האירוע המרכזי בשבוע הזכרון במלאת שלוש שנים לאסון קולומביה היה כנס החלל שערכו במשותף משרד המדע, סוכנות החלל הישראלית, מכון פישר למחקרי אוויר-חלל ולשכת המדען הראשי במשרד התמ”ת.
האירוע המרכזי בשבוע הזכרון במלאת שלוש שנים לאסון קולומביה היה כנס החלל שערכו במשותף משרד המדע, סוכנות החלל הישראלית, מכון פישר למחקרי אוויר-חלל ולשכת המדען הראשי במשרד התמ”ת. האירוע התקיים ביום שלישי, 31/1/2006. בדף זה אנו מביאים את דברי הפתיחה של האירוע:
אסף אגמון, מנכ”ל מכון פישר פתח את האירוע בתודה לנאס”א ולארה”ב שאיפשרה לחקור את החלל לטובת כל המין האנושי.
“מחר נציין 3 שנים לאסון הקולומביה. לפני שנה כבר חשנו שאנחנו חייבים לעשות משהו כדי שהקורבן לא יהיה לשוא. החלטנו בשיתוף עם רונה רמון והגופים הממשלתיים. המטרה שלנו היא ליצור שיח ציבורי, לפתור חדיון והחלפת דעות. אנחנו עדים לקיצוצים משמעותיים בתחום המו”פ. צריך ללמוד מארה”ב שם קוצצו תקציבי המו”פ בשני תחומים – בטחון וחלל. החלל מייצג ומבטא את האחריות של כל אחת מהמדינות החברות בו לעתיד המין האנושי. הוא תחום חיוני למדינת ישראל בנצלו את ההון האנושי.
אנו חייבים להשקיע בחלל לא כדי להוביל אלא כדי לא לפגר מאחור. את לווין האופק הראשון של ישראל יצרנו יש מעין והידע לבניין הכוח החללי של ישראל הוא כולו כחול לבן. 43 מדינות מחזיקות לווין, אך רק תשע מדינות בעלות יכולות שיגור עצמי לרבות ישראל. יש להפיץ את השיח הציבורי מקצה לקצה לכל מקום בו צריך להסביר את חשיבות החלל למדינת ישראל.
דברי השר רוני בר און:
משפחות קלארק, מק'קול בראון ורמון. לפני שלוש שנים איבדנו את מעבורת החלל קולמביה. וצוותה לרבות אילן רמון שלנו. אילן רמון הפך למודל עבור הישראלים,אדם שהלך בעקבות דמיונו. אילן רמון היה גיבור. צעירים רבים גילו עניין בחלל בעקבות אילן רמון. אני משתתף בצערם של המשפחות על כך שהאסטרונאוטים אינם. סדנה זו מתמקדת במדיניות החלל של ישראל. אנו שמחים לארח כאן את מפקדת הדיסקוורי, איילין קולינס. קולינס היתה זו שהחזירה את הבטחון של האמריקנים בתוכנית החלל, העלתה את הדמיון ונתנה תקווה שהאדם יכבוש את החלל.”
“פרויקט ונוס של סוכנות החלל הישראלית ומשרד המדע מסמל זאת היטב. זהו לווין חדש וחדשני שנוצר במשותף על ידי ישראל וצרפת וישוגר ב-2008. הוא ישמש ליישומים מדעיים – חקלאות ובפרט למעקב אחר המידבור. ”
החל מהשנה – משרד המדע יתן 4 מילגות לדוקטורנטים על שמו של אילן רמון בשווי 192 אלף שקל כל מלגה, שתוכל לאפשר למדענים להקדיש את עצמם למדע. המענק ינתן לדוקטורנטים שיבצעו את המחקרים החשובים ביותר במגוון תחומים לרבות אוירונאוטיקה, אלקטרואופטקיה, אסטרופיסיקה, עיבוד תמונות.
רונה רמון: “זו השנה השלישית שאסטרונאוטים של נאס”א מגיעים לכאן. מבטיחים לנו שזה יהפוך למסורת. יש לנו הבטחה מהצוות הבא שאסטרונאוטים מתוכו יבקרו בישראל בשנה הבאה. בחייו נתן השראה אילן לדור הצעיר, ודירבן אותם להגיע להשגים בתעופה, בטכנולוגיה ובמדע. אנחנו רוצים להתמקד במדע ואני שמחה שהוקמה התאגדות של מספר קרנות להענקת מילגות. בנוסף, בשנים הקרובות יבנה פרויקט במצפה רמון יבנה שבעזרתו נוכל לשמר את רוחו אילן, אופיו והאישיות המיוחדת שלו לדור הצעיר. אני רוצה להודות לדוד לפלר (מנכ”ל משרד המדע), מכון פישר, משרד התעשיה שהצטרף לשיתוף הפעולה. כל אלה איפשרו לנו לארגן את היום הזה שיהפוך למסורת.”
תא”ל ישראל שפיר, חברו של אילן רמון מספר עליו: “באירועים כאלה הרבה פעמים אחרי שאתה שומע על אדם שמזכירים אותו נוצרת לך תמונה של איזשהו גיבור והדבר האחרון שאילן היה רוצה שנחשוב עליו זה כעל גיבור. למרות שבסוף הוא כן היה גיבור. כשאנחנו חושבים על טייסים מצטיירות לנו כל מיני תמונות. אילן היה שונה.”
“כל אחד מאיתנו (הטייסים) אוהב לתפוס מקום במרחב שבו הוא נמצא. קודם יש לנו מה לומר ואחרי זה אנחנו שומעים מה היה הנושא ואנחנו נלחמים אחד עם השני על תפיסת המקום – החל מהנדנדה בגן הילדים ועד לדיון מטה בצבא. אילן לא היה צריך את הדבר הזה. הוא היה טייס יותר מהכלל הראו לו פעם אחת והוא עושה את זה יותר טוב מהדריך. הוא היה מקשיב, חושב מנתח, חושב מה להכניס לדיון. הוא דיבר בשקט ובטון קצוב. הוא היה בוחר להגיד את זה בזמן הנכון. זה היה מפתיע. היינו 12 טייסים בצוות ההקמה של מערך ה-F16. איפה יש לך טייס שאם אין לו מה להגיד הוא לא אומר?”
“הוא היה אדם שהיה נעים להיות איתו מעבר לזמן העבודה. הקריטריון לבחירתו לאסטרונאוט היה לבחור מישהו שנעים להיות איתו גם לאחר השבוע הראשון. כמו טייס טוב, למרות מה שעובר עליו בחוץ, כשהוא בא למשימה, הוא נותן כל יום את אותו הדבר. הוא הופיע כל בוקר בשבע וחצי עם אותו חיוך, אותו מצב רוח, אותם ביצועים. אתה גם לא רואה על הפנים שלו איך אתה מרגיש כי הוא לא רוצה להטיל עליך את הצרות שהוא בא מהבית או מהתסכולים שלו או מהחששות שלו.”
נעשינו קרובים ב-20 בינואר 1981. התחלתי באותו בוקר את תפקידי כסמט ב' ב-110. בשעה תשע ארעה התנגשות ואודי בן אמיתי נהרג – התנגש בפנטום. נעשיתי סמט א'. היינו צריכים להביא אדם שישי בטייסת. הבאתי את אילן מ-117. ב-20 לינואר הוא התנגש בסמט ב' ושניהם צנחו בשלום.ב-28 לינואר התייצבו אילן היה קצין הניווט – מספר 8 ואני הייתי המוביל. היינו היחידים שלא היה להם נסיון ממלחמת יום כיפור, ותאמנו את המשימה של הפגזת הכור בעיראק שהתקיימה באותו הקיץ. אילן ביצע בצורה מושלמת את התקיפה, שבר ל-9 G. נדבקנו לאדמה, ירו עליו טיל אבל טסנו כל כך נמוך שהטיל התפוצץ מאחוריו.
הוא לא אהב להיות סמט ב'. לכן הוא עזב והלך ללמוד. אני הלכתי אחריו. החלפנו ספרים. לקחתי את כל ספרי האלגברה שלו. הוא לא ידע לא לעשות שיעורים. הוא ידע לתת עדיפויות. שמים את הכל בצד ומתרכזים במשימה וצריך לדעת לוותר על דברים אחרים. המפגש הבא בינינו היה כשחזר לחיל האוויר כסגן מפקד טייסת פנטום.
“אילן היה שובב לא קטן. נורא אהב לצחוק, כמו רוב היקים הוא לא ידע לספר בדיחות בכלל. היה אירוע בטייסת 105. מפקדחדש נכנס והכין תרגיל שכאילו מטוסי אויב תוקפים. הייתי בטוח שזה אמיתי. זה היה ביום שישי, חצי מהאנשים היו בבגדים אזרחיים. ופתאום נשמעה סירנה ונשמעה מילת הקוד וכל הטייסים רצו לחדר הלבשה. אילן הגיע מהבית במכנסים קצרים, חולצה וסנדלים ולא הביאו סרבל. הם לקחו , הגיעו ראשונים למסלול ואז אמרו להם שזה תרגיל. למרות זאת הם המריאו. לאחר שנחת, הוא יצא מהמטסו עם מכנסים קצרים וסנדלים ואמר: 'הגעתי לעמדת המראה, שאני לא אמריא?'
כששלחנו אותו להיות הנציג שלנו בתוכנית החלל ידענו שהוא יעשה את הדבר נכון, כולל להבין את המשמעות של היותו יהודי ישראלי ואת מי הוא מיצג ושידע לעשות אינטגרציה של כל עולמות התוכן. לא יכולנו לבחור נציג יותר אוטנטי וטוב.” מסכם שפיר.
לאחר הדברים האישיים הללו, התקיימה הרצאתם של שלושת האסטרונאוטים מהחללית דיסקוורי , שקטעים ממנה (ליתר דיוק, מהרצאה זהה שהתקיימה יומיים לאחר מכן במועדון התעשייתי-מסחרי) נביא בהמשך השבוע.
