“אין שום דבר בשיבוט שעומד נגד חוק הלכתי מפורש”
לשאלה מיהי האם בהפריית מבחנה יש לא פחות מארבע תשובות הלכתיות. זו רק דוגמה אחת לקושי של ההלכה להתמודד עם האתגר שמציבים לפניה חידושי הביוטכנולוגיה. חבר ועדת הלסינקי העליונה הרב יגאל שפרן מנסה לספק תשובות
תמרה טראובמן
בשנים האחרונות יש לרב יגאל שפרן עבודה רבה. כמעט מדי יום מדווחים מדענים העוסקים בביוטכנולוגיה על פיתוחים חדשים, וכרב ודוקטור לביואתיקה על שפרן להתמודד עם מספר גדל והולך של שאלות מטרידות, המציבות אתגר לחוקי ההלכה.
מדענים מפתחים כיום במעבדותיהם עזים מהונדסות גנטית הנושאות גנים אנושיים, משכללים את טכנולוגיית השיבוט (שכפול גנטי) ושואפים לגלות באילו מחלות יחלה היילוד עוד בטרם לידתו. ההתפתחות המדעית והטכנולוגית יוצרת מציאות חדשה, משנה דרכי חשיבה ומעלה אפשרויות שעד לפני שנים אחדות, ובוודאי בתקופות שבהן נכתבו הגמרא ו”שולחן ערוך”, איש לא העלה בדעתו. ההלכה היהודית, המפרטת כיצד על האדם לנהוג בכל שעל בחייו ניצבת כעת לפני דילמות קשות שהתשובה עליהן אינה חד-משמעית.
הרב ד”ר יגאל שפרן אינו בקי רק בענייני הלכה; הוא מיטיב להכיר גם את הטיעונים האתיים בדיון ההומניסטי-האוניוורסלי. הוא משמש מרצה לביואתיקה בטכניון ובאוניברסיטה העברית, חבר ועדת הלסינקי העליונה (האחראית על מתן אישורים לביצוע מחקרים בבני אדם) וראש המחלקה לרפואה בהלכה במועצה הדתית בירושלים. הוא אינו עונה לסטריאוטיפ המקובל בחברה החילונית של דתי המפנה עורף להתפתחויות המדעיות (“הרצון של המדע הוא להיטיב עם המין האנושי”), אך הוא גם מבטא השקפת עולם דתית-שמרנית (“המצוקה של אשה שאינה יכולה ללדת היא המצוקה הנפשית הגדולה ביותר שקיימת”). לכן, לא במפתיע, הוא תומך גם בשיבוט בני אדם.
את אחד האתגרים להלכה מציב המחקר הגנטי, שהואץ בסוף שנות השמונים עם התחלת המיזם לפענוח גנום האדם. בתוך כך החלו כמה קבוצות מחקר לטעון, כי הן מצאו גנים המשפיעים לא רק על תכונות פיסיולוגיות, כמו צבע העיניים, אלא גם על תכונות אישיות ועל ההתנהגות.
גן החילוניות
בשבוע שבו התקיים הראיון עם ד”ר שפרן דיווחו חוקרים בפעם המי-יודע-כמה על גן נוסף הקשור כנראה לתכונות אישיות – הגן התורן הוא גן לאלימות. “אם זה נכון”, אמר שפרן, “זה עלול ליצור לנו בעיה גדולה”. שהרי כבר הרמב”ם דיבר על מידה של בחירה חופשית הנתונה לאדם ומקנה לו אחריות למעשיו.
המחקרים הללו, הוא אומר, מתנגשים “עם עקרון הבחירה החופשית שיש לאדם הבחירה החופשית היא תנאי יסוד לשכר ועונש. אני זוכר שכשהתחיל פרויקט הגנום האנושי וביצבצו הרעיונות שאולי לא רק נטיות גופניות אלא גם נטיות רוחניות נטבעות באדם, כתבתי מכתב לאחד מחברי, רב מאוד מאוד מרכזי. כתבתי לו על כך שמדענים צרפתים טוענים שהתגלה גן למרידה בקונצפציה דתית, שהתפישה האנטי-דתית היא גם כן נטייה גנטית. כתבתי לו: 'איך זה מסתדר עם כך שאנחנו באים להעניש אנשים על זה שהם מואסים בתורה ומצוות וכולי'. פתאום הסתבר שאדם הוא מורד בגלל איזושהי בעיה במנגנון הביו-פסיכולוגי שלו. אז הוא כתב לי: 'תשמע, זה לא יכול להיות, זה לא ייתכן'. הוא לא האמין שיש דבר כזה.
“ההתפתחויות הללו מציבות שאלות בתחום הדת. יש תשובות עליהן, אך אי אפשר לבוא ולהגיד זה סתם שטויות. הדוגמה הקלאסית היא, שאנו מענישים שני אנשים אלימים באותו עונש לפי דיני התורה, בעוד שיכול להיות שהאחד נטיותיו לאלימות הן גדולות מטבע הווייתו לעומת הנטיות של חברו. אבל אנחנו שמים את שניהם באותה סירה, באותה ענישה, באותה מחלקה של עונשים. מבחינה זו צריך להודות, שזה מחייב יותר את הנטייה הקיימת בהלכה של בית הדין, לא ללכת לפי החוק היבש אלא לחקור ולבדוק את העניין לגופו”.
טוענים שקיים גם גן להומוסקסואליות. אם יתברר שזה נכון, עדיין תתייחסו להומוסקסואליות כתועבה?
“בגמרא דנים בכך שיש אנשים שיש להם נטייה להומוסקסואליות, אבל מדגישים שהנטייה ניתנת לשליטה, בניגוד לתפישה המודרנית הסוברת שזהו דחף בלתי נשלט. הדחף הזה אינו כמו הדחף המיני ההטרוסקסואלי, שמוכרח להגיע לפורקן בשלב מסוים, כי הוא חלק מטבעיות האדם. הדחף ההומוסקסואלי הוא דחף שניתן לשליטה. אין בתפישה הדתית דבר רע שאי אפשר להתגבר עליו”.
לפי שפרן, יש להציב את הבחירה החופשית בגבולותיה. “הבחירה החופשית קיימת עד גבול מסוים. אדמה את זה לכלב, שיש לו שרשרת והוא יכול להסתובב בגבולות השרשרת. אבל כשהוא מגיע לקצה השרשרת, הוא נעצר. אותו הדבר גם בבחירה החופשית. יש לאדם בחירה חופשית בתחום השרשרת”.
לאחר פענוח הגנים בא שלב ההנדסה הגנטית, וכאן שאלת הגבולות קריטית בהחלט. עד כה כבר שובטה עז שלתוך הגנום שלה הוכנסו גנים מעכביש ומחלבה ניתן להפיק סיבים חזקים במיוחד. שובטו גם פרות וכבשים שמחלבן ניתן להפיק חומרי גלם לתרופות. השאלה היא כמה שינויים גנטיים אפשר לעשות באורגניזם עד שישנה את מהותו וייהפך למשהו אחר. אם למשל יצליחו לייצר בהנדסה גנטית חזיר מעלה גירה, האם החזיר הזה יהיה כשר?
הרעיון מעורר בד”ר שפרן חלחלה. הטיעון הנגדי שהוא מגייס הוא מתחום הרגש והפולקלור היהודי, לא ההלכה. לדבריו, טריפותו של חזיר אינה שונה מזו של גמל או ארנב. אבל “החזיר נהפך לסמל של שלילת חירות היהודים בארצם. הלגיון הרומי שכבש את ארץ ישראל, סמלו היה חזיר הבר, ומכאן צמח כל האתוס של שלילת החזיר”.
ואם נהפוך חיה פחות בעייתית, גמל למשל, למפריס פרסה. הוא יהיה כשר?
“אם יהיה דבר כזה, בהחלט יכול להיות שבעל החיים יהיה כשר”.
שכפלו ורבו
למן המאה השנייה לספירה בקירוב נהוג ביהדות כי כאשר האם יהודייה – גם היילוד יהודי. כלל הלכתי זה נשמר במשך שנים רבות ונותר רלוונטי גם לאחר כניסתה בשנות השבעים של טכנולוגיה חדשה, ששינתה באופן מהותי את אפשרויות הבאת הילדים לעולם: הפריית מבחנה. ואולם, בשנים האחרונות הדברים הסתבכו. נשים שלא היו להן ביציות החלו להשתמש בביציות מתורמת. המציאות הסתבכה אף יותר לפני כשנתיים, כאשר רופאים ישראלים החלו לייבא ביציות מופרות מנשים מרומניה, ואז התעוררה בעיה המעסיקה יהודים רבים: האם היילוד יהודי.
מי האם – האשה שילדה את התינוק או אולי האשה שממנה נלקחה הביצית?
“התשובה תלויה בארבע שיטות הלכתיות שונות, החלוקות ביניהן”, אומר שפרן. לפי שיטה אחת, האם היא בעלת הביצית, ומכאן שאם מדובר בביצית של אשה לא-יהודייה, הילד אינו יהודי. ד”ר שפרן אומר כי פוסקי ההלכה הבכירים הרב יוסף שלום אלישיב והרב המנוח שלמה זלמן אויערבאך הוציאו בעבר פסק הלכה הקובע כי במקרה של תרומת ביציות הילד ייוחס לתורמת.
אבל למרות ההכשר הרבני, זו אינה השיטה המקובלת ביותר. שיטה מקובלת יותר היא זו שלפיה הילד שייך ליולדת, ולכן יהיה יהודי. לפי שיטה שלישית, לילד יש שתי אמהות ולכל אחת מהן מעמד ביחס לדינים מסוימים. שיטה רביעית גורסת כי לילד אין אם, שכן כל אחת קיזזה פונקציה של חברתה. לפי שיטה זו אין בעיה לקחת ביצית מלא-יהודייה, “אך אנחנו לא אוהבים מצב של ילד ללא אם”, אומר שפרן. הוא עצמו שולל לגמרי את יבוא הביציות מרומניה דווקא מן הטעם ההומניסטי. מדובר בניצול של נשים במצוקה, הוא אומר.
המחלוקת סביב תרומת ביציות היא דוגמה מובהקת לקושי של ההלכה להדביק את קצב השינויים הנגרמים בעקבות מחקרים של מדענים ורופאים. בסופו של דבר, אשה חרדית המעוניינת בתרומת ביצית תלך אל הרב שלה ותנהג כפי שיפסוק. אולם בדת שרגילים לקבל בה תשובות חד משמעיות על כל פרט של חיי היום יום, אפילו איזו נעל יש לשרוך ראשונה, הדבר משקף דילמה קשה.
הבאת הילדים כה חשובה על פי התפישה ההלכתית – שפרן רואה בעקרות את המצוקה הגדולה ביותר של האשה – עד כי אפילו שיבוט על פי ראייתו הוא דרך לגיטימית בהחלט להבאת ילדים לעולם. השיבוט יושם עד כה רק בבעלי חיים. בשיבוט לוקחים תא מגוף בעל החיים שאותו רוצים לשבט ומכניסים את גרעינו (שבו נמצא כמעט כל המטען הגנטי) לביצית שגרעינה הוסר. זרם חשמלי חלש מאחד בין השניים, ובשלב זה הביצית מתחילה להתרבות כאילו הופרתה בזרע. הצאצא שיתקבל יהיה שכפול גנטי של בעל החיים שתרם את התא.
הכבשה דולי היתה היונק הראשון ששובט בשיטה זו. השיבוט של דולי נועד לצורך שכפול חיות משק בעלות תכונות מובחרות למטרות חקלאיות. כל שאר בעלי החיים ששובטו אחריה – עזים, פרות וחזירים – שובטו גם הם לאותה תכלית: שכפול בעלי חיים בעלי מטען גנטי ייחודי. (עזים שובטו והונדסו כדי שחלבן יכיל תרופות, חזירים שובטו כדי שאיבריהם יתאימו להשתלה בבני אדם).
ואולם, תפישות כמו זו של ד”ר שפרן מסיטות את השיבוט אל צורך שונה לחלוטין: במקום שיטת שכפול (replication) הוא מתייחס אליה כשיטת פריון (reproduction). הפיכת השיבוט לשיטת פריון גוררת בעיות רבות. אם לפרט חלק קטן מהן: היילוד המשובט יגדל בצלו של ה”מקור” שבדמותו הביולוגית נברא, ובצל הציפיות הבלתי נמנעות שתעמיס עליו הסביבה. גם הבלבול בתוך המשפחה יהיה רב: האב יהיה גם “אח תאום”, הסב יהיה למעשה ה”אב”.
מסיבות אלה מדינות רבות מחוקקות היום חוקים שיאסרו לגמרי שיבוט בני אדם. בישראל, לעומת זאת, גישת החוק שתואמת את גישתו של ד”ר שפרן גורסת שאין בעיה מהותית בשיבוט, אלא שהטכנולוגיה עדיין אינה משוכללת דיה. הפתרון שנמצא: החוק בישראל מטיל על השיבוט מורטוריום בן חמש שנים, שיסתיים ב-.2004
“עלינו להאמין במדע ולדעת שהמדע והמדענים הם אנשים שיש להם רצון להיטיב. פעולת השיבוט בעיני היא חלק מרצון המדע להיטיב עם המין האנושי. שיבוט אמנם אינו הפתרון מספר אחת. התפישה בהלכה היא שאלוקים רצה שילדים ייוולדו מבעל ואשה האוהבים זה את זה, כך מסביר זאת 'ספר החינוך', שהוא ספר הלכתי, לפני שמונה מאות נה. אבל זה לא פתרון למי שתקוע. מה קורה כשזה לא עוזר להם? אז יהיה ניתן להשתמש בשכפול הגנטי.
ואם אכן השכפול הגנטי יעמוד על הפרק בשלב מסוים כסיוע לאנשים שאין להם אלטרנטיווה אחרת, אני אברך על כך”.
אבל לא עכשיו?
“מבחינתי, השיבוט כרוך בכל כך הרבה בעיות שאני לא רוצה להיות זה שקורא לעשות זאת. אבל אני רוצה להיות זה שקורא למדע להשתדל להגיע לזמן שהשיבוט הגנטי יהיה על המדף לאותם זוגות שכל אלטרנטיווה אחרת בשבילם כשלה. השיבוט הוא יותר בעיה ביוהרה האנושית, שאותה צריך לעדן, שאדם לא יחשוב שהוא אלוקים, מאשר איזושהי בעיה קונקרטית שיש בפעולה הזאת שמתנגשת בדיני התורה. אין שום דבר בשיבוט שעומד נגד איזשהו חוק הלכתי מפורש”.
* אתר הידען היה עד סוף 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ
