סיימון סינג לאתר הידען: "יש לבטל הכללת טיפולי רפואה משלימה בחברות הביטוח ובקופות החולים"

סיימון סינג ואדזארד ארנסט, מחברי הספר ריפוי או פיתוי אמרו בין היתר כי הבעיה כפולה: בזבוז הכספים והלגיטימציה שהחסות מעניקה לרפואה האלטרנטיבית – ובפרט למרכיבים שבה (שהם הרוב) שאינם עוברים כל ביקורת מדעית

סיימון סינג ואדזארד ארנסט, מחברי הספר ריפוי או פיתוי בהרצאה בקמפוס ברושים, 18 באוקטובר 2010. צילום: אבי בליזובסקי
סיימון סינג ואדזארד ארנסט, מחברי הספר ריפוי או פיתוי בהרצאה בקמפוס ברושים, 18 באוקטובר 2010. צילום: אבי בליזובסקי

על חברות הביטוח הרפואי (במקרה של ישראל קופות החולים) להפסיק לסבסד טיפולי רפואה אלרטנטיבית (גם אם הם מכנים אותה משלימה), במיוחד כאלו שהוכח מדעית שאינם יעילים יותר מפלצבו, כגון הומיאופתיה ודיקור סיני. כך מציעים סיימון סינג ואדזארד ארנסט, מחברי הספר ריפוי או פיתוי, שיצא בעברית בהוצאת ידיעות ספרים וספרי עליית הגג בתשובה לשאלת אתר הידען, במפגש משותף שערכו לאחר הרצאתם בקמפוס ברושים, עם עיתונאים ובלוגרים ספקניים, בו השתתפו בנוסף לאתר הידען גם נציגים מאתר שפינוזה ומהפודקסט "ספק סביר".

לדברי סינג, הארגונים הללו המאמצים את הרפואה המשלימה בגלל ביקוש הקהל גורמים לנזק כפול, ראשית, הם מבזבזים את זמנם וכספם של הלקוחות שלהם על טיפולים שאינם יעילים ושנית – הם נותנים להם לגיטימציה. לדבריו, אין גם טעם להטיל רגולציה על תחומים שאינם מוכחים מדעית, משום שרגולציה על זבל גורמת לזבל הוא מביא כדוגמה את איגוד הכירופקטורים בבריטניה, שתבע אותו על הוצאת דיבה לאחר הוצאת הספר, ואשר למרות החוקים הנוקשים נגד דיבה בבריטניה הוא הצליח לנצח במשפט זה. הכירוקפרטיקה אינה תחום מוכח מדעית, ולכן אין משמעות להסמכה של הכירפקטורים.

השניים מנהלים מאז הוצאת ספרם בבריטניה לפני כשלוש שנים קמפיינים ובמסגרתם הצליחו להוריד את מספר הנעזרים ברפואה ההומיאופתית ואפילו הביאו לסגירת "בית חולים" הומאיפתי אחד. הם גם שותפים בקמפיין המכונה עשר עשרים ושמונה (הכוונה לעשר בחזרת 28), שיעור המהילה של תרופות הומאיפתיות במים או בסוכר במקרה של כדורים. המשתתפים בקמפיין הכריזו על התאבדות המונית, ובאותה שעה במספר מקומות מרכזיים הם שתו כמות אדירה של כדורי שינה הומיאופתיים שלפי הכתוב עליהם היתה כמות זו אמורה לגרום למותם והראו שהכדורים לא משפיעים.

השניים נמצאים בארץ לסדרת הרצאות ומפגשים עם קוראים. אחד המפגשים התקיים ביום שני במקום בלתי צפוי: קמפוס ברושים – מרכז ללימודי רפואה משלימה, המסונף לאוניברסיטת תל-אביב. כל שאר המוסדות המתמחים בלימודי רפואה אלטרנטיבית סירבו לארח את השניים. המפגש עם הסטודנטים והמרצים לרפואה משלימה היה דווקא מעניין.

סינג, עיתונאי מדע במקצועו ומחברים של ספרי מדע פופולארי ובהם סודות ההצפנה, המשפט האחרון של פרמה והמפץ הגדול שתורגמו לעברית ופורסמו בהוצאת ידעות ספרים ספרי עליית הגג ואף הפכו לרבי מכר, סיפר שהרעיון לכתוב ספר על הרפואה המשלימה עלה לאחר שצפה בסרט תיעודי של הבי.בי.סי על אישה שעברה ניתוח לב פתוח בסין, ובמקום הרדמה עברה דיקור. כשבדק לעומק גילה כי היא גם קילבה כמויות של חומרי הרדמה מקומיים בכמות כזו שהספיקה להרדימה גם ללא הדיקור הסיני.

כשבחן את חנויות הספרים בלונדון התחוור לו שאין אף ספר שמסביר מהי הרפואה המשלימה ושלא נכתב על ידי אנשיה. ואולם הוא לבדו היה מתקשה להגיע למקורות ולראיין את אנשי הרפואה המשלימה משום שמדברים שכתב בעבר ברורה עמדתו הפרו מדעית, המרתיעה את העוסקים בתחום זה, המפחדים לדבריו מביקורת מבוססת. לפיכך הוא פנה לאדזארד ארנסט, שהחל את הקריירה שלו במקביל כרופא קונבנציונלי וכהומיאופת בגרמניה, בה למד גם תחומים נוספים כגון דיקור סיני וכשעבר לבריטניה, החליט לחקור את התועלות של הרפואה האלטרנטיבית ופרסם אלפי מאמרים מדעיים וספרים לאנשי המקצוע, אך לא לציבור הרחב, שמפרטים מה עובד ומה לא, בהתאם לניסויים שערך. הספר מבוסס על המחקרים של ארנסט כמו גם על מחקרים רבים נוספים שנערכו ברחבי העולם ואשר ניסו לקבוע את יעילותם של טיפולי הרפואה המשלימה.

"כאשר התחלתי הממסד הרפואי לא אהב את זה, מאוחר יותר התפהכו היוצרות והביקורתיות שלי לא התחבבה על אנשי הרפואה המשלימה. פרסמתי עד היום כאלף מאמרים ומספר ספרים ואז סיימון התקשר וביקש שנכתוב ספר ביחד שמחתי כי נוכל להגיע לאדם ברחוב, הגענו למסקנה שקריאת הספרים הקיימים ואתרי האינטנרט מסוכנת לבריאות."

"אמנם הספר מבקר את הרפואה האלטרנטיבית אבל הוא לא אידיאולוגי, הוא רק מחפש עובדות. יש המון ספרים הנוקטים עמדה בעד רפואה אלטרנטיבית. לפני כמה שנים הזדעזעתי לשמוע מסטאודנטית שהיא מתכוונת לנסוע למערב אפריקה ולהסתמך על תרופות הומיאפתיות להגנה מפני מלריה. החלטתי לערוך ניסוי וביקשתי ממנה לפנות ל-10 רופאים הומאופתיים, כולם הציעו לה תרופות הומיאופתיות למרות שהם יודעים שאדם שלא נולד בארצות אלה, לא ישרוד שלושה ימים בלי לחלות.

את האירוע הנחה פרופ' אלכסנדר אבירם, המנהל המדעי של המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, שסיכם אותו בכך שמסתבר ש-80% מהתסמינים עוברים גם ללא התערבות רפואית, ולכן הדבר מטעה את העוסקים ברפואה משלימה לחשוב שהצליחו.

בתשובה לשאלת הידען במהלך האירוע בברושים, האם הם מסכימים לקביעה שהפניה לרפואה המשלימה על אף מיעוט ההוכחות בעדה, היא חלק מגל של עוינות למדע המתבטא באמונה בתיאוריות קונספירציה, ודוגמה טובה לכך היא החיסונים ששיעורם ירד עקב חשש שהובהר כשגוי לפיו הם גורמים לאוטיזם.

סינג: "באנגליה ובאמריקה יש ירידה בשיעור ההתחסנות. הורים לא סומכים על החיסון, כתוצאה מכך יש עליה בתחלואה. באנגליה האשמה בכך היא המדיה – היה מחקר שפורסם בלנסט לפני 15 שנים בדבר הקשר לכאורה בין חיסונים ואוטיזם (והתברר בדיעבד כי נעשה בצורה רשלנית) וצוטט, העיתונאים חשבו שהם עוזרים להורים, למה לתת כל כך הרבה חיסונים. מדענים עלו לשידור ברדיו אבל זה לא עזר. לדוגמה חברה שלי שקרוב שלה נפגע קשה מחזרת, היה לה הסבר מדעי למה החיסון עוזר. אחר כך באה אמא שטענה נתנה לבן שלה חיסונים, ואחרי חודש הוא גילה סימנים של אוטיזם. כולם הקשיבו ושכחו את המדע. "

ארנסט "לפני כמה עשרות שנים, המדע הבטיח יותר מדי. כולנו קיויינו שהמגיפות ייעלמו ונחיה לנצח. המדע לא הגשים זאת משום שהדברים מסובכים ובפרט במחלות כרוניות. כיום יש תופעה הפוכה – אנשים מתאכזבים מהמדע וזו אחת מהמוטיבציה לחזור לחוכמות עתיקות."

סינג: גם קהילת הרפואה האלטרנטיבית הגבירה את הנזק בכך שמרבית ההומאפוטים והכירופקטיקים מטיפים ללקוחות שלהם שתרופות זה דבר רע, חיסונים זה דבר רע, טבעי זה טוב. היה לאחרונה סרט בבי.בי.סי שגילו הומיאופת בסקוטלנד שמציע חיסונים הומיאופטיים. זה מסוכן מאוד.

אבל יותר משרצו להשמיע, השניים דווקא רצו לשמוע מה יש לאנשי קמפוס ברושים להגיד, ואחת הסטודנטיות שאלה "מה דעתכם על רופאים שעוסקים בפרקטיקות אלטרנטיביות?"

סינג: "בדקנו את הסוגיה הזו בקרב רופאים שעוסקים גם בהומיאופתיה, למרות שהם יודעים שהעדויות בעדה מאוד חלשות. התשובה היא שהם עוסקים בהומאיפתיה לא בגלל שהם חושבים שהמחקר תומך בכך אלא שהמטופלים שמחים. בנוסף, כמו שסיפרנו בספרנו על בנג'מין ראש, רופא שעסק המון בהקזת דם במאה ה-18, למרות שכבר היו עדויות שזה לא עוזר, אך הוא זכר את אלו שהחלימו ולא את אלו שמתו. כך גם רופאים שעוסקים בהומיאופתיה זוכרים את ההצלחות, לא זוכרים את הכשלונות".

שואלת מהקהל שהזהתה בשם טל, מרצה בקמפוס ברושים בתחומי רפואה סינית וכירופרקטיקה ובמקביל עובדת על PHD באימונולוגיה אמרה לארנסט: "השתצמשתי במחקרים רבים שכתבת. לכן חשתי מרומה בספר הספציפי. כל הספר מדבר על הצורך לא להסתכל על אנקדוטות, אבל זה בדיוק מה שעשיתם – דיברתם על קייסים ואנקדוטות. דיברתם על ההטיה במדיה, יש לכם את אותה הטיה על המטפלים. למשל דיברת על האישויות של ממציאי התחומים"

סינג: "צריך לספר על ההסטוריה של הכירופרקטיקה, אד חקר כ-700 מקרים של טיפול כירופקטי. אנחנו מסתכלים על המחקר ומראים גם את הדוגמאות."

טל המשיכה והקשתה: ולמה כאשר הטיפול לא עובד יותר טוב מטיפול ברפואה רגילה אתם ממליצים ללכת על טיפול קונבנציונלי, רק כי הוא יותר זול ולמה אתם טוענים שאם אין עדויות זה סימן שזה לא עוזר??

סינג: "אם השפעות של תרופה או טיפול אלטרנטיבי היפותטי דומים לזו של רפואה רגילה, אכן כדאי לכת לפי המחיר. אבל אמרת שאם אין עדויות, זה לא אומר שזה לא עוזר. אם חברת תרופות באה עם תרופה שהיא רק אומרת עליה שאולי תעבוד ואולי לא, לא אתן להם רשיון. לא אתן לילד או לאמי תרופה שלא נוסתה." ומוסיף ארנסט: "אם מישהו טוען שתרופה מסוימת עובדת, הוא צריך לתת את ההוכחות."

סינג: "במקום להתווכח, כדאי למי שעוסק בפרקטיקות של רפואה אלרטנטיבית להקצות אחוז אחד ממאות מיליוני הדולרים שהם מרוויחים, על מחקרים, אם יוכח שהטיפולים או התרופות לא יעילים, חבל על זמנם ועל זמנם וכספם של החולים. אם זה עוזר, הם יוכלו להרוויח הרבה יותר. " ןצןסח, אדזארד: "ערכתי מחקר על טיפולי דיקור סיני בהשמנה. השורה התחתונה – שזה לא עובד מעבר לאפקט הפלאסיבו."

לעיתונאית קנדית שהיתה באולם המתמחה ברפואה סינית היתה ביקורת על כך שהמחברים לא השתמשו בתוצאות של מחקרים שנעשו בסין. מסתבר שגם לה היו השגות על כך שחלק מה'רופאים' שערכו מחקרים בתחום הרפואה הסינית היו רמאים, ושפרסמו מהר מדי את התוצאות מבלי לתת למחקרים את הזמן הדרוש, אך זה לא אומר לטענתה שכולם כאלה, ושהתוצאות שלהם לא תקפות. עם זאת בהמשך השיחה בינה לבין ארנסט התברר שהוא היה בסין, אך לא הצליח להגיע למחקרים אמינים כלשהם, עובדה – לא היה מחקר אחד שנערך בסין ושהראה שלרפואה הסינית אין השפעה מעבר לפלצבו. כולם היו חיוביים.

אדם אחר מהקהל שהזדה מנהל המחלקה לרפואה סינית בקמפוס ברושים: ערכנו מחקר ובדקנומה טוב יותר לכאבי גב תחתון – אפידורל או דיקור. עשינו מחקר קטן עם 30 חוקרים, 15 בכל קבוצה. התוצאה של המחקר היתה שהם עובדים בדיוק זהה – אבל היתה לנו בעיה לפרסם כי פחדו שזה יעלה לבתי החולים יותר כסף, ולכן הציעו שזה יהיה טיפול רק במקרים שבהם אפידורל לא עוזר.

אדזארד: "אפידורל אינו התרופה העיקרית שנותנים לכאבי גב תחתון."

סטודנטית מהקהל ניסתה להסביר מה סוד כוחם של המרפאים האלרטנטיביים: "לרופאים אין זמן. התלוננתם על המחיר של הרפואה האלטרנטיבית אבל חלק מזה זה גם הזמן הנדרש לקיום מספר מפגשים."

ארנסט: "רפואה טובה היא הוליסטית, רפואה רעה אינה הוליסטית. כדי לומר שלרפואה המשלימה יש מונופול על הוליזם זו שגיאה, רופא משפחה טוב צריך לראות יותר מאשר רק הדיאגנוזה. אחרת הוא לא רופא טוב. מה שאת מדברת על הוליזם – מדברים בעיקר על אינטואיציה ולא על עדיות."

שאלה נוספת מהקהל הקשר בין הפקולטות באוניברסיטאות לחברות התרופות, שגורם להם להיות נגד כל חלופה לתרופות הללו.

סינג: אם הציבור היה רואה איך המדע עובד היה רואה שהדבר לא נכון. המדענים מבקרים, המדע צועד קדימה בזכות הויכוחים הללו. אנחנו רואים לעיתים תכופות שתרופות שאמורות להיות יעילות לא יעלות כמו שחשבו כי מדענים אחרים בדקו ובמקרים רבים אפילו מורידים אותם מהמדף כמו במקרה של ויוקס.

"אני אומר שמדע הרפואה הוא טוב. כמדען אתה בעצמך חשדן. מה שאהבתי אצל הקהילה האלטרנטיבית זה הפרגון ההדדי אף הומיאופת לא ביקר כירופרקטים, היום הם קצת יותר זהירים בהבטחות כי הבלוגרים דואגים להזכיר להם."

סינג: "הכירופרקטים לא אהבו את זה שאמרתי שהם לא צריכים לטפל בתינוקות עם בעיות בטן. תינוק בוכה, אין הסבר, האמא הולכת לרופא, שלא מוצא את הסיבה אחרי זה היא הולכת לכירופרקט, והמחלה נעלמת לבדה היא תזכור ותספר לכולם. נתנו 100 ילדים חולים לכירופרקטים ו-100 ילדים לאחיות שרק חיבקו אותם ולא מצאנו הבדל בשיעור הריפוי.

יהודה מלצר, עורך הסדרה בהוצאת ידיעות ספרים אמר לסינג: "תמיד היתה לפי פנטזיה כשערכתי את הגרסה העברית של ספריך, למה לא הייתי בצוות של עריכת הספר המקורי כי היו לי רעיונות טובים.אני מאותגר על ידי אנשים אינטליגנטיים, שטענו שלא השתכנעו מהטיעונים נגד הרפואה האלטרנטבית. שאלתי האם הטענות לא משכנעות על כך שהראיות לא מספיקות? בדרך כלל הם זוכרים את האנקדוטות ולא משתכנעים. כל אחד מכיר מישהו שטיפול כלשהו עזר לו הייתי עושה דיאלוג עם סוג כזה של קורא.

עוד הוסיף מלצר: "לאחר פרסום הספר קיבלתי הזמנה לתקשורת, באחד הראיונות, התעמתתי עם רופא שניסה כמה סוגים של הומיאופתיה. לאחר כמה דקות הבנתי שהוא אפילו לא קרא את הספר – הוא הסיבר שלא קרא כי הוא נכתב על ידי אנשים שלא מאמינים ברפואה משלימה. אמרתי לו שרופא נותן פנצילין לאנשים עם דלקת ריאות, והם לא צריכים להאמין בכך."

סיימון סינג ביקש להעיר רק הערה אחת בסיום האירוע – שזו הפעם הראשונה שהם מתקבלים יפה בקמפוס שמלמד רפואה משלימה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

59 תגובות

  1. אז עד שימצאו אם רפואה משלימה אכן עושה את העבודה איך אתה מציע להגדיר אותה? נכון שהמדע עדיין לא מצה הוכחה חותכת בדבר יעילותה של הרפואה המשלימה, אך העובדה היא שהרבה מאוד אנשים מצאו מזור כאשר פנו לרפואה משלימה. מצד שני, הרפואה הקונבנציונאלית נתנה אין ספור פעמים תשובה שלא רק שלא הביאה לריפוי החולה, אלא גרמה לדירדורו.

  2. יאיר:
    נראה לי שלא ירדת לעומק דבריו של נצר.
    הוא בסך הכל טוען (כפי שגם אני טוען) שלפני שמכריזים על דבר כלשהו כ"רפואה" יש לבדוק אם הוא אכן מרפא.
    אם הוא באמת מרפא – יש להגדיר אותו כרפואה (ולא כרפואה אלטרנטיבית או משלימה. זה מה שבאמת עושים).
    אם הוא אינו מרפא – אין להגדיר אותו כרפואה מכל סוג שהוא – כי זו הונאה.
    כל עוד לא בדקו אותו – אין שום סיבה להגדיר אותו כרפואה. האם היית מציע להגדיר חומר בלתי מוכר שנמצא על הירח כמזון אלטרנטיבי לפני שבדקו אם הוא אכן מזין? האם היית מציע להגדיר אותו כמזון אלטרנטיבי אם נבדק ונמצא שאינו מזין אלא רק מזיק?

  3. נצר,
    השיטה שלך הרסנית למחשבה.
    הרבה תרופות לא הוכיחו יעילות, אז זה אומר שתרופות לא טובות?
    הרבה תרופות הוכח שהן מסוכנות, אז זה אומר לא להשתמש בתרופות?
    זאת השיטה שלך, להעמיד צירופים סתמיים ולהציע שאי אפשר להסיק מסקנות.
    שאלת הפלצבו היא הרבה יותר מסובכת מההנגדות הטפשיות שלך.
    יכול להיות שעדיף לבחון את הפלצבו כמו טיפולים לא תרופתיים מסוגים שונים שבהם מראש לא נותנים שום חומר פעיל, אבל מפעילים אצל המטופל פעילות מיטיבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן