רעש האדמה בנפאל – חלק משרשרת רעידות ברצועת ההתנגשות בין הלוח ההודי והלוח האירואסייתי

ההסטוריה של רעידות אדמה בהימלאיה * רעידת האדמה בעוצמה 7.8 שהתרחשה בנפאל ב-25 באפריל 2015 היא תוצאה של התנגשות של העתקים גיאולוגיים בקו התפר המפגש בין הלוח ההודי מדרום והלוח של אירואסיה מצפון או בסמוך אליו

מבוסס על מאמר באתר הסקר הגיאולוגי של ארה”ב

אתמול, 25 באפריל 2015 התרחשה בנפאל רעידת אדמה בעוצמה של 7.8, ועד לכתיבת שורות אלה נמנו 4,700 הרוגים כתוצאה ממנה ומרעידות המשנה החזקות בעקבותיה.

במוקד רעש האדמה, כשמונים קילומטרים צפון מערבית לבירת נפאל קטמנדו, הלוח ההודי מתמזג עם הלוח של אירואסיה בקצב של 45 מילימטרים בשנה לכיוון צפון-צפון מזרח. אחת התופעות הנובעות מכך היא הגבהתם של שרשרת הרי ההימלאיה. המיקום הראשוני, העוצמה וכיוון המיקוד של הרעידה ב-25 באפריל מתאימים כולם לאיזור התפר בין הלוחות.

אף כי מדובר בגבול בין לוחות גדולים, הסטוריה של רעידות אדמה חזקות ואף חזקות מאוד, מראה שהם די נדירים. רק ארבע רעידות אדמה בעוצמה של 6 ומעלה התרחשו בטווח של 250 קילומטרים מהרעידה הנוכחית במאה האחרונה. רעידה אחת בעוצמה של 6.9 התרחשה באוגוסט 1988 כ-240 דרום מזרחית לרעידה הנוכחית וגרמה לכ-1,500 הרוגים. הגדולה, אירוע בעוצמה 8 המכונה רעידת האדמה של נפאל-ביהאר בשנת 1934, התרחשה באותה נקודה כמו האירוע של 1988. היא גרמה לנזק חמור לקטמנדו ומעריכים שגרמה למותם של 10,600 בני אדם.

הסיסמו-טקטוניקה של הרי ההימלאיה וסביבתם

מהבחינה הסיסמית, הרי ההימלאיה מופשעים מהתפר בו מתנגשות יבשות הנישאות על גבי הלוחות – הודו ואירואסיה, המתמזגות בקצב של כ-40-50 מילימטרים בשנה. הנסיעה צפונה של הלוח ההודי אל מתחת ללוח האירואסיתי יוצר מספר רב של רעידות אדמה וכתוצאה מכך הופכםי את האיזור לאחד האזורים המסוכנים מבחינה סיסמולוגית על כדור הארץ. הביטוי על פני השטח של איזור הגבול נמצא במדרונות רכ הרי סולאימן במערב, הקשת ההודו-בורמזית במזרח ורכס ההימלאיה המהווה חזית עצומה הנמתחת ממזרח למערב בצפון הודו.

גבול הלוחות בין הודו לאירואסיה הוא גבול של פעפוע, כאשר האיזור בסמוך לצפון הודו, השוכן בין נהרות האינדוס והצנגפו נמצא כ-200 קילומטר צפונית לחזית ההימלאיה והוא מלא בשרשרות אופיוליט חשופה בשוליים הדרומיים. החזית הצרה (פחות מ-200 קילומטר) של ההימלאיה כוללת אינספור מבנים מקבילים שכיונם מזרח-מערב. האיזור הוא גם בעל הקצב הגדול ביותר של פעילות סייסמית ורעידות אדמה גדולות באיזור ההימלאיה, הנגרמות בעיקר בשל תנועת ההעתקים. דוגמאות לרעידות אדמה משמעותיות באיזור צפוף אולכוסיה זה שנגרמו בשל תנועה הפוכה של המדרונות הן רעידת האדמה של 1934 בעוצמה 8, רעידת האדמה בעוצמה 7.5 שהתרחשה ב-1905 בקאנגרה ורעידת האדמה בעוצמה 7.6 שהכתה ב-2005 בקשמיר. שתי האחרונות גרמו למספר נפגיעם גבוה יחסית לרעידות האדמה הידועות בהימלאיה עד כה. ביחד הם גרמו למותם של מאה אלף בני אדם והותירו מיליונים חסרי בית.
רעידת האדמה החזקה ביותר שתועדה בהימלאריה התרחשה ב-15 באוגוסט 1950 באסאם שבמזרח הודו. רעידה זו, שעוצמתה היתה 8.6 הותירה אחריה נזקים באיזורים נרחבים במרכז אסיה וגרמה להרס עצום של הכפרים באיזור מוקד הרעש.
המישור הטיבטי הנמצא מצפון להימלאיה נמתך לאורך אלף קילומטרים בכיוון צפון דרום ו-2,500 קילומטרים בכיוון מזרח מערב הוא מורכב מהבחינה הגיאולוגית והטקטונית, כאשר הוא משובץ בכמה תפרים בין לוחות באורך מאות קילומטרים, לרוב בכיוון מזרח מערב. המישור הטיבטי נחתך בידי מספר רב של שברים והעתקים. את השברים הללו חוצים שברים משניים שכיוונם צפון-דרום. ביחד הם מהוום איזור שבו הקרום מתקצר בשל ההתנגשות המתמשכת של לוחות הודו ואירואסיה עם העתקים שבהם הדחיסה נעשית מדרום לצפון והשברים נמשכים ממזרח למערב.

לאורך השוליים המערביים של הרמה הטיבטית, באיזור הנמצא דרום מערב אפגניסטן ומערב פקיסטן, הלוח ההודי מתנגש באלכסון בלוח האירואסיה, דבר היוצר את חגורת הקפלים וההעתקים ברכס הרי סוליאמן. השילוב של ההעתקים והשברים מכל הסוגים גורם לעיתים קרובות לרעידות אדמה קרובות לפני השטח ולפיכך גם הרסניות. ההעתק הפעיל בצ’אמאן הוא המהיר ביותר באיזור. בשנת 1505 חלק מהעתק צ’אמאן ליד כאבול, בירת אפגניסטן, התבקע וגרם להרס על פני שטח נרחב. באותו איזור, קרוב יותר לתקופתנו ב-30 במאי 1935 התרחשה רעידת אדמה בעוצמה 7.6 אשר פגעה בהרי סוליאמן בפקיסטן וגרמה למותם של 30-60 אלף בני אדם.

בצד הצפון מערבי של הרמה הטיבטית, מתחת להרי פאמיר-הינדו קוש שבצפון אפגניסטן מתרחשות בעומקים של עד 200 קילומטרים. הקשת המעוקלת של רעידות אדמה עמוקות בהרי אינדו-קוש ופאמיר מעידים על נוכחות גוף ליטוספירי במעמקים, יתכן שמדובר בשרידים של לוח שקודם היו חשופים לקרקע. מודל אחד מעריך כי השתי הלוחות גורמות לדריסה זה של זה ולשרידי לוחות מתחת לפני הקרקע – כל אחד בעומק שונה, ואילו מודלים אחרים טוענים כי רק אחד משני הלוחות נע מתחת לשני ושהלוח שנרמס מתהפך במקומו.

רעידות אדמה רדודות מתרחשות גם בקרבת העתק פאמיר ושברים פעילים אחרים. העתק פאמיר הראשי, צפונית להרי פאמיר הוא מקום פעיל בו הלוחות מתקצרים. החלק הצפוני של ההעתק יוצר רעידות אדמה רבות בעומקים קטנים. ב-18 בפברואר 1911 גרמה רעידת אדמה במרכז הרי פאמיר למותם של מספר לא ידוע של בני אדם וגרמה למפולות קרקע שחסמו את נהר מורגהאב.

צפונה משם, איזור טיאן שאן הוא חגורת הרים בין יבשתיים פעיל מהבחינה הסייסמית הנמתח לאורך 2,500 קילומטרים בכיוון – צפון מזרח לדרום מערב מצפון לאגן טארים. החגורה מוגדרת על ידי אינסוף שברים שכיוונם מזרח מערב.. ההערכה היא שהדחיסה באיזור זה קשוררה להתנגשות הלוח ההודי והלוח האירואסייתי הגורמת לסדרת השברים המאפיינים את האיזור. באיזור זה התרחשו שלוש רעידות אדמה גדולות, שעוצמן מעל 7.6 התרחשה בראשית המאה ה-20. אחת מהן התרחשה ב-2989 באטושי וגרמה למותם של 5,000 בני אדם לערך. שרשרת הרים זו נחתכת במזרח על יד שבר טאלאס פרגהנה. למרות שבאיזור זה לא התרחשה רעידת אדמה גדולה לפחות ב-250 השנים האחרונות, מחקרים מעידים על כך שיש לו פוטנציאל לרעידות אדמה בעוצמה של 7 ויותר שעלולות לגרום לנזק משמעותי.

בחלק הצפוני של המישור הטיבטי עצמו ניכרת השפעת תנועתם של שלושה שברי חיכוך, אלאין טאף, קונלון והאיונאן שבר אלטין טאף הוא הארוך שבהם והוא נחשב לחלק משמעותי מאיזור התנגשות הלוחות. האיזור לא ידע רעידות אדמה משמעותיות בהסטוריה הכתובה, אך מחקרים גילו עדויות לאירועים פרהסטוריים של רעידות אדמה בעוצמה 7-8.

במזרח הרמה הטיבטית שוכנת חגורת ההעתקים לונגמן שאן. ב-12 במאי 2008 התרחשה שם רעידת אדמה בעוצמה 7.9 שגרמה למותם של מעל 87 אלף בני אדם ולנזקים במיליארדי דולרים. כן נגרמו מפולות קרקע שגרמו לחסימתם של כמה נהרות ואגמים. בדרום מזרח הרמה הטיבטית שוכנים שני שברים – שבר הנהר האדום ושבר Xiangshuihe-Xiaojiang ב-4 בינואר 1970 התרחשה רעידת אדמה בעוצמה 7.5 בטוגהאי שגרמה למותם של 10,000 בני אדם.

רעידות אדמה רדודות בתוך הקשת ההודו-בורמזית מתרחשות בשל שילוב של איזורי פגיעה ושברים הפוכים. בין השנים 1930 ל-1956 התרחשו באיזור שש רעידות אדמה בעוצמה של 7 ויותר שגרמו לנזק ניכר במיאנמר לרבות יצירת מפולות קרקע, התכת קרקע ואובדן חייהם של 610 בני אדם.

באיזור זה התרחשו גם רעידות אדמה עמוקות (כ-200 ק”מ) אף כי האחרונות שבהן התרחשו בעיקר בתקופה הקדם תעשייתית, אחת מהן ב-12 ביוני 1897 גרמה להרס נרחב.

לסקירה באתר הסקר הגיאולוגי של ארה”ב ׁׁׁ(USGS)