הסמילודון נשך חלש: נשיכת נמר שיני-החרב הייתה כשליש מזו של אריה

החוקרים הישוו את גולגלתו של הסמילודון לגולגולת של אריה מודרני, וקבעו שלסמילודון הייתה נשיכה חלשה יחסית

אנו רגילים לחשוב על נמר שיני-החרב – סמילודון בשמו המדעי – כאחד הטורפים היעילים ביותר שהיו קיימים בטבע. ואכן, הסמילודון היה אחד מהטורפים האימתניים ביותר באמריקה בתקופת עידן הקרח. הוא היה עוצמתי ביותר, עם ניבים עליונים ארוכים כסכינים.

למשך יותר מ-150 שנה, מדענים התדיינו כיצד השתמש טורף מפורסם זה בניביו כדי להרוג את טרפו. מחקר אוסטרלי חדש שהתפרסם באוקטובר 2007 בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences (PNAS) של האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב, עשוי ליישב את הדיונים הללו אחת ולתמיד. התוצאה עלולה שלא למצוא חן בעיני חובבי הסמילודונים.

מדענים מאוניברסיטת ניו סאות' וויילס (New South Wales – NSW) ומאוניברסיטת ניוקאסל (Newcastle) השתמשו בטכניקה ממוחשבת הנקראת ניתוח אלמנטים סופיים (Finite Element Analysis) על מנת לבחון את חוזק הנשיכה ומנגנוני האכילה של הטורף המפחיד.

בשיטת ניתוח אלמנטים סופיים משתמשים בדרך כלל לאנליזה של רכבות, מכוניות ומטוסים. אך התוכנה אפשרה לחוקרים להעביר את תבניות הטבע בהליך של 'הנדסה הפוכה' ולגלות באילו כוחות הייתה יכולה גולגולת נמר שיני-החרב לעמוד.

"גולגלות הרבה יותר מורכבות מרוב החפצים מעשה ידי-אדם, ועל מנת ליישם את הטכנולוגיה על מאובן של חתול גדול היינו צריכים להשתמש בכמה טריקים שמהנדסים בד"כ לא מתעסקים איתם," אומר המחבר הראשי של המאמר, קולין מקהנרי מאוניברסיטת ניוקאסל.

נשיכה חלשה פי שלושה מזו של אריה

"לאורך ההיסטוריה היו מספר סברות על דרך ההריגה של הסמילודון," אומר דוקטור סטיב וורו, פאלאונטולוג מאוניברסיטת NSW, "בתחילת הדרך, חוקרים חשבו שהייתה לו נשיכה חלשה. בזמן האחרון אנשים הציעו שהנשיכה שלו הייתה חזקה."

החוקרים הישוו את גולגלתו של הסמילודון לגולגולת של אריה מודרני, וקבעו שלסמילודון הייתה נשיכה חלשה יחסית. חוזק הנשיכה של הסמילודון היה בערך שליש החוזק של נשיכת אריה באותו הגודל. "על אף כל המוניטין שלו, לסמילודון הייתה נשיכה חלשלושה," אומר דוקטור וורו. "הוא נשך כמו חתלתול."

החוקרים הריצו מגוון של מבחני-ריסוק ממוחשבים, וגילו שברוב המקרים גולגלתו של נמר שיני-החרב תיפקדה הרבה פחות טוב מגולגלתו של האריה. דבר זה הגביל מאד את דרכי הקטל של החתול המאובן הגדול.

איך בכל זאת צד הסמילודון

אך העובדה שנשיכתו הייתה חלשה אינה אומרת שהסמילודון לא היה טורף מאיים. "רחוק מכך," אומר דוקטור וורו. "הסמילודון היה חיה אימתנית. על מה שהיה חסר לו בכוח הנשיכה, הוא פיצה בכל השאר."

"לנמר שיני-החרב היה גוף עצום ועוצמתי, מושלם להיאבקות עם הטרף ולהביאו לקרקע. המודלים שלנו מראים שהוא היה חייב לעשות זאת לפני שניסה לנשוך," מסביר מקהנרי. "הנשיכה ההורגת כוונה כנראה לצוואר הטרף, כי קל יותר לרסן את הטרף בדרך זו. אם הוא הצליח לנשוך בדרך זו, הטרף היה מת כמעט מיד."

דוקטור וורו מתאר את האריה כ"מוצלח מכל הכיוונים" באתגר הציד. "הסמילודון הונדס כך שיהיה גדול הרבה יותר מדי כדי להרוג טרף קטן, אך הוא היה צייד יעיל ואכזרי של טרף גדול."

נכון ל-2007, קבוצת המחקר משתמשת בטכניקות שפיתחה לקידום מחקר רפואי, כולל רפואת שיניים, ניתוחים ומדע בטיחות.

שאלות ותשובות

כמה חזקה הייתה נשיכתו של נמר שיני-החרב?

לפי המחקר, חוזק הנשיכה של הסמילודון היה בערך שליש מחוזק נשיכתו של אריה באותו הגודל.

באיזו שיטה בדקו החוקרים את הנשיכה?

הם השתמשו בניתוח אלמנטים סופיים, טכניקה ממוחשבת שמשמשת בדרך כלל לבדיקת רכבות, מכוניות ומטוסים, כדי לבחון אילו כוחות יכלה גולגולת הסמילודון לעמוד בהם.

אם הנשיכה חלשה, האם הסמילודון לא היה טורף מסוכן?

הוא היה טורף מאיים: לפי החוקרים היה לו גוף עצום ועוצמתי, מושלם להיאבקות עם הטרף ולהפלתו לקרקע, והוא היה צייד יעיל של טרף גדול.

לאן כוונה הנשיכה ההורגת של הסמילודון?

לפי המודלים, הנשיכה כוונה כנראה לצוואר הטרף, כי קל יותר לרסן את הטרף בדרך זו, והטרף היה מת כמעט מיד אם הנשיכה הצליחה.

למאמר המדעי ב-PNAS

לכתבה המקורית באתר אוניברסיטת ניו סאות' וולס

סרט המתאר את המחקר

עוד בנושא באתר הידען

• מי היו אבות אבותיו של החתול המודרני?
• ה"ברדלס האמריקני" לא היה ברדלס – ובצפון הוא כנראה אכל דגים
• טי רקס היה צייד ולא אוכל נבלות
• מחקר חושף שלבי אבולוציה קריטיים של בעלי חיים בעידן הקרח
• הברדלס: הטורף המהיר מדי שהאבולוציה הכשילה