הפוליטיקה של השיבוט

שתי קבוצות יריבות נאבקות על מעמדו החוקי של השיבוט בישראל: אחת רואה בו טכניקה לגיטימית שתסייע לזוגות עקרים, האחרת רואה בו סכנה לאנושות. תוצאת ביניים: תיקו (כלומר, בינתיים לא, אבל בעתיד אולי)

תמרה טראובמן, הארץ

איור: מיכל בוננו * משמאל: שלמה שהם: “אני לא מבין למה צריך שיבוט. המדענים רצים קדימה להתערב בטבע עוד לפני שברורות לנו ההשלכות השונות. יש פה גם משהו מאצ’ואיסטי מאוד” צילום: גיא רייביץ

במשך ארבעת החודשים האחרונים התנהלה בכנסת מערכה בשאלת מעמדו החוקי של שיבוט בני אדם. עד תחילת השנה היה השיבוט אסור על פי חוק זמני (מורטוריום) לחמש שנים, שתוקפו פג. שבועות אחדים לפני כן, בנובמבר 2003, החלה ועדת המדע של הכנסת לדון בהארכת תוקפו של החוק, ונתקלה בהתנגדות חריפה. “היו לי כבר עשרות ישיבות”, אומרת יו”ר הוועדה, ח”כ מלי פולישוק, שביקשה להפוך את האיסור על השיבוט מזמני לקבוע. “בכל ישיבה מתכנסים עשרות אנשים. בשום תחום לא היו ישיבות כל כך יצריות ולא נעימות, כשקבוצה של חוקרים מנסה בצורה אגרסיווית להטיל חתיתה על כל היתר. כל הדעות לגיטימיות, אבל באף ישיבה לא ראיתי התנהגות כל כך תוקפנית. הם מנצלים את מעמדם כמומחים, אך בדרכים לא ראויות לטעמי”.

בשנות ה-80 היה פרופ’ יוסף שנקר אחד הראשונים שייצרו תינוקות מבחנה בישראל. אחר כך הוא היה מהרופאים החלוצים שהקפיאו ביציות מופרות והראשון שהשתמש בתרומת ביצית ליצירת תינוק. כעת, אחרי שנים שבהן ניהל את מחלקת נשים בבית החולים הדסה עין כרם וביצע טיפולי פוריות רבים מספור, הגיע פרופ’ שנקר למסקנה שאין מנוס מלהתחיל לשבט תינוקות. בעיני רבים, בני אדם משובטים עדיין נתפשים כחלום עיוועים הלקוח מספרות המדע הבדיוני או כעדות למדע שיצא מכלל שליטה. פרופ’ שנקר, לעומת זאת, רואה את השיבוט כטכניקה לגיטימית לחלוטין. לדבריו, השיבוט צריך להיות כלי נוסף, אחד ממגוון השיטות להפריה המוצעות לזוגות שאינם יכולים להביא לעולם ילדים באופן טבעי. לטענתו, הוא בסך הכל “רואה את הדברים בצורה מעשית”.

כוונתה של יו”ר ועדת המדע לבטל את זמניותו של החוק ולהנציח את האיסור הבהילה את פרופ’ שנקר וכמה מעמיתיו, והם התייצבו בוועדה כדי לשכנע את חברי הכנסת שאיסור קבוע כזה יפגע קשה בהתקדמות המדע והרפואה. הלחץ השפיע לבסוף, ובישיבה שהתקיימה ב-1 במארס החליטה ועדת המדע להעביר לאישור מליאת הכנסת נוסח חוק האוסר רק באופן זמני על שכפול בני אדם. החוק הזמני התקבל במליאה בקולותיהם של 37 חברי כנסת ובלי התנגדות.

חבורת הרופאים והמדענים התומכים בעמדתו של שנקר אינם אנשים הפועלים בשוליים הסהרוריים של קהילת המדע, בהבדל מהגינקולוג האמריקאי ד”ר פאנוס זאבוס, שטען בחודש שעבר (בלי להציג הוכחות) שהשתיל עובר משובט ברחם של אשה, או הכימאית ד”ר בריז’יט בואסלייה מהתנועה הראלית, שהכריזה בשנה שעברה שצוות בראשותה הביא ללידתה של תינוקת משובטת (גם היא לא סיפקה הוכחות). בישראל אלה רופאים ומדענים מוכרים ומנוסים, הנחשבים בעיני עמיתיהם מכובדים ביותר.

אחד המתנגדים הבולטים לחוק קבוע נגד שיבוט הוא פרופ’ מישל רבל, ביולוג ממכון ויצמן וחתן פרס ישראל ברפואה. לדבריו, העמדה שלו חופפת ל”אתיקה הישראלית-יהודית”, והיא עמדה ייחודית שיש להתגאות בה ולהציגה בכל הזדמנות בפורומים בינלאומיים. שכפול בני אדם, הוא אמר, עשוי באחד הימים “לאפשר לזוג עקר להוליד תאום גנטי לאב או לאם”. עמדה זו אינה “פוגעת בכבוד האדם”, לדעתו, אלא היא “פעולה רפואית למקרים שבהם אין שיטת הולדה

צילום: גיא רייביץ
אחרת”.

המתנגדים הם קבוצה קטנה אך חזקה של מדענים ורופאים, בגיבוי של כמה רבנים, שלדעתם שיבוט אינו בהכרח דבר רע. אמנם כרגע אין הם מבקשים להתיר יצירת תינוקות בשיבוט, בגלל השיעור הגבוה של הפלות ושל מומים מולדים הצפויים אצל צאצאים משובטים; אך אם תשתכלל השיטה ותהיה בטוחה יותר לשימוש, הם רואים בה אמצעי עתידי לגיטימי. לגישתם, במקרים מסוימים שיבוט אף עדיף על אימוץ תינוק, או הסתייעות בתרומת זרע או ביצית.

בחו”ל המצב שונה. אתיקאים ומשפטנים מהבכירים והבולטים בעולם רואים בשכפול תינוקות פגיעה בכבוד האדם ואף מציעים להגדירו פשע נגד האנושות. לפי הגישה שלהם, שיבוט אדם הוא דבר רע במהותו. כך חושב גם השופט בדימוס שלמה שהם, נציב הדורות הבאים בכנסת, שתפקידו לבחון את השלכותיהם של החוקים החדשים והקיימים על הדורות הבאים.

“הקושי בנושא של השיבוט זה שהוא תמיד יבוא ממקום של אגו”, אומר שהם. “אגו של מדענים שרוצים לעשות מחקר שאף אחד לא עשה, ואגו של אנשים שרוצים לשבט את עצמם. לכן חיוני שיהיה מסר נורמטיווי ברור מאוד, בצורה של חוק קבוע האוסר על שיבוט בני אדם למטרות רבייה. המדענים רצים קדימה להתערב בטבע עוד לפני שברורות לנו ההשלכות השונות. יש פה גם משהו מאצ’ואיסטי מאוד. אני לא מבין למה צריך שיבוט: או שיש פה תורת גזע של השבחה גנטית, או, במקרה הפחות גרוע, עניין של אגו”.

ישיבות סוערות

הדיונים בכנסת על חידושו של חוק השיבוט התחילו במאוחר, כחודש בלבד לפני שפקע תוקפו של החוק הזמני. לדברי עו”ד נירה לאמעי, מנציבות הדורות הבאים בכנסת, “כל הרעיון להחליט בסוגייה מהותית כזאת בסד זמנים כה צר, מראש לא איפשר דיון רציני. לא נבחנו הרבה מההשפעות שיכולות להיות לשיבוט: על נשים, על ביציות, על החברה, על הילדים שייוולדו”.

בישיבות היה לאוהדי השיבוט יתרון מספרי מוחץ. למרות שזאת שאלה מהותית לאופיה האנושי של החברה, יו”ר הוועדה, ח”כ פולישוק (שינוי), היתה ברוב הישיבות הח”כ היחיד באולם. גם לקבלת ההחלטה בישיבה המכרעת, מתוך 13 חברי הוועדה הגיעה רק פולישוק. היא החליטה שהחוק נגד שיבוט יהיה קבוע. הצעת החוק כבר היתה מוכנה לעבור לקריאה שנייה ושלישית, אך לאחר הישיבה הבחינה היועצת המשפטית של הוועדה, כי בסעיף המטרה של טיוטת החוק נשארו המלים “לתקופה קצובה”.

יועצים משפטיים מוועדות אחרות בכנסת אומרים, שמרוח הדברים בדיון לא היה ספק שהכוונה היא לחוקק חוק קבוע, ולכן היתה ליועצת המשפטית סמכות מלאה לבצע את השינוי בעצמה ולמחוק את שתי המלים, בלי לכנס את הוועדה פעם נוספת. אך באמצע ינואר כונסה הוועדה שוב. הפעם, בעידודה של ח”כ לאה נס (ליכוד), באו כמה חברי כנסת, שלא נכחו בישיבות הקודמות (או נכנסו לזמן קצר), והצביעו נגד הצעת החוק שהתגבשה ובעד החזרתה לדיון נוסף בוועדה.

שיחות עם חברי הוועדה מבהירות שהמידע שעליו ביססו את הצבעתם חלקי ומגמתי. “קיבלתי המון חומר”, אומר ח”כ יגאל יסינוב (שינוי). “אני מודה שלא ממש קראתי, רק עיינתי בו”. הוא לא נחשף לאף אחת מהעמדות הביקורתיות, התומכות בחוק קבוע, אבל הוא לא שולל גם מתן אישור לכל מיני מחקרים בגופות של נשים מתות וברחמים של נשים חיות להפקת “איברים להחלפה”.

ח”כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי), שהוא פרופסור לרפואה, הצביע נגד חוק קבוע שיאסור שיבוט, אבל בשיחה עמו מתברר שהוא בכלל מתנגד נחרץ לשיבוט, “מעכשיו ולעולם ועד”, כפי שהוא מגדיר זאת. אז למה הצביע נגד? כי הוא רוצה שני חוקים נפרדים: אחד שאוסר שיבוט בני אדם למטרות הולדה, שני שמסדיר ומתיר שיבוט עוברים למטרות מחקר. ח”כ גילה גמליאל (ליכוד) לא רואה הבדל בין חוק זמני לקבוע. “אני לא חושבת שיש בכך בעיה שהחוק יהיה זמני”, היא אומרת.

מעיון בפרוטוקולים שנשמרו מהדיונים על חוק השיבוט הקודם, גם דיוני הוועדה הנוכחית נראים כשיבוט של הישיבות הקודמות. הרכב המשתתפים דומה: מדענים ורופאים שולטים, שני פילוסופים (פרופ’ אסא כשר מאוניברסיטת תל אביב ופרופ’ דוד הד מהאוניברסיטה העברית) המוצאים נימוקים לתמיכה בעמדת המדענים, קומץ חברי כנסת, ואותה לשון מתלהמת. עו”ד חגי מרום, לשעבר ח”כ בסיעת העבודה ויוזם החוק המקורי, נזכר כי המדענים אז דרשו שבכלל לא יהיה חוק. לא ייתכן שהחברה והפוליטיקאים יקבעו לנו מה נעשה בתוך המעבדות שלנו, הם הזדעקו.

כמה מהמדענים והרופאים שבאו לישיבות הציגו את עצמם כמייצגים אובייקטיווים ונטולי אינטרסים של המדע. פרופ’ יוסף איצקוביץ, למשל, הפליג בשבחי השיבוט למטרות מחקר: “הטכנולוגיה הזאת תאפשר למעשה להביא לאחת המהפכות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הרפואה והביולוגיה, שתאפשר למעשה לקחת כל תא בגוף האדם ולהפוך אותו לתאי שריר לב, תאי מוח, תאים מייצרים אינסולין. המשמעות היא מרחיקת לכת”.

אותו איצקוביץ סיפק לקבוצת מחקר מאוניברסיטת ויסקונסין עוברים מבית החולים רמב”ם לניסוי שבו הופקו לראשונה “שורות” תאי גזע עובריים אנושיים. כיום הוא אחד מעשרות חוקרים בעולם המחזיקים בבעלותם שורות של תאי גזע עובריים אנושיים, וכבר הגיש לרשם הפטנטים האמריקאי שלוש בקשות לפטנטים הקשורים לתאי גזע.

אנליסטים צופים ששווי השוק העתידי של טיפולים המבוססים על תאי גזע עובריים יהיה יותר מ-30 מיליארד דולר בשנה, ויש הנוקבים במספר כפול. רווחים גדולים יגרפו המחזיקים בפטנטים ששולטים בטכנולוגיה. פרופ’ איצקוביץ רוצה לשבט עוברים גם כדי להפיק מהם שורות חדשות של תאי גזע, ובא לישיבת הוועדה כדי לוודא שהמחוקק לא ישים מכשול בדרכו.

פרופ’ בנימין ראובינוף הוא גינקולוג ומדען בהדסה עין כרם. הוא השתתף בשתי ישיבות של הוועדה, והציג את עצמו כמי שחוקר תאי גזע עובריים. לפני שנים אחדות הוא נסע לאוניברסיטת מונאש באוסטרליה כדי לבודד תאי גזע מעוברים אנושיים. מכיוון שהמחקר הזה הוגדר בלתי אתי ואסור במחוז ויקטוריה, שבו נמצאת האוניברסיטה, נסע ראובינוף לסינגפור כדי לבצע שם את הניסויים בעוברים. כיום הוא קשור לפחות בחברה מסחרית אחת של תאי גזע עובריים ובפטנטים הקשורים לתאי גזע.

ד”ר אהרון צוקרט, שהשתתף בשלוש ישיבות של הוועדה, מנהל את האגף למחקר ופיתוח של הדסה עין כרם. חלק מרכזי בהשקעות הפרטיות שמושכת חברת היישום של הדסה, “הדסית”, מגיע הודות לקניין הרוחני במחקר האטרקטיווי של תאי גזע. “בכל נושא השיבוט יש פוטנציאל כספי אדיר”, אמרה ד”ר נורית בבניק, נציגת לשכת עורכי הדין, באחת הישיבות. “יש להכניס לכאן אנשים שלא קשורים בדרך זו אחרת ואין להם נגיעה ברווחים עתידיים שאולי עשויים להיות בתחום זה”.

בלי ידיעת הציבור

אונסק”ו הגדיר שכפול בני אדם כ”נוגד את כבוד האדם”, ובאו”ם נדונה בשנתיים האחרונות אמנה שתאסור שיבוט בני אדם. בישראל השיבוט אינו נתפש כטאבו ובמקרים מסוימים אף נחשב מעשה רצוי. הדבר בא לביטוי במישורים רבים:

* בכל המדינות שחוקקו חוקים נגד שיבוט בני אדם, הוטל על השיבוט איסור קבוע; בישראל, החוק זמני.

* רופאים, דוגמת פרופ’ שנקר, מבטאים בגלוי את רצונם להשתמש בשיטת שיבוט מסוימת למען הולדת ילדים. האיסור בחוק חל רק על שיטות כמו זו ששימשה ליצירת הכבשה דולי, המאפשרות לשכפל אדם בצלמו של אדם בוגר אחר. פרופ’ שנקר רוצה שיאפשרו לו להשתמש בשיטת שיבוט אחרת, המכונה “פיצול עוברים”: בשלב הראשון יוצרים עובר בהפריית מבחנה בין זרע לביצית; בשלב הבא, כשהביצית המופרית מתחלקת לתאים אחדים, מפצלים אותה לשניים. בתיאוריה, כל חלק יכול להתפתח לעובר שלם. את העוברים שייווצרו, שהם תאומים גנטיים זה של זה, ישתילו ברחם של האם. החוק הישראלי אינו מתייחס כלל לפיצול עוברים, ומכאן שהדבר אינו אסור.

* ועדת הלסינקי לניסויים גנטיים של משרד הבריאות כבר קבעה, כי עקרונית מותר לשבט עוברים אנושיים כדי לבצע בהם מחקרים ולהפיק מהם תאי גזע. מותרים גם מחקרים אחרים בעוברים: למשל, מותר לקחת “עוברים עודפים”, שנותרו בקליניקות להפריות מבחנה, כדי להפיק מהם תאי גזע עובריים. תא כזה יכול להתפתח לכל אחד מסוגי התאים שבגוף. מדענים רבים מעריכים כי בעתיד אפשר יהיה להשתמש בתאי גזע לריפוי מחלות כפרקינסון, אלצהיימר וסוכרת.

בשיטה שמציע שנקר כרוכים סיכונים לא מבוטלים. לעת עתה, עד שיובהר המעמד החוקי של שיבוט על ידי פיצול עוברים, נמנע פרופ’ שנקר מלהציע אותו למטופלות שלו. אך הוא משוכנע שברגע שיתירו זאת, יהיו נשים מעוניינות. “השיטה טובה בעיקר לנשים מבוגרות שאצלן לא משיגים ביציות, או במלים אחרות, אתה משיג עובר אחד ולכן הסיכוי להריון נמוך. אם תוכל להכפיל את העובר שהשגת, מובן שיש לך סיכוי גדול יותר לילדים מאותו מחזור טיפול. אתה יכול לשכפל הרבה עוברים מאותו עובר, לכן צריך גם הגבלות: אסור שייצרו יותר משני עוברים מאותו עובר, ואסור שהילדים שייווצרו מהם ייוולדו בהפרש של יותר מחמש שנים זה מזה”.

ולא נראה לך מוזר שילד יגדל וייראה בדיוק כפי שנראה אחיו הגדול?

“כן, אחרת בכלל לא היינו מדברים על זה, אבל אם מדברים על שניים, ולא יותר, זה יכול להתקבל”.

פרופ’ שנקר גם משוכנע שבעתיד יוכלו בני אדם בוגרים לשבט אנשים בצלמם, בדיוק כפי ששיכפלו את דולי. “מתי זה יקרה? אני לא יודע, אבל זה יקרה וזה יקרה באופן הדרגתי”.

כדי להבין עד כמה חריג המצב בישראל, יש לבדוק מה נעשה בארצות מערביות אחרות. מסקירה שהכין עו”ד גלעד גולדנברג, חוקר ביחידה לאתיקה וזכויות בריאות במכון גרטנר לחקר מדיניות בריאות, שמסיים עבודת תיזה על היבטים משפטיים של השיבוט, מתברר כי במדינות רבות באירופה ובארצות הברית, ובגופים בינלאומיים כמו האו”ם ומועצת אירופה, נעשים מאמצים לאסור גם על שיבוט עוברים למטרות מחקר.

גולדנברג מצטט דו”ח שפורסם ב-2003 מטעם נציבות הקהילה האירופית, ולפיו רק בבריטניה קיימת אפשרות חוקית לערוך מחקר בשיבוט עוברים, גם זאת בכפוף לכללים ברורים ומוקפדים. בשוודיה קיים היום איסור כללי על יצירת עוברים למחקר, אולם ועדה פרלמנטרית בחנה מחדש את האיסור וממליצה להתיר זאת. גם בבלגיה דנים בהצעת חוק דומה, שתתיר יצירת עוברים למחקר.

בניגוד לישראל, בכל המדינות שהתירו או שוקלות להתיר שיבוט עוברים למחקר, מוסדרים גבולות המחקר בחוק ונקבעה שורה של מגבלות, בכללן איסור לגדל את העובר מעבר ל-14 יום ואיסור על תשלום תמורת ביציות או ייבואן. בכל המדינות הללו ישנו גם חוק קבוע האוסר על שיבוט בני אדם למטרות רבייה. מחקר בעוברים נעשה גם באוסטרליה ובסין. בארצות הברית אין איסור לחקור עוברים מכספי מחקר פרטיים, וחברה מסחרית אחת הכריזה כי היא עוסקת בניסיונות לשבט עוברים.

החוק בבריטניה הוכן תוך הקפדה על שקיפות. לפני החקיקה נערכה בדיקה מעמיקה ודו”ח מפורט שהכינה ועדה הועמד לעיון הציבור והפרלמנט. התקנות מתירות לשבט עוברים רק בתנאים מגבילים ביותר, ורשות ממלכתית מפקחת בקפדנות על כל המחקרים בעוברים ועל טיפולי הפריה.

בישראל זה קרה מבלי שהתקיים דיון ציבורי ממשי. “ועדת הלסינקי העליונה לניסויים גנטיים בבני אדם”, ועדה של משרד הבריאות הממונה על אישור ניסויים גנטיים, החליטה “לאשר באופן עקרוני” גם שיבוט של עוברים למטרות מחקר. מלבד נציגת ציבור אחת ושני משפטנים העוסקים בביו-אתיקה, כל שאר 15 חברי הוועדה הם רופאים, מדענים ופקידי ממשל (שגם הם ברובם רופאים או מדענים). הם החליטו שיותר “עקרונית” לחברים בקהילת המדע לבצע מחקר מהיותר שנויים במחלוקת, שמעורר בכל העולם ויכוח ציבורי סוער, וזאת בלי כל התייעצות ציבורית, אפילו בלי מסירת המידע על כך לציבור, ובטרם נוסד מנגנון לפיקוח ובקרה.

“אנחנו מאשרים את הבקשות או מעירים עליהן הערות ואין לנו מעקב מה קורה אחרי זה”, התריע בעבר יו”ר הוועדה, פרופ’ בולסלב גולדמן. “אנחנו לא יודעים אם הניסוי התבצע או לא, אם הוא התבצע בהתאם למה שאושר או שנעשו שינויים”. הוא ביקש לתת לוועדה, או לגוף ממלכתי אחר, סמכויות ומשאבים שיאפשרו פיקוח על המחקרים.

“דיון הציבורי” בישראל נשאר בחמש השנים האחרונות שיח אינטימי בין מדענים, רופאים ומספר מצומצם ביותר של אתיקאים ומשפטנים. הוא כמעט לא פרץ מעבר לכך, אל החברה. שלוש ועדות עוסקות כיום בתחום השיבוט. שישה מהחברים בוועדה אחת חברים גם בוועדה נוספת. למשל, הביולוג פרופ’ רבל מכהן כיו”ר הוועדה לביו-אתיקה של האקדמיה הלאומית למדעים, וחבר גם בשתי הוועדות האחרות. שלושתן החליטו שיש להאריך את חוק השיבוט הזמני, ולא להפכו לחוק קבוע.

“לא כולם שותפים לעמדה הזאת”, אומר רופא החבר בוועדת הלסינקי, שביקש להישאר בעילום שם, “אבל אותה קבוצת לחץ, שהתייצבה בכנסת לטיפול בחוק השיבוט, כה חזקה, שאין כל אפשרות להעביר החלטות אחרות”.

בדרכם לפרוץ עוד ועוד גבולות שהציב הטבע, ניכסו המדענים והרופאים לעצמם את ההכרעה בסוגיית השיבוט. “שמעתי מכמה מהאנשים שיושבים בוועדות שהם באופן נחרץ נגד שיבוט”, אמרה ח”כ פולישוק. “שמעתי מחלק מהם, במכתבים שקיבלתי ובשיחות אישיות, כי אלה שהיו בדעה אחרת – סתמו להם את הפה”.

“מורטוריום של חמש שנים מקנה למדענים שליטה”, אומרת עו”ד נירה לאמעי, מנציבות הדורות הבאים בכנסת. “המדענים שהגיעו לישיבות עירערו על זכותם של נבחרי הציבור לקבל את ההחלטות המוסריות שלהם. המקום הזה שייך היום רק למדענים”.

הבעיה העיקרית בדיון על השיבוט בישראל, אומרת פרופ’ חגית מסר-ירון מאוניברסיטת תל אביב, לשעבר המדענית הראשית של משרד המדע, היא שהציבור אינו שותף בקבלת ההחלטות. “שיבוט בני אדם אינו שאלה ביולוגית, זו שאלה מוסרית וחברתית. לנו כמדענים אין כל יתרון בניסוח עמדה בעניין מאשר לכל אזרח אחר, המצפון שלנו לא יותר או פחות טוב בעניין הזה”.

מי חיבר את הדו”ח

“דרך קבלת ההחלטות היתה בניגוד לכל היגיון ולסדר מינהל תקין”, אומרת ד”ר בבניק מלשכת עורכי הדין, התומכת באיסור קבוע על שיבוט. “חברי הוועדה, שאמורים היו לקבוע בעניין חוק המשנה סדרי עולם ודרך הטבע, לא הגיעו לישיבה המכרעת שבה דנו על מהות האיסור שיוטל. מכוח מה הם הצביעו?”

לדברי ד”ר בבניק, “המורטוריום לא עבד, ולא נערך כל דיון ציבורי שניתן לכנותו נאות. המורטוריום רק דחה את הדיון בחמש שנים ולכן אין כל סיבה להאריך שוב חוק כזה”. ועדת הלסינקי לניסויים גנטיים חויבה להגיש דו”ח שנתי לשר הבריאות. בפועל הוגש דו”ח חלקי רק ב-2002 והדו”ח המלא הוגש רק בדצמבר 2003.

בתגובה אומרת סגנית יו”ר הוועדה, ד”ר זלינה בן גרשון, מלשכת המדען הראשי של משרד הבריאות: “לא היה כל כך על מה לדווח. אנחנו עובדים בלי משאבים”. אם כך, מי חיבר את הדו”ח וכיצד? התשובה ניתנה באחת הישיבות האחרונות מפי פרופ’ מישל רבל, שגם הוא קשור לפחות לחברה מסחרית אחת ולפטנטים בתחום הגנטיקה.

לדברי רבל, פנו אליו מוועדת הלסינקי כדי שיתנדב ויכתוב דו”ח. הוא עשה זאת על דעתו ובחר את המאמרים, שלדעתו היו בעלי משמעות מדעית רלוונטית. לפחות חמישה חברים בוועדה אמרו שלא קיבלו את הדו”ח לעיון לפני הגשתו, והוא הוגש כפי שהוא, בשם הוועדה. מלבד אזכורים לעמדה השמרנית של הכנסייה הקתולית, המתנגדת לשיבוט בני אדם, אין בו כל אזכור לשלל העמדות הביקורתיות של המתנגדים לשכפול בני אדם.

המורטוריום לא הוכיח את עצמו, אומרים גם שהם ולאמעי מנציבות הדורות הבאים. “לא התקיים הדיון המעמיק”, הזהירה לאמעי באחת הישיבות האחרונות. “אותה החרב של תפוגת החוק בעצם מאלצת אותנו לעשות את הדיון הזה לדיון מהיר ולחוץ, דיון שבסופו של דבר לא מביא לפתחם של מקבלי ההחלטות את כל מה שהם צריכים לדעת”.

שיבוט אדם עדיין אינו אפשרי ולא בטוח שאי פעם יהיה אפשרי. איש לא הצליח לשבט אפילו קוף. ההצלחה הגדולה ביותר בתחום השיבוט האנושי היתה יצירת עוברים, שהגיעו רק עד לשלבים הראשוניים ביותר של ההתפתחות האנושית, עם תאים מעטים בלבד. למרות זאת, ד”ר צוקרט, ראש האגף למחקר ופיתוח בהדסה, משוכנע כי אילו התקבל חוק קבוע נגד שיבוט, היה עלול להתרחש אסון גדול. “אם היום את אוסרת משהו בחוק, זה בבת אחת משפיע על כל המחקר בתחום ואין הקצבת כספים”.

אבל החוק בפירוש לא אוסר על מחקר בתחום השיבוט. הוא כלל לא מתייחס לשיבוט למטרות מחקר.

“הדקויות האלה הן יפות וטובות למי שיושב בדיון בוועדה. גם המדענים יודעים שיש איסור, ולא כולם מודעים לקלות שבה אפשר לשנות חוק, אז הם מראש לא יגיעו לתחום הזה. תראי מה קרה לתחום של תאי גזע עובריים בארצות הברית. מותר לעשות מחקר בתאי גזע עובריים אפילו עם מימון פדרלי, אבל התוצאה עצמה, תראי מה היא עשתה למחקר בארצות הברית. מדען יודע שהוא יכול ללכת לשטח א’ ולשטח ב’, למה הוא צריך מראש להיכנס לתחום שיש בו איסורים? כל אחד רוצה בסתר לבו לקבל את הטלפון משטוקהולם, אז תמיד שואפים למטרה הרבה יותר גבוהה ורחוקה. הקליברים בתחום יגידו, ‘בשביל מה אני צריך את כל זה'”.

פרופ’ רבל חשש שחוק האוסר באופן קבוע על שיבוט בני אדם יגרום לדמוניזציה של המדע, ויעודד את הציבור לראות במדע “שטן”. גם ד”ר שרגא בלזר, מנהל יחידת ילודים בבית החולים רמב”ם ויו”ר ועדה של משרד הבריאות “לקביעת מעמד העובר האנושי במדעי הרפואה”, טוען שאילו התקבל החוק הקבוע, היה עלול להתחסל “ענף מדעי ומחקרי שלם”.

אלה, אגב, נימוקים ישראליים מקוריים. המדענים והרופאים שהתייצבו בכנסת לא הביאו ולו ציטוט אחד כזה מחו”ל לחיזוק עמדתם, אולי משום שנימוקים מסוג זה לא הושמעו במקומות אחרים.

טיעון ציני ודמגוגי

לדברי ד”ר בלזר, “אנחנו, הרופאים, עמדנו בדיוק בסיטואציה הזאת לפני 15 שנים כשהתחילו בהפריות מבחנה. אותם טיעונים שזה נגד הטבע והתערבות במעשה הבריאה עלו גם אז, והיום מי בכלל זוכר אותם? להפוך עכשיו את החוק לקבוע, שמדינת ישראל אומרת שכבר קבענו שהנושא אסור לעד, זו גם פגיעה במדענים וגם עשויות להיות לה השלכות משמעותיות על ריפוי בני אדם. מדען הולך על דברים שיש להם סיכוי בעתיד. ההצהרה הזאת מבחינתנו יש לה משמעות אדירה. החוק הקבוע אומר, ‘אנחנו רואים את כל הטכניקה הזאת פסולה'”.

הצעת החוק הקבוע לא אסרה על שיטת השיבוט עצמה, או על פיתוח שיטות ריפוי, היא אסרה רק על אחד היישומים הפוטנציאליים של השיטה: שיבוט בני אדם למטרות הולדה.

“זה אותו דבר. יש מעט מדענים שמתעסקים בזה בעולם. כשארצות הברית אסרה לבצע מחקר בתאי גזע עם תקציבים פדרליים, מעבדות רבות עברו לאנגליה. המדענים לא רוצים להתעסק בדבר ששמים עליו וטו”.

בהתייחסו לטענות מסוג זה אמר ח”כ אופיר פז-פינס (עבודה), חבר בוועדת המדע שהצהיר שהוא בעד חוק קבוע, כי אפשר לבחון אותם טיעונים גם מזווית ראייה הפוכה. לדבריו, “כשאתה אומר שהחוק זמני אתה לא מעביר מסר מדעי, אלא מסר מוסרי, שבעצם זה אסור, אבל לא ממש אסור”.

כשעוד ביקשה להציע חוק קבוע, האשים ד”ר בלזר את יו”ר ועדת המדע של הכנסת בפעולה “בניגוד לרוב הקהילה המדעית”. “הקהילה המדעית בארץ היא קהילה אחראית”, אומר בלזר. “הוועדה לקביעת מעמד העובר, שאני עומד בראשה, דרשה להחמיר את העונש על מדענים שיעברו על החוק. דרשנו לתת לוועדת הלסינקי כלים לבדוק מה קורה. אנחנו רוצים שבמדינת ישראל יהיה חוק מאוזן, שאומר ‘אסור’ אבל לא שובר את הדו-שיח”.

אבל גם חוקים אפשר לשנות, לפעמים אף בקלות יתרה.

“זה טיעון ציני ודמגוגי. על ידי מורטוריום אנחנו אומרים ‘לאסור שיבוט לצורכי רבייה, אבל להמשיך לדבר’, הצד השני אומר ‘לאסור ולא לדבר’. ממה הפחד? במדינה דמוקרטית ונאורה, למה לא לדבר? למה לסתום את הפה עכשיו לנצח? יש צורך בהמשך הדו-שיח בין המחוקק לאיש המדע”.

באילו מקרים סבור ד”ר בלזר שיהיה מוצדק לשבט? “במקרים מאוד ספציפיים”, הוא אומר. “לדוגמה, זוגות עקרים המסתייעים בתרומת זרע. יש אנשים שלא מוכנים לקבל תרומת זרע, יש חשש לממזרות, תרומה זה זרע ממישהו לא מוכר, את לא יודעת איזה מחלות יש לו. למה להסתכן?”

אז בעצם אתה לא מדבר על “מקרים נדירים”. רבבות זוגות בעולם מסתייעים היום בתרומות זרע.

“לא. אני אומר שבדוגמה של תרומת זרע, יש אנשים שרוצים תרומה ויש אנשים שלא. אנחנו לא מדברים באופן גורף, אלא על מקרים פרטניים. מדובר פה בקהילה מכובדת, לא באנשים שילכו וישבטו במחשכים צבאות של חיילים, כמו במדע הבדיוני בקולנוע. ‘שיבוט’ הוא לא מונח טוב. זה מזכיר את המלה שבט, ויוצא רושם ששיבוט הוא כמו ליצור שבט. אבל לא על זה מדובר בשיבוט, הרבה יותר קל למצוא בנות שיעשו את זה בחינם”.

מה מותר, מה אסור

“חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה)” נכנס לתוקפו בשנת 1999. החוק, פרי יוזמתו של ח”כ חגי מרום, אסר למשך חמש שנים ליצור אדם בצלמו של אדם אחר ולבצע שינויים גנטיים בתאי רבייה (ביציות ותאי זרע). הוא חייב את “ועדת הלסינקי העליונה לניסויים גנטיים בבני אדם” להגיש לשר הבריאות מדי שנה דו”ח הסוקר את ההתפתחויות בתחום השיבוט. הוועדה הגישה רק דו”ח אחד.

החוק החדש מאריך את תקופת האיסור על שיבוט בני אדם למטרות רבייה לחמש שנים נוספות, ואינו מזכיר כלל שיבוט עוברים למטרות מחקר. יש בו דגש רב יותר על המשך החשיבה והדיון בשיבוט: ועדת הלסינקי מחויבת להגיש את הדו”ח השנתי לא רק לשר, אלא גם לוועדת המדע, שתנהל דיון שנתי בעניין (במקום דיון אחד בחמש שנים) ותוודא שהדו”חות אכן נעשים. ההצעה החדשה גם מבהירה כמה נקודות עמומות שהיו בחוק הקודם. למשל, החוק הישן אסר רק על “התוצר הסופי” – אדם משובט, אבל לא אסר על כל הפעולות היכולות להיעשות בדרך אליו, כמו השתלת עובר משובט ברחם של אשה. עכשיו גם זה אסור במפורש. גם הענישה הוחמרה: העבריינים צפויים עכשיו לארבע שנות מאסר, במקום שנתיים.

מדענים: אין ניגוד אינטרסים

מדענים ורופאים משיבים על הטענה שיש להם אינטרסים כלכליים בחוק השיבוט.

פרופ’ יוסף איצקוביץ, מנהל מחלקת נשים ברמב”ם: “הטענה דמיונית, פתטית ומשקפת חוסר הבנה מדהים. כל אדם שפוי, שרוצה להמשיך לקדם את הרפואה ולהציל אנשים, רוצה שיתאפשר המחקר הזה. ברור שלכל מוסד אקדמי יש אינטרס כלכלי במחקר שלו, זה גם אינטרס של המדינה. אבל פה אנחנו מדברים על מחקר שיימשך עוד שנים. המחקר בכלל עוד לא יישומי”.

פרופ’ בנימין ראובינוף, גינקולוג ומדען מהדסה עין כרם: “אני מגיע לוועדה כיועץ שעוסק בתחום הזה. אני לא חושב שיש איזושהי מחשבה שאני מגיע לוועדה כנציג ציבור אובייקטיווי, אלא כמדען שעוסק בתחום. אני חושב שהפוטנציאל העצום שיש לתאי גזע עובריים מבחינת המדע הבסיסי והיישומים הקליניים הוא עצום. זה המניע העיקרי שלי, לא הנושא הכלכלי. אני מעוניין לראות את עצמנו, כמדינה, עוסקים בתחום וממשיכים להוביל בו.

“פיתוח תחום השיבוט כ’שיבוט רפואי’ חשוב מבחינה מדעית וקלינית, ולכן יש חשיבות גבוהה מאוד שנמשיך לקדם אותו. אשר לצד המסחרי, המעורבות של גורמים מסחריים במחקר היא היום חלק מהעשייה המדעית, מכיוון שבהרבה מקרים מימון ממקורות מסחריים הוא הדרך היחידה לקדם הרבה תחומים לכדי מימוש קליני. זה מקובל היום בכל העולם. נראה לי די מנותק מהמציאות לחשוב שאנחנו מונעים על ידי שיקולים חומריים. מטרת הקשר שלנו לתעשייה הוא לקדם את המחקר והפיתוח”.

ד”ר אהרון צוקרט, ראש האגף למחקר ופיתוח של הדסה עין כרם: “אני לא אחראי על ‘הדסית’, שהיא גוף נפרד, למרות שאני יושב במועצת המנהלים שלו. למחקר ופיתוח בהדסה אין קשר ישיר ל’הדסית’ במובן של רווח אישי ומוסדי. הלוואי (שהמחקר) ימשוך יותר השקעות, אני לא רואה שום רע בלפתח שטח שיש בו יותר השקעות פרטיות ממוסדיות. אך בין זה לבין לראות פירות מכך, הדרך ארוכה וסביר להניח שלא אני ולא הבא בתפקיד נראה פירות מזה. מעבר לכך, שיבוט בכלל לא קשור לתאי גזע”.