רובוט חדש מסוגל לחקות הבעות פנים רגשיות

ג'ולס, הרובוט האנושי הראשון שמסוגל לחקות הבעות והעוויות פנים בזמן אמת, ומסוגל לזהות ולהעתיק עשרה רגשות, בהם אושר, עצב ודאגה – פותח על ידי חוקרים באנגליה

נחמה אלמוג, מערכת ThePeople ,DailyMaily

רובוט המכונה ג'ולס, הנמצא במעבדת הרובוטיקה באוניברסיטת בריסטול, מזהה ומעתיק עשרה רגשות, בהם אושר, עצב ודאגה. פריצת הדרך הטכנולוגית פותחה במשך שלוש וחצי שנים על ידי צוות ממעבדת הרובוטיקה של אוניברסיטת בריסטול בשיתוף עם אוניברסיטת מערב אנגליה, והראש יוצר על ידי דייוויד הנסון, חוקר ומעצב רובוטים אמריקני מפורסם. הטכנולוגיה תסייע לייצר דור חדש של רובוטים דמויי אנוש, המסוגלים לתקשר עם אנשים בצורה משכנעת ואמינה ולשמש כבני לוויה לאנשים מבוגרים, לסייע לאסטרונאוטים בחלל או לבצע משימות רבות נוספות.

“עיני” המצלמה של ג'ולס סורקות את הפנים ומזהות תנועות והבעות, המתורגמות מיד להוראות דיגיטליות, שמעתיקות אותן ומבוצעות על ידי 34 המנועים הפנימיים השתולים בראשו של ג'ולס. “עורו” של ראש הרובוט עשוי מחומר גמיש, הקרוי פלאבר (חומר גמיש למחצה ומוצק למחצה בעל תכונות צמיגיות), ומאפשר לו לחייך, לעוות את פניו ואפילו להזיז את הגבות. ג'ולס מסוגל לבצע את ההוראות הדיגיטליות במהירות של 25 פריימים לשנייה, וכך הוא יכול לשקף אפילו את התנועות הכי עדינות של בן לווייתו באופן כמעט מיידי.

מחקרים בעולם צופים, שבעתיד, בני לוויה רובוטיים יבצעו משימות ויסייעו לאנשים בתחומים שונים, כמו חינוך, טיפול, תעשייה, שירות ועוד. תיאוריה מפורסמת בשם “Uncanny Valley” (בתרגום חופשי “הבור הלא טבעי”), שפורסמה בשנות השבעים המוקדמות, מדברת על תגובות דחייה ובחילה של אנשים מרובוטים לא אנושיים, שעלולה לחבל במאמצים להשיג אמינות, מהימנות ותבונה רגשית. כל אלה הן הנחות הבסיס, המהוות דרישות מוקדמות כדי לפתח רובוטים שישמשו כבני לוויה או כנותני שירות.

פיטר ג'קל, החוקר העומד בראש הפרויקט, המתמחה ברגשות מלאכותיים ובדמויי אנוש, אומר, כי “חזות חיצונית אנושית של רובוטים היא תכונה מכריעה בפעילות גומלין של רובוט-אדם, וההופעה החיצונית וההתנהגות של הרובוטים צריכה להלום במדויק לתגובות אנושיות, כדי לענות על הציפיות שאנחנו, כאנשים, מכירים מניסיוננו החברתי. פגיעה בציפיות האלה, אפילו בגלל ליקויים עדינים או בגלל חוסר איזון בין חזות חיצונית להתנהגות, גורמת לאי נוחות ולדחייה אצל אנשים שמסתכלים על הרובוט”.

ג'קל מוסיף, שהמחקר שהוא עומד בראשו מנסה לקדם הבעות פנים דינמיות ומציאותיות ברובוטים דמויי אדם ומתמקד בהבעות פנים עדינות ביותר, לעומת מחקרים אחרים בתחום הזה, שמתמקדים בתנועות פנים מוגזמות, קפואות ולא דינמיות. “חקרנו דרכים שונות ללכוד הבעות פנים אנושיות באמצעות וידיאו לצורך הנפשה של פנים רובוטיות”, הוא אומר. ראשי רובוט שמחקים הבעות אנושיות כבר פותחו בעבר, אבל מעולם לא כאלה עם פנים כה ריאליסטיות.

למרות ההתלהבות שעורר המחקר הזה באמצעי מדיה רבים, יש חוקרים הטוענים, שאנשים עלולים לחוש דווקא מבוכה ולהגיב באופן שלילי מול רובוטים שיש להם תכונות אנושיות רבות, שנראים “יותר מדי אנושיים“.

כנראה שהתקופה המתוארת בספר “אני רובוט” הולכת ומתקרבת”. מעניין אגב, כיצד תשתלב מערכת זו ברובוט המסוגל לחוש מגע.