הטיסה ל־85 יום. זאת בתנאי שב־59 הימים הראשונים יהיו האסטרונאוטים במצב בריאות תקין ומערכות המעבדה תפעלנה בצורה נאותה. בנוסף לכך, הוכנסו שינויים בתכנית העבודה של האסטרונאוטים כדי לכסות במחקר גם את השביט.
עוד בזמן טיסתה של סקילאב 3 הועלתה הצעה להקדים את שיגורה של סקילאב 4 בשבועיים מאחר שכל יום שהמעבדה נמצאת בפיקוח עולה 1 מיליון דולר. החשש היה שהמצברים לא יוכלו לשמור על מטען מצמצם של כוח חשמלי. יתרה מזאת, המצב עלול להחמיר אבל ההזדמנות שנקרתה בידי האסטרונומים לחקור את שביט קוהוטק הסירה תכנית זו מהפרק.
אספקת החשמל
אבְדָנו של מדף השמש עורר חששות כבר בזמן טיסתו של הצוות הראשון מאחר שההספק החשמלי של המעבדה לא יספיק לצוות האחרון. הועלתה הצעה לצייד את הצוות האחרון במדפי שמש חדשים. מחירה של סוללה כזו היה 2.5 – 3 מיליון דולר (במחיר של 1973) ומשקלה 1.932 טון. המדף בנוי מצילינדר אלומיניום בקוטר 85 ס”מ ובאורך 4.05 מטר. הצילינדר המרכזי מכיל רציף התחברות, רצועות מגע ותושבת חיבור של חלליות אפולו בשני הקצוות. מדף השמש דומה לאלה הנמצאים על הטלסקופ. על רציף ההתחברות מצויים תשעה מצברים בעלי הספק של שני קילוואט. רצועות המגע הן מהסוג שמיועד היה לטיסת החלל האמריקנית והרוסית.
בזמן השיגור, המתקן כולו נמצא במתאם של המשגר. ההתחברות למעבדה נעשית בפתח הצִדִי שלה. המתקן מוצא מהמתאם ומועבר למקום החיבור והחללית ניתקת מפתח זה ומתחברת בפתח הקדמי. האסטרונאוטים נכנסים למעבדה ומחברים את המדף למערכת הכוח הכללית. חסרונה של מערכת זו נעוץ בכך שהיא מכסה את רוב מכשירי המדידה המכוונים לכדור הארץ. ההחלטה אם להשתמש במדף זה הושארה לרגע האחרון, ולקראת השיגור ויתרו על תכנית זו.
לקראת האפשרות לשהייה של 85 יום בחלל צוידו האסטרונאוטים באספקה של 84 ק”ג מזון ושתייה. בנוסף לכך, צוידו האסטרונאוטים במכשירי מחקר נוספים והם:
- מצלמה אולטרה סגולית דוגמת זו שהייתה באפולו 16 לצילום הילת המימן של שביט קוהוטק.
- מיכלים פתוחים ובהם נוזלים מכילי פחמן כדי לראות אם הם רותחים בתאוצה אפס.
- מעצור רגלי להפעלת מכשיר ה־193- S לגלים קצרים המכשיר כולל רדיומטר, מד נפיצות ומד גובה. במקרים שבהם המכשיר מפסיק לעבוד, המעצור בנוי ממשטח קטן ובו שני מאחזים לרגליים. אחד האסטרונאוטים מחבר את המעצור למכשירים כדי לייצבם ולתקן את המערכת המקולקלת. מטרת הניסוי היא לבדוק קצר חשמלי בפוטנציומטר הנמצא בין המארז האלקטרוני לאנטנה. האנטנה מודדת אי־סדירויות בטמפרטורות קרקע כדור הארץ ואת צורתו הכדורית. הקצר גרם לסטיות בכיוון האנטנה, בסיור הראשון של האסטרונאוטים, והיה עליהם לפרק את מכסה האנטנה מצירו ולנקות את הקשת מלכלוך אשר גרם כנראה לקצר.אם פעולה זו נכשלת, האסטרונאוטים מכניסים מתאם בנקודת הקישור שבין המארז האלקטרוני לאנטנה. המערכת מבודדת וניתן להניע את האנטנה על־ידי הטייתה או סיבובה, במידה והשיטה האחרונה מופעלת פירושו של דבר שהתקלה נוצרה במארז האלקטרוני. אם האנטנה מופסקת, מסובבים את המעבדה כולה לזווית המתאימה לפעולת האנטנה. תיקון התקלה עלול להימשך זמן רב וייתכן שהוא יתבצע בשני סיורים.
- עש נודד – רופאים רצו לקבל תרבית נקייה וסטרילית של חרק זה כדי להקטין את האוכלוסייה הארצית הנגועה בדבר.
- ניסוי לבדיקת הכושר המוטורי של האסטרונאוטים בתנאים של חוסר משקל. על האסטרונאוטים להכניס קופסת מכשירים לסדרה של חורים בקוטר 3 מ”מ בסדר המתאים. הניסוי נערך לפני השיגור, בזמן הטיסה ולאחר הנחיתה.
- רצועה נעה לניסויים רפואיים שפותחה במיוחד לסקילאב 4.
בתום 56 היום הראשונים, ייערך דיון מדי שבוע אם להאריך את הטיסה בשבוע נוסף. ההחלטה היא לפי מצבם הרפואי של האסטרונאוטים.
שבוע ראשון, מ־11 עד 22 בנובמבר
16 בנובמבר– יום השיגור. שמונה שעות לאחר מכן החללית התחברה עם מעבדת החלל. מועד שיגור זה הוא מועד דחוי. פעמיים נדחה שיגורה של החללית בשל תקלות. סקילאב 4 אמורה הייתה לצאת לדרכה ב־10 בנובמבר. ב־20 באוקטובר קרתה התקלה הראשונה, בזמן תדלוקו של המשגר. הכיפות של שני מיכלי הדלק קרסו בכמה סנטימטרים, בשעה שהדלק יוּבש כדי למנוע לחץ יתר. ניסיונות לשיפוץ הכיפות בלחץ של הליום הצליחו במידה רבה. כדי להגדיל את בטיחות הטיסה המיכלים הוחלפו בחדשים.
ב־6 בנובמבר התגלו סדקים דקים מסביב ל־8 סנפירי הייצוב של המשגר. הסדקים היו בשתי נקודות החיבור התחתונות של כל סנפיר ייצוב. אורכם היה 2.5 ס”מ כל אחד. הסדקים נגרמו כנראה כאשר מיכלי המשגר היו מלאים והגדילו במידה ניכרת את העומס על הסנפירים, ובהשפעת האוויר הרווי במלח התבלו. צריך היה לקחת בחשבון שהמשגר היה זמן רב מהדרוש חשוף למזג האוויר, על כן מאחר השיגור כי היה עליו לשמש רכב הצלה לטייסי סקילאב 3 בשעת חירום. ניתנה הוראה לדחות את השיגור ל־ 15 בנובמבר, ועד אז להחליף את סנפירי הייצוב. מכיוון שקצב העבודה התקדם באִטיות, השיגור נדחה ביום נוסף. בדיקות נוספות גילו בקיעים במחבר שבין השלב הראשון של המשגר לשלב השני. נדרשו 24 שעות לתיקון התקלה. הסיכון שתקלה זו תפגע בשיגור עצמו הוא קטן. החלפת חלקים בחלק זה של המשגר הייתה גורמת לדחייה נוספת של הטיסה, דחייה שהייתה מגדילה את הסיכון למצוא את מעבדת החלל במצב קשה. ההיצמדות הייתה צריכה להתבצע 7 שעות ומחצה לאחר השיגור. בשל קשיים בהיצמדות שני הגופים, הם התחברו רק בניסיון הרביעי באיחור של חצי שעה.
17 בנובמבר – לאחר ההתחברות, וויליאם פוג חש ברע. היו לו בחילות והוא הוצרך ליטול תרופות. רק לאחר שהחלים, כעבור זמן קצר, שלושת האסטרונאוטים נכנסו למעבדה והחלו להפעיל את המערכות שלה. כאמצעי זהירות הם קיבלו הנחייה לדווח על כל תקלה שהיא. על הרגשתו הרעה של פוג נודע במקרה. שיחה בינו לבין קאר על כך נקלטה בזמן תשדורת ארצה. קאר הודיע על כך למרכז הבקרה וכי פוג עצמו לא דיווח על בריאותו. בשל כך הוא מרכז הבקרה נזף בו.
18 בנובמבר– האסטרונאוטים הפעילו את מצלמות המעבדה והעבירו אליה ציוד.
19 בנובמבר– המשך העברת הציוד וסידורו. האסטרונאוטים בדקו את הציוד הרפואי, ביצעו כמה ניסויים רפואיים ותרגול בכיבוי שריפות. החלו בהכנות לקראת הסיור החללי הראשון ב־22 בנובמבר. היום, לראשונה ישנו האסטרונאוטים שינה טובה. המהנדסים הביעו חשש לגורל הטיסה בשל הדליפות המתמשכות מחודש אוגוסט ממערכת הקירור של המעבדה. מערכת הקירור היא בעלת חשיבות לציוד ולמזון. היה חשש שאם הדליפה תימשך יהיה צורך לקצר את הטיסה.
20 בנובמבר– לאחר עבודה עיקשת במשך חמש שעות ומחצה וויליאם פוג הצליח לתקן את מערכת הקירור. האסטרונאוטים בחנו ותִרגלו את עצמם בתנאי חוסר משקל כהכנה לקראת שהייתם הממושכת בחלל.
21 בנובמבר– האסטרונאוטים המשיכו לתרגל את עצמם בתנאי חוסר משקל. פוג וגיבסון ביצעו הכנות לקראת פעילותם החוץ־רכבית למחרת היום.
22 בנובמבר– היה חשש שהפעילות החוץ־רכבית תידחה בשל תקלות בבגדים התחתונים של חליפות החלל. הבגדים התחתונים הם מערכת הקירור של החליפה. הבגדים נמצאו רטובים ורקובים מאז שהשתמשו בהם טייסי סקילאב 3. פוג וגיבסון חיטאו את הבגדים ותלו אותם לייבוש. ואמנם הבגדים היו מוכנים ליציאה המתוכננת והאישור הסופי לפעולה הגיע. פוג וגיבסון הכניסו סרטי צילום למצלמות הטלסקופים, התקינו גלאי קרינה קוסמית ותיקנו את האנטנה המקולקלת. תיקון האנטנה נעשה לא מעט על־ידי תרגילי אקרובטיקה. גיבסון נעגן במעצור רגלי נייד ויישר את עצמו כלפי פוג, כך שזה האחרון הורם כמנוף ויכול היה בקלות רבה לבצע את התיקונים. לאחר עבודה של שלוש שעות האנטנה הגיעה ל־75% מיכולת הצידוד שלה.
שבוע שני, מ־23 עד 29 בנובמבר
23 בנובמבר– תיקון התקלה הסתיים בשעה 01:34 (לפי שעון ישראל). סך הכול האסטרונאוטים שהו מחוץ למעבדה 6 שעות ו־34 דקות. היו מחשבות לסיים את התיקון מאוחר יותר, בסיור חללי נוסף, אך פוג וגיבסון הצליחו לבצע את המוטל עליהם בסיור זה. בשובם למעבדה עסקו האסטרונאוטים בפעילות שגרתית כמו ניקוי המעבדה. פוג ביצע שלושה תצלומים של שביט קוהוטק כדי לחשב את מסלולו המדויק. מאוחר יותר אחד משלושת הג’ירוסקופים המייצבים את המעבדה והנמצאים על הטלסקופ התחמם והפסיק לעבוד. בשל כך מצבה של המעבדה שונה וחייב ביטול כמה ניסויים כמו צילומו של השביט קוהוטק על־ידי הטלסקופ למחרת.
24 בנובמבר– האסטרונאוטים עסקו בארגון וסידור המעבדה לקראת שהייתם הממושכת בחלל. גם היום בוצעו שלושה תצלומים של קוהוטק בהמשך לצילומים מהיום הקודם. הצילום נעשה מתוך המעבדה. המהנדסים החלו לעבוד על תכנית חירום למקרה וג’ירוסקופ נוסף יֵצֵא מכלל פעולה. הם הודיעו על כך שהמעבדה יכולה להמשיך במסעה סביב כדור הארץ גם עם שני ג’ירוסקופים ללא שום סכנה לטייסיה.
25 בנובמבר– מנוע החללית הופעל ל־88 שניות והעביר את המעבדה למסלול המתאים לתצפיות ארציות. הצוות ביצע הכנות אחרונות לקראת פעילות מדעית שוטפת ארצית ואסטרונומית. גיבסון מדד באמצעות מכשיר חדש את זוהר השביט וחיפש את הסיבות להיווצרותו של היקום.
26 בנובמבר– צילום השביט קוהוטק. צילומים גיאולוגיים – חיפוש מחצבים בארה”ב שתוכננו להיום נדחו בשל מזג אוויר גרוע. עננים כבדים כיסו את המדינה. במקום זאת עסקו בתצפיות לעבר השמש.
27 בנובמבר– צילום השביט קוהוטק, חיפוש מחצבים בארה”ב, תצפיות לעבר השמש וניסויים ביולוגיים. מאלסקה שוגר טיל ובו בריום לעבר המגנטוספירה. בהגיע הטיל לגובה הדרוש הבריום פוזר. האסטרונאוטים צילמו את הבריום במהלך התפזרותו בשדה המגנטי של כדור הארץ מהקוטב הצפוני לדרומי. המטרה הייתה ללמוד יותר על המגנטיזם השומר על החיים על כדור הארץ.
28 בנובמבר – ג’אילה קאר ביצע שני צילומים של אזורים צחיחים באפריקה במשך חמש שעות כדי למצוא בהם מקורות מים. וויליאם פוג המשיך באותו זמן לצלם את התפזרות הבריום, המטרה הפעם היא ללמוד איך הקרינה הקוסמית משפיעה על התפזרות הבריום. המשך הניסויים הארציים וצילום השביט נדחו בגלל תקלות. ניסויים אלה דורשים תמרונים מסובכים לשינוי עמדתה של המעבדה. מנועי הניווט משום מה צרכו כמות דלק הגדולה פי 6 מהדרוש לתמרונים. מהנדסיה של מעבדת החלל קיוו להתגבר על התקלה בתוך כמה ימים. עד אז האסטרונאוטים המשיכו בתצפיות לעבר השמש ובניסויים רפואיים.
מקור התקלה הוא בהתקלקלות הג’ירוסקופ ב־23 בנובמבר. לייצוב המעבדה הופעלו שני מנועי ניווט אך פעולותיהם ביטלו אחד את השני. צריכת הדלק שלהם ביום הקודם הייתה גדולה פי 3 מהדרוש והיום עלתה שוב פי 6. להפתעתם של המהנדסים התברר כי ייצור החשמל של מדפי השמש עלה על המצופה.
29 בנובמבר – מהנדסים וטכנאים בדקו מהקרקע את המעבדה והתברר כי התקלה שאירעה ב־28 אינה רצינית כפי שחשבו. צריכת הדלק הגבוהה הייתה ביסודה יותר תוצאה של צירוף מקרים מאשר מהתקלה עצמה. הצוות יכול להמשיך בתכניתו כמתוכנן, אם כי בכול התצפיות הארציות ושל השביט קוהוטק ינהגו ביתר זהירות בזמן ביצוע תמרונים. ביום זה צולמו ארה”ב, מכסיקו, גואטמלה והשביט.
שבוע שלישי, מ־30 בנובמבר עד 6 בדצמבר
30 בנובמבר– צולמו צילומים מדרום אמריקה עד לדרום מזרח ארה”ב בלי לשנות את מצב המעבדה. מאוחר יותר נערכה סדרת צילומים מצפון אמריקה עד ברזיל ובוצעו התמרונים הדרושים לכך. נעשו תצפיות לעבר כדור הארץ ותצפיות על השביט קוהוטק.
1 בדצמבר– ארבע שעות לאחר שהחללית תומרנה לביצוע התצלומים ביום הקודם הורגשו תנודות בחללית האפולו. צולמו צילומים ארציים מהרי הרוקיס בקולרדו עד לסאן פאולו ברזיל. התצפיות הן חקלאיות, מטאורולוגיות ועוד. הפעם נמצא פתרון לשימוש הרב בדלק. ניסויים רפואיים ותצפיות לעבר השמש ולשביט קוהוטק.
2 בדצמבר– נבחנה שיטת ניווט חדשה לחללית. מהחוף המזרחי של ארה”ב – מרכז החלל על־שם גודארד, שודרה קרן לייזר שהאסטרונאוטים הצליחו להבחין בה בעין בלתי מזוינת. נערכו תצפיות לעבר השמש וניסויים רפואיים. צילום מערב ארה”ב, מכסיקו וחמש מדינות בדרום אמריקה.
3 בדצמבר– בתצפיות הארציות שנערכו היום, צרכה המעבדה שוב כמות דלק גדולה מהדרוש לתמרונים. המהנדסים והמדענים הודיעו כי אם צריכת הדלק הגדולה תימשך יהיה צורך לצמצם כמה מהניסויים הארציים. לעומת זאת תצפיות קוהוטק לא תפגענה. ניסויים אלה הם בעדיפות עליונה יותר מהתצפיות הארציות. הוויתור על תצפיות ארציות הוא לטובת השביט.
האפשרות שעמדה בפני המדענים הייתה לוותר על 50 תצפיות ארציות. במעבדה נותר מלאי של 12 טון דלק מהם חייבים לשמור על 2.3 טון למקרי חירום. צריכת הדלק היום הייתה למעלה מחצי טון, פי 3 מהדרוש, ולעומת זאת קטנה צריכת הדלק יום קודם לכן.
4 בדצמבר– פותחה שיטת תמרונים חדשה לתצפיות ארציות, אם כי הצורך בצמצום היקפם היה עדיין בתוקף. במסגרת התצפיות לעבר כדור הארץ נערכו שלושה סקרים של מקורות אנרגיה ארציים.
5 בדצמבר– צריכת הדלק נפתרה כנראה סופית. כדי להקטין את צריכת הדלק מסלול המעבדה הונמך ואמנם במהלך התצפיות לעבר כדור הארץ צריכת הדלק הייתה נמוכה מזו שבתצפיות קודמות.
6 בדצמבר– תצפיות לעבר קוהוטק.
שבוע רביעי, מ־7 עד 13 בדצמבר
7 בדצמבר– נערכו תצפיות לעבר קוהוטק. כדי לבצע תצפיות אולטרה סגוליות בשביט נערכו כמה תמרונים. בתצפיות שנערכו באיים הקריביים התגלה זרם של מים קרים בנוסף לזרם הגולף החם. גילוי זה הוא בעל משמעות רבה למטאורולוגים מכיוון שהוא משפיע כנראה על מזג האוויר. תגלית זו היא בעלת חשיבות נוספת לתיאוריה בדבר חילופי אנרגיה בין האוקיינוס השקט לאטמוספירה. לבקשתם של מטאורולוגים האיים הקריביים צולמו פעם נוספת.
8 בדצמבר– הג’ירוסקופים עלו שוב לכותרות. אחד מהם החל לעורר דאגה, אם כי סיכוייו לצאת מכלל פעולה היו קטנים. במקרה שבכל זאת הוא משתתק, על האסטרונאוטים לחזור ארצה בתוך שבועיים. תצפיות לעבר קוהוטק. האסטרונאוטים מסרו כי הבחינו בזנבו הארוך והזוהר. קאר דיווח שלשביט זנב כפול. הם הבחינו בשביט כשהוא במרחק 181 מיליון ק”מ מכדור הארץ. באשר לכדור הארץ עצמו צולמו תאילנד, יאווה ואוסטרליה.
9 בדצמבר– מסלול המעבדה הועלה כדי לבצע תצפיות בקוהוטק. לאחר מכן המסלול הונמך ונערכו תצפיות נוספות בתאילנד, יאווה ואוסטרליה. תצפיות לעבר השמש נעשו במשך שעה וחצי, לאחר מכן הטלסקופים כוונו מחדש כדי לצלם את קוהוטק ב־14 בפברואר. נקודת הייחוס של הטלסקופים הייתה כוכב הלכת מרקורי.
10 בדצמבר– התצפיות לעבר כדור הארץ נקטעו בשל טעות של אחד האסטרונאוטים. הוא לא חיבר לשש המצלמות המכוונות לעבר כדור הארץ את הפילטרים שלהן והעדשות נחשפו לאור. היה חשש שהסרט התקלקל ולכן האסטרונאוטים התבקשו לבצע תצלומים אלה פעם נוספת בהזדמנות אחרת. לאחר שסיימו את התצפיות הארציות החל יום המנוחה שלהם.
11 בדצמבר– יום מנוחה. רופאם של האסטרונאוטים אמר כי בתום החודש הראשון לשהייתם בחלל מצבם טוב.
13 בדצמבר– נערכו ניסויים טכנולוגיים, תצפיות אסטרונומיות וניסויים מדעיים. התצפיות לעבר השמש נמשכו שבע שעות. לאחר מכן בוצעו תצפיות לעבר קוהוטק. האסטרונאוטים דיווחו כי השביט נעשה זוהר ככל שהוא מתקרב לשמש.
ביום זה עמד חיל האוויר האמריקני לשגר טיל יבשתי מדגם מיניטמאן. על הטיל היה לעבור באטמוספירה העליונה בגובה 250 ק”מ. על האסטרונאוטים לצלם אותו במצלמה אולטרה סגולית. מטרת הצילומים לגלות פרטים חדשים על היונוספירה בשעה שהיא מופרעת על־ידי מעברו של הטיל. סיבות טכניות הביאו לדחיית השיגור ולביטולו של הניסוי. שיגור ממין זה הוא במסגרת ניסויי נשק שנעשו דרך קבע.
מצלמה זהה למצלמה זו הייתה ברשותם של טייסי אפולו 16. צילום כדור הארץ במצלמה זו הראה כי קו המשווה מוקף בשדה מגנטי מעל האטמוספירה העליונה בשתי רצועות של אטומי חמצן. היום נעשו צילומים נוספים של רצועות אלה כדי למדוד את רוחבם וללמוד מה שהוא בדבר הדינמיקה של האטמוספירה באזור שבו אנרגיית השמש משפיעה במישרין על כדור הארץ ועל מזג האוויר.
באותה מצלמה צולמו שלוש מערכות כוכבים המרוחקות מאות מילוני שנות אור מכדור הארץ. מטרת הצילומים לגלות מימן המרחף בין מצבורים עצומים אלה של כוכבים. ערפילית שהייתה כוכב זוהר עד לרגע התפוצצותה לפני 900 שנה צולמה גם היא במצלמה זו. בצילומים נקלטה קרינה אולטרה סגולה וקיוו ללמוד מה שהוא על הרכב הערפילית.
13 בדצמבר– נערכו תצפיות לעבר קוהוטק. היום ראו אותו לראשונה בעין בלתי־מזוינת.
שבוע חמישי, מ־14 עד 20 בדצמבר
14 בדצמבר– האסטרונאוטים קיבלו היתר מרופאיהם להישאר במעבדה 85 יום על־פי ההצעה שהועלתה ערב הטיסה. הם צילמו את קוהוטק בשלושה זמנים שונים. צילומים ארציים של בורניאו ושל אוסטרליה ותצפיות לעבר השמש.
15 בדצמבר– צילמו את קוהוטק בשלושה זמנים שונים. תצפיות לעבר השמש וצילומה של פרוגוואי. לביצוע תצפיות אסטרונומיות המעבדה ביצעה כמה תמרונים. אחד משני הג’ירוסקופים הנותרים לא עבד כראוי. בשל כך בוטלו כמה תמרונים של המעבדה החיוניים לצילומו של קוהוטק. מהירות הטיסה הואטה והוכנסו לשימוש מערכות ייצוב שפותחו בשבועות האחרונים. על־פי תצפיות שנעשו יום קודם לכן התברר שאורך זנבו של השביט למעלה מ־60 מיליון ק”מ.
16 בדצמבר– התקלה בג’ירוסקופ החמירה ומהנדסיה של המעבדה החלו בעבודה למציאת פתרון לתקלה. לא נשקפה סכנה לחיי האסטרונאוטים. נערכו תצפיות לעבר קוהוטק.
17 בדצמבר– יום מנוחה. לא התעוררו שום בעיות עם הג’ירוסקופים.
18 בדצמבר– נערכו תצפיות לעבר קוהוטק, לעבר השמש ולעבר כדור הארץ – אירופה. היום הם קמו שעתיים לפני הזמן כדי לבצע תצפיות ארציות נוספות. היום חיפשו מקורות אנרגיה. המצלמות מוקדו על אזורים חמים במערב ארה”ב ובמכסיקו. שידרו ברכות לטייסי סויוז 13 ששוגרה היום.
הבדיקות הרפואיות הראו שבחודש הראשון לשהייתם בחלל הפסידו ממשקלם וגבהו ב־2, 3, ס”מ. הרופאים אמרו כי האסטרונאוטים יחזרו לגובהם הטבעי לאחר השיבה ארצה. הרופאים סברו כי התוספת הזמנית בגובהם נגרמה כנראה בשל תזוזת נוזלים בגופם. ללא השפעת כוח המשיכה, הדיסקיות בעמוד השדרה קולטות יותר מים, מתרחבות והשרירים פועלים נגד כוח המשיכה, שוב אינם לוחצים את הדיסקיות כפי שהם עושים זאת על כדור הארץ. התוספת בגובה היא שגרמה לירידה בהיקף החזה והבטן.
19 בדצמבר– התחילו במחקר יסודי של קוהוטק במשך שלושה שבועות. המחקר האינטנסיבי החל עתה מאחר וזה הזמן שבו השביט התקרב למרחק הקצר שלו מהשמש, חולף מאחוריה וחוזר בחזרה תוך כדי התרחקותו ממנה.
20 בדצמבר– תצפיות לעבר השמש ולעבר קוהוטק. תצפיות קוהוטק נעשו בעזרת הטלסקופים והמצלמה האולטרה סגוליות. נערכו גם תצפיות אסטרונומיות לעבר כדור הארץ. האסטרונאוטים צילמו את הגלקסיה שבה נמצאת השמש ומדדו את חום הכוכבים ביחס לשמש.
שבוע שישי, מ־21 עד 27 בדצמבר
21 בדצמבר– נעשו ניסויים רפואיים ונערכו תצפיות לעבר קוהוטק. השביט נבחן בטלסקופים ובמצלמה האולטרה סגולית. נערכו ניסויים בחליפת חלל הממונעת ידנית. האסטרונאוטים דיווחו על כך שלא היו שום בעיות עם הג’ירוסקופים.
22 בדצמבר– במשך חמש שעות ומחצה בוצעו ניסויים רפואיים. בניסויים אלה פוג בדק את הסתגלותו לתאוצה אפס. נערכו תצפיות לעבר קוהוטק.
23 בדצמבר– נערכו תצפיות לעבר קוהוטק. גיבסון הודיע שאורך זנבו של השביט גדול פי 2 ממה שנראה לפני כמה ימים.
24 בדצמבר– נערכו תצפיות לעבר קוהוטק ובדיקות דם של האסטרונאוטים.
25 בדצמבר– האסטרונאוטים חגגו את חג המולד בשידור טלוויזיה מיוחד ששודר לכל רחבי כדור הארץ. שודרו אליהם ברכות ממרכז הבקרה ומהם חזרה. כל אסטרונאוט שידר ברכה משלו. לאסטרונאוטים חיכתה הפתעה כשממרכז הבקרה נמסר להם כי בחללית אפולו הוטמן “עץ אשוח” מנייר ומתנות וכי עליהם למצוא אותם על־פי הנחיות מתאימות.
מאוחר יותר פוג וקאר יצאו מהמעבדה כדי לצלם את השביט ולבצע תיקונים קטנים. היציאה הייתה באיחור של 93 דקות בשל תקלה במחשב. המחשב צריך היה לצודד את המעבדה ב־ 20 מעלות ולמעשה הצידוד היה ב־40 מעלות. לאחר התיקון יצאו האסטרונאוטים מהמעבדה. על מהלך הפעילות פיקח גיבסון. פוג וקאר ביצעו 50 תצלומים של השביט כשהם עוברים ממקום למקום על דופן המעבדה. הליכה זו נעשתה בעזרת רגליות מיוחדות המוצמדות למעבדה. הם לא הצליחו לראות את השביט בעין בלתי מזוינת בגלל קרבתו הרבה לשמש, אך קיוו שהוא נקלט במצלמות. אסטרונומים רצו לדעת מה הם היסודות המתכתיים הנפוצים בשביט ועל־פי זה לקבוע במידת האפשר את מקורה של מערכת השמש. קביעת נפיצותם של היסודות נעשתה על־פי סינון האור במצלמות. פוג וקאר מסרו שאורך הזנב הוא 25 מיליון ק”מ. צילום השביט נעשה בשלוש מצלמות מיוחדות. שתיים מהן היו המצלמה האולטרה סגולית ומצלמה לקרני X . גיבסון צילם את השביט באותו זמן מתוך המעבדה. משימות נוספות היו צילום השמש, החלפת סרטים במצלמות וביצוע תיקונים קלים, כמו פילטר, באחת המצלמות.
26 בדצמבר– לאחר עבודה של שבע שעות (ב־2:53 לפי שעון ישראל) פוג וקאר חזרו למעבדה. מאוחר יותר התברר שהתצלומים של קוהוטק היו מצוינים. לאחר שהאסטרונאוטים התעוררו הם העבירו דו”ח על תצלומי קוהוטק לאסטרונומים והחלו ביום מנוחה.
27 בדצמבר– עם סיומו של יום המנוחה החלו בהכנות לקראת צילומו של השביט ב־28 בדצמבר . ביום זה השביט נמצא במרחק הקטן שלו מהשמש. השביט חלף מעל צִדה הנסתר. היום נעשו תצפיות סולריות לעבר השמש שנמשכו שבע שעות.
שבוע שביעי, מ־28 בדצמבר עד 4 בינואר
28 בדצמבר– נערכו תצפיות לעבר קוהוטק ונעשו הכנות לקראת יציאה נוספת מהמעבדה לצילומו של קוהוטק. בסוף היום נערכה שיחה בין האסטרונאוטים לבין מגלה השביט לובוס קוהוטק. השביט התגלה בראשית 1973.
29 בדצמבר– קאר וגיבסון יצאו מהמעבדה וצילמו את השביט במשך ארבע שעות. היום השביט יצא מצִדה הנסתר של השמש. קאר וגיבסון דיווחו כי הם רואים את השביט בעין בלתי־מזוינת. צבעיו הם תפוז וצהוב כצבע הלהבה. עיניהם של האסטרונאוטים סונוורו בשל בהירותו הרבה. קשתות יצאו מהשביט לעבר השמש וניתן היה להבחין בפליטת חומר מהן ובעננים שמקורם בזנב השביט. האסטרונאוטים דיווחו גם על פליטת חלקיקים מהשמש. פוג צילם את השביט מתוך המעבדה.
30 בדצמבר– נערכו תצפיות לעבר קוהוטק ונעשו ניסויים אחרים. האסטרונאוטים דיווחו כי בהתרחקותו מהשמש מתגלים בו צבעים נוספים. הם התלוננו על כך שמוטלים עליהם יותר מדי משימות, אך המדענים אמרו כי האסטרונאוטים להוטים לעשות יותר מדי ניסויים מדעיים.
31 בדצמבר– נערכו תצפיות לעבר קוהוטק.
אחד בינואר 1974– האסטרונאוטים דיווחו על כך שהזנב של השביט הולך ומתבלט ואפשר להבחין בצבעיו – פסים כתומים וצהובים לוהטים. ייתכן שאורך הזנב 150 מיליון ק”מ, אך בשל זווית הראיה מכדור הארץ ייתכן שאורכו אינו עולה על 30 מיליון ק”מ. ראשו של השביט נראה היום בהיר וקטן יותר מראשית הופעתו וצבעו לבן צהבהב. נערכו תצפיות גיאולוגיות וחקלאיות מצ’ילה עד למזרח התיכון.
2 בינואר– יום מנוחה ומספר מועט של תצפיות לעבר השמש וקוהוטק. לאחר מכן נערכה מסיבת עיתונאים. פוג סיפר כי הוא צריך לעבוד כמו מכונה, מה שישפיע קרוב לוודאי על חיי המשפחה שלו. האסטרונאוטים סיפרו כי מה שחסר להם הוא יין לחג המולד.
3 בינואר– נערכו תצפיות ארציות. נערכו תצפיות חקלאיות בתיאום עם מומחי האו”מ בסודן. התצפיות כללו את מבנה הקרקע, גידולים חקלאיים ומחלות שהם מפיצים בצמחייה ותפוצת הגשמים והמחצבים. תצפיות זהות לאלה נעשו גם לעבר אירן. היום התעוררו קשיים עם אחד הג’ירוסקופים. המהנדסים קיוו שהוא יחזיק מעמד עד סוף הטיסה.
שבוע שמיני, מ־4 עד 10 בינואר
4 בינואר– נערכו תצפיות ארציות מדרום מזרח סודן עד לצפון אירן. מאוחר יותר תצפיות לעבר ארה”ב, קנדה ומכסיקו. תצפיות לעבר השמש, קוהוטק וניסויים רפואיים. מהנדסיה של סקילאב שמו היום דגש בביקורת השוטפת על הג’ירוסקופים.
5 בינואר– נערכו תצפיות לעבר קוהוטק. האסטרונאוטים דיווחו על כך שבהירותו של השביט הולכת וקטנה. מעשית הוא לא היה ולא יהיה השביט של המאה העשרים כפי שחשבו.
6 בינואר– חיפוש מחצבים בארה”ב ומכסיקו.
7 בינואר– האסטרונאוטים דיווחו כי בקושי ניתן להבחין בקוהוטק וכי הוא איבד הרבה מזוהרו. אסטרונומים הסבירו זאת בכך שחומר דביק שנפלט מהשמש הביא להקטנת זוהרו של השביט. חיפוש מחצבים במכסיקו, בפלורידה ארה”ב ובצפון האוקיינוס האטלנטי.
8 בינואר– נערכו תצפיות לעבר קוהוטק, השמש ותצפיות ארציות. התצפיות האחרונות נעשו לעבר האוקיינוס השקט, יבשת אמריקה והחוף הצפוני של ארה”ב. האסטרונומים העלו סברה ששביט קוהוטק נוצר מצברי חומר שנפלטו מהשמש.
9 בינואר- נערך חיפוש מחצבים מפלורידה לקליפורניה. נערכו תצפיות מחוף לחוף והרי הגעש בגואטמלה. מאוחר יותר נתיב התצפיות שונה והוא נעשה ממרכז ארה”ב עד לצפון האוקיינוס האטלנטי. כן נלמדה השפעת מזג האוויר במפרץ מכסיקו.
10 בינואר– יום מנוחה להוציא תצפיות ארציות בארה”ב ולעבר קוהוטק.
שבוע תשיעי, מ־11 עד 17 בינואר
11 בינואר– נערכו תצפיות לעבר יפן, חיפוש מחצבים בארה”ב ותצפיות לעבר השמש. האסטרונאוטים קיבלו אישור להישאר שבוע נוסף במעבדה.
12 בינואר– נערכו תצפיות לעבר השמש ולעבר קוהוטק. מהנדסי המעבדה ציינו כי אם לא תתעוררנה בעיות טכניות ותקלות רציניות ניתן יהיה לסיים את הטיסה על־פי התכנית של שלושה חודשי עבודה.
13 בינואר– נערכו תצפיות לעבר ערב הסעודית, מפרץ וזרם הגולף והחוף המזרחי של ארה”ב. תצפיות ארציות אחרות בוטלו בשל מזג אוויר גרוע. נעשו תצפיות לעבר קוהוטק, ניסויים רפואיים ואחרים.
16 בינואר– זה היום השלישי שהחום במעבדה עולה. הטמפרטורה הגיעה היום ל־25 מעלות ועלולה להגיע ל־30 מעלות. המעבדה התחממה בשל יציאתה מצל כדור הארץ וכניסתה לפרוזדור הבלתי מוצל שבין כדור הארץ לשמש, כך שהיא קיבלה יותר חום. בדרך כלל המעבדה נמצאת בצֵל כדור הארץ, מצב המונע ממנה חימום יתר. בעטיה של ההתחממות בוטלו כמה ניסויים ובמקומם בוצעו תצפיות לעבר השמש ונעשו ניסויים רפואיים.
17 בינואר– החום במעבדה המשיך לעלות כצפוי. קיוו כי עד 18 בינואר כאשר המעבדה תיכנס לצל של כדור הארץ החום בתוכה יֵרֵד. נערכו ניסויים רפואיים שבהם נבדקה הסתגלותו של גוף האדם לתאוצה אפס. גיבסון ביצע תצפיות לעבר השמש. מאוחר יותר גיבסון וקאר השתמשו במנועים של חליפות החלל כדי לנוע מהר יותר בתוך המעבדה.
שבוע עשירי, מ־18 עד 24 בינואר
18 בינואר– האסטרונאוטים קיבלו היתר לשהות במעבדה שבוע נוסף. בוצעו תצפיות לעבר השמש ותצפיות ארציות. מאוחר יותר נערך דיון עם מדענים על ניסויים אחרים שנערכו. האסטרונומים מסרו כי בזנב השביט נמצאו מולקולות של מים. גילוי זה היווה הוכחה טובה ביותר בדבר הימצאותם של מולקולות מים, מימן, מתן, אמוניה ו־CO קפואים בשביטים.
21 בינואר– שוב התעוררו בעיות עם הג’ירוסקופ השני. היה חשש שהוא יצא מכלל פעולה, אך לפי הערכה ניתן יהיה לסיים את הטיסה כמתוכנן על־ידי הפעלת מערכת חירום. היום חיפשו מקורות אנרגיה גיאותרמיים חדשים על כדור הארץ.
22 בינואר– הג’ירוסקופ השני המשיך לגרום בעיות, אם כי אין הוא מהווה סכנה לחיי האסטרונאוטים והוא לא יהיה גורם לקיצור הטיסה מכיוון שיש מספיק דלק במעבדה. בכול מקרה הוחל בהכנות לקראת החזרת האסטרונאוטים ב־27 בינואר. במקרה חירום חלק מהניסויים המתוכננים להיום וחלק למחרת מבוטלים.
24 בינואר– הג’ירוסקופ הלך ונחלש, אך עדיין הוא לא סיכן את חיי האסטרונאוטים. המהנדסים הודיעו כי גם אם הג’ירוסקופ יפסיק לעבוד לא תקוצר הטיסה. לכול היותר יבוטלו ניסויים. היום נערכו תצפיות ארציות ואסטרונומיות לעבר השמש. קאר ביצע ניסויים בחליפת חלל ממונעת.
שבוע אחד־עשר, מ־25 עד 31 בינואר
26 בינואר– נערכו תצפיות לעבר ארה”ב ומכסיקו וצולם טיל מיניטמאן ששוגר מארה”ב לאוקיינוס השקט.
27 בינואר– חיפוש מקורות אנרגיה גיאותרמיים במערב ארה”ב, חיפוש מקורות מים באלג’יר ובמאלי וחיפוש מחצבים בברזיל. תצפיות לעבר השמש ולעבר קוהוטק.
28 בינואר– ניסיון שני ואחרון לחיפוש מקורות אנרגיה גיאותרמיים במערב ארה”ב.
29 בינואר– נערכו תצפיות ארציות ולעבר השמש וצולמה נקודה מסתורית ואדומה בחלל.
31 בינואר– נערכה מסיבת עיתונאים אחרונה מהחלל, קאר סיפר כי שלושתם מרגישים מצוין.
שבוע שניים־עשר, מאחד עד 7 בפברואר
1בפברואר – הכנות לסיור האחרון מחוץ למעבדה ב־3 בפברואר ותצפיות ארציות אחרונות. היום צילמו את ארה”ב ואת אמריקה הלטינית.
3 בפברואר- קאר וגיבסון יצאו לסיור אחרון מחוץ למעבדה לפרק זמן של ארבע שעות וחצי, אך העבודה הוארכה בשעה. במהלך עבודתם החזירו סרטי צילום ממצלמות המעבדה, החזירו תוצאות של ניסיונות ממכשירים הצמודים לדופן החיצוני של המעבדה ודגימות של אבק השמש.
5-4 בפברואר– הכנות לקראת השיבה ארצה.
6 בפברואר– האסטרונאוטים השלימו את הניסיונות האחרונים והעבירו את הציוד ואת סרטי הצילום לחללית האפולו. הוחלט להשאיר במעבדה ציוד לרבות מזון ומיכלי אוויר לכל צוות אחר שיבקר במעבדה. נמסר כי אורך החיים של מעבדה הוא בין 5 ל־8 שנים.
7 בפברואר– האסטרונאוטים השלימו את כל העברת הציוד לחללית אפולו. סך הכול העבירו לחללית מטען של 1 טון כולל 280,000 תצלומים. במעבדה ומחוצה לה הושארו מדגמים שונים. היו תכניות לאסוף מדגמים אלה לאחר טיסת החלל המשותפת בין חללית אפולו לחללית סויוז רוסית, אך הוחלט לדחות זאת למועד מאוחר יותר כדי לחשוף אותם יותר לתנאי החלל ולקרינת השמש.
8 בפברואר– יום הנחיתה
האסטרונאוטים קמו היום מוקדם יותר מהרגיל כדי להשלים את הסידורים האחרונים. ניתוק מערכות, נעילת דלתות תאי המעבדה, הורדת הלחץ ועוד. לאחר שסיימו את כל הדרוש השלמה, נכנסו לחללית וניתקו עצמם מהמעבדה. התעוררה בעיה קטנה – דליפה מאחד ממנועי הניווט, אך האסטרונאוטים התגברו עליה. הם ביצעו טיסת ביקורת מסביב למעבדה ולאחר כמה שעות נחתו. הנחיתה הייתה 280 ק”מ דרומית מערבית לסן דייגו שבקליפורניה. את החללית אספה נושאת המטוסים ניו אורליאנס.
ב־15 הדקות האחרונות לטיסה התברר כי מנועי הניווט אינם מכוונים את החללית למסלול הנכון. החללית לא הייתה נכנסת לאטמוספירה בזווית הנכונה . מגן החום לא מסוגל בזווית זו להגן על החללית מחום החיכוך והיא הייתה נשרפת. האסטרונאוטים לא איבדו את עשתונותיהם והפעילו את מנועי הניווט ידנית. איחור של כמה שניות בהפעלה היה גורם לאסון. ייתכן שמקור התקלה נבע מהוראה משובשת מיוסטון או שהאסטרונאוטים הזינו את המחשב בנתונים מוטעים לפני הכניסה לאטמוספירה.
עוד בטרם הנחיתה, הרופאים דיווחו כי מצבם הרפואי של האסטרונאוטים הוא כה טוב עד שניתן להניח שהאדם מסוגל לחיות ולעבוד בתנאי החלל במשך שנה ויותר, פרק הזמן הדרוש לטיסה למאדים.
התברר שבימים הראשונים לטיסה התעוררו קצת בעיות שהעלו חשש בין רופאי החלל. האסטרונאוטים ישנו יותר מהצוותים הראשונים שאיישו את המעבדה. הם התלוננו על עומס העבודה והיו להם חילופי דברים קשים עם מרכז הבקרה. בשל אי תשומת לב מספקת ביצעו כמה טעויות כמו בעניין המצלמה. הם איבדו קצת מביטחונם העצמי וזה בא לידי ביטוי בכך שלא דיווחו על חולשתו של פוג. זמן קצר לאחר מכן הם נחו מהעבודה כדי לבצע סידורים שהזמן הדרוש לביצועם היה ארוך מהמתוכנן וגילו התלהבות מועטה או חוסר רצון מוחלט לביצוע הוראות, אך לשמחת הכול היחסים ביניהם למרכז הבקרה הלכו והשתפרו מיום ליום.
מצבם הבריאותי של האסטרונאוטים לאחר הנחיתה
מהבדיקות הראשונות שלאחר הנחיתה התברר כי מצב בריאותם של האסטרונאוטים טוב בהרבה מזה של עמיתיהם בטיסות הקודמות. הם לא סבלו מעייפות שרירים כמו קודמיהם. קאר הוסיף קצת למשקלו, ותוך פחות מיומיים חזרו לגובהם הטבעי. האסטרונאוטים ייחסו את מצב בריאותם הטוב למשטר יומי של תרגילי התעמלות שערכו מדי יום ביומו. ההפתעה היחידה הייתה במחזור הדם. איבוד כדוריות הדם והפלסמה היה נמוך מאשר אצל קודמיהם. מיד לאחר הנחיתה האסטרונאוטים נכנסו להסגר רפואי למחצה. הקשר שלהם הוגבל לנשותיהם ולכמה פקידים של נ־א־ס־א. ההסגר בא למנוע הידבקות של האסטרונאוטים במחלות אשר עלולות לחבל בבדיקות ובתוצאות הרפואיות של הטיסה. במשך 21 יום היה עליהם לאכול את המזון שהשתמשו בו בטיסה.
סיכום ממצאים
1. רפואה – ההשפעה המידית של תנאי החלל החלה עם הכניסה למסלול כדור הארץ והיא כללה גידול מיוחד ברגישות הווסטיבולרית, תנועה שונה מהרגיל של נוזלי הגוף בזמן מנוחה. הגדלת הרגישות של האוזן הפנימית גרמה לסחרחורת עם כל תנועה של הראש, אצל כל אחד מהאסטרונאוטים במידה שונה. רגישות זו לא הייתה נעימה וצמצמה את כושר הריכוז. החסינות הגבוהה כנגד חולשה, בתנועה בתנאים נורמליים נראית, רגישה ביותר לגירויים וסטיבולריים בתנאי כבידה אפס ולהיפך.
תנועת נוזלי הגוף כוללת שתי פעולות. תנועה מידית של זרם הדם כלפי החלק העליון של הגוף ו־24 שעות לאחר מכן תנועה אִטית יותר של נוזלי הרקמות לראש ולחלקים העליונים של הגוף. הוורידים בצוואר ובמצח מתנפחים במיוחד והבשר בפנים תפוח במקצת, במיוחד סביב העיניים ומשווה לאסטרונאוטים הופעה מזרחית טיפוסית. עם “השתלטות” חוסר המשקל, עמוד השדרה נוטה להזדקף. תופעה זו מתבטאת ביתר חריפותו כשהגוף שרוי במנוחה.
מבין ההשפעות קצרות הטווח, זרימת הנוזלים היא הארוכה ביותר וגורמת לכבדות בראש והצטברות דם לסירוגין באוזן הפנימית עד לשבוע ה־12 לטיסה. ההשפעות ארוכות הטווח הן הדרגתיות ומשפיעות על כמה פונקציות של הגוף: נפיצות נוזלי הגוף. תהליכי המאזן המינרלי בגוף, המערכת הקרדיו וסקולרית ומערכת שלד ושרירים.
חשיפה ארוכה של הגוף לחוסר המשקל מקטינה את יכולת העבירות המכנית של נוזלי הגוף מכיוון שהאסטרונאוטים עומדים ישר, מחזור הדם חייב לעמוד בלחץ גבוה יותר כדי להחזיר ללב את הדם מהחלק התחתון של הגוף. לחץ דם עורקי עוזר אבל אינו מספיק בשל איבוד לחץ ברשת הקפילרית. הגוף פיתח יכולת לגמישות יתר של השרירים בחלק התחתון של הגוף מסביב לעורקים העוזרת לדם בדרכו חזרה. האלסטיות של עורקי הדם נורמלית ומונעת שטף של נוזלים ברגליים. מכניזם זה ממשיך לפעול בחוסר משקל ובמקרה שאין לחץ הידרוסטטי רגיל g1 הוא אחראי להמשך זרימתם של הנוזלים. בסיכומו של דבר זה מתבטא בעודף נוזלים ובאבדן נפח נוזלים אשר בחלקם נגרמים על־ידי הדם וגורמים לריכוז גבוה מהנורמלי של תאים אדומים בנפח הדם הנותר. זה גורם לצמצום ייצורן של הכדוריות האדומות עד אשר נדרש שוב יצורן. הדרישה לא התעוררה במשך תשעה שבועות. רק בטיסה האחרונה ייצורן של כדוריות אלה השתנה כל פעם.
ההשפעות ארוכות הטווח במערכת הקרדיו־וסקולרית כוללת אי־סבילות לגבי מצבים של g1 אמִתיים או מלאכותיים, אי־סבלנות כלפי העבודה, צמצום בפעילות הלב, הקטנת נפח הדם וחוסר דם לאחר הטיסה. מערכת שרירים ושלד סבלה מהקטנת השרירים, איבוד מינרלים ושינוי הדרגתי במצב מנוחה. גוף במנוחה משתנה הדרגתית ממצב של זקיפות התחלתית למצב נורמלי של כפיפות קדימה.
2. מזון – המזון היה משביע. הפיקוח הקפדני על הדיאטה נכשל מאחר שהוא גורם לאבדן התיאבון בטיסות ארוכות. הכישלון נעוץ באי־יכולתו של הפיקוח לווסת נכונה את סוגי המזון ואת כמויות האכילה. הדרישות המטאבוליות של האסטרונאוטים היו מתחת לנכונות והם אכלו יותר מזון מהמותר על־פי הדיאטה.
3. הגיינה אישית – ההגיינה האישית הייתה לא פעם מגוחכת והייתה משום שינוי בשגרה היומיומית אפילו ביום האִטי ביותר. מתן שתן היה הכרחי ויציאות היו בבחינת זמן מבוזבז וסך הכול לא גרמה לשום בעיות. הגילוח גזל זמן רב ומשום מה סכיני הגילוח היו טובים לשימוש חד־פעמי. כל יום לאחר תרגילי ההתעמלות רחצו עצמם במים ובמגבת ופעם בשבוע התקלחו.
4. עזרה ראשונה – לאורך הטיסה הם לא נפגעו ולא נחבלו בצורה רצינית. הבעיות היחידות היו שריטות עור קלות, אינפקציות וגירויים בעיניים. חתכים קלים נרפאו במהירות. בתחילת הטיסה אובחן יובש בעור ובעור הלח של האף והוא נעלם בתוך שבוע.
ניקיון – איסוף הזבל היה תמיד קשה. בחלקו הגדול הוא בא ממארזי האוכל, בגדים מלוכלכים, מגבות, ניירות וכמויות קטנות של כלי מתכת. הצטברו גם חלקיקים על המשאבות של המניפות. אלה סולקו במהירות בעזרת שואב אבק. ניקוי זה לא היה בעייתי וריחות סולקו על־ ידי קופסאות פחם.
יום העבודה – מחזורי המנוחה בקושי קוימו בתחילת הטיסה והאסטרונאוטים היו תמיד עייפים. מצב זה נבע מעומס העבודה. בימים הראשונים כאשר היו כבר מורגלים לסביבה החדשה עומס העבודה בא בשל הצטברות עבודות אשר נבעו מדחיות בשל אי־תפקודן של מערכות שונות. האסטרונאוטים נאלצו לבטל את יום המנוחה הראשון שלהם, היום הרביעי לטיסה. ביטולו של יום המנוחה נעשה לא מעט מתוך רצון לבצע את הפעילות החוץ־הרכבית הראשונה.
בסוף השבוע השני מחזורי העבודה והמנוחה היו סבירים ויציבים. הם הקדישו כל יום שעה ומחצה לאימון בקפיצי התעמלות, סרט התעמלות (סרט מקופל על סליל) והליכון. התרגילים הרבים שביצעו האסטרונאוטים התבטאו בהסתגלות מהירה לתנאי הארץ לאחר הנחיתה, אם כי לא מנעה צמצום בהיקף הירכיים ובבשר השוק. הודות להליכון, הירידה הייתה בשיעור של 50% מזה של הצוותים הקודמים. יש לציין כי בזמן ארוחה מלאה או ביצוע רב של תרגילי התעמלות חל צמצום זמני בסימפטומי הצפיפות בראש. אי־קיומה של ארוחה גרם לתופעות לוואי שליליות, עייפות והתפתחו במהירות תופעות שפעת.
האסטרונאוטים התרגלו במהירות לחוסר המשקל. בתחילה היו להם קשיים בהסתגלות ליום העבודה, בתכנון ובניהול זמני העבודה. מסיבה כלשהי אחד האסטרונאוטים התעייף מהר. נראה כי הסיבה לכך הייתה הערכה נמוכה מדי של הדרישות המטבוליות.
לאסטרונאוטים הייתה מוטיבציה גבוהה לאורך הטיסה כולה. היו גם תופעות פסיכולוגיות ורגשות עזים שנבעו מאכזבה בשל אי־תפקוד ראוי של ציוד, מתח עבודה, הוראות בלתי־ מובנות, החסנה גרועה ושגיאות של הצוות. האסטרונאוטים לא חויבו להגביל את הרגליהם האישיים. מה שהרגיז את האסטרונאוטים במהלך הטיסה היה החופשיות הרבה בה ניתן להאזין לשיחותיהם עם מרכז הבקרה והקלטות שונות של השיחות. הייתה לכך השפעה ממתנת על התבטאותם. אחד מהם אפילו פיתח נטייה להשתמש ביטויים יומיומיים או לשתוק.
מנוחה, בילוי ושעשועים היו בעלי חשיבות רבה ככל שהטיסה נמשכה. על סמך רעיונות של מתכנניה של מעבדת החלל וצוותיה הוצב בה מארז במשקל 52 ק”ג ובו סרטי משחק, סרטים מוזיקליים שבחר כל אסטרונאוט אישית, משחקים שונים וספרייה קטנה שנבחרה על בסיס אישי. בסרטים האסטרונאוטים צפו כל יום ותוך ביצוע תרגילים בארגומטר. כל אחד מהם הספיק לקרוא בשלושה חודשי העבודה ארבעה ספרים. הבילוי המהנה ביותר היה צפייה בחלל מחלונות המעבדה.
קשיים בשמירת לוח הזמנים
האסטרונאוטים קמו כל יום ב־11 בבוקר (שעון ישראל) והלכו לישון 16 שעות מאוחר יותר. בממוצע לכל אסטרונאוט שעון פנימי המאפשר לו לעמוד בלוח הזמנים. משום מה האסטרונאוטים לא הצליחו להתרגל בתת־ההכרה שלהם לשעון גריניץ ולא יכלו לסמוך על תחושת הזמן ולצפות מראש פעולות.
בעיה אחרת שהתעוררה בתחילת היא השוני הרב בין המשימות המתוכננות והצירוף המורכב שלהן ללוח הזמנים היומי. האסטרונאוטים התרכזו במילוי המשימות באופן מושלם וכבר בתחילת הטיסה למדו איך לווסת את הזמן והפעילות.
התרגלות הגוף ובקרת הייחוס בכבידה אפס נלמדו בפשטות ובמהירות. הדבר היחידי שהתרחש לאחר הימים הראשונים היה הגידול ההדרגתי ביכולת לנוע בין שטחי העבודה ותוך כדי יצירת יחוס תלת־ממדי שיסתיים בצד ימין כדי להגיע למטרה. מה שנדרש היה הם ידיות ומעצורי רגליים במידה מספקת.
האסטרונאוטים היו מודעים לכך שאיש צוות יכול לפתע לרחף בתא ולהישאר חסר ישע בחלל המעבדה, כפי שזה קרה אפשר היה לשחרר נעל בקלות ולנוע באִטיות קדימה, הריחוף לתוך המעבדה, היה פחות מדקה.
מושגי “למעלה” ו”למטה” בתנאי חלל
האסטרונאוטים העדיפו לעבוד בעמידה מאחר שהישענות עייפה אותם. כדי לבצע עבודות הם העדיפו לעמוד על תיבות גבוהות. האוריינטציה האנכית של כל שטח עבודה הוגדרה על ידי תנוחתו הנורמלית של אסטרונאוט בעבודה כלשהי שביצע. לוחות הבקרה ושטחי עבודה סמוכים יכולים להיראות עקומים יחסית בלי שזה יפריע לעבוד בהם מאוחר יותר. בזמן מעבר משטח עבודה אחד למשנהו. האוריינטציה משתנית מיד. לעִתים ריחפו האסטרונאוטים במעבדה בייחוסים מקריים. במקרה ולאחד מהם לא הייתה אוריינטציה טובה כל המעבדה נראתה לו בצורה משונה. תופעה מוזרה זו התרחשה לכל אורך הטיסה.
שגרה בעבודה
העבודות במעבדה חולקו לכמה קבוצות: מערכות פיקוח של החללית, ניהול משק הבית, עבודות בלתי־מתוכננות ותיקונים, פעילות חללית, פעולות ניסויים, ניסויים בלתי־צפויים ועבודות מתואמות עם הקרקע. קאר אחראי על תא הפיקוד, גיבסון אחראי על רוב הניסויים וקאר על מערכות המעבדה עצמה.
פעולות המעבדה חולקו בעיקר לעבודות ניהול משק הבית, כמה עבודות בלתי־צפויות ותיקונים. הפעולות המתוכננות כללו את תקינותה של מערכת המים, נטילת מדגמים מחזורית, ניקיון, החלפת סרטים ברשמי הקול, החלפת מניפות ומסננים, נקיטת אמצעי זהירות, ניסויי חירום למקרה אזעקה ומקדחים למקרי שריפות.
שלושת האסטרונאוטים ערכו כל יום תצפיות לעבר השמש. את התצפיות המסובכות עשה גיבסון. התצפיות הארציות נעשו על בסיס מחזורי של שלושת האסטרונאוטים. כמה בעיות התעוררו. בבעיות פיקוח ייחוס, נרכש ניסיון לאחר התקלות הראשונות מסוג זה שאירעו בטיסה. בעיות אלה התעוררו במהלך הניסיון לתמרן את המעבדה על־ידי שני ג’ירוסקופים במקום שלושה והם תוקנו במהירות.
ניסויי המשנה חולקו בין שלושת האסטרונאוטים במידה שווה וכללו ניסויים מאסטרופיזיקה עד לבדיקת יחידות ההנעה של חליפות החלל. 80% מציוד זה לא פעל כראוי בו־זמנית או בזמנים שונים והיה דרוש זמן רב לתיקונם ולתכנן את הניסויים מחדש.
תכנון לוח הזמנים והתיאום עם הקרקע נעשה על בסיס רגולרי ולא פעם היה כרוך באישור של מנהל הטיסה. ככל שהטיסה נמשכה יותר זמן, נרכש ניסיון רב יותר ביכולת לווסת את לוח הזמנים והניסויים. לקראת סוף הטיסה הגיעו למסקנה שיהיה נבון יותר לתת לאסטרונאוטים בטיסות ממושכות אוטונומיה רבה יותר.
המעבדה לאחר עזיבתה
בדיקות שערכו האסטרונאוטים לפני שעזבו את המעבדה הראו שניתן יהיה לחזור ולהפעיל חלק גדול מהמערכות שלה גם לאחר זמן רב מכיבוים. בינואר 1975 הודיעה נ־א־ס־א כי היא שוקלת לשגר בעוד חמש שנים צוות אסטרונאוטים למעבדה כדי להתקין בה מנגנון השמדה עצמית. תכנית זו לא יצאה לפועל בסיכומו של דבר הוחלט להכניס את המעבדה לאטמוספירה כך שבמהלכו של מעבר זה, היא תתפרק ותיפול לאוקיינוס השקט. חלקים ממנה נמצאו באוסטרליה.
בפרק הבא פרק סיכום לסדרה על סקיילאב
- לחלק הראשון בסדרה על סקיילאב.
- לחלק השני של הסדרה
- לחלק השלישי בסדרה
- לחלק הרביעי בסדרה – הטיסה המאויישת הראשונה סקיילב 2
- לחלק החמישי – סקיילב 3
