דו”ח שהגיש שר המדע, הטכנולוגיה והחלל לראש הממשלה קורא להכנת תכנית חומש לאומית למחקר ופיתוח * הדו”ח מתריע מפני פגיעה כלכלית בשל השחיקה המתמדת בתקציבי המו”פ בישראל
שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי הגיש השבוע, יום ד’, 24 באפריל 2013, לראש הממשלה בנימין נתניהו דו”ח מקיף על מצבו המדרדר של המחקר והפיתוח בישראל ועל הצורך להקצות תקציבים נוספים להשקעה במדע, בחברות היי-טק ובחדשנות טכנולוגית ומדעית.
הדו”ח חובר על ידי פורום מדע וטכנולוגיה שבראשו עומד יו”ר המועצה הלאומית למו”פ במשרד המדע פרופ’ אלוף (במיל’) יצחק בן-ישראל, ובו חברים מובילי מערך המחקר והפיתוח בישראל: יו”ר הוועדה לתכנון ותקצוב שליד המועצה להשכלה גבוהה- ות”ת פרופ’ מנואל טרכטנברג; נשיאת האקדמיה הלאומית למדעים פרופ’ רות ארנון; המדען הראשי במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל פרופ’ אהוד גזית; המדען הראשי במשרד הכלכלה אבי חסון; ראש המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון -מפא”ת אופיר שהם; וראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה פרופ’ יוג’ין קנדל.
השר פרי הצטרף לקריאתם של חברי הפורום החתומים על הדו”ח לממשלה לשמור על המשך הצטיינותה ומקוריותה של מערכת המחקר והפיתוח בישראל, ולאזהרה שלהם מפני ההשלכות הקשות הצפויות למשק אם תיפגע על ידי השחיקה המתמשכת בתקציב.
“דווקא כעת, בעיצומו של אתגר כלכלי ותקציבי עימו מתמודדת הממשלה, חייבים להבטיח את עתודות הפיתוח והמחקר של הכלכלה והאקדמיה הישראלית. ללא תכנית חומש אסטרטגית תאבד ישראל במהרה את נכסי ההון האנושי והידע שצברה לאורך השנים” כתב השר פרי בפנייתו לרה”מ ושרי הממשלה.
בפניית השר פרי לראש הממשלה ביקש להדגיש את מסקנות מחברי הדו”ח כי “אנו מפצירים בממשלה החדשה לעשות מעשה ולהניף מחדש את דגל המחקר והטכנולוגיה, לטובת המשק והחברה בישראל. ראוי שתחום זה יוכר כתחום אסטרטגי בעל חשיבות לאומית, הנמצא גבוה בסדרי העדיפויות של הממשלה. אנו מודעים לקשיים התקציביים המסתמנים, אולם בד בבד עם האחריות הפיסקאלית ולמען כלכלה חזקה, יש לדאוג שמנועי הצמיחה יחזרו לפעול במלוא העוצמה”.
“בהתאם, אנו קוראים להכנת תכנית חומש לאומית למחקר ופיתוח הכוללת מתווה תקציבי רב שנתי המגלם גידול שנתי בסך של 4% בתקציבי המו”פ. מתווה כזה הינו הכרחי על מנת לעמוד בקצב של המדינות המתחרות בנו, ולמנוע האטה כלכלית של ממש שמקורה באובדן מקורות צמיחה”, נכתב בדו”ח.
מחברי הדו”ח מציינים כי למרות הצלחות העבר של ישראל בתחומי המדע והטכנולוגיה, “אנו נאלצים להתריע כי המחקר והפיתוח בישראל פועלים כיום בעיקר מכוח האינרציה של פעילות העבר וכי העתיד לוט בערפל. זאת לאור השחיקה המתמשכת במעמד מוסדות המחקר בעשרים השנים האחרונות, שבאה לידי ביטוי בצמצום התקציבים שמופנים למחקר ופיתוח (אזרחי וצבאי כאחד)- צמצום שאת השלכותיו הקשות נרגיש היטב בשנים הקרובות”.
כך למשל ערכו מחברי הדו”ח השוואה בין קצב הגידול בהוצאה הממשלתית למחקר ופיתוח בישראל יחסית לקבוצת מדינות מובילות בתחומי המחקר האקדמי והחדשנות התעשייתית כגון ארה”ב, בריטניה, פינלנד, שבדיה, שוויץ, יפן, הולנד, קנדה, דנמרק וגרמניה. מההשוואה עולה כי מדינות אלו הגדילו את התקציבים הממשלתיים המוקצים למחקר והפיתוח בעשור האחרון בכ-4.5% בשנה בממוצע. באותה תקופה, הגדילה ממשלת ישראל את החלק התקציבי המוקדש למחקר ופיתוח רק ב-0.7% בשנה בממוצע. גידול איטי זה הביא לכך שההשקעה הממשלתית במו”פ בישראל, כחלק מסך המו”פ האזרחי, היא בין הנמוכות ב-OECD.
מחברי הדו”ח מציינים כי מדינת ישראל ממשיכה אומנם להוביל את רשימת המדינות המשקיעות במחקר ופיתוח יחסית לגודלן במונחי אחוז מהתמ”ג, אולם רוב ההשקעה מגיעה מהסקטור העסקי, הנוטה להמעיט בסיכונים ואינו מממן פריצות דרך הדורשות השקעות ממושכות.
על פי הדו”ח, בתחרות העזה השוררת כיום בכלכלה הגלובלית, “מדינה שלא תייחס לנושא זה חשיבות אסטרטגית תיוותר מאחור תוך זמן קצר. המשמעות של האטת הקצב במרוץ המו”פ היא בריחה של מוחות ועסקים – זרים ומקומיים כאחד – במחיר כלכלי וחברתי יקר”. לכן, לטענת המחברים, יש צורך חיוני בהבטחת היציבות ובהגדלת ההיקף של מימון מערכות המחקר והפיתוח הממומנות על ידי הממשלה.
הדו”ח מציג נתונים מדאיגים על מצבו של מערך המחקר והפיתוח בישראל:
ביחס לשיעור המימון הממשלתי מההוצאה הלאומית למו”פ בישראל עולה כי גופים זרים מהווים מקור המימון של כ-42% מההוצאה הלאומית למו”פ בישראל – זהו השיעור הגבוה ביותר בקרב מדינות ה-OECD. לעומת זאת, הממשלה בישראל אחראית למימון של 15% בלבד ממנה, דהיינו, השיעור הנמוך ביותר מבין מדינות אלו.
ביחס למו”פ האוניברסיטאי בישראל מציין הדו”ח כי חל בו תהליך של שחיקה מתמדת זה למעלה מעשור, שבאה לידי ביטוי בכך שחלקה של ההשכלה הגבוהה בביצוע המו”פ בישראל ירד מ-20% ב-1997 ל-12% בלבד ב-2011. לשם השוואה, רק בדרום קוריאה קיים שיעור נמוך יותר (11%). אם לוקחים בחשבון את המו”פ הביטחוני, יורדת ישראל לתחתית הרשימה בקרב מדינות ה-OECD.
מגמת שחיקה נוספת במו”פ האוניברסיטאי מתבטאת בירידה הניכרת בהוצאות על מו”פ באוניברסיטאות גם באחוזים מהתמ”ג, שירדו מ-0.73% ב-2003 עד ל-0.58% ב-2010. זאת בניגוד למגמת העלייה במדד זה במרבית מדינות ה-OECD.
שחיקה תקציבית זו מביאה בין היתר לירידה מתמדת חלה בחלקה של ישראל בפרסומים מדעיים בעולם וביחס למדינות ה-OECD. ירידה מתמדת חלה בדירוגה של ישראל בפרסומים לנפש ירד מהמקום הראשון בעולם בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, למקום ה-13 ב-2011.
באשר להוצאה הממשלתית למו”פ, מציין הדו”ח כי בשנת 2009 התמקדה הממשלה במימון עקיף של מו”פ במסגרת ההקצבה הממשלתית למוסדות ההשכלה הגבוהה (44%), ובמימון ישיר של מו”פ תעשייתי (38%) וחקלאי (7%). עוד כ-8% מההוצאה יועדו לקידום מחקר כללי ולשירותים חברתיים. חמשת האחוזים הנותרים נחלקו בין בריאות, תשתיות, חלל, אוצרות טבע, איכות סביבה ואנרגיה.
ואולם, הצעת תקציב המדינה חושפת רק חלק מהסכומים המיועדים למו”פ. יתר ההקצבות למו”פ נכללות בסעיפי תקציב כלליים. “מצב זה”, כותבים מחברי הדו”ח, “מקשה על קיום דיון ענייני על ההקצבה הממשלתית למו”פ במסגרת הדיון בתקציב המדינה”.
מחברי הדו”ח תומכים בהגדלת התקציב למדען הראשי במשרד הכלכלה ומפנים למחקרים המראים כי התועלת המשקית שבתמיכה הממשלתית במו”פ תעשייתי היא גבוהה ביותר: שיעורי התשואה על התמיכה הממשלתית במו”פ (מענקי המדען הראשי במשרד הכלכלה) הם גבוהים מאוד ונעים בין 500% ועד למעלה מ-1000%. זאת ועוד, התמיכה הממשלתית יוצרת פעילות מחקר ופיתוח חדשה במשק בהיקף משמעותי, אשר לא הייתה מתבצעת בלעדיה, ויוצרת תוספת משמעותית ומובהקת למו”פ במשק. כמו כן, חלה זליגת ידע משמעותית (Spillover) בין פירמות בישראל, ממצא המהווה על פי הדו”ח הצדקה נוספת למעורבות ממשלתית לתמרץ השקעות מו”פ של פירמות מעבר לרמה שבה הן היו פועלות ללא התמיכה הממשלתית.
לגבי תקציבי ות”ת המופנים למחקר אקדמי, טוען הדו”ח כי על אף שהם גדלו אך במעט לאורך השנים, הגידול היה בעיקרו, במספרים אבסולוטיים, בתקציב המופנה ישירות לאוניברסיטאות, באמצעות מודל התקצוב. התקציב גדל רק בכ-30% בשבע השנים האחרונות (במחירים קבועים). ואולם, לות”ת התחייבויות עתידיות קשיחות בהיקף נרחב שהולך וגדל, להשתתפות בתוכנית המו”פ האירופית ולחברות ב-CERN ו-SESAME. הגידול בהשקעות אלו אינו מוביל לגידול בהיקף המשאבים המופנים לחוקרים הישראלים באקדמיה. לפיכך מדובר בקיטון אפקטיבי של התקציב הפנוי למו”פ אקדמי בהשכלה הגבוהה.
הדו”ח מציין כי הצלחת תכנית הרפורמה של ות”ת להחזרת המחקר האקדמי בארץ למסלול והצבתו בחזית המחקר העולמי, מחייבת שימור התקציב הפנוי של ות”ת למו”פ אקדמי ומשמעה, להמשיך ואף להאיץ את מגמת הגידול התקציבי האבסולוטי של ות”ת למו”פ אקדמי בשנים הבאות.
תגובה אחת
נו, צריך לממן כל מני נגזרות של הדת לאומניות ואנטי לאומניות…