סיקור מקיף

‫קולו של הספקן – שלום נצחי / מייקל שרמר‬

האם דמוקרטיות מייצרות מאהבים טובים יותר?

 

הפגנה כנגד הגבלות זכויות הצבעה לשחורים בארה"ב במלאת 50 שנה למצעד מרטין לוטר קינג.<a href="http://www.shutterstock.com/gallery-978674p1.html?cr=00&amp;pl=edit-00">American Spirit</a> / <a href="http://www.shutterstock.com/editorial?cr=00&amp;pl=edit-00">Shutterstock.com</a>
הפגנה כנגד הגבלות זכויות הצבעה לשחורים בארה"ב במלאת 50 שנה למצעד מרטין לוטר קינג.American Spirit / Shutterstock.com

 

החל מן החדשות מאוקראינה, מסוריה ומעזה ועד אירועי שנת המאה למלחמת העולם הראשונה המתקיימים ב-2014, המכורים למהדורות החדשות וסטודנטים להיסטוריה אינם יכולים שלא לתהות אם מלחמה אינה מאפיין נצחי של הציביליזציה. הפילוסוף הגרמני עמנואל קנט תהה בסוגיה ב-1795 במאמר שכותרתו הייתה "שלום נצחי". הוא הסיק שאזרחים של רפובליקות דמוקרטיות פחות נוטים לתמוך בממשלתם בעת מלחמה מפני שבכך "הם ממיטים על עצמם את כל מוראות המלחמה." מאז ועד היום יש תומכים ל"תיאוריית השלום הדמוקרטי". במאמרו "הסיבות למלחמה" מ-1989, העלה חוקר מדעי המדינה באוניברסיטת רטגרס, ג'ק לוי, את הטענה ולפיה "היעדר מלחמות בין מדינות דמוקרטיות הוא הדבר הקרוב ביותר לחוק אמפירי ביחסים בין-לאומיים." ספקנים מביאים כדוגמאות-נגד את המלחמות ביוון העתיקה, את המלחמות הפוניות [בין רומא לקרתגו], את מלחמת 1812 [בין אנגליה לארה"ב], את מלחמת האזרחים האמריקנית, את המלחמות בין הודו לפקיסטן, ואת המלחמות בין ישראל ללבנון. מי צודק? האם המדע יכול לענות על השאלה?

 

בספר "טריאנגולציה של השלום" (Triangulating Peace), הפעילו חוקרי מדע המדינה ברוס ראסֶט וג'ון אוניל מודל סטטיסטי של רגרסיה לוגיסטית מרובה על נתונים של 2,300 עימותים צבאיים בין מדינות מ-1816 ועד 2001 שנאספו בפרויקט "מִתאמי מלחמה" (Correlates of War Project). הם העניקו לכל מדינה ציון בדמוקרטיה, מ-1 עד 10, על פי מדד המבוסס על "פרויקט פוליטיקה" (Polity Project) שמודד את תחרותיות ההליכים הפוליטיים, את הוגנות הבחירות, את האיזונים ואת הבלמים בין מוקדי הכוח, את מידת השקיפות ועוד. הם מצאו שאם לשתי מדינות יש ציון דמוקרטי גבוה, הסיכוי למלחמה פוחת ב-50%, ואם לאחת המדינות, או לשתיהן, יש ציון נמוך, הסיכוי מוכפל.

קנט שיער גם שמסחר בין-לאומי (תלות כלכלית הדדית) וחברוּת בקהילות בין-לאומיות (שקיפות ומהימנות) מפחיתים את הסבירות לעימות. ראסט ואוניל כללו אפוא במודל שלהם נתונים על היקף המסחר בין מדינות. הם מצאו שמדינות שתלותן במסחר בשנה מסוימת עלתה, נטו פחות לעימות מזוין בשנה שלאחר מכן. הם מנו גם את מספר הארגונים הבין-ממשלתיים שכל זוג מדינות היה חבר בו יחד והריצו את הניתוח הסטטיסטי בשילוב עם מדד הדמוקרטיה והמסחר. בסך הכול, דמוקרטיה, מסחר וחברות בארגונים (משולש הטריאנגולציה המופיע בכותרת ספרם) כולם מעודדים שלום. אם צמד מדינות מקבל בשנה מסוימת ציון 10 בכל שלושת המדדים, הסיכוי לעימות צבאי ביניהן באותה שנה נמוך ב-81% מזה של צמד מדינות ממוצע.

וכיצד תיאוריית השלום הדמוקרטי מחזיקה מעמד מאז 2001? התחושה היא שמרוב עימותים בעולמנו, השלום "על הקרשים". אבל תחושה אינה נתונים. בגיליון מיוחד של כתב העת לחקר השלום, שהתפרסם ב-2014, ערך הווארד הֶגְר, מומחה למדע המדינה מאוניברסיטת אופסלה בשוודיה, אומדן מחודש של הראיות במאמר "דמוקרטיה וחקר השלום". וכך הוא כותב: "הממצא האמפירי שהסיכוי שצמד מדינות דמוקרטיות ייקלעו לעימות נמוך מן הסיכוי שהדבר יקרה לצמדי מדינות אחרות, עדיין תקף. כך גם המסקנה שבין דמוקרטיות יציבות יש פחות עימותים משיש בין דמוקרטיות למחצה." הֶגְר מפקפק בכך שתלות כלכלית הדדית יכולה לבדה למנוע ממדינות לצאת למלחמה. "תיאוריית קשתות הזהב למניעת סכסוכים", שזכתה לפרסום בעקבות אבחנתו של תומס פרידמן ולפיה אין מלחמות בין שתי מדינות שיש בהן סניפים של מקדונלד [קשתות הזהב הן הסמל המסחרי של מקדונלד], תקפה, לדברי הֶגְר רק אם שני השווקים מצויים במדינות דמוקרטיות. הוא תוהה, באופן הגיוני, אם יש גורם אחר המסביר את הקשר בין דמוקרטיה לשלום, אבל אינו מציע גורם כזה. אני מציע שהגורם הזה הוא הטבע האנושי עצמו בשילוב הנטייה שלנו להעדיף את עקרונות הדמוקרטיה. השלום הוא תוצר לוואי נעים.

יהיו הסיבות העמוקות מה שיהיו, המגמות ארוכות הטווח מעודדות. לפי נתוני ארגון "פרידום האוס", ב-1900 לא היו בעולם דמוקרטיות המקיימות בחירות (עם זכות הצבעה מלאה לכולם). ב-1990 היו 69 דמוקרטיות כאלה, וב-2014 היו 122, שהן 63% מתוך 195 המדינות הקיימות היום בעולם. זאת התקדמות מוסרית. העובדה שיש עוד 37% – בייחוד מדינות אוטוקרטיות דתיות המשתוקקות להשיג נשק גרעיני ונחושות בדעתן להביא עלינו את יום הדין – מוכיחה שעלינו עדיין לעמוד על המשמר. אם לא נעשה כך, אנו מסתכנים שהשלום הנצחי של קנט יתמוסס וידמה למקור ההשראה של כותרת המאמר שלו: סמל של בית מרזח שעליו מצויר בית קברות. זה אינו השלום הנצחי שאליו שואפים רוב היצורים החיים.

 

על המחבר

מייקל שרמר הוא המו"ל של כתב העת Skeptic (.(www.skeptic.com ספרו הבא הוא: "תיבת נח המוסרית של המדע". עקבו אחריו בטוויטר: @michaelshermer

הכתבה התפרסמה באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל

13 תגובות

  1. יחסים בין מדינות זה כמו יחסים בין אישיים. יש כאלו שהם כלפי פנים וחוץ שווים והם יותר נאורים, שקולים, פתוחים, מכבדים, חברותיים, שקופים פוליטית, תקשורתיים, חכמים, בעלי קשרים רבים ומגוונים וכן הלאה, שלכולם אינטרס כלשהו חומרי או ערכי להיות בקשר איתם.
    ויש כאלו שהם לא. ישראל היא לא כזו אבל גרועים ממנה הם שכניה כך, שגם אם היא תהיה מושלמת, שכניה יקנאו בה ולכן יפגעו בה. לכן האינטרס הוא לפעול בד בבד לצמצום פערים עולמיים כלכליים, חינוכיים ותרבותיים…

  2. קרנות הפנסיה שהציבור האנוס להפריש משכרו ,היא גנבה בחסות הממשלה.לרוב הם גובים דמי ניהול גבוהים מדיי.שכרם הוא גבוהה מדיי,והם הם נכשלים אז הייה. קיצוץ רוחבי בכל הפנסיות- איזון אקטוארי.מודל הפנסיה פשט את הרגל! אני הייתי תמים,אבל הממשלה נותנת יד ומעודדת גנבה! וכדי שמה? שהבורסה תהייה מנפחת במוסדיים ,ולא הייה גיוס הון אמיתי.

  3. בלי יהודה ושמרון ,מדינת תל אביב תרגיש איום קיומי.כי הגבול הייה ממש על סף הבית.וכך מערכת הביטחון תוכל להמשיך לדרוש משאבים אין סופיים.העוני יתרחב החינוך יפגע.והדמוקרטיה תהייה בסכנה.זה לא מקרי שיש לרעיון הנסיגה משמרון ויהודה אחיזה בקרב העיליתות.כי מפלגות כמו מרץ לא שונות מהליכוד במצע הכלכלי שלהם.

  4. לא ניתן לוותר על שמרון ויהודה,כי אין מספיק כסף ושטח לפיצוי כל המתישבים היהודים שגרים שם.לכן עדיף שנספח לפחות באופן מעשי.וכדאי לחזק קשרים דיפלומטיים וכלכליים עם מגוון מדינות,מכל העולם .ולא להיות תלוי באמריקה ואירופה.

  5. נראה שהתפיסה, שהאדם שונה מייתר היצורים בטבע בכל הקשור לייצר הקיום ומאבקי ההישרדות, שגוייה.
    מתוך הדתות והתרבויות השונות, במהלך אלפי שנים, "צצו" מילים ומושגים אוטפיים לחלוטין.
    כגון טוב רע, צדק, שיוויון, אחווה, שלום ועוד. במקום לקבל את העובדה שאנו תוצר של הטבע של האבולוציה
    שהטביע בתוכיינו תכונות התנהגויות ותגובות שאינן ניתנות למחיקה ומשמשות אמצעיי להשרדות.
    אם היו אוסרים על כל פעולה שמנוגדת לחוק, העולם כולו היה נהפך לבית סוהר אחד.
    ההתקדמות במדע בטכנולוגיה וכו אינה משנה את הצורך הקיומי והמאבק להשרדות אלא רק את הכלים
    שעומדים לרשותיינו לממוש של אותם צרכים בסיסיים.

  6. נקודה
    אני חושב שהמלחמות האחרונות מראות שאתה טועה: אל-קעידה, חמאס, דאעש, חיזבאללה – אלה אינם השליטים. בעבר הלא רחוק אתה צודק, אבל גם אז היו מלחמות שהם תוצאה של תוקפנותם של שבטים קטנים.

  7. למרות שניתן היום לקדם את הדמוקרטיה מבחינה טכנולוגית שהעם באמת ישתתף בהחלטות ויבחר נציגים לנהל את עינייניו אף אחד לא מקדם את הנושא להפך השילטון עצר את התהליך והשאלה למה
    למה אני לא יכול לזרוק נשיא או ראש ממשלה שהפר את הבטחותיו הבטיח להוריד מיסים והעלה
    למה הקול של האזרח מאבד משמעות אחרי הבחירות
    כי הדמוקרטיה היא למעשה הצגה עלה תאנה של הטכנוקטיה שלמעשה שולטת במדינה שילטון פקידים שדואג לעצמו בראש ובראשונה
    ועושה מיצג של דמוקרטיה בשביל לשמור על השלטון בידיו
    העם רוצה חרות כלכלית

  8. כשישראל משחקת בנדמה לי, יש אטום/ אין אטום,שמרון ויהודה שלנו או לא שלנו?. רווחה או ביטחון.ישראל לא יודעת מה היא רוצה מעצמה!

  9. עמי ארצי. יהודים וישראל בימינו הם השעיר לעזאזל הנצחי, כך מנהיגים ומדינות מפנים את זעם אזרחיהם כלפי חוץ במקום כלפי פנים. שום נסיגה מלאכותית לא תעזור, הסכסוך הוא טריטוריאלי הוא דתי/אתני.

  10. נניח שסיפוח יהודה ושומרון,ללא עזה(כך שנשארת הדומיננטיות היהודית). היה מפסיק את הקונפליקט עם הפלסטינים.והיתה שגרירות ישראלית בעזה,כך שהשלווה היתה פורחת בארץ.האם השמאל הישראלי היה משלים עם הסיפוח? גם אם לפלסטינים היתה נשארת האוטונומיה שלהם? האם היה מפסיק איום החרם? האם נושא ה"כיבוש" היה יורד מהפרק? התשובה היא לא! כי זה קרדום לחפור בו,כי זה מכניס כסף,ופוגע במתחרים ישראלים באירופה.עובדה שחוק הגולן לא עזר.ושהייה ברור בלי שמרון יהודה והגולן ישראל הרבה יותר חלשה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן