כימאים עובדים על נטרול נשק כימי

חוקר באוניברסיטת טקסס פיתוח אנזים שיוכל לנטרל סוג אחד של חומר כימי קטלני – הזרחנים האורגאניים

המלחמה האמריקאית כנגד הטרור כוללת בתוכה את הלחימה כנגד הצד האפל של החומרים הכימיים הקטלניים, ובאוניברסיטת טקסס בארה”ב הכימאי ד”ר Frank Raushel נרתם למאבק זה באמצעות פיתוח אנזים שיוכל לנטרל סוג אחד של חומר כימי קטלני שכזה, הזרחנים האורגאניים (organophosphates).

חומרים זרחנים אורגאניים סינתטיים החלו את דרכם כקוטלי-חרקים בשנת 1930 אך עד מהרה נכנסו לסמטאות האפלות של נשק לחימה כימי במהלך מלחמת העולם השנייה. החוקר, אשר עבד על נטרול חומרים אלו כעשור שנים, טוען כי תכונות הרעילות שלהם מהוות איום ממשי לבריאותו של הציבור הרחב.

למרות הוצאתו מחוץ לחוק ע”י מספר אמנות לפיקוח על נשק, מספר מדינות כבר השתמשו בו במהלך מלחמותיהם. בשנת 1988 נחשף הכפר הכורדי חלאבג'ה בעירק לשילוב של חומרי-לחימה כימיים וכתוצאה מכך נהרגו כחמשת אלפים מתוך חמישים אלף תושביו. לאחר המקרה, נתגלו עקבות של גז חרדל וחומרים זרחנים אורגאניים שכללו סארין, טאבון ו- VX.

לפי ויקיפדיה, גז הסארין (שם כימי: O-איזופרופיל מתילפוספונופלואורידט) הוא גז עצבים על בסיס זרחן אורגני, שסונתז לראשונה בשנת 1938 בגרמניה. הגז הוא חסר ריח ובעל צבע חום בהיר בצורתו הנוזלית, הוא מתאדה בקלות בטמפרטורת החדר ובעל “חיי מדף” קצרים של כמה שבועות עד חודשים. השפעת גז הסארין על מערכת העצבים היא קטלנית – הגז חודר דרך מערכת הנשימה ואף דרך העור, ובדומה לרוב גזי העצבים פוגע במערכת העצבית של קורבנותיו. הוא מדכא את האנזים כולין אסטראז, כך שמעוכב פירוק הנוירוטרנסמיטר אצטילכולין ונפגעת יכולת מערכת העצבים לפקד על השרירים. תסמינים ראשונים של חשיפה לסארין הם נזלת, כיווץ שרירי החזה והתרחבות האישונים. לאחר מכן מופיעים קשיי נשימה, בחילה והפרשת רוק מוגברת. לבסוף מאבד הקורבן את השליטה על הסוגרים ועל שרירי השלד, כתוצאה מכך נגרמות עוויתות ומוות בחנק.

מספיקה חשיפה ל 0.01 מיליגרם סארין לק”ג משקל גוף כדי לגרום מוות תוך דקה. עוצמתו, לפי הערכות, היא פי 500 מגז הציאניד. הזרקה מיידית של אטרופין או חומרים אחרים המשמשים מעכבים תחרותיים לאנזים כולין אסטראז אך אינם פוגעים בו, מהווה תרופה יעילה. גז הסארין עלה לכותרות לאחר שכת אום שינריקיו היפנית פיזרה אותו ברכבת התחתית של טוקיו בשנת 1995, ולאחר שבמלחמת המפרץ נמצאו טילים עיראקיים שהכילו אותו. ב-11 במאי 2004, נעשה שימוש בכמות קטנה של סארין בפיגוע תופת שבוצע על ידי קבוצת טרוריסטים כנגד חיילים אמריקניים בעיראק.

אף על פי שאיש לא נפגע כתוצאה ישירה מהכימיקל, שניים מהחיילים טופלו בהתאם מחשש לחשיפה; הגז VX הנו גז עצבים על בסיס זרחן אורגני הדומה באופן פעולתו לסארין. בשונה מן הסארין, הוא אינו נדיף כי אם עמיד. הגז סונתז לראשונה בשנת 1952. הוא חסר ריח וצבע, ורק באמצעות ציוד טכנולוגי מתאים ניתן לגלותו. הוא נחשב לגז העצבים הקטלני ביותר בעולם. גז VX משמש כחומר לחימה כימי, אך ניתן לטיפול באמצעות זריקות אטרופין. המדינות היחידות שבידן הידע הטכנולוגי לייצור החומר הן ישראל, ארצות הברית, אנגליה, רוסיה, צרפת, סוריה, ואפשר שאף עיראק. לאחר עריקת חתנו של סדאם חוסיין – חוסיין כמאל מעיראק, הודתה עיראק שהיא מחזיקה ב-4 טונות של גז מסוג זה. [מתוך וויקיפדיה].

הזרחנים האורגאניים הינם נוירו-רעלנים (neurotoxins) – הם תוקפים את מערכת העצבים ע”י נטרול פעילותו של האנזים אצטילכולין אסטראז, הנושא אותות עצביים בגוף. כאשר איברים, כגון ריאות, אינם מקבלים את האותות העצביים המתאימים להם מנוטרלת הבקרה על מערכת השרירים והנשימה עד כדי מוות בשל מחנק. כיום, סוגים אחדים של חומרים כאלו משמשים כחומרי-הדברה ואחרים מסווגים כחומרי-לחימה כימיים.

חוקרים גילו אנזים שמקורו חיידקי ושמו phosphotriesterase, אשר מסוגל לזהות ולנטרל את רעילותם של מגוון חומרים זרחנים אורגאניים המשמשים כגזי עצבים.

מטרתו של החוקר הינה לתכנן ולאפיין אנזימים חיידקיים כאלו שיהיו טובים יותר בזיהוי, נטרול וחיסול החומרים המהווים את הסכנה הגדולה ביותר לבריאות הציבור.

להודעה של החוקרים מאוניברסיטת טקסס