הספר יצא בהוצאת “ספרי עליית הגג וידיעות ספרים”. מאנגלית: דפנה לוי. בחלק זה, תתי הפרק “המסלולים של כוכבי הלכת”, “ליאונרד דיגס והטלסקופ”, ו”תומס דיגס והיקום האינסופי”
המסלולים של כוכבי הלכת
הדבר המרשים במיוחד במודל היקום השלם של קופרניקוס היה שבהציבו את הארץ במסלול סביב לשמש הוא ממקם אוטומטית את כל כוכבי-הלכת ברצף לוגי. מאז ימי קדם, תמהו האסטרונומים על חידת כוכב-חמה ונוגה שניתן לראותם מכדור הארץ רק עם עלות השחר או לעת ערב, ואילו את שלושת כוכבי-הלכת האחרים אפשר לראות בכל שעות הלילה. הסברו של תלמי (ליתר דיוק, ההסבר המוכר שהוא סיכם באלמגסט) היה שכוכב-חמה ונוגה “מתלווים” אל השמש כשהיא חגה סביב הארץ בכל שנה. אבל בשיטת קופרניקוס, הארץ היא שהקיפה את השמש בכל שנה, וההסבר לשני סוגי התנועה של כוכבי-הלכת היה פשוט שמסלוליהם של כוכב-חמה ונוגה עברו בתוך מסלול כדור הארץ (קרובים יותר לשמש מאיתנו), ואילו מסלולי מאדים, צדק ושבתאי עברו מחוץ למסלול כדור הארץ (רחוקים יותר מהשמש מאשר אנחנו). בהביאו בחשבון את תנועת כדור הארץ, עלה בידו של קופרניקוס לחשב את משך הזמן שנדרש לכל אחד מכוכבי-הלכת לעשות הקפה אחת סביב השמש, והתקופות האלה יצרו רצף מסודר החל בכוכב-חמה בעל ה”שנה” הקצרה ביותר, עבור דרך נוגה, כדור הארץ, מאדים וצדק, וכלה בשבתאי, בעל ה”שנה” הארוכה ביותר.
אך בזה לא תם הסיפור. הדפוס הנצפה של התנהגות כוכבי-הלכת קשור גם, במודל של קופרניקוס, ליחס בין המרחק שלהם מהשמש לבין מרחקו של כדור הארץ מהשמש. בלי לדעת אפילו אחד מן המרחקים במונחים מוחלטים, עלה בידו למקם את כוכבי-הלכת לפי סדר של מרחק גדֵל והולך מהשמש. הסדר נשמר כפי שהיה – כוכב-חמה, נוגה, הארץ, מאדים, צדק ושבתאי. הסתמנה כאן בבירור אמת עמוקה על טבעו של היקום. באסטרונומיה של קופרניקוס, למי שעיניו בראשו, היה הרבה יותר מאשר הטענה הפשוטה שהארץ חגה סביב השמש.
לאונרד דיגס והטלסקופ
אחד האנשים המעטים שראה בבירור את ההשלכות של המודל של קופרניקוס מייד אחרי פרסום De Revolutionibus היה האסטרונום האנגלי תומאס דיגס (Digges). דיגס לא היה רק מדען, אלא אחד הפופולריזטורים הראשונים של המדע – לא ממש הראשון, מאחר שבעצם הוא הלך בעקבות אביו, לאונרד. לאונרד דיגס נולד ב1520- בקירוב, אבל מעט מאוד ידוע על חייו המוקדמים. הוא למד באוניברסיטת אוקספורד והתפרסם כמתמטיקאי ומודד קרקעות. הוא היה גם מחברם של כמה ספרים שנכתבו באנגלית – דבר נדיר מאוד בעת ההיא. הראשון בספריו, A General Prognostication (ניבוי כללי), פורסם ב1553-, עשר שנים אחרי De Revolutionibus, ונעשה רב-מכר, במידה רבה משום שנכתב בשפה המדוברת, אף-על-פי שמבחינה מכרעת אחת כבר הספיק להתיישן. לאונרד דיגס סיפק בספרו לוח שנה תמידי, חומר על תורת מזג האוויר, ושפע של חומר אסטרונומי, ובכלל זה תיאור תמונת העולם של תלמי – הספר לא היה שונה מאוד מלוחות השנה של האיכרים שהיו פופולריים במאות הבאות.
לאונרד דיגס, במסגרת עבודות המדידה שלו, המציא את טלסקוֹפּ-המדידה, התֵיאוֹדוֹלִיט ב1551- בקירוב. באותו זמן לערך הובילה אותו התעניינותו בראייה מדויקת למרחקים ארוכים להמציא את טלסקופ-המראות (וקרוב לוודאי גם את טלסקופ-העדשות), אם כי לא ניתן שום פרסום להמצאות האלה בזמנו. אחת הסיבות לחוסר הפיתוח של הרעיונות האלה היתה שהקריירה של דיגס האב נקטעה בפתאומיות ב1554-, כשהשתתף במרד הכושל, שבראשו עמד סר תומאס וואיט (Wyatt), נגד המלכה החדשה, מרי (הקתולית), שעלתה על כס המלוכה ב1553- עם מות אביה הנרי השמיני. תחילה נשפט לאונרד דיגס למוות על חלקו במרד, אולם גזר-דינו הומתק. עם זאת הוא הפסיד את כל נחלותיו ובילה את שארית חייו (הוא מת ב1559-) במאבק כושל לזכות בהן בחזרה.
כשמת לאונרד דיגס היה בנו תומאס כבן 13 (איננו יודעים את תאריך הלידה המדויק), והוא גדל אצל האפוטרופוס שלו, ג’ון די (Dee). די היה “פילוסוף טבע” טיפוסי של הרנסנס: מתמטיקאי מיומן, תלמיד אלכימיה, פילוסוף ואסטרולוג – לא בדיוק טיפוסי – של המלכה אליזבת (שעלתה לשלטון ב1558-). אפשר שהוא, כמו המחזאי כריסטופר מַרְלוֹ (Marlowe), היה סוכן חשאי בשירות הכתר. כמו כן היה, כמסופר, חסיד נלהב של המודל של קופרניקוס, אם כי הוא עצמו לא פירסם דבר בנושא. ביתו של די נתן לתומאס דיגס גישה לספרייה שהכילה למעלה מאלף כתבי-יד שאותם בלע לפני שפירסם את חיבורו המתמטי הראשון ב1571-, אותה שנה עצמה שבה הביא לדפוס ספר שכתב אביו (Pantometria), ובו דיון פומבי ראשון על המצאת הטלסקופ של אביו. בהקדמה לספר מתאר תומאס דיגס איך
“אבי, בנסיונות מייגעים וממושכים, בעזרת הדגמות מתמטיות, הצליח בזמנים שונים, באמצעות מראות תואמות הממוקמות בזוויות רצויות, לא רק לגלות דברים מרוחקים, לקרוא מכתבים, מטבעות וכתובות שחברים החזיקו למטרה זו בשדות רחבי-ידיים, אלא גם דיווח על הנעשה ברגע ההוא במקומות פרטיים במרחק תריסר ק”מ משם.”
תומאס דיגס והיקום האינסופי
תומאס גם למד את השמים בכוחות עצמו, וערך תצפיות על סוּפֶּרְנוֹבָה שנראתה ב1572-. כמה מהתצפיות שימשו את טיכו בראהֵה כאשר ניתח את האירוע.
אבל הפרסום החשוב ביותר של תומאס דיגס הופיע ב1576-. זאת היתה מהדורה ערוכה ומתוקנת לספר האחרון של אביו, שעכשיו נקרא Prognostication Everlasting (חיזוי נצחי), והוא כלל דיון מפורט במודל היקום של קופרניקוס – התיאור הראשון מסוגו באנגלית. אבל דיגס הרחיק לכת יותר מקופרניקוס. הוא טען בספר שהיקום אינסופי, וכלל תרשים שהראה את השמש במרכז, עם כל כוכבי-הלכת חגים סביבה, והמוני כוכבים מתפשטים לאינסוף בכל הכיוונים. זאת היתה קפיצה מדהימה אל הלא-נודע. דיגס לא נתן שום נימוק לטענתו, אבל סביר מאוד שהוא צפה בטלסקופ בשביל החלב, ושהמוני הכוכבים שהוא ראה שם שיכנעו אותו שהכוכבים הם שמשות אחרות הפזורות למכביר בכל רחבי היקום האינסופי.
אבל דיגס לא הקדיש את חייו למדע יותר מכפי שעשה זאת קופרניקוס, והוא לא המשיך לעקוב אחרי רעיונותיו. כיוון שהיה בנו של פרוטסטנט בולט שסבל מידיה של המלכה מרי, והיה בן-בית של די (בן-חסותה של המלכה אליזבת), נעשה תומאס דיגס חבר פרלמנט – נבחר לשתי כהונות נפרדות – ויועץ לממשלה. הוא שירת גם כקצין גיוס כללי לכוחות האנגליים בהולנד בשנים 1586-1593, כשאנגליה סייעה להולנדים הפרוטסטנטים להשתחרר משלטון ספרד הקתולית. הוא מת ב1595-. בינתיים גליליאו כבר היה פרופסור מוכר למתמטיקה בפדואה, והכנסייה הקתולית החלה לתקוף את תמונת היקום של קופרניקוס מפני שאימצו אותה כופרים כמו ג’וֹרְדָנוֹ בְּרוּנוֹ (Bruno), שהסתבך במשפט ארוך שהסתיים בהעלאתו על המוקד ב1600-.
