הנדסה גנטית, השתלת איברים, הפריה מלאכותית והתפתחויות מדעיות חשובות אחרות מקשות על חייהם של חכמי הדת האיסלאמים, המתקשים לספק למאמינים תשובות. הפריה, כך נפסק, מותרת רק מזרע הבעל ורק אם הוא חי. הנטייה היא לאשר הנדסה גנטית אבל לא בבני אדם. כמו ביהדות, על השת
צבי בראל
לא הכל בידי אללה/ איור: שירלי אגוזי
השאלה שעמדה לפני המשקיע הסעודי היתה אם מותר לו להשקיע בחברה האמריקאית שהזמינה אותו לראות את ניסוייה. לא היתה זו שאלה מדינית או פוליטית, הגם שרבים מאנשי העסקים הסעודים החלו לתהות אחרי 11 בספטמבר עד כמה בטוחות השקעותיהם בארצות הברית. המרדף אחרי חשבונות הבנקים של ארגון אל-קאעדה כבר גרם לנזקים כספיים לא קטנים למשקיעים ערבים שאין להם שום קשר לארגון. אלא שהפעם השאלה היתה שונה. המפעל שאליו הוזמן המשקיע ביקש את סיועו במימון ניסויים שהופכים באופן גנטי מוצר מזון מן הטבע לתרופה נגד טיפוס. איש העסקים הסעודי רצה לדעת אם השקעה כזאת חוקית מן הבחינה הדתית, שהרי יש כאן התערבות בדרכי האל.
את מצעד החברות שעוסקות בהנדסה גנטית מובילות כיום ארבע חברות: מוסאנטו, נובארטיס, דופונט והושט. שלוש מהן מצויות עתה בבדיקה של מועצה איסלאמית שאמורה לתת תשובה למשקיעים מוסלמים בנוגע לכשרות ההשקעה במניותיהן. חוגים איסלאמיים אינם מטילים ספק בתועלת המרובה שמצויה בהנדסה גנטית או בשכפול, אבל הם מתחבטים בשאלה המוסרית שנובעת מכך. התשובה המוסכמת כרגע על מוסדות הדת האיסלאמיים היא ששכפול גנטי והנדסה גנטית הם כשרים, בתנאי שלא מדובר בבני אדם.
דיון שהתקיים בג'דה בשנת 1997 עסק בשאלת השכפול הגנטי; השאלה המרכזית שעמדה לפני המתדיינים היתה אם אין בשכפול כזה משום פגיעה במעמדו של אללה כבורא עולם. כדי להכשיר את השכפול התקבלה הדעה שלפיה אללה הוא אמנם בורא עולם, אבל הוא גם זה שיצר את השיטה של סיבה ותוצאה. וכך, זריעת גרעין באדמה היא הסיבה, אבל נביטתו וצמיחתו של הצמח מן הגרעין היא בידיו של אללה. כך גם בנוגע לשכפול שנתפש כסיבה, אבל על התוצאה שולט אללה.
עשה לך מופתי
חכמי דת איסלאמים נדרשים יותר ויותר לתת תשובות שנוגעות להתפתחויות מדעיות חשובות ומידת התאמתן להלכות הדת המקובלות. מועצות חכמים במצרים, סעודיה, פקיסטן, ארה”ב וכמה ממדינות אירופה עוסקות בבדיקות הלכתיות, ולכל גוף כזה יש סמכות לפרסם פרשנות משלו הפתוחה לכל מאמין.
שלא כמו בנצרות אין באיסלאם מוסד בדומה לאפיפיור, הפוסק הלכה לכל העולם המוסלמי וחריגה ממנו פירושה סטייה מן הדת. באיסלאם, כמו ביהדות, הכלל הנהוג הוא “עשה לך רב”, או “עשה לך מופתי”. מאמינים איסלאמים רשאים לקבל את עמדותיהם של פוסקי הלכה בכל מקום בלי להיות מחויבים לפוסק ההלכה שבמדינתם. כך, למשל, יכול מאמין מצרי לשאול באמצעות האינטרנט או בטלפון בשידור חי בערוצי הלוויין הערביים את פוסק ההלכה ולקבל תשובה בו-במקום. אם התשובה לא תמצא חן בעיניו, הוא רשאי לפנות לפוסק אחר, ובלבד שהפוסקים יהיו כאלה שמוכרים כחכמי הלכה הפועלים על פי האסכולות הדתיות האורתודוקסיות.
שונה המצב בכל הנוגע לפסיקה שבאה בעקבותיה חקיקת חוקי מדינה. כך, למשל, כאשר מבקש המשטר במצרים לחוקק חוק שנוגע למעמד האשה, עליו להתייעץ במכון המחקרים של אל-אזהר ולקבל את הסכמתו ההלכתית לחוק המוצע. את החוק שיתקבל בסופו של דבר יחוקק אמנם מוסד אזרחי, הפרלמנט, אבל מקור סמכותו תהיה הדת כפי שהיא מיוצגת על ידי חכמי ההלכה המצרים ולא על ידי פוסק אקראי. וכך, חוקים הנוגעים לרפואה או להנדסה גנטית, יעברו תחילה דרך מטחנת הדת לפני שייהפכו לחוק מדינה שמחייב את בתי החולים או מוסדות המחקר.
דוגמה לכך היתה התחבטות בשאלה אם מותר לבצע הפריה מלאכותית באשה. באתר אינטרנט המטפל במתן תשובות הלכתיות איסלאמיות לשאלות החיים, מסביר ד”ר אימראן סידיקי, מומחה לגנטיקה, את עמדת האיסלאם בכל הנוגע לנושא ההפריה. הוא קובע כי על פי האיסלאם מותר לבצע הפריה כזאת ובתנאי שהביצית המופרית תושתל בגופה של האשה שממנה היא נלקחה, ולא בגופה של אם פונדקאית. ההפריה צריכה להיות מזרעו של בעלה החוקי בתקופת נישואיהם ולא אחרי גירושיהם או מותו של הבעל.
אבל זו רק תחילת השאילתה. השאלה המורכבת יותר היא מה עושים עם העוברים המיותרים. שהרי בטכניקות הפריה משוכללות פחות, אשר לא תמיד הבטיחו הצלחה, “יצרו” מן הביציות של האשה שמבקשת להרות עוברים נוספים, שהיו מושמדים לאחר הצלחת ההריון. על כך משיב סידיקי, כי יש לבדוק את השאלה הבסיסית מתי הריון נחשב ככזה ומהי הפלה. הוא מבהיר שההלכה האיסלאמית קובעת כי הריון מלא נחשב לכזה 40 יום אחרי ההתעברות. הוא מביא ראיה לכך מדיני העונשין האיסלאמיים, ולפיהם אם אדם מתקיף אשה הרה וגורם להפלת עוברה, עונשו מופחת אם עשה זאת בתקופת ההריון הראשונה.
שאלה אחרת שמתעוררת בנוגע להפריה היא אם מותר להשתמש בעובר למטרות מחקר (ובפועל להשמידו) אם המחקר עשוי להציל חיי אדם. “תשובתנו היא שעובר בתקופת ההריון הראשונה, בניגוד לתפישה הנוצרית, גם אם הוא נוצר במעבדה, עדיין אינו נחשב בן אדם”, אומר סידיקי. “אם לא יונח ברחם האשה הוא לא יוכל לגדול ולכן לא יצמח להיות אדם. לכן אין כל פסול בביצוע מחקרים בעוברים”.
לכאורה תשובה ברורה ובדוקה, אבל עדיין לא מקיפה דיה. שכן שאלת ההפריה מערימה גם קשיים חברתיים ולא רק מוסריים. אחד מפוסקי האינטרנט סבור, כי מותר לאשה לשאת בגופה ביצית של אשה אחרת שהופרתה מזרע בעלה. אבל לשאלה למי יהיה שייך התינוק, לבעל או לאשה שתרמה את הביצית, אין לפוסק תשובה ברורה. “רצוי לנהוג בזהירות במקרים כאלה”, הוא קובע. להחלטה זאת יש גם צד מעשי. אחד הפונים לפוסק הזה אל מה דינו של הילד אם הזרע נלקח מגבר כדי להפרות את אשתו, ולפני ביצוע תהליך ההפריה הבעל מת וההפריה נעשתה אחרי מותו. התשובה על כך היא: “הילד ייוחס לתורם הזרע (הוא ייוולד עם שמו של האב) אבל הוא לא יהיה יורשו, ואללה יודע את הטוב ביותר”.
קצב החידושים המדעיים מביא לכך שמאמינים איסלאמים עטים על פוסקי ההלכה, ובמיוחד על אלה המסוגלים להמציא תשובות מהירות באמצעות האינטרנט. כך, למשל, ביקש אחד השואלים את תשובתו של פוסק בשאלה הבאה: “באחרונה התברר לי כי המדע מסוגל לקבוע אבהות על סמך בדיקה גנטית של דם הבן והאב. מה קורה אם האב חושד שאשתו בגדה בו עם גבר אחר ובדיקה גנטית מוכיחה כי הבן הוא אכן בנו של הגבר האחר; האם יש לנהוג על פי המידע הזה או על פי חוקי השריעה שקובעים ש'הבן שייך למיטת הנישואים'?”
התשובה: הכלל הקובע ש”הבן שייך למיטת הנישואים', להוריו החוקיים, נועד לספקנים. מי שקיבל מידע דרך בדיקת דם או בדרך אחרת, המביא אותו למסקנה שונה מן הכלל הזה, עליו לפעול על פי המידע הזה. אבל ניאופה של האשה אינו יכול להיות מוכח בדרך זו, ואין להטיל על האשה עונש של ניאוף אלא אם ניאופה מוכח על פי הכללים שקבעה ההלכה הדתית, השריעה”.
פגיעה בעליונות האדם
הקושי הגדול בפסיקה מודרנית כרוך במציאת פשרות סבירות בין דבריו של הנביא מוחמד, שלפעמים נתן הנחיות שנראה כי הן סותרות, או התורה שבעל פה שנוצרה אחריו, לבין מציאות טכנולוגית ומדעית חדשה. אחת הדוגמאות לכך היא שאלת השתלת האיברים. הנביא קבע כי שבירת עצמות של אדם מת כמוה כשבירת עצמות של אדם חי. מנגד, הנביא אומר כי הצלת נפש אחת כמוה כהצלת עולם ומלואו. פשרה אפשרית שמצאו פוסקי הלכה במצרים היא שהשתלת איברים תהיה מותרת רק אם היא נעשית למען שמו של האל, כלומר הצלת ברואיו, ובתנאי שנעשתה בהתנדבות.
הפשרה הזאת התקבלה אפילו בסעודיה שבה פורסמה ברבים ברכת המלך פהד לראש שירותי הבריאות הסעודיים לרגל ההשתלה האלף של כליה בבני אדם. לעומת זאת, על פי פרשנותם של חכמי ההלכה הקיצוניים יותר, דוגמת אלה המכהנים באוניברסיטה האיסלאמית אלבינוריה בקראצ'י שבפקיסטן, השתלת איברים אסורה בתכלית משלוש סיבות. על פי הסיבה ראשונה, “אללה ברא את העולם להיטיב עם האנושות. האדם יכול לכן להשתמש בכל יצירת האל לטובתו, מינרלים, חיות, וצמחים. אבל לא בבני אדם אחרים משום שבכך תהיה פגיעה בעליונות האדם”.
הסיבה השנייה היא שהאדם הוא דגם מושלם של מומחיות האל. “הגוף האנושי מצויד במכונה דמוית מחשב ובחושים כמו ראייה, שמיעה ודיבור. אין שום אפשרות למדע של היום או בעתיד ליצור דבר מה דומה. החושים ניתנו לאדם כפיקדון”. לפיכך, האדם אינו הבעלים של איבריו, ומכאן המסקנה שמסירתם לאדם אחר אינה בסמכותו. הסיבה השלישית מתייחסת לאפשרות שאם השתלת איברים תותר היא תפתח פתח לסחר באיברים שבו עניים יבקשו למכור איברים כדי לקיים את עצמם. התוצאה תהיה שעניים רבים ייקברו ללא איברים מסוימים בגופם. חמור מכך, יתפתח בנק איברים, בני אדם לא יזדקקו עוד להלוויות, ויגדל מספרם של מעשי הרצח למטרת הוצאת איברים.
עמדה זו היא בין הקיצוניות שאפשר למצוא בפסיקה האיסלאמית והיא נשענת על האסכולה הווהבית בגרסתה המוקצנת. בית המדרש שממנו יצאה, אוניברסיטת אלבינוריה, “חינך” תלמידים רבים שנהפכו לטרוריסטים שפעלו בקשמיר. ההתנגדות של רקטור האוניברסיטה לחידושים מדעיים לא מנעה ממנו לאשר את הקמתו של אתר הבית של האוניברסיטה באינטרנט ואת פתיחתו של סניף חדש בארצות הברית.
“הדילמה של חידושים בדת אינה רק דתית”, מסביר איש דת טורקי שעובד בשירות הממשלה. “דת קשורה להוויה הפוליטית בכל מדינה. כאן, בטורקיה, הממשלה היא שקובעת את גבולות הדת ולכן אין כל בעיה כמעט לאמץ חידושים טכנולוגיים בגנטיקה או בהשתלת איברים. במצרים המצב שונה. הציבור דתי בהרבה ועל השלטון להתמודד עם ארגונים איסלאמיים קיצוניים. לכן אינו יכול לסטות יותר מדי מן הפרשנות הדתית המקובלת. לבנון אינה מעוניינת כמעט בפרשנות דתית ממלכתית, ואילו בסעודיה אין דרך אחרת לאמץ חידושים אלא דרך הדת. ועכשיו נוסף לנו האינטרנט שהוא חידוש בפני עצמו, הגוזל מאנשי הדת המקומיים את המונופול שיש להם על הפרשנות. עכשיו לך ותבחר את מקור הסמכות הדתית שלך ועל פיו תוכל לדעת אם האיסלאם מתחדש או מתקדם לאחור”.
* אתר הידען היה עד סוף 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ
