ההבדל בין המדע לפסוודו מדע

 אם יש איזה שהוא מדע שאני מסוגל לקדם, אני חושב שזהו המדע של מדע עצמו, המדע של חקירה, או השיטה המדעית. סטיוארט מיל 

המדע בנה את העולם המודרני. הוא נתן לנו פלסטיקים וחומרי נפץ פלסטיים, מכוניות וטנקים, תחבורה במהירות הגדולה ממהירות הקול, ומפציצי B1. המדע שיגר אדם אל הירח וטילים ועטים עם מילויים.. התפתחויות במדע הרפואה נותנות לנו לחיות חיים ארוכים כפליים מאלו של אבותנו לפני 150 שנה. אבל יש לנו עכשיו בעיה של צפיפות יתר שאינה מצליחה להתקדם ביחד עם הגידול בקצב הייצור, והדבר מאים עלינו יותר מכל מחלה יחידה בהיסטוריה. ההתקדמות במדעים הפיסיים נתנה לנו חשמל, מחשבים, אורות, מכוניות, ולייזרים. אבל לראשונה השילוב של האנרגיה הגרעינית , הכימית והביולוגית הם בעלי פוטנציאל לגרום את כליון המין האנושי. תגליות ותאוריות באבולוציה וקוסמולוגיה נתנו לנו תובנות לתוך המקורות של החיים ובני האנוש. אבל לאנשים רבים, הרעיונות האלה של האנשים והאידאולוגיות שבאו בעקבותיהם מאימים אמונות אישיות ודתיות, וכן על הסטטוס קוו הנוח.

החלק של העולם הידוע כמערב המתועש, הוא מונומנט של מהפכה מדעית שהחלה לפני למעלה מ400 שנה. באופן תמציתי הרגע נלכד בפרזה יחידה על ידי אחד של היזמים שלו פרנסיס בייקון. “הידע עצמו הוא כוח”. כאשר כתב בייקון את המילים הללו בראשית המאה ה17, הוא השווה שני יסודות שעטפו את הזרע של המהפכה המדעית. שגרם להולדת השיטה המדעית. במאמר האוטופי שלו “אטלנטיס החדשה” תאר את המטרה שלו לנובון אורגנון, או לכלי החדש של המדע. “הסוף של יצירת האדם היא הידע שנוצר מהתנועות הסודיות של דברים, הדוחקים את גבולות האימפריה האנושית – ההשפעה של כל הדברים האפשריים.” באמצעות המכשיר החדש, בייגון חש שהאנושות תוכל להדביר מחלות ולגלות את סוד האנושיות.” עבור בייגון, המטרה האולטימטיבית של המדע, היא שלטון האדם על החפצים האחרים, שאותם האדם רותם לצרכיו והופך את הטבע לעבדו.
החמשיר הבא, בעל הרמיזות המיניות מאת דניאל דפו] מסכם כמה מהגישת החדשות במחשבה של המאה ה18 הקשורות למדע ולטכנולוגיה.
הגידול המעריכי של המדעהיישומים התעשייתיים של ההתפתחויות הטכנולוגיות שיצאו ממחקרים מדעיים החרידו, מבלי להגזים. אנחנו חיים בעידן של מדע וטכנולוגיה. הנתונים מאותה תקופה מראיים שההתקדמות היתה מעבר לכל דמיון. ההיסטוריון של המדע, דרק דה סולה פרייס, בספרו מדע גדול, מדע קטן, גילה: “תוך שימוש בהגדרה הגיונית של תפקיד המדען, אנחנו יכולים לומר שבין 80 ל90 אחוז מכל המדענים שחיו אי פעם חיים איתנו היום. לחילופין, כל מדען צעיר, מתחיל עכשיו ומסתכל בסוף הקריירה שלו על תקופה סבירה של חייו, יגלה ש80 ל90 אחוז של כל עבודה מדעית שתושג עד לסוף התקופה התקיימה בחייו הפעילים, והתגליות התרחשו ממש לפני עיניו, וורק 10-20 אחוז ארעו לפני שיכול היה לחוות אותם.

מסקנותיו של דה סולה נתמכות בעדויות. יש עכשיו, למשל, היטב מעל 100,000 כתבי עת מדעיים המתפרסמים כל שנה, ומדענים מייצרים מעל ששה מיליון מאמרים עד כדי כך שלעכל אותם זו משימה בלתי-אפשרית. כתב העת DEWEY DECIMAL CLASSIFICATION הגיע למספר של מעל 1,000 סיווגים שונים מתחת לכותרת של מדע טהור. לכל אחד מהם מוקדשים כתריסר כתבי עת מקצועיים מתמחים. הגרף מתאר את הגידול במספר כתבי העת מאז ייסוד כתב העת של החברה המלכותית ב1662 כאשר היו שני כתבי עת, להווה. למעשה כל שדה של לימוד מראה גידול אקספוננציאלי דומה. בגלל שמספר העובדים בתחום גדל, כך גדל גם סך כל הידע, הדבר יוצר יותר עבודות, מושך יותר אנשים, וכן הלאה. כמעט כל שדה לימוד מראה עקומת גידול מעריכית. הגידול במספר החברים באגודה המתמטית האמריקנית שנוסדה ב1888 והאיחוד המתמטי של אמריקה שנוסד ב1915 הם דוגמא דרמטית לתופעה הזו ולשיעור כניסת אנשים לעסוק בתחומי המדע.

ב1965 שר החינוך והמדע של בריטניה ערך תצפית מעניינת.

במשך יותר מ200 שנים, המדענים בכל מקום היו מיעוט לא גדול באכלוסיה. בבריטניה היום הם עוברים את מספרם של המדענים ושל קציני הצבא. אם שיעור הגידול כמו בזמן שחלף מאז תקופתו של אייזיק ניוטון ועד הים, בעוד 200 שנה יהיו כל איש, אישה וילד מדענים, וכך גם כל פרה סוס וכלב. וגם פרדות.

שעור הגידול של אמצעי התחבורה הראה התקדמות גיאומטרית, רוב השינוי נעשה באחוז האחרון של היסטוריה אנושית. פרנאנד בראודל אומר לנו שנפוליון לא התקדם מהר יותר מיוליוס קיסר, אבל במאה האחרונה הגידול במהירות של התחבורה אסטרונומי ( בהשאלה ובאופן מילולי ). תחום טכנולוגי אחר שהתפתח הוא תחום מדידת הזמן, השעונים, החוגות ושעוני היד שיפרו מאוד את רמת דיוקם.
העולם של היום השתנה מאז לידתי כמעט באותה מידע שהשתנה מאז ימי יוליוס קיסר ועד לידתי. אני נולדתי באמצע ההסטוריה האנושית.

פסאודו מדע בעידן של מדע.האם אנו חיים בעידן מדעי? זה עשוי אולי להראות מהדוגמאות שלמעלה, ואולם אכן הדבר כך, מדוע יש בסביבה כל כך הרבה מסורות פסוודו מדעיות ואנטי מדעיות בשפע? דתות, מיתוסים, אמונות תפלות, אמונות העידן החדש, ושטויות מכל סוג שהוא חדרה לכל פינה וסדק התרבות הפופולרית והתרבות הגבוהה. ניתן לאמר שאם משווים את תרבות העידן החדש של היום לתרבות המיסטית של ימי הביניים, אז אנחנו לא במצב רע כל כך, אך מבחינה סטטיסטית אמונות פסוודו מדעיות התגברו מאוד בסוף המאה ה20. סקר של גאלופ משנת 1990 ובו רואינו 1,236 מבוגרים אמריקאים מראים אחוזים של אמונה בדברים פארא-נורמליים.
אסטרולוגיה : 52% |
ESP : 46%
מכשפות : 19%
אמונה בכך שחייזרים נחתו בכדור הארץ* : 22%
היבשת האבודה של אטלנטיס * : 33%
העובדה לכאורה שדינוזאורים ובני אדם חיו בו זמנית: 41% ||
המבול של נוח 65%
תקשורת עם המתים : 42% רוחות רפאים : 35%
אנשים שחוו משהו על חושי 67 אחוזים.
למעשה *: 67%
אמונות פופולריות ואחרות מהזמן שלנו שאין להן כל אישוש בראיות כוללים: ריחוף, משולש ברמודה, שדים, רוחות, ביוריתמוס, בריאתנות, פסיכוקינזיס, אסטרולוגיה, רוחות רפאים, גילויים בכוח המחשבה, עבמים, ראיה מרחוק, זוהר קירילי, תחושות בצמחים, חיים אחרי המוות, מפלצות, גרפולוגיה, קריפטו-זואולוגיה, מדיומים, הכוח של הפירמידה, רפואה באמונה, ביג פוט, בתים רדופי שדים, מכונת תנועה ללא הפסקה, מקומות שיש בהם משהו המתנגד לכוח המשיכה, והנפוץ ביותר – האסטרולוגיה של שעת הלידה השולטת בכל גורלו של האדם. סקרים אחרים הראו לנו כי התופועות הללו אינם רק נחלתם של כמה מטורפים בשולים. הם הרבה יותר נפוצים ממה שרבים מאיתנו חושבים, והדבר גורם למחשבה רצינית עד כמה התרחק המדע מאז ימי הבניים.

בספרו המדע וירידת קרנו של הקסם, טוענת ההסתוריונית קייט תומס כי ההתפתחות של המתודה השיטתית של המדע, התקדמה ביחד עם המדע מאז נוצר במאות ה16 וה17, ההבנה שהיקום תלוי בחוקי טבע, חיסל את המיתוסים , החליש את האמונה ביעילות הפיסית של תפילה, והפחית אמונה באפשרות של התערבות אלוהית ישירה.
המדע לבדו, אף על פי כן, לא מספיק להפיג את הקסם בגלל שהאנשים של הזמן ההוא יכלו לעסוק במדע בלי לשנות את אמונתם ובלי שיוכלו להמציא טכנולוגיה יעילה שתחליף אמונות אלו.
באופן מפתיע, לפחות לאלו המחזיקים בתזה ובה מודל רווחה של מדע ותאולוגיה, תומס מזהה את האמונה הדתית כגורם המכריע בבלימת האמונה בקסמים, משום שהקסמים גרמו להם לחכות לנס מיידי בעוד הדת גרסה כי על האדם לעזור לניסים להתרחש לפני שהם צריכים לפנות לעל טבעי.

אנשי התנועות הספקניות לכל אורך השנים יתקשו להסכים עם תומס, וההוכחה לכך היא הסקר שתואר לעיל.

אמונות פארא-נורמליות כמו אמונה ברוחות פאים או טלפתיה כנראה משנים מעט מאוד מדפוסי העבודה והחיים של רוב המאמינים בהם, פרט למקרים בהם טפשים נפרדים מהכסף שלהם או מרשמים של מרפאים באמונה, בדרך כלל לא נגרם נזק. ואולם כמו שבתחום הסמים השאלה אם מריחואנה מובילה להרואין, כך אמונות תפלות בלתי מזיקות ברוחות ועבמים עלולות להוביל לאמונות מסוכנות ולמעשים מסוכנים.
להאמין לך שנוצלת מינית בידי חייזרים עשוי להראות טיפשי ולא מדויק, אך אמונה בכך שנוצלת מינית בידי הורה או קרוב משפחה אחר מביאה למאסר של מישהו.

המקום שבו חוסר החשיבה המדעית משפיע במיוחד הוא בתחום החברתי. אנשים, קבוצות ואמים ניסו לפתור בעיות חברתיות כגון מלחמה, פשע ועוני מזה אלפי שנים, אך עדיין אותם מחלות חברתיות נמצאות בשפע. זה נראה כאילו נכשלנו בכוח לזכור את העבר, ואנחנו נדונים לחזור עליו. האם אנחנו יכולים להשתמש בשיטה המדעית כדי לפתור בעיות חברתיות? ואם כן, האם אנחנו צריכים? האם מה שקרויים מדעי החברה היו מדעיים בניתוח ההתנהגות האנושית הן בעבר והן בהווה?
הפיצול של המדעים.

השיטות של המדע הצליחו מאוד בכל מקום שבו נוסו. תן לנו להשתמש בהם לעניינים אנושיים  בי.אף, סינר.

יישום עקרונות מדעיים לשיפור תנאי הקיום האנושי הם בעלי היסטוריה ארוכה בת לפחות 4,500 שנים בארם נהריים העתיקה, כאשר השומירים יצרו כתב, מתמטיקה, לוח שנה, אסטרונומיה, ואסטרולוגיה לשפר את כל ההיבטים של חייהם, כולל חקלאות, פוליטיקה, ודת. הנסיון להשתמש בשיטות מדעיות להבנה של התנהגות אנושית, בכל אופן היא בעלת היסטוריה הרבה יותר קצרה, החל מהעקרונות כאשר הרוח הניטונית הופצה לתחומי לימוד אחרים שנודעו אחר כך, במאה העשרים כמדעי החברה.
מדעי החברה, נחלו בדרך כלל פחות הצלחה מאחיהם הביולוגיים והפיסיים, והם משאירים אותנו בסוף המאה העשרים עם גודש בעיות שהתשובה עליהם היא במרוץ נגד הזמן.
מלחמות, מהפכות, עבדות, עוני, זיהום, אבטלה, אינפלציה כספית, דכאון כלכלי, פשע, גזענות, סקסיזם, רדיפות דתיות, סיכסוכים חברתיים וחינוך כושל , ניטחים בפרצופנו מכל כיוון ללא פתרון נראה באופק. הבעיה הניצבת בפני החברה נגרמה אולי מגורם יחיד. היתה לנו המאה ה18 החברתית , לעומת המאה העשרים – שבה היו התקדמויות בפיסיקה, בביולגיה, במדע ובכנולוגיה. בקצרה, יש לנו הידע הטכני להשמדה עצמית בלי גישות חברתיות למנוע את זה.
מדוע זה? מדוע המדעים הביולוגיים והפיסיים התרחקו ממדעי החברה, בזיהוי הגורמים והתחזיות ובשליטה על פעוות עתידיות בתחומים שלהם? יש לכך שתי תשובות אפשריות : ראשית , הדוגמות המסורתיות של המדעים הביולוגיים והפיסיים, שמדעני החברה מנסים לחקות אותה, לא מספקות להבנה של נושא כה מסובך כמו ההתנהגות האנושית. שנית. מדעי החברה ( לדוגמא פסיכולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה, ואנטרופולוגיה ) והמדעים ההסטורים ( קוסמולוגיה, גיאולוגיה, חקר המאובנים, ביולוגיה התפתחותית, ארכאולוגיה, והיסטוריה אנושית ), נבדלים בשיטה ופרוצדורה מהמדעים הניסיוניים. על אף העובדה שאיכות התוצאות שונה, היסטוריה ומדעי החברה בדרך האופיינית נראים כמדעים רכים לעומת המדעים הקשים – הנסיוניים, ולכן המסקנות שלהם צריכות להיות פחות “קשות”.הדבר מקובל בכל האקדמיה, אך אלו הנדחים למטה מנסים להגן על המדע שלהם.