סיקור מקיף

מבט על אבטחת המעבורת אחרי 11 בספטמבר

  מיילס אובראיין מהסי.אן.אן מנתח את הצורך באבטחה מוגברת של מעבורות החלל

 
 
 מאוד מעניין לדעת כיצד אנחנו מבינים מהם סיכונים ואיך אנחנו מתמודדים איתם. אם נסתכל על המספרים, טיסת מעבורת חלל היא מאורע בעל סיכונים רבים. יש צורך לחשב סיכון של מיליון חלקים נעים המרכיבים מעבורת חלל והסיכויים לתקלה גדולים. כותב הכתב המדעי של הסי.אן.אן מיילס אובריאן.
האפשרות של קטסטרופה כמו זו של הצ'לנג'ר במעבורת חלל היא אחת ל-125. זה הרבה יותר טוב ממה שזה היה פעם, אך עדיין יש עוד דרך ארוכה לבטחון מוחלט.

קולומביה טסה את הטיסה ה-113 מאז החלו טיסות המעבורות, ועד כה היתה רק תקלה קריטית אחת, החודש לפני 17 שנה. אפשר לעשות את שאר החשבון.
לפיכך, אין להתפלא על כך שהאסטרונאוטים מסתכלים בחשדנות על הכתבים המבקשים מהם להעריך את הסיכון של טיסתם ביחד עם אסטרונאוט ישראלי.
מה הסיכוי שטרוריסטים יתקפו מעבורת חלל הנמצאת על כן השיגור? אפילו טוחני המספרים של נאס"א לא היו מוכנים לתת מספר אמיתי, אך אני סבור שיש לכך סיכוי גדול יותר מזה של חללית שלמה שמתפוצצת בדרך לחלל.
כמובן שסוכנות החלל לוקחת סיכונים מחושבים. כסמל של עליונות הטכנולוגיה האמריקנית, מעבורת החלל, תהפך למטרה של טרוריסטים. אפילו אלו מבינינו שאין מהנדסי טילים יכולים לנחש זאת.
2.2 מיליון ליטרים של דלק טילים בתוך המכל הכתום הענק מייצגים פוטנציאל אנרגיה עצום. הפיגועים של 11 בספמבר הוכיחו כי אל קאידה יודעים לתפעל כלים שטסים. ואין צורך במטוס כל כך גדול שישמש כטיל מונחה כדי לגרום תקלה גדולה על כן השיגור. מספיק מטוס מדגם ססנה 172 שמוטס על ידי מטורף נחוש. עם כל זאת, חיל האוויר הסתכל לשמים והחליט שהם לא אוהבים מה שהם רואים. לפני ה-11 בספטמבר, השמים ליד בסיס החלל קנדי היו ידידותיים באורח מפתיע לתעופה הכללית. ערב אחד בספטמבר 1988 הטיס כתב הסי.אן.אן מיילס אובראין מטוס פייפר קטן מחוף ורו לספור קריק ליד דיטונה.
התקופה ההיא היתה לקראת השיבה לטיסות, יום אחד אחר כך – לאחר שנתיים של הפסקה מאז אסון הצ'לנג'ר. לאחר בקשה מפקחי הטיסה בבסיס חיל האוויר פאטריק בפלורידה, קיבל אובראין רשות לטוס קרוב מאוד לכן השיגור.
"לעולם לא אשכח את המראה הייחודי של המעבורת מוארת באור זנון. עצרנו את נשימתנו. כעת אני חש כאילו הרוח יצאה מאיתנו, ואני יודע שלעולם לא אוכל לטוס ולראות זאת שוב."
איזור איסור הטיסה הוארך ל-50 ק"מ מסביב לכן השיגור והוא נכנס לתוקף לפחות ארבע שעות לפני השיגור. תחום אוויר זה נשמר בידי מערכת רדאר חזקה, מטוסי סיור, מסוקים, מטוסי קרב מדגם F-15, ואף כי המימשל לא מאשר זאת באופן רשמי, גם טילי קרקע – אוויר.
במהלך הספירה לאחור לא נכנס אף טייס לשטח האסור. לו היה עושה זאת הוא היה זוכחה לפחות לסיור וליווי של מטוס קרב. ואולם במהלך ששת השיגורים הקודמים שהיו מאז ה-11 בספטמבר, היו לפחות תריסר חדירות תמימות, ששמה מהם אירעו במהלך שיגור שנדחה כמה פעמים ואשר מפקחי התעופה היו נבוכים ומבולבלים אודות הזמן והתאריך של איסור הטיסה הזמני.
לנאס"א אין ברירה. הסוכנות פשוט חייבת להטיל אבטחה הדוקה על המעבורת, לא חשוב מה הסיכויים האמיתיים של התקפה כזו יכולים להיות. אסור לה לעשות פחות מכך. אבל השאלה היא מה התועלת בכמה מהפעולות האחרות הננקטות. למשל עיתונאית בעלת אזרחות בריטית לא הורשתה להכנס משום שלא ביקשה אישור מראש, הדרוש לנתינים זרים. בנוסף, המיקום החדש שלהם, כקילומטר מהקפיטריה של מרכז החלל קנדי גורמת לעיתונאים לוותר על ארוחות. לדעת מיילס אובראין, זהו ניצחון קטן של אוסאמה בין לאדן. חומר למחשבה לפחות.
לטור של מיילס אובראין בסי.אן.אן

 

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן