לוי-מונטלצ’יני זכתה בפרס נובל בשנת 1986, בזכות תגלית פורצת דרך לגילוי הגורמים העצביים לגדילה
זוכת פרס נובל המבוגרת ביותר – ריטה לוי-מונטלצ’יני הלכה נפטרה והיא בת 103 לוי-מונטלצ’יני זכתה בפרס נובל בשנת 1986, בזכות תגלית פורצת דרך לגילוי הגורמים העצביים לגדילה.
לוי-מונטלצ’יני נולדה בטורינו למשפחה יהודית שמקורותיה בספרד ובאיטליה. לוי-מונטלצ’יני החליטה לפנות ללימודי רפואה בין השאר כי חוותה את מותה של האומנת שלה ממחלת הסרטן.
לוי-מונטלצ’יני למדה רפואה ועסקה במחקר התפתחותי אך בסוף שנות השלושים הודחה מתפקידה ע”י משטרו הפשיסטי של מוסוליני בשל יהדותה. היא הקימה בביתה מעבדה מאולתרת והמשיכה במחקר מחתרתי, עד שנאלצה לברוח עם משפחתה בעקבות הכיבוש הנאצי. לאחר המלחמה עבדה כרופאה במחנות פליטים ובהמשך הוזמנה לשוב ולעסוק במחקר בארצות הברית.
במחקריה בגלותה באמריקה גילתה כי הגוף מייצר חומר המשפיע על בקרת הגדילה והחלוקה של תאי עצב, גילוי שהייתה לו חשיבות רבה בחקר תהליכים סרטניים ומחלות אחרות. ב-1986 קיבלה על הגילוי את פרס נובל ברפואה בצוותא עם הפרופסור סטנלי כהן. בשנות ה-60 שבה לֵוִי מוֹנְטַלְצִ’ינִי לאיטליה ובין השאר עמדה בראש המועצה הלאומית למחקר.
בביקורה האחרון בישראל בשנת 2008, התקבלה כאורחת הכבוד בטכניון לקראת “מפגן תמיכה גדול באקדמיה הישראלית”. לוי-מונטלצ’יני ביקרה בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון ונפגשה עם שני חתני פרס נובל בכימיה, הפרופסורים אברהם הרשקו ואהרן צ’חנובר, כמו גם עם חוקרות וחוקרים מהפקולטה.
לוי-מונטלצ’יני נחשבה לידידה של ישראל, היא ביקרה בישראל פעמים רבות והתייצבה נגד ניסיונות אירופיים להטיל חרם אקדמי על ישראל.
תגובה אחת
ברצוני לצטט משפט של ריטה לוי מונטלצ’יני שאני מאוד אוהב:
“עדיף להוסיף חיים לשנים, מאשר שנים לחיים…”
(והיא הוסיפה גם חיים וגם שנים)