ששת הלקחים למחקר מוצלח

חתן פרס נובל, פרופסור אברהם הרשקו ממליץ לחוקרים צעירים לא להסחף עם הזרם אלא ללכת לתחום שבו אין תחרות, ולחוקרים הותיקים – לא לזנוח את המחקר בשטח * הרשקו דיבר אתמול בכנס חתני פרס נובל בטכניון. כתבה שניה בסדרה

לכתבה הראשונה בסדרה: עשרה חתני פרס נובל קוראים לממשלה להציל את האקדמיה הישראלית

באירוע זוכי פרס הנובל שהתקיים לאחרונה בטכניון, בחר הפרופסור אברהם הרשקו להקדיש את הרצאתו דווקא לחוקרים הצעירים הרבים שהיו בקהל ולהתוות עבורם את הלקחים הפרטיים שהפיק מנסיונו במדע. בהרצאה הוא סקר כשישה לקחים שעשויים לעזור לחוקרים.

הלקח הראשון – מורים טובים מעל הכל

פרופסור הרשקו הדגיש מעל הכל את חשיבות המורים אותם בוחר החוקר הצעיר לעצמו. לא ניתן, לדבריו, לעשות מדע טוב רק מתוך קריאת הספרות המדעית. כדי לעשות מדע, חייבים ללמוד את העשיה מהאנשים. הרשקו סיפר בהתלהבות על מוריו הנפלאים למדע. הראשון בהם היה יעקוב מייגר מהאוניברסיטה העברית.

” הוא היה אנציקלופדיה מהלכת במדעי הרפואה. הוא גם היה נסיין חסר-פשרות. כל ניסוי היה צריך לחזור פעמים רבות כדי לוודא שהוא יוצא היטב. כל ניסוי היה חייב להתבצע עם הביקורות הנכונות. היה לי מזל רב לעשות את הדוקטורט שלי עם מייגר.”

את הפוסט-דוקטורט שלו עשה הרשקו עם גורדון טומקינס, שהיה לדבריו שונה לחלוטין ממייגר. בניגוד למנחה הקודם, טומקינס לא דאג לגבי הניסויים או הביקורות, אך דרש רעיונות חדשים ודמיון. הרשקו מספר כי היה לו מזל לקבל השראה משני אנשים שונים, המדגימים את הניגוד הקיים תמיד במדע : חשוב מאד לקבל רעיונות חדשים, אך הכרחי לבדוק אותם בניסויים חסרי-פשרות.

הלקח השני – לא להיסחף עם הזרם

החוקר הצעיר צריך למצוא נושא מעניין, אך כזה שעדיין לא מעניין אחרים. אם הוא מעניין יותר מדי אנשים, הרי שהמעבדות הגדולות יפצחו את הנושא לפני כולם. כשהרשקו הגיע למעבדה של טומקינס, הוא מצא את אנשי המעבדה שרויים בהבנת חלבון מסויים. הרשקו הצעיר הבין מיד שהסביבה צפופה מדי, וביקש נושא אחר, וכך הגיע לעבוד על דרך הפירוק של אותו חלבון. לא היה זה נושא פופולרי באותו הזמן, אך הרשקו החליט שיש בו חשיבות והמשיך לעבוד בו. הלקח הוא לא להיסחף עם הזרם, אלא למצוא נושא משלך שאתה מאמין בחשיבותו ולהתמקד בו.

הלקח השלישי – המזל שבשוגג

דווקא האבחנות המקריות עשויות להיות החשובות ביותר. “אחוז במזל שלך!” אמר הרשקו בלהט, ותיאר כיצד הבחין בניסוי שהדגרדציה של החלבון עליו עבד דורשת אנרגיה. התיאוריה באותם הימים היתה שהחלבונים מתפרקים מעצמם לאחר זמן-מה, מבלי מעורבות של תהליכים תוך-תאיים. אך אם כך, למה צריך אנרגיה כדי לפרק חלבון שאמור להתפרק מעצמו? המחשבה הנוספת שהשקיע הרשקו הניבה את ההבנה כי מדובר במנגנון חלופי שבורר חלבונים מסויימים לפירוק, וכי האנרגיה מוצאת על הבחירה הסלקטיבית של החלבונים. זה היה הרעיון הבסיסי עליו קיבל, בסופו של דבר, את פרס הנובל ב- 2004.

הלקח הרביעי – כל השיטות כשרות

השתמש בכל גישה ניסויית הדרושה למטרה שלך, גם אם היא אינה בהכרח השיטה האופנתית (State of the art) ביותר. יש אופנות במדע כמו בכל דבר אחר, ולפעמים השיטות המקובלות מתאימות, ולפעמים לא. כדי להמחיש את הנקודה, סיפר הרשקו כיצד השתמשו הוא, צ'חנובר וארני רוס (הזוכה השלישי בפרס הנובל על גילוי היוביקוויטין) בשיטות ביוכימיות בסיסיות ופשוטות לזיהוי חלבון הנחוץ לתהליך פירוק חלבונים אנרגטי.

הלקח החמישי – העיקר ליהנות

ההנאה במדע היא הדרך האמיתית להצלחה. לא ניתן להצליח מבלי ליהנות לעבוד בתחום שאתה בוחר. כל החוקרים חייבים לעשות עבודה שחורה רבה, כגון כתיבת בקשות למענקים למחקר. למרות זאת הדגיש כי אסור להתמקד רק בעבודה השחורה ולהפוך אותה למשמעות המחקר. המדע מאבד את משמעותו ברגע שהוא רק משמש כלי לכתיבת מאמרים שישמשו בעצמם לבסיס לכתיבת בקשות נוספות למענקי מחקר, שיאפשרו כתיבת מחקרים נוספים. אלו דברים שחייבים לעשות, אך אסור להפוך אותם למטרה הראשית. יש להנות מעבודת המחקר – ולא רק להוציא נתונים בשביל מאמרים.

הלקח השישי – הבוקר בא, ולעבודה

לסיום דבריו נתן פרופסור אברהם הרשקו עצה שימושית הנוגעת לעבודת המעבדה השוטפת. הוא התעקש כי אסור לחוקרים להזניח את עריכת הניסויים במו-ידיהם. בכל ניסוי בו יש מעורבות פיזית, יש גם מעורבות נפשית, התורמת לשמחה ולהתרגשות הנובעת מכל ניסוי.

כמובן שבמעבדות המודולריות הקיימות כיום, בלתי-אפשרי לחוקר אחד לערוך את כל הניסויים בעצמו. הרשקו הכיר בהכרח שבעזרתם של אנשי מחקר נוספים, ואמר כי הוא היה בר-מזל על שזכה בעזרתם. יחד עם זאת, הוא סיפר כי הוא עצמו עדיין מתרגש כשהוא עורך ניסויים בעצמו, וכשהוא מקבל תוצאות בלתי-צפויות הוא מתרגש ונהנה עוד יותר.

בהמשך השבוע נביא את עיקרי שאר ההרצאות