הטיסה הראשונה, בה שהו שלושה אנשי צוות במשך ארבעה שבועות בתחנה, הצליחו להתנסות בכל התקלות, שבתחנת החלל הבינלאומית – כמה עשורים לאחר מכן – נדרשו שנים כדי שיתרחשו
נוכח הסכנות הכרוכות בטיסה ממושכת בחלל והניסויים הרפואיים המרובים בטיסה זו נכנסו קרווין, קונראד ווייץ לתקופת בידוד של 21 יום לפני מועד הטיסה המקורי 15 במאי . האחראי על הניסויים הרפואיים בזמן הטיסה הוא קרווין – רופא במקצועו.
האסטרונאוטים הצטיידו בשלושה סוככים וכלי עבודה. הסוככים זהים לחומר שכיסה את נחתות הירח. הם עשויים אלומיניום מכוסה במעטה פלסטי. הסוככים הם:
א. סוכך בצורת טרפז. אורך בסיסו הגדול 12.6 מטר, בסיסו הקטן 4 מטר ואורכו 4 מטר. ההתקנה נעשית מהחללית תוך כדי תנועה. אחד האסטרונאוטים עומד בפתח החללית. ראשית הסוכך מחובר לשני תפסנים במעבדה עצמה והשלישי לאחד ממגיני הטלסקופ.
ב. סוכך בגודל 6 מטר על 6.9 מטר בעל ידית פריסה. על החללית להתחבר למעבדה. האסטרונאוטים יוצאים מתא מחסום האוויר ופורסים את הסוכך. הסוכך מחובר בשני תפסנים במעבדה עצמה והשלישי למוט באורך 14.4 מטר לאחד ממוליכי החשמל של הטלסקופ . עם גמר ההתקנה הסוכך והמוט מקבלים צורה של T.
ג. סוכך הנפתח בצורת מטרייה. הסוכך עשוי יריעת ניילון בצורה של מטרייה מקופלת מסביב למוט שניתן לשרבבו דרך פתח מיוחד אטום לאוויר, שנקבע בדופן המעבדה לניסויים מדעיים ולאחר מכן לפרוס את המוט פנימה עד שהסוכך הפרוס נצמד למעבדה. יתרונו של סוכך זה הוא האפשרות להתקינו ללא פעילות חוץ־רכבית.
את הסוכך הראשון ניתן להתקין מיד בהגיע החללית, אך זה כרוך בתמרונים עדינים ומסובכים ביותר כדי להימנע מהתנגשות. הם עלולים להיפגע ממנועי החללית במהלך התמרונים. החלטה באילו מהסוככים להשתמש נתונה בידי האסטרונאוטים. להתקנה עצמה יש להשתמש בכמה כלי עבודה:
1. מספריים באורך 0.6 מטר.
2. מוטות להארכת המספריים.
3. חבלים.
4. מצלמת טלוויזיה להעברת תצלומים של פגמים ומהלך התיקון עצמו למרכז הבקרה. על המצלמה ניתן להרכיב עדשות טלפוטיות 100 מ”מ.
5. משקפת לביצוע הערכת נזקים.
במהלך התיקונים ניתן לחבר את החללית למעבדה, להינתק ממנה שלוש פעמים ולבצע התחברות רכה באמצעות שלושה מבריחי המעבדה, מספר רב של פעמים.
השבוע מ־25 במאי עד 31 במאי
25 במאי – כמה שעות לפני ההמראה הצבע של שלושת הסוככים שהיו בחללית החל לדהות והם נצבעו במהירות. שעתיים וחצי לאחר שיגור החללית החלה בסדרה של תמרונים לקראת ההתחברות. תמרונים אלה נערכו 7 שעות ו־40 דקות לאחר ההמראה. למעלה משעה האסטרונאוטים הקיפו את המעבדה בחללית האפולו כדי לבדוק אותה ולתקנה במידת האפשר. תוצאות הבדיקה לא היו מעודדות. מדף שמש אחד הלך לאיבוד ומכסה של המדף השני נפתח רק ב־15 מעלות. פיסת אלומיניום נתקעה בין מכסה המדף לדופן המעבדה. חלק אחד מהסוכך אבד וחלק אחר נכרך סביב חלק ממדפי השמש והפריע לפעילותם. אפולו התחברה למעבדה לכמה שעות, בזמן זה האסטרונאוטים אכלו וביצעו את כל ההכנות הדרושות בשביל התיקונים. בחללית אפולו ישנה אספקה לחמישה ימים.
26 במאי – החללית ניתקה עצמה מהמעבדה, התקרבה למדפי השמש, וויץ יצא מהחללית ובמשך שעה ערך שש ניסיונות כדי לסלק את פיסת האלומיניום מהמדף, אך הוא לא הצליח בכך. וויץ לא התקרב למדף, אלא נעמד בפתח החללית כשבידו מוט אלומיניום באורך 3 מטר לסילוק פיסת האלומיניום.
לאחר ניסיונות נפל אלה החלה אפולו בתמרונים חדשים לקראת התחברותה עם המעבדה. לאחר ניסיון הנפל השלישי האסטרונאוטים לבשו את חליפות החלל, יצאו מהחללית והסירו את החלק הפגום של מנגנון החיבור ונצמדו מחדש למעבדה. תמרון זה נמשך שעתיים. סך הכול הם עבדו 21 שעות לתיקונה של תקלה זו. עם כניסתם לחללית הם נרדמו כמה שעות. הם התעוררו לאחר 8 שעות, חבשו מסכות גז, הצטיידו במכשירים לגילוי גזים רעילים ונכנסו למעבדה. התברר שלא הייתה שום דליפה. הם השליטו מהר סדר במעבדה. כל מה שריחף בתוכה היו מברג, אום וחוט חשמל. הטמפרטורה ברציף ההיצמדות היא 10 מעלות ובשאר המקומות שורר חום גבוה מאוד.
27 במאי – האסטרונאוטים יצאו מהמעבדה כדי להתקין את הסוכך. 5 שעות הם עבדו על התקנת המכשיר ונחלו כמעט הצלחה מלאה. הסוכך נפרס כמתוכנן, אך הוא לא נפרס בצורה מלאה. שלושה קפלים לא נפתחו. הסוכך קיבל צורת טרפז במקום צורת מלבן. במקום להיפרס במלוא 49 מ”ר שלו הוא נפרס רק בהיקף של 28 מ”ר. למרות זאת הוא פעל את פעולתו. הסוכך מכסה את חדרי המגורים והעבודה. הטמפרטורה שהגיעה ל־43.3 מעלות ירדה ל־37.7 מעלות. אם הם לא היו מצליחים לפרוס את הסוכךהם היו כנראה חוזרים ארצה. לאחר העבודה, האסטרונאוטים חזרו לחללית ונרדמו. הסוכך במקורו הוא מלבני ונפתח באמצעות קפיץ. הוא מחובר עם תפסנים אחד לטלסקופ – ושניים לדופן המעבדה.
28 במאי – החום במעבדה ירד כמצופה. מיכלי המים היו המקום החם היחידי. בתוך המיכלים נאגר חום רב והם פלטו חומר כמו תנור. הצטננותם נמשכה כמה ימים. האסטרונאוטים השלימו את פריקת המטענים, אחסנתם ובדיקת המכשירים המדעיים הרפואיים. וויץ שם לב לכך שהאופניים מקולקלים. בגלל החום הרצועות נמתחו והדוושות נראו כלאחר שימוש. מחוסר ברירה הוא ניתק את המכשיר מכלל הניסויים הרפואיים.
הבעיה של אספקת החשמל נפתרה הודות לאלתורים. חלק מאספקת החשמל הושאל מתא הפיקוד של אפולו כשתכנית העבודה משתנה מדי פעם בפעם כדי לא לצרוך יותר מדי חשמל בבת אחת. קונראד הציע לפתוח את המדף הסגור ב־19 במאי, לקראת סיום שהייתם במעבדה. אם הם אינם מצליחים, מהנדסי החלל מכינים מערכת כלים משוכלת יותר לצוות הבא.
יום זה הוא היום הראשון שבו החלו האסטרונאוטים בעבודה השוטפת. ראשית הם ביצעו בדיקת דם ולאחר מכן עברו לתרגילי התעמלות. למרות העבודה המפרכת שעברה עליהם בעבודות התיקונים, בריאותם הייתה תקינה, אם כי בידי הרופאים לא היו נתונים מדויקים כיוון שרופא הצוות, ד”ר קרווין, שכח לחבר את האלקטרודות לאחד מעמיתיו. החל מהיום האסטרונאוטים ישנים בחדריהם האישיים שבמעבדה.
29 במאי – אחד ממנועיה של חללית אפולו הופעל והעלה את המעבדה למסלול גבוה יותר. עם פתירתן של הבעיות נערכה מסיבת עיתונאים והאסטרונאוטים החלו בתצפיות המדעיות. הטלסקופ כוון לעבר השמש, שבה נראו באותה עת התפרצויות רבות. האסטרונאוטים קיוו להבין באמצעותם את התהליכים הגרעיניים המתרחשים על פני השמש. סך הכול שודרו באותו יום 400 תצלומים מהשמש.
הטמפרטורה במעבדה נעה בין 26 ל־32 מעלות והיא המשיכה לרדת. לקראת השינה הוצמדו לגופו של קרווין האלקטרודות, אולם המכשיר הפסיק לפעול כשעה לאחר ההצמדה. הפסקת המדידות נבעה מהתייבשות האלקטרודות ונשירתן. קונראד ניהל שיחה חשאית עם מרכז הבקרה. שיחה זו עוררה ספקולציות רבות בקרב הציבור על גורלה של הטיסה. האחראי על האסטרונאוטים הודיע כי נושא השיחה היה בעיות טכניות והשימוש בארגומטר. עם זאת הוא טען כי היה זה משגה להשתמש בערוץ החסוי לשיחה זו.
30 במאי – לאחר הקימה מהשינה לקח קרווין דגימות דם מרעיו והם החלו בתצפיות המדעיות לגילוי מחצבים, תנודות במזג האוויר, פעילות געשית ועוד, בתחום שבין אורגון – ארה”ב וברזיל. הטמפרטורה עלתה ל־27 מעלות וכמה ניסויים רפואיים בוטלו. וויץ שהה כמתוכנן במערכת הקרדיו־וסקולרית. קיוו שהטמפרטורה תרד ל־21 מעלות, אך תקווה זו התבדתה.
31 במאי – שוב התעוררו בעיות אנרגיה. מדף שמש נוסף הפסיק לעבוד ושני ניסויים בתצפיות מחצבים נדחו. הועלתה הצעה שאחד האסטרונאוטים יצא מהמעבדה כדי לשחרר מתקן קטן המיועד לקליטת כוח מהשמש. האסטרונאוטים ערכו תרגילי ריצה מסביב למיכלי המים. בריצה זו הם יצרו כוח צנטריפוגלי מספיק חזק ליצירתו של כוח משיכה חלש.
שבוע שני מהאחד ביוני עד 7 ביוני
1ביוני – לאחר ביצוע הניסויים המתוכננים ליום זה האסטרונאוטים התקלחו, ניקו את המעבדה והחלו ביום המנוחה שלהם.
2 ביוני – בתום יום המנוחה האסטרונאוטים חזרו לעבודה. בשל בעיות האנרגיה נשקלה האפשרות להקדים את שיגורה של סקילאב 2 ב־12 יום כדי למנוע פעילות מחוץ למעבדה.
3ביוני – התצלומים הגיאולוגיים התרכזו בין קליפורניה למכסיקו מתוך מטרה לגלות פעילות געשית ואזורים חמים. מדעני החלל שקלו להאריך את שהותם של האסטרונאוטים ב־10 ימים נוספים כדי להפיק את מירב התועלת מהמעבדה, זאת כתחליף לתיקונים מחוצה לה. הם קיוו כי בשהייה המוארכת המעבדה תימצא מול השמש, כך שאפשר יהיה לנצל את חומה ביתר יעילות.
4 ביוני –הם צילמו את צפון אמריקה, במיוחד את מכסיקו לגילוי שדות נפט ופחם. היום התנהלה ישיבה חשובה במרכז הבקרה בבעיית תיקונו של מדף השמש. השאלה הייתה אם לבצע את התיקון ומי יבצעו. הוחלט לבצע את התיקונים למרות הכול. ההחלטה הסופית הושארה בידי מפקד סקילאב 2. לבסוף הוחלט שקונראד וקרווין יצאו מהמעבדה לביצוע התיקונים. המשימה מתבצעת ב־6 או ב־7 ביוני. אם הניסיון נכשל, על האסטרונאוטים לבטל את הניסויים הגדולים בשמונת הימים הנותרים לשהייתם במעבדה.
5ביוני- באחד מתרגילי ההתעמלות התגלתה אי־סדירות בקצב פעימות לִבו של קונראד. ליקוי זה לא מנע מרופאי החלל את “מסע התיקונים” שלו ב־7ביוני.
6 ביוני – קונראד וקרווין מתרגלים את “מסע התיקונים”. בינתיים מדף שמש נוסף נחלש.
7 ביוני – קונראד יצא ראשון מהמעבדה ואחריו קרווין כשזה מסר לו את כלי העבודה. רוב האורות במעבדה כובו כדי לספק תאורה מלאה לאסטרונאוטים במהלך עבודתם. הם חיברו חמש מוטות למוט אחד באורך 7.5 מטר ואת הכלי הזה חיברו למספריים באורך 0.6 מטר. קונראד וקרווין התירו והאריכו את הצינור המספק להם חמצן ומשמש לתקשורת. עם “זריחת” השמש הם טיפסו על המעבדה והגיעו למדף השמש. באותו זמן הדופק של קרווין הגיע ל־150 ושל קונראד ל־110. כשקונראד חיבר חבל למספריים, (קצה אחד של המספריים מחובר למוט וקצה שני לחבל.) קרווין ניסה לכוון את המוט לפיסת האלומיניום, כך שהצד הרחב שלו ייתפס במתכת. הוא התלונן על כך שהוא מאבד את יציבותו ולא מצליח לתפוס את המתכת עם כלי העבודה שבידו. דקות אחדות לפני שהמעבדה עברה לצד החשוך של הארץ הוא הצליח לתפוס את המתכת ולפתוח את המכסה ב־60 ס”מ נוספים. כדי שהמכסה יתיישר וייצור זווית של 90 מעלות עם המעבדה, קונראד פרס אותו ידנית. לקצה הפתוח של המכסה חיבר חבל וכרך אותו מסביב לתא מחסום האוויר. אחר כך הוא השחיל את עצמו בין דופן התא לחבל עצמו ומתח את עצמו כך שהחבל נמתח ומכסה המדף נפתח. ציפו לקפיאת ציר המכסה עם פריסתו, כך שהמדפים ייפרסו אוטומטית. נוזל הידראולי המצוי בקפיצי המדף התקשה בגלל הקור השורר בחלל ומנע את פריסתו המלאה. שני חלקים נוספים נפרסו רק ב־% 40 נוספים והשלישי ב־30%.
המעבדה הוטתה ב־45 מעלות כלפי השמש. עד ל־9.6. הנוזל התחמם במידה מספקת והמדף נפרס למלוא אורכו. הפריסה החלקית הספיקה להטענתם של שמונה מצברי המדף. עם השלמת התיקונים קרווין וקונראד חזרו למעבדה בשלום. הם שהו מחוץ למעבדה שעתיים ומחצה. רוב העבודה נעשתה במשך השעה שבה למעבדה לא היה קשר עם מרכז הבקרה.
התברר כי חתיכת האלומיניום מהמגן הקרוע חדרה למכסה המדף ומנעה את הפעלתו. האסטרונאוטים יצאו ל”מסע התיקונים” רק לאחר שנערכו ניסויים רבים בטכניקות שונות כמו חיתוך וניסור במעבדה עצמה ועל פני הקרקע. את הניסויים הארציים בתנאי דמה (במיכל מים ענק) ביצעו האסטרונאוטים ראסל שוויקארט ואדווארד גיבסון. רק לאחר הודעתם כי “מסע התיקונים” הוא בר־ביצוע ניתן אור ירוק לטייסי הסקילאב.
אחת התלונות הקשות שהייתה לאסטרונאוטים מדי יום ביומו היא הניתוק המוחלט מהחדשות בכדור הארץ. כל פעם שקונראד ביקש דיווח על החדשות השיבו לו שהכול כל כך רע ומשעמם, עד כי לא כדאי לדווח על כך.
הערכת ביניים
בזמן האכילה, לא פעם, חמק המזון מידיהם והחל לרחף במעבדה. היה צורך להקדיש כל יום 90 דקות לניקוי המעבדה משיירי אוכל. ניקוי המעבדה נעשה לכל אורך הטיסה. בשל החום ששרר במעבדה חלק מהציוד התקלקל בפרט משחות למיניהן. 2/3 משפופרות משחות השיניים ומשחות למריחה על העור נועדו לפתור את בעיות היובש במעבדה. חדרי השירותים פעלו ללא דופי.
הלחץ האטמוספרי הנמוך גרם להפרעות בתקשורת בתוך המעבדה. האסטרונאוטים לא שמעו בבירור אחד את השני. הם נאלצו לדבר בקול רם עד כי הצטרדו. שריקות לא מעטות היו תופעה כמעט קבועה. הפתרון לכך הגיע מוויץ. הוא הציע להטות את השפתיים לצד. בזמן הניסויים בארגומטר קצב פעימות הלב גבר. הרופאים לא ייחסו לכך חשיבות מאחר שדבר זה קורה גם על הארץ. מה שהטריד את הרופאים היו ההתכווצויות בגוף. היקף השוקיים קטן במידה גדולה מהצפוי.
שבוע שלישי – מ־8 ביוני עד 14 ביוני
8 ביוני – קונראד מבטל את יום המנוחה ומעלה את מספר שעות העבודה היומית כדי להדביק בצורה הטובה ביותר את הניסויים שבוטלו בשל המחסור בחשמל.
9 ביוני- לראשונה, מתרחצים האסטרונאוטים במים חמים ואוכלים ארוחות חמות זאת הודות למדף השמש שתוקן. תקלות קטנות כמו ריחופם של אביזרים שונים ליוו את האסטרונאוטים אולם הן לא נפתרו בנקל. הוחלט שב־19 ביוני, בנוסף להחזרת סרטי הצילום, האסטרונאוטים יתקינו סוכך נוסף.
הניסויים הממושכים הנערכים היום הם תצפיות לעבר השמש וצילום צפון אמריקה לגילוי מחצבים. לאחר מכן קרווין ביצע בדיקות רפואיות לחבריו. התגלתה תקלה חדשה במעבדה. אחד הווסתים של מערכת הקירור נתקע, והטמפרטורה ליד מערכות הציוד ירדה ל־4 מעלות. הטמפרטורות בחדרי המגורים ירדו גם הן. מערכת הפיקוח העירה את האסטרונאוטים משנתם.
10 ביוני – התקלה תוקנה ממרכז הבקרה על־ידי הגברת הלחץ של זרימת המים. לאחר מכן האסטרונאוטים תיקנו כלים בעלי חשיבות משנית. התצפיות והמחקרים נמשכו כרגיל. מצב בריאותם של האסטרונאוטים טוב.
11 ביוני – נערכו תצפיות על השפכים הזורמים לאגן אירי. האסטרונאוטים סקרו את זיהום האוויר בשמי הערים פיטסבורג, וושינגטון וחקרו אם קיימים מינרלים בצפון ובמרכז ארה”ב ובחופה המזרחי של המדינה.
12 ביוני – צילמו את מערב ארה”ב וסופת טורנדו שהשתוללה במדינה. לראשונה נערכו ניסויים טכנולוגיים. קונראד ריתך מתכות.
14 ביוני – השהייה הממושכת בחלל החלה לתת את אותותיה. וויץ וקרווין, לא היו מסוגלים לבצע ניסויים בכלל. עם זאת מצב בריאותם הוא טוב. קונראד המשיך בניסויים הטכנולוגיים ונכשל באחד מהם. היום נערכו צילומים נוספים של ארה”ב. הפעם בכיוון צפון מערב (מהאוקיינוס השקט) ודרום מזרח וצילום השמש.
שבוע רביעי, מ־15 ביוני עד 21 ביוני
15ביוני – האסטרונאוטים ניקו את המעבדה והחלו בהכנות לקראת השיבה ארצה ובהכנות לקראת שיגורו של הצוות המחליף. בשל השהייה הארוכה בחלל לִבם של האסטרונאוטים נחלש, אך לפי דיווחו של קרווין מצב בריאותם תקין. מהנדסי החלל הגיעו לידי החלטה סופית כי יותקן סוכך נוסף על גבי הסוכך הראשון. וויץ צילם כתמי שמש.
16 ביוני – קונראד וקרווין צילמו את השמש ואת כתמיה.
17 ביוני – חלק מהיום האסטרונאוטים שהו בחללית עצמה ובהעברת ציוד מהמעבדה אליה כהכנה לקראת שובם ארצה.
18 ביוני – תצפיות לעבר השמש.
19ביוני – וויץ וקונראד יצאו ממעבדה, החזירו סרטי צילום וביצעו תיקונים קטנים. בסך הכול עבדו שעה ו־36 דקות במקום שלוש כמתוכנן. בזמן זה קונראד החזיר לפעילות תקינה את אחד ממצברי הטלסקופ שהתקלקלו. הוא היכה בפטיש על המצבר. גושי צבע התעופפו לכל עבר, מתג ההפעלה של המצבר השתחרר וזה התחיל לפעול. קונראד הסיר גם חוט שישב על העדשה של הקורונוגרף. העבודה הקשה ביותר מבחינתו הייתה קשירת מתכת דומה בהרכבה לזה של סוכך השמש לתמיכה של הטלסקופ. מוט זה מהווה חלק מניסוי של הצוות המחליף. על האסטרונאוטים היה לוודא כמה זמן חומר פלסטי יכול להיות חשוף לקרינה האולטרה סגולית של השמש. למרות הקשיים שבהם נתקל קונראד בעבודתו הוא הצליח להתקין את המוט המתכתי. לחץ הדם שלו הגיע ל־150.
20 ביוני – קרווין הודיע במסיבת עיתונאים כי מצב בריאותם מצוין וכי כנראה שהם לא נפגעו מ־26 ימי שהותם בחלל, אך עם זאת הוא אמר :”אני מניח שמוטב כי נמתין עד שנחזור ארצה, נתבונן בנתונים בטרם נגיע למסקנות נחפזות. אולם אני מעוּדד מאוד מבחינה רפואית וסובייקטיבית. הרגשתי הטובה היא הפתעה נעימה”. קונראד החזיר סרטי צילום מהטלסקופ והתקין את הסוכך השני.
21 ביוני – בבדיקות אחרונות של המעבדה, לקראת פינויה, מצאו האסטרונאוטים כי 90% ממערכותיה פועלות כשורה. לפחות 80% מהניסויים המתוכננים הוצאו לפועל. האסטרונאוטים חיטאו את המטבח ואת פינת הנוחיות. את חפציהם ואת הבגדים המלוכלכים ארזו והעבירו לחללית. הם כיבו את האורות הבלתי חיוניים, הפסיקו את פעולתם של מכשירים רבים אשר אינם חיוניים ושימושיים כשהמעבדה היא בלתי מאוישת. הפסיקו את פעולת המכשירים בתא מחסום האוויר, הקטינו את הלחץ שבו ל־0 ועברו לחללית. אמנם התגלתה תקלה במקררי המזון לפני שעזבו את המעבדה והיא תוקנה במהירות. גובה מסלול של המעבדה הורד ב־96 ק”מ כדי לאפשר מסלול נחיתה נוח.
22 ביוני, יום הנחיתה
חצי שעה לפני שהחללית נותקה מהמעבדה המצפן הג’ירוסקופי שלה התקלקל. האסטרונאוטים קיבלו הוראה לא לנחות, אך התקלה תוקנה. עם הניתוק מהמעבדה החללית הקיפה אותה במשך שעה כדי לבדוק את מצבה סופית. כעבור 3 שעות ו־40 דקות החללית נחתה 1,335 ק”מ דרומית מערבית לסן דייגו שבקליפורניה. הנחיתה התבצעה באיחור של 13 דקות. סיבת האיחור הייתה הוראה שהאסטרונאוטים קיבלו להטות את המעבדה כך שתהיה קרובה יותר לשמש כדי למנוע קירור יתר. תנאי מזג האוויר בזמן הנחיתה היו משביעי רצון. סך הכול האסטרונאוטים שהו במעבדה 28 יום ו־50 דקות. נושאת המטוסים טיקונדרוגה אספה את האסטרונאוטים. במהלך הטיסה היו לאסטרונאוטים 82 שעות שמש והם צילמו שטח של 6.4 מיליון קמ”ר של כדור הארץ. הם ביצעו 11 מתוך 16 הניסויים הארציים. כל 16 הניסויים הרפואיים בוצעו במלואם.
מצבם הרפואי של האסטרונאוטים לאחר הנחיתה
קרווין מסר לפני הנחיתה כי מצב בריאותם הוא טוב. עם הנחיתה קרווין לקח מעצמו ומעמיתיו דגימות דם, אם כי תנודותיה של החללית הכבידו עליו. כעבור כמה דקות, הועלו האסטרונאוטים לנושאת המטוסים כשהם בתוך החללית. הם חשו בחילה וסחרחורת. היו להם קשיים בהליכה וליקויים במחזור הדם והלב. קונראד שזו לו טיסתו הרביעית שב בתוך שעתיים לאיתנו. וויץ גם הוא חזר לאיתנו במהירות. אצל קרווין קשיי ההסתגלות לתנאים הארציים היו הקשים ביותר. ריכוז הדם ברגליים היה כה גבוה עד כי הוא נאלץ ללבוש חליפת לחץ לפני שהועלה לנושאת המטוסים. בנוסף לכך לא היה מסוגל לבצע תרגילי התעמלות שעשו חבריו. לאחר לילה של שינה טובה חל שיפור ניכר במצבו. לאחר הנחיתה, שלושת האסטרונאוטים לבשו בגד מיוחד, דומה לתחתונים ארוכים, אשר בעזרתו אפשר להחזיר מהרגליים את הדם ללב ולשאר חלקי הגוף.
זמן קצר לאחר הנחיתה, נבדקו האסטרונאוטים כדי לעמוד על ההשפעות המידיות של מעבר מתאוצה 0 לכוח המשיכה הארצי. לאחר מכן הועבר להסגר חצי רפואי של 18 יום, תקופה שבה המשיכו לחיות במסגרת לה הורגלו בזמן שהותם במעבדה. הם אכלו את אותו מזון. האנשים שפגשו חבשו על פניהם במסכות. אמנם הם נפגשו עם נשותיהם מדי ערב, אך הילדים הורחקו מהם בעת הבידוד. בידוד זה בא למנוע השפעות ארציות כמו מחלות מדבקות אשר עלולות לפגוע בהם כאשר כוח התנגדותם קטן ועלול להכביד ואולי למנוע כל מעקב אחר תוצאות השהייה הממושכת בחלל על גופם ובריאותם של האסטרונאוטים.
בשעות הראשונות שלאחר הנחיתה הם גילו התנגדות גבוהה מהרגיל ל”מחלות הליכה”. כנראה בשל החשיפה הארוכה של המאזן המכני באוזן הפנימית. הרופאים אמרו כי תופעה זו היא זמנית. אם טייסי אפולו חזרו לבריאותם התקינה כעבור 48 שעות מרגע הנחיתה, אצל טייסי סקילאב במיוחד אצל קרווין החזרה לבריאותם ארכה כמה ימים כצפוי. מצב בריאותם הכללי היה טוב מהמצופה. הבדיקות הרפואיות נמשכו לפרקים גם לאחר שחרורם מהבידוד. ליקויים בפעילות מחזור הדם הובחנו אצל אסטרונאוטים קודמים, בפרט אצל הרוסים.
בשלב הראשון לטיסה איבדו האסטרונאוטים 14% מתאי הדם האדומים. עד לסיום הטיסה ההפסד בכדוריות הדם האדומות נע בין6% ל־20%. הירידה בכדוריות הדם האדומות באה כנראה בשל ייצור קטן יותר במח העצמות. מרגע הנחיתה דרושים שבוע עד חמישה שבועות עד שחוזרים לתפוקה מלאה של כדוריות הדם האדומות.
מספר סיבי השרירים קטן למידה שבה חלו התכווצויות הירכיים והשוקיים. בבדיקות שנעשו לאחר הנחיתה התברר כי בשרירים ובעצמות ניכר מחסור קריטי בקלציום. כל אחד מהאסטרונאוטים איבד 4 ק”ג ממשקלו. כל אחד, כלקח מהסתגלותם לתנאי כדור הארץ, הציע תרגול בארגומטר לאלה שיטוסו אחריהם למעבדת החלל.
המעבדה לאחר עזיבתה
לאחר הנחיתה התברר שמערכת הקירור התחממה מ־23.3 מעלות מתחת לאפס ל־7.2 מעלות מתחת לאפס. ההערכה הייתה כי שסתום נתקע כך שהקירור לא זרם כראוי או שחומר זר פתח את השסתום וגרם לזרימה מהירה מדי של הקור. חרטום המעבדה הופנה ב־45 מעלות כלפי השמש כדי לחולל חום ברדיאטור מתוך תקווה להתיך את אותו החומר אם הוא אכן קיים. בתוך כמה ימים חל שיפור במצב והטמפרטורה ירדה למידה הרצויה.
מקור התקלות
ועדת חקירה של נאס”א גילתה שהקרעים בסוכך ובאחד ממדפי השמש הם תוצר של תכנון לקוי של הסוכך. מהנדסיה של מעבדת החלל לא ניצלו את הידע שלהם במטלורגיה וכי הצוות הראשי של מתכנני המעבדה לא היה עֵר מספיק לבעיה זו בזמן הרב שעמד לרשותם. הסוכך נקרע כנראה בשל מטענים אווירודינמיים שלא הובאו בחשבון במהלך בנייתה של המעבדה. אי פריסתו המלאה של הסוכך יצרה לחץ בינו לבין דופן המעבדה והביא לקריעתו. הסוכך עצמו נחשף לזרימת אוויר בעוצמה של למעלה מ־1 מאך. כתוצאה מכך אחת מחוליות החיבור של אחד ממדפי השמש נשברה. הפעלת מנועי הניווט של המעבדה קרעה לגמרי מדף זה מדופן המעבדה.
