מאז ומתמיד נחשב מאדים כתאום של כדור הארץ, גודלו בערך חצי מגודל כדור הארץ והוא קצת יותר רחוק מהשמש, אורך יומו 24 שעות וזוית נטית ציר הסיבוב שלו זהה לזוית שלנו, כך שיש גם לו עונות שנה כמו אצלנו. אורך שנתו קצת פחות מכפול מאורך השנה שלנו, וגם צפיפות והרכב הסלעים שלו דומים מאוד לשלנו./
אלברט כליפא, האגודה הישראלית לאסטרונומיה
המאמר לקוח מתוך כתב העת “אסטרונומיה” ובאדיבות האגודה הישראלית לאסטרונומיה
מאז ומתמיד נחשב מאדים כתאום של כדור הארץ, גודלו בערך חצי מגודל כדור הארץ והוא קצת יותר רחוק מהשמש, אורך יומו 24 שעות וזוית נטית ציר הסיבוב שלו זהה לזוית שלנו, כך שיש גם לו עונות שנה כמו אצלנו. אורך שנתו קצת פחות מכפול מאורך השנה שלנו, וגם צפיפות והרכב הסלעים שלו דומים מאוד לשלנו./
אם התפתחו חיים על כדור הארץ, היה מאוד סביר שיתפתחו גם על המאדים. אלא שישנם שני תנאים חשובים לקיום חיים החסרים על המאדים : הוא היום כמעט ללא אטמוספירה וכמעט ללא מים.
ישנם סימנים רבים לכך שפעם זרמו על פניו מים רבים עם אטמוספירה סמיכה וטמפרטורה חמה, אך משום מה האטמוספירה התדלדלה, הטמפרטורה ירדה והמים התאדו או ירדו מתחת לפני השטח, וחלקם נמצאים היום בקטבים.
ולכן , מחוסר מז”ל ( מים זורמים לעולם ), תרתי משמע, אין עליו היום חיים מפותחים , אך לעומת זאת יתכן שיש עליו היום אורגניזמים של חיים פשוטים ( תאומי ארץ – כליפא אלברט – ‘אסטרונומיה’ כרך 28 גליון 3 ).
בקשר למאמץ לחיפושי צורות חיים כל שהם על המאדים אפשר לאבחן ארבע תקופות ב 120 השנים האחרונות עם איפיונים שונים לחיפושי חיים.
תקופת ההשערה הראשונית
האסטרונום האיטלקי ממילאנו גובאני סקיפרלי פירסם ב 1877 תרשים של מאדים עם קווים מוזרים וטען שהוא הבחין בקווים אלה על פני המאדים בעזרת טלסקופ וקרא להם באיטלקית “ערוצים”. היום ידוע שאלה הם ערוצי ניקוז של מים שכנראה זרמו פעם על המאדים. ה”ערוצים” האלה תורגמו אחרכך לאגלית בטעות כ “תעלות”, ומכאן צמחה ההשערה שאלה הם תעלות מים שנחפרו ע”י ייצורים מפותחים שחיו על המאדים במטרה להעביר מים מהקטבים לאיזורי קו המשווה הצחיחים. לצורכי השקיה.
הגדיל לעשות האסטרונום האמריקאי “לוואל” מאריזונה, שהיה בן תקופתו של סקיפרלי, שהאמין בקיום חיים מפותחים מאוד על המאדים. הוא ניסה, בתחילת המאה העשרים, לשכנע את הקהילה המדעית ואת הציבור הרחב באמיתות ההשערה בדבר קיום חיים על המאדים.
אמונה זו באה לידי ביטוי גם בדעת הקהל וגם בתקשורת ביחוד בתקופה של העב”מים.
עידן העב”מים התחיל כידוע בשנת 1947 בארה”ב עם הפירסום של הצלחת המעופפת שהתרסקה כביכול בעיירה “רוזוול”, על פי הסיפור בהתרסקות נמצאו גופות של חייזרים שהיו בה, הן הועברו לטיפול ונלקחו כביכול ע”י חיל האויר האמריקאי ליעד בלתי ידוע. במשך עשרות שנים געשה אמריקה, ובעקבותיה העולם כולו, מרוב פירסומים על צלחות מעופפות מתוך אמונה בקיום חייזרים המבקרים אותנו לעתים תכופות.
שיא הפסיכוזה ההמונית הזאת היה בתחילת שנות החמישים כששחקן הקולנוע אורסון ווילס שידר הצגה בשידור רדיו חי כאילו חייזרים ממאדים נחתו בארה”ב במטרה לכבוש את העולם. השידור היה כל כך משכנע שעשרות אלפי אמריקאים ברחו לרחובות לחפס מקלט מפני הפלישה ממאדים המתקיימת ‘ברגעים אלה’. המקרה הזה מוכיח שמאדים הוחזק בתור המקום הכי מקובל בדעת הקהל של אז להימצאות חיים מפותחים אחרים מחוץ לכדור הארץ. הרבה מאוד ספרים, מחקרים ומדע בדיוני פורסמו מאז וקבעו את מאדים בתור הפלנטה עם אפשרות חיים מפותחים.
תקופת המימצא הדו משמעי
מאתיים שנה לעצמאות ארה”ב, ב 4 ביולי 1976 , נחתו שתי חלליות אמריקאיות על המאדים, וויקינג 1,2 .
הן ערכו ארבע בדיקות שונות לגילוי מיקרואורגניזמים חיים בתוך הקרקע של מאדים. הבדיקות האלה כללו :
1- גילוי מולקולות אורגניות: קרינה מוחזרת מקרקע מאדים הועברה דרך כרומוגרף וספקרומטר שהיו בחללית לגילוי נוכחות מולקולות אורגניות כהוכחה להימצאות אורגניזם חי בקרקע.
2- חילוף חומרים: חופן קרקע ממאדים הוכנס לתא סגור, עורבב עם אבני בניין רדיואקטיביים הנחוצים לבניית מולקולות אורגנית, ובמשך כשבוע ימים נבדק האם נפלט גז רדיואקטיבי כמו CO2 מחופן הקרקע.
3- פוטוסינתזה : חופן קרקע הוכנס לתא סגור, לתוך התא הוזרם גז CO2 רדיואקטיבי, ולאחר כשבוע נבדק האם חלק מהגז הוטמע באורגניזים חי שאולי נמצא בקרקע, לבניית חומר אורגני חדש.
4- חילוף גזים : חופן קרקע הוכנס לתא סגור, לתוכו הוכנסה תערובת גזים מדוייקת שהכילה גם CO2 בכמות מדוייקת. לאחר כשבוע נבדק האם חל שינוי בכמות ה CO2, שינוי היכול להגרם מפעילות של מיקרואורגניזם חי.
כל הבדיקות הנ”ל נתנו תוצאות דו משמעיות , בקרקע המאדים לא נתגלתה באופן חד משמעי נוכחות של אורגניזם חי. תוצאות הבדיקות הנ”ל הן עדיין נושא לויכוח.
תקופת הספקולציה המפתיעה.
לאחר שתוצאות הבדיקות של וויקינג לא היו חד משמעיות, יצאה נאס”א ב 1996 בהכרזה מרעישה על מציאת עקבות של חיים שהגיעו ממאדים. היא הציגה מטאוריט בגודל של כ 10 ס”מ בשם ALH84001 , זה היה המטאוריט הראשון שנמצא בשנת 1984 בקוטב הדרומי באיזור ‘אול הילס’ . הוא נפל שם לפני 13 אלף שנים, לאחר שהועף ממאדים לפני 16 מליון שנה ע”י פגיעת אסטרואיד. לפי הגזים הכלואים בתוך האסטרואיד נקבע באופן ברור שהוא הגיע ממאדים. נאס”א הצהירה שחקר המטאוריט הזה מעלה אפשרות של התפתחות מיקרואורגניזמים חיים במאדים בעבר הרחוק , היות ובתוך המטאוריט נמצאו שלושה מימצאים מפתיעים :
א – ברזל גבישי שיכול להיווצר גם ע”י אורגניזם חי.
ב – קרבונטים שהם תוצר של תאים חיים.
ג – דגמים בתוך המטאוריט הנראים כמו מאובנים של חיידקים או ייצורים זעירים.
כל אחד מהממצאים האלה לחוד אין בו הוכחה להתפתחות חיים . אך שלושתם יחד בתוך מטאוריט אחד מעלה אפשרות סבירה של התפתחות תאים חיים על המאדים בעבר.
המתנגדים להצהרה הזאת טוענים שנאס”א יצאה בהצהרה הנ”ל מתוך צורך ליצירת דעת קהל להגדלת הסיוע הכספי הפדרלי המקוצץ לתוכניותיה.
תקופת המחקר האינטנסיבי
בעשור האחרון הושקע מאמץ מיוחד בחקר מאדים ובעיקר בחיפוש מים וחיים על פניו. אומנם עיקר המאמץ נעשה ע”י האמריקאים מסיבות תקציב, אך הרוסים היו הראשונים שהגיעו למאדים עוד בשנת 1962 עם החללית מרס-1 שהתרסקה עליו. נסיון רציני ואחרון של הרוסים נכשל בשנת 1996 עת ניסו לשלוח את מרס-96 למאדים במטרה לתקוע יתד בקרקע מאדים לעומק מטר אחד, משם להעלות דוגמית קרקע לבדיקה, אך בזמן השיגור לא פעל השלב האחרון של מנוע החללית, והיא נפלה בבוליביה.
גם לאמריקאים היו לא מעט כשלונות, והצורב מכולם היה בשנת 1994 עם החללית המשוכללת “צופה מאדים” שעלתה חצי מיליארד דולר. החללית הגיעה עד מאדים, אך השידור שלה נדם בעת הפעלת המנוע שצריך היה להכניס אותה למסלול סביב מאדים, ולא ידוע מה עלה בגורלה עד היום.
הצלחה גדולה נחלו האמריקאים עם שילוח מפלסת מאדים בשנת 1997 עם רכב סיור אוטומטי באורך 63 ס”מ שנסע על מערכת של 6 גלגלים, פעל בהצלחה מספר חודשים עד שקפא. הוא בדק טמפרטורה, רוחות, הרכב אטמוספירה וסלעים.
שנתיים אחר כך נשלחה החללית אודיסאה, ובינואר 2004הגיעו לשם שתי חלליות אמריקאיות נוספות (ספיריט ואופורטיוניטי) ונכשל נסיון נחיתה של חללית אירופאית בשם “בייגל”. המשימה העיקרית של הרכבים הרובוטיים האמריקנים היתה מציאת מים על המאדים או סימנים לנוכחותם בעבר ובכך הצליחה. הרכבים לא מצוידים באמצעים לבדיקה ישירה של נוכחות חיים, ובכך נשארה תעסוקה למשימות הבאות.
בעיקר לבדיקת הימצאות מים או גילוי עקבות חיים שאולי התפתחו שם.
התוכניות לעתיד
קיימות היום תוכניות לחקר מאדים ע”י שילוח חלליות לא מאויישות, בתוך חלון זמן הנפתח כל שנתיים, כשמאדים ימצא הכי קרוב אלינו. אך אין היום בנאס”א תכנית מבצעית לשילוח אדם
למאדים מחוסר תקציבים. גם אם יקבלו תקציבים ותתקבל החלטה חיובית בעשור הזה, השילוח לא יוכל לתבצע לפני אמצע שנות העשרים, קרי שנת 2025 , אומנם הסינים הצהירו על רצונם לשלוח אדם למאדים, אך אין להם היום לא הטכנולוגיה ולא המשאבים הדרושים לכך, ונראה שהשילוח המאוייש למאדים יתבצע תוך מאמץ בינלאומי משותף כהמשך לתחנת החלל הבינלאומית “אלפא”.
