נמר שיני-החרב – חתלתול מגודל

החוקרים הישוו את גולגלתו של הסמילודון לגולגולת של אריה מודרני, וקבעו שלסמילודון היתה נשיכה חלשה יחסית

אנו רגילים לחשוב על נמר שיני-החרב – סמילודון בשמו המדעי – כאחד הטורפים היעילים ביותר שהיו קיימים בטבע. ואכן, הסמילודון היה אחד מהטורפים האימתניים ביותר באמריקה בתקופת עידן הקרח. הוא היה עוצמתי ביותר, עם ניבים עליונים ארוכים כסכינים.

למשך יותר מ- 150 שנה, מדענים התדיינו כיצד השתמש טורף מפורסם זה בניביו כדי להרוג את טרפו. מחקר אוסטרלי חדש שהתפרסם לפני מספר ימים באסופת מאמרים של האקדמיה הלאומית למדע של ארה”ב, עשוי ליישב את הדיונים הללו אחת ולתמיד. התוצאה עלולה שלא למצוא חן בעיני חובבי הסמילודונים.

מדענים מאוניברסיטת ניו סואת’ וויילס (New South Wales – NSW) ומאוניברסיטת ניוקסל (Newcastle) השתמשו בטכניקה ממוחשבת הנקראת ניתוח אלמנטים סופיים (Final Element Analysis) על מנת לבחון את חוזק הנשיכה ומנגנוני האכילה של הטורף המפחיד.

בשיטת ניתוח אלמנטים סופיים משתמשים בדרך כלל לאנליזה של רכבות, מכוניות ומטוסים. אך התוכנה אפשרה לחוקרים להעביר את תבניות הטבע בהליך של ‘הנדסה הפוכה’ ולגלות באילו כוחות היתה יכולה גולגולת נמר שיני-החרב לעמוד.

“גולגלות הרבה יותר מורכבות מרוב החפצים מעשה ידי-אדם, ועל מנת ליישם את הטכנולוגיה על מאובן של חתול גדול היינו צריכים להשתמש בכמה טריקים שמהנדסים בד”כ לא מתעסקים איתם,” אומר המחבר הראשי של המאמר, קולין מקהנרי מאוניברסיטת ניוקסל.

“לאורך ההסטוריה היו מספר סברות על דרך ההריגה של הסמילודון,” אומר דוקטור סטיב וורו, פאלאונטולוג מאוניברסיטת NSW, “בתחילת הדרך, חוקרים חשבו שהיתה לו נשיכה חלשה. בזמן האחרון אנשים הציעו שהנשיכה שלו היתה חזקה.”

החוקרים הישוו את גולגלתו של הסמילודון לגולגולת של אריה מודרני, וקבעו שלסמילודון היתה נשיכה חלשה יחסית. חוזק הנשיכה של הסמילודון היה בערך שליש החוזק של נשיכת אריה באותו הגודל. “על אף כל המוניטין שלו, לסמילודון היתה נשיכה חלשלושה,” אומר דוקטור וורו. “הוא נשך כמו חתלתול.”

החוקרים הריצו מגוון של מבחני-ריסוק ממוחשבים, וגילו שברוב המקרים גולגלתו של נמר שיני-החרב תיפקדה הרבה פחות טוב מגולגלתו של האריה. דבר זה הגביל מאד את דרכי הקטל של החתול המאובן הגדול.

אך העובדה שנשיכתו היתה חלשה אינה אומרת שהסמילודון לא היה טורף מאיים. “רחוק מכך,” אומר דוקטור וורו. “הסמילודון היה חיה אימתנית. על מה שהיה חסר לו בכוח הנשיכה, הוא פיצה בכל השאר.”

“לנמר שיני-החרב היה גוף עצום ועוצמתי, מושלם להיאבקות עם הטרף ולהביאו לקרקע. המודלים שלנו מראים שהוא היה חייב לעשות זאת לפני שניסה לנשוך,” מסביר מקהנרי. “הנשיכה ההורגת כוונה כנראה לצוואר הטרף, כי קל יותר לרסן את הטרף בדרך זו. אם הוא הצליח לנשוך בדרך זו, הטרף היה מת כמעט מיד.”

דוקטור וורו מתאר את האריה כ- “מוצלח מכל הכיוונים” באתגר הציד. “הסמילודון הונדס כך שיהיה גדול הרבה יותר מדי כדי להרוג  טרף קטן, אך הוא היה צייד יעיל ואכזרי של טרף גדול.”

קבוצת המחקר משתמשת עתה בטכניקות שפיתחו לקידום מחקר רפואי, כולל רפואת שיניים, ניתוחים ומדע בטיחות.

לכתבה המקורית באתר אוניברסיטת ניו סאות’ וולס

סרט המתאר את המחקר