סיקור מקיף

‫הרהורים – המחקר המדעי והמלחמה בטרור / ברכה רגר‬

החשש שמחקר מדעי ינוצל לשימוש טרוריסטי עלה לאחרונה לכותרות עם פיתוח נגיף שפעת העשוי להיות קטלני לבני אדם

קרדיט: (ויקיפידיה): סינתיה גולדשמיט, המכונים האמריקניים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), באדיבות סיתיה גולדשמיט, ג'קלין כץ ושריף ר' זקי.
קרדיט: (ויקיפידיה): סינתיה גולדשמיט, המכונים האמריקניים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), באדיבות סיתיה גולדשמיט, ג'קלין כץ ושריף ר' זקי.

האם המדיניות הקיימת עמדה במבחן המציאות?

החשש שמחקר מדעי ינוצל לשימוש טרוריסטי עלה לאחרונה לכותרות עם פיתוח נגיף שפעת העשוי להיות קטלני לבני אדם.

ב- 2008 חוקק בישראל חוק ל"הסדרת מחקרים במחוללי מחלות ביולוגיים". החוק קובע בהגדרה שמחוללי מחלות הם חיידקים, נגיפים, פטריות וחלבונים העלולים לגרום למחלות בבני אדם והם כלולים ברשימה המצורפת לכתב החוק. החוק מתייחס גם לאפשרות שמחוללי המחלה ישמשו לא רק למחקר מדעי אלא גם לגרימת נזק מכוון. החוק הישראלי וחוקים בארצות אחרות הם תוצאה של מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001 ושל משלוח המעטפות שהכילו חיידקי אנתרקס באותה שנה. המתקפות האירו את חסרונם של מנגנונים למניעת אירועים מסוג זה ולטיפול בהם בארה"ב ובעולם כולו.

כתוצאה מכך, אחד הגופים שהוקם בארה"ב ב-2005 הוא הוועדה המדעית האמריקנית המייעצת לביטחון ביולוגי (NSABB). מטרת הוועדה ליידע את ממשלת ארה"ב בכל הנוגע לזיהוי ולטיפול במקרים שבהם יש חשד ואפשרות לניצול מחוללי מחלות או תוצאות מחקר לגיטימיות לצורכי טרור ביולוגי. ואולם, מאחר שמאז הקמתה לא התרחשו אירועים מיוחדים פעילותה הייתה מוגבלת ואף נחשדה כמחשבה לבטלה.

ולפתע פתאום התעורר מכיוון בלתי צפוי הצורך להעיר את הגוף הזה משלוותו. והפעם הסיבה לא הייתה שולח עלום שם של מעטפות אנתרקס, אלא חוקרים ממוסדים שמחקריהם אפילו מומנו על ידי מכוני הבריאות האמריקניים (NIH), השייכים למשרד הבריאות האמריקני, כלומר לממשלת ארה"ב. בסתיו 2011 הגיעו ל-NSABB מאמרים לבדיקה ממערכות כתבי העת סיינס ונייצ'ר – שני כתבי העת המובילים בספרות המדעית. בראש צוותי המחקר ששלחו את המאמרים לפרסום עמדו רון פושייה מן המרכז הרפואי ארסמוס שברוטרדם ויושירו קואוקה מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון. המאמרים מדווחים על הצלחה בשינוי כושר ההדבקה והתפוצה של נגיף שפעת העופות A מזן H5N1. זן הבר של נגיף זה, הקיים בטבע, עובר באופן ישיר מעוף לעוף ומדביק בני אדם רק לעתים רחוקות. לעומת זאת, הזן המעבדתי המוטנטי שפיתחו החוקרים עובר באופן ישיר בין חמוסים, המשמשים מודל מקובל לשפעת בבני אדם. משום כך, ההשערה היא שהזן הזה יכול להתפשט באופן ישיר בבני אדם. שני החוקרים פיתחו את זני השפעת האלימים בשיטות שונות זו מזו: פושייה גידל את הנגיף בחמוסים עד שקיבל נגיף שהיה יכול לעבור במישרין דרך האוויר, ואילו קואוקה יצר נגיף מוטנטי על ידי שינוי מכוון של גן של נגיף ה-H5N1.

תוצאות המחקרים האלה הדליקו מיד נורה אדומה אצל חברי NSABB, מחשש שמא הנגיף יימלט מן המעבדה או שהמידע המדווח במאמרים יאפשר שימוש בנגיף לצורכי טרור ביולוגי. חברי הוועדה ישבו על המדוכה כחמישה וחצי שבועות, עד שהחליטו פה אחד לבקש מן העיתונים לפרסם רק תקציר של המאמרים עם המסקנות ולחשוף את שיטות העבודה רק לאנשים מורשים. זו הייתה הפעם הראשונה ש-NSABB הוציא החלטה מסוג זה, והיא עוררה מיד זעם ומחלוקת עולמית.

על אף החלטתם, הרגישו חברי הוועדה שעליהם לפתוח בדיון בין-לאומי בנושא. ואכן, בכינוס שנערך בג'נבה, אפשר ארגון הבריאות העולמי WHO)) לחוקרים להציג את ממצאיהם לפני חוקרי השפעת המובילים בעולם, שסברו שיש לפרסם את התוצאות במלואן מכיוון שהן חשובות להבנת הביולוגיה של הנגיף וכן לפיתוח חיסון אוניברסלי. כדאי להוסיף, שההבדל בין נגיף מתון לנגיף אלים הוא נושא חשוב ומרכזי בחקר השפעת (ראו: המצוד אחרי נגיף השפעת הקטלני, סיינטיפיק אמריקן ישראל, אפריל 2005).

הלחץ המדעי והציבורי הביא לכך שחברי הNSABB – שינו את דעתם והתירו פה אחד לפרסם את מאמרו של קואוקה, אך 6 מחברי הוועדה התנו את פרסום מאמרו של פושייה בכמה שינויים.

מחקרי השפעת הפכו להיות אבן הבוחן של עקרונות המדיניות האמריקנית. כל המשתתפים בדיון ב-WHO מצפים שהוועדה תמשיך בעדכונה של המדיניות הנהוגה אף שיהיו, קרוב לוודאי, מקרים של ניגוד עניינים. השינוי הבולט ביותר במדיניות הוועדה הוא ההחלטה לבדוק את המחקרים לפני מימונם. כמו כן, היא ממליצה להדק את המעקב אחר התפתחות המחקר, להעניק יותר אחריות לוועדות המקומיות ולציבור המדענים, להוסיף קטגוריות מגבילות לרשימה המקורית של מחוללי המחלות, לחזק את שיתוף הפעולה הבין-לאומי ולהגדיל את מעורבות הציבור.

לפני כשנה וחצי דנתי באפשרות התיאורטית שהמחקר המדעי ינוצל למטרות טרור [ראו סיינטיפיק אמריקן ישראל, גיליון ינואר, 2010]. כיום, כשהחשש לפיתוח נשק ביולוגי כזה נעשה מוחשי, כדאי לחזור ולהסתכל גם על החוק הישראלי. למעשה, אמנם החוק הישראלי נותן מענה כמעט לכל השינויים המוצעים של המדיניות האמריקנית, אבל חובה על העוסקים בנושא, המועצה הלאומית ומשרד הבריאות, לאפשר לבצע את החוק ולדאוג לאכיפתו. שיתוף הפעולה עם המוסדות האקדמיים, עם בתי החולים, עם המדענים ועם הציבור הוא הכרחי.

____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

על המחברת

ברכה רגר היא פרופסור אמריטוס למיקרוביולוגיה ולאימונולוגיה בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון, נשיאת אורט ישראל ויו"ר המועצה האקדמית של אורט ישראל. כיהנה כמדענית הראשית של משרד הבריאות והייתה חברה במועצה להשכלה גבוהה.

Post to Twitter Post to Facebook Facebook

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. לכן כל כך חשוב לאנושות להתפשט מחוץ לכדור הארץ. פשוט נהיינו צפופים מדי וחמושים/טכנולוגיים/מסוכנים מדי. צריך לפזר את הביצים בסלים אחרים, כי מתישהו הסל הזה יפול.

  2. כל מחקר מדעי,או בכלל כל דבר חדש שצץ לו באוויר,ינצל על ידי בני אדם לטובה או לרעה,זה בעצם(לצערי הרב) הטבע שלנו,להשתמש במה שיש לנו בשביל לכבוש עוד ובשביל להתענג על המילה "כוח".
    אני רק מקווה שיום אחד(שרוב הסיכויים שלעולם לא יתגשם)-רוב האנשים בעולם(בעיקר המנהיגים) יבינו שהמלחמה האמיתית שלנו היא נגד מה שיש שם בחוץ,בחלל ובסכנות האין סופיות שלו,ולא אחד בשני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן