סיקור מקיף

חידוש רקמות והנדסת רקמות הן שתי אסטרטגיות למלחמה במחלות הזקנה

כך אמר פרופסור רודולף ייניש ממחלקת הביולוגיה של MIT, מומחה בינלאומי בתחום תאי הגזע, בהרצאה במסגרת כנס ביומד 2009

לוגו כנס ביומד 2009
לוגו כנס ביומד 2009

זוהי השנה השמינית ברציפות לקיום שבוע מדעי החיים והטכנולוגיה בישראל, המתקיים צד בצד עם המפגש הבינלאומי של תאי הגזע. עשרות חברות ביו-רפואיות מכל הארץ מגיעות להציג את מרכולתן – במכשירים ובסחורה אינטלקטואלית – ומאות מדענים וחוקרים משתתפים בהרצאות בנושאי ביולוגיה, רפואי והשילוב בין השניים.

לאחר נאומי הפתיחה השגרתיים מצד שמעון פרס ובנימין (פואד) בן-אליעזר, החלו הנאומים המדעיים יותר להתגלגל. מכיוון שהמפגש הבינלאומי של תאי גזע הוא כנס אקדמי לעילא ולעילא, ההרצאות המדעיות המועברות בו משקפות את התקדמות המדע בתחום בשנים האחרונות, ומנבאות את כיווני ההתקדמות בשנים שעוד יבואו. מדענים חשובים מתחום מדעי החיים שוטחים את מרכולתם האינטלקטואלית אל מול הקהל הצמא לידע, וחושפים טפח (ותמיד, מסתירים טפחיים) מההתקדמויות שהושגו במעבדותיהם. לא בכדי שולחות חברות סטארט-אפ רבות את טובי עובדיהן לכנסים האקדמיים, למען ילמדו לאן נושבת הרוח במעבדות המחקר.

ואכן, כבר ההרצאה המדעית הראשונה בכנס לא אכזבה. פרופסור רודולף ייניש ממחלקת הביולוגיה של MIT, מומחה בינלאומי בתחום תאי הגזע, בחר לשתף את הקהל בעתיד המחקר בתאי הגזע העובריים, והמהפכה שעובר התחום בזכות ההמצאה האחרונה של תאי הגזע המושרים.

באורח פרדוקסלי, דווקא העובדה שאורך החיים הממוצע עלה במאה השנים האחרונות, מספקת את הבעיה הגדולה ביותר ברפואה כיום. גיל האוכלוסיה העולה הביא למספר גובר של מחלות זקנה כאלצהיימר, פרקינסון ובעיות לבביות. שניים מהפתרונות האפשריים למחלות הללו הם חידוש רקמות והנדסת רקמות, אך שניהם מערבים השתלת תאים בתוך הגוף. ובדומה למצרך יקר אחר, גם תאים – או לפחות תאי לב ותאי עצב – אינם גדלים על העצים.

המקור המדובר ביותר כיום לתאים חלופיים הוא תאי הגזע העובריים. תאים אלו מסוגלים להתמיין וליצור כל אחד מסוגי התאים השונים שקיימים בגוף. ניתן להשתמש בתאים אלו באופן עקרוני, לשיקום התאים שהתנוונו במחלות ניווניות. המטרה העיקרית של מחקר תאי הגזע, לפי ייניש, היא לספק תאים מתאימים לתיקון רקמות. אבל, הוא מוסיף, אנחנו די רחוקים מזה כרגע.

הבעיה העיקרית עם תאי גזע עובריים היא שהם מופקים מעוברים שנתרמו למדע. כל תא שיופק מתאי גזע אלו יישא עליו סממנים חיסוניים המתאימים לעובר ממנו הגיע. תאים אלו ידחו על-ידי מערכת החיסון של המושתלים, שתתקוף כל תא שאינו נושא את הסממנים החיסוניים של תאי הגוף. מכיוון שכך, תאי הגזע העובריים בצורתם הגולמית ביותר אינם רלוונטיים לטיפול במחלות.

הפתרון לבעיית הדחייה החיסונית עשוי להגיע בשתי דרכים שונות. הדרך הראשונה היא יצירת שיבוט – העברת גרעין מתא אנושי לתוך ביצית אנושית, ויצירת עובר בעל קוד גנטי הזהה לזה של תורם הגרעין. מעובר זה ניתן יהיה להפיק תאי גזע עובריים, שיעברו התמיינות מתאימה לרקמות הדרושות. כל התאים שיופקו מעובר זה יהיו בעלי אותם סממנים חיסוניים כשל תורם הגרעין המקורי, ולפיכך ניתן יהיה להשתילם בגופו בעת הצורך. פתרון זה קביל בעכברים, אך נכון להיום הוא עדיין אינו ישים בבני-אדם בשל בעיות טכניות. חשוב להסביר שאין כאן בעיה אתית בהכרח, משום שה- 'עוברים' אינם יותר מכדורוני תאים המכילים כמה אלפי תאים. הם אינם בעלי איברים או אפילו רקמות בסיסיות כשרירים או עצבים. למעשה, רמת המורכבות שלהם בשלב זה נמוכה מזו של חלק מהגידולים הסרטניים שניתן למצוא.

הבעיה הטכנית של שימוש בתאי גזע עובריים, נפתרה באמצעות ההצלחה האחרונה בייצור סוג חדש ומלהיב של תאי גזע: תאי גזע מושרים (IPS). ב- 2006, טאקאשי ויאמאנאקה הראו שניתן לקחת תאי פיברובלסטים – תאים הנמצאים בעור – מעכבר, ולהחדיר לתוכם ארבעה גנים הפעילים במיוחד בתאי גזע עובריים. גנים אלו עוברים ביטוי מוגבר בתוך הפיברובלסטים, ומחזירים אותם אחורנית בזמן, למצב של תאי גזע עובריים, המסוגלים להתחלק מחדש לכל תא אחר בגוף. לא זאת בלבד, אלא שתאים אלו יכולים אפילו להצטרף לתהליך יצירת העובר, אם הם מוזרקים לעובר עכבר צעיר. באופן דומה, ניתן לקחת תאים מאדם, להפוך אותם לתאי גזע מושרים, למיין אותם לרקמות הרצויות ולהשתמש בהם לשפע של מטרות: להשתלה בגוף במקום תאים שהתנוונו, להבנת מנגנוני הפעולה של מחלות, ההשפעה של תרופות על תאים ועוד.

למרות הפוטנציאל הגדול של תאי הגזע המושרים, עדיין קיימות בעיות טכנולוגיות, במיוחד בגידול תאי הגזע בקנה מידה מסחרי. תאי הגזע, בין שהם עובריים או מושרים, מתמיינים בקלות רבה לתאים אחרים, וקשה מאד לכוון ולנתב את כיוון ההתמיינות שלהם. תאי גזע שאמורים היו להתמיין לתאי עצב, למשל, עלולים להתמיין גם לתאי שריר, סחוס ועצם אם יגודלו בתנאים הלא נכונים. אין צורך להסביר מדוע רוב חולי פרקינסון ואלצהיימר יעדיפו שלא יזריקו לתוך מוחותיהם ערבוביה שכזו של תאים. הצרה היא שעדיין איננו מבינים על בוריה את השפה בה דוברים תאי הגזע. דוגמא טובה לקושי שבשליטה על ההתמיינות, מגיעה ממעבדתו של בוב לנגר, שם הוכיחו לאחרונה החוקרים כי אפילו הפולימרים המרכיבים את משטח הגידול של התאים במעבדה, יכולים להשפיע על כיוון ההתמיינות שלהם.

למרות שקיימות בעיות אחרות עם תאי הגזע המושרים, ייניש בישר כי רובן ככולן נפתרו, או עומדות להיפתר בקרוב. עקב אכילס של תאי הגזע האנושיים בעבר, היה ממוקם בקושי הרב לבצע בהם הנדסה גנטית. בעיה זו בשלבי פתירה כיום באמצעות שימוש בטכנולוגיה חדשה בשם ZNF, שעשויה לאפשר החדרת גנים לתוך תאי גזע אנושיים, ואף לתקן מחלות גנטיות בתאים אלו. בעיה אחרת בתאי הגזע המושרים היתה – ועודנה – החשש משיבוש הקוד הגנטי של התא עד ליצירת גידול סרטני. אך טכניקות חדשות להחדרת הגנים לתוך התאים המושרים, מפיגות אט-אט את החשש.

כיצד יתנהל המחקר הרפואי בעתיד? "אם נרצה, נוכל לקחת תאים מאדם עם ALS [מחלת ניוון שרירים, ר.צ.], למיין אותם לנוירונים מוטוריים, להשוות אותם עם תאים מאדם רגיל שעברו את אותו תהליך, ולצפות כאשר הגופיפים העמילואידיים נוצרים בתאי ה- ALS. על התאים נוכל לנסות תרופות שמאיטות או מונעות ניוון עצבי." אמר ייניש. בדרך זו, נוכל לגלות תרופות למחלות רבות, באמצעות הפעלתן על תאי הגוף החולים המקוריים – מחוץ לגוף. בנימה אופטימית זו, נפתח כנס ביומד והמפגש הבינלאומי השלישי של תאי הגזע.

מדווח מהשטח – רועי צזנה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. רענן,
    ממילא יש התפוצצות אוכלוסין על כדור הארץ, אז למה צריכים להאריך את החיים של כולם?
    (לדעתי לא צריך בכלל להתעסק יותר מדי בהארכת החיים אלא יותר בשיפור רמת החיים)
    וחוץ מזה, להזכירך את הדיון לגבי הIQ, אמרת שאחד המדדים לאנשים חכמים זה הכסף, שבין היתר יוכל לממן את הטיפולים האלה. נסה להסתכל על זה כאל עוד שלב באבולוציה של בני האדם.

  2. אפילו אם הפרופ' צודק ואני מקווה שהעתיד אכן נפלא כמו שהוא אומר, יש בעיה במערכות הבריאות בכל העולם ובישראל המצב הוא עוד יחסית טוב, שככל שהפיתוחים של הרפואה מתקדמים יותר הם הופכים נגישים לחלק הולך וקטן באוכלוסיה.
    ולכן כל הכתבים האלה שתמיד טוענים ש"בקרוב יהיה טוב" אף פעם לא מרשימים אותי, ומצטער על הפסימיות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן