הפחתת השומן העודף בכבד גורמת להפחתת סיכוני התחלואה הנובעים ממשקל יתר

מחקר ישראלי הראה כיצד ניתן להשתמש בהדמיית MRI למיפוי שומן עודף בגוף * אנשים הסובלים מהשמנה חשופים לתחלואה בעיקר במחלות לב, כלי דם ובסוכרת * במסגרת פרויקט מיפוי שומן האדם הגדול בעולם, חוקרים ישראלים מסייעים בהגדרת פרוטוקולים רפואיים לטיפול ספציפי במאגרי השומן השונים בגוף האדם

מחקר ישראלי יוצא דופן שנמשך על פני תקופה ארוכה במיוחד בקרב מאות נחקרים (מחקר מסוג CENTRAL), הרואה אור בכתב העת היוקרתי בעולם לתחום חקר הכבד -Journal of Hepatology, השתמש לראשונה, במכשיר ההדמיה MRI על מנת למפות את הצטברות השומן העודף באזורים שונים בגוף האדם ולבדוק לאורך זמן האם דיאטות שונות משפיעות באופן נבדל על אותם מאגרי השומן העודף באיברים שונים בגוף.

החוקרים מצאו כי לדיאטה ים תיכונית מופחתת פחמימות הייתה השפעה מובהקת יותר על נסיגת השומן בכבד, סביב הלב ובלבלב בהשוואה לדיאטה דלת שומן שוות קלוריות- אף כי הירידה במשקל הייתה דומה. עוד נמצא כי פעילות גופנית מתונה הפחיתה את מצבורי השומן התוך בטני (ויסצרלי).
מאגרי השומן השונים בגוף האדם הגיבו שונה להתערבות: יחד עם ירידה מתונה במשקל, השומן הכיבדי הופחת ב 30%, השומן סביב הלב ב 11% (הפחתה נפחית של כ 70 מ”ל), השומן התוך בטני הופחת ב 25% ואילו מאגרי השומן בלבלב ובשריר ירדו רק ב 1-2% .

החוקרים דיווחו כי ההפחתה הדרמטית (30%!) שנצפתה באחוזי השומן בכבד תוך כדי ירידה מתונה במשקל, מהווה לטווח הארוך את הגורם המרכזי בהפחתת הסיכון הבריאותי הנובע מהשמנה. עוד הוכיחו החוקרים כי זהו אמצעי ניבוי טוב יותר מאשר ההפחתה בשומן התוך-בטני, שעד כה נחשבה למנבא העיקרי. הממצא תורם להבנה מתגבשת שאצל אנשים רבים הלוקים בהשמנה, צבירה עודפת של שומן בכבד אינה רק סמן, אלא עשויה להוות גורם סיכון לתחלואה הנובעת מהשמנה כגון: מחלות קרדיו-וסקולריות, וסוכרת.

קבוצת החוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוניברסיטת לייפציג בגרמניה, והרווארד, בראשותה של פרופ’ איריס שי מאוניברסיטת בן-גוריון, בשיתוף בית החולים סורוקה והקריה למחקר גרעיני דימונה, בחנה את משמעות ההפחתה בשומן הכבדי (לעומת השומן התוך בטני), כאשר כ-300 איש עם משקל יתר ו/או הפרעה במשק השומנים הונחו לצרוך אחת משתי דיאטות מופחתות קלוריות: דיאטה ים-תיכונית, ודיאטה דלת שומן. מעקב צמוד אחר המשתתפים במשך 18 חודש הדגים שאכן שינו את הרגלי התזונה שלהם בהתאם לקבוצת ההתערבות התזונתית אליה הוגרלו. בנוסף, בשיתוף הדוקטורנט, כיום ד”ר יפתח גפנר, חוקר צעיר באוניברסיטת תל-אביב, פרופ’ אילן שלף וד”ר דן שוורצפוקס מביה”ח האוניברסיטאי סורוקה ופרופ’ אסף רודיך מאוניברסיטת בן-גוריון, עבר כל משתתף סריקת תהודה מגנטית (MRI) כלל גופית לשם הערכת פיזור השומן בגוף לפני, במהלך ובתום תקופת ההתערבות.

מחקר הסנטרל CENTRAL נחשב לפורץ דרך באופן מציאת פרוטוקולים ייחודיים לטיפול תזונתי במאגרי שומן ספציפיים ושונים בגוף האדם תוך כדי שימוש בטכנולוגית MRIהמדויקת ביותר כיום למיפוי וכימות מאגרי השומן באיברים השונים בגוף האנושי והבנת משמעותם ותפקידם.

מחקר ה “סנטרל”, שהינו חסר תקדים בהיקפו ואורכו, תרם ספריית מידע עצומה של אלפי שכבות הדמייה תוך גופית לאיתור ומיפוי מאגרי שומן בגוף האדם (מסתבר שישנה, במהלך החיים, זליגת תאי שומן לאיברים שונים ותפקידו של השומן שם נע במנעד של גורם מגן, דרך ניטרלי ועד רעיל), ובמעקב אחר השינויים בהיקפם ובנפחם לאורך זמן. החוקרים הישראלים, שפיתחו טכנולוגיות כימות שומן ספציפי סללו את הדרך להבנה עמוקה ומדויקת יותר של דינמיקת ההרזיה במהלך דיאטה.

רקע: מגיפת ההשמנה

כקבוצה, אנשים הסובלים מהשמנה חשופים לשיעורי תחלואה גבוהים יותר מאנשים רזים, בעיקר במחלות לב וכלי דם ובסוכרת מסוג 2. אולם עם העלייה בשכיחות ההשמנה בעולם, שעתה היא נחלתם של כ – 24% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל (ומעל 40% בארה”ב), מתברר שסיכון יתר זה המלווה השמנה מאפיין תת-קבוצות של לוקים בהשמנה יותר מאשר תת-קבוצות אחרות. לכן, אחד האתגרים המשמעותיים כיום הינו בזיהוי תת-הקבוצות, או “סוגי” ההשמנה באוכלוסייה, ומציאת התערבויות שונות במטרה לשפר את בריאותן באופן יותר מותאם. למשל, הסתבר שכאשר רקמת השומן הנצברת היא יותר בתוך חלל הבטן, הסיכון ה”קרדיו-מטבולי” גבוה יותר מאשר בצבירת עודף רקמת שומן תחת העור.

הבנה זו, לצד מאפיינים שונים של השומן התוך-בטני, הובילה גם למחשבה שהשומן התוך-בטני הוא גורם תחלואה מרכזי בהשמנה, ושיש לבחון יעילות התערבויות שונות גם על סמך יכולתן הייחודית להפחית את צבירת השומן התוך-בטני. במקביל לצבירת שומן תוך-בטני, גם אחוז השומן בכבד עולה אצל רוב מהלוקים בהשמנה. משמעות הצבירה הזו עדיין שנויה במחלוקת (דילמת הביצה והתרנגולת: עדיין אין הסכמה אם “מחלת הכבד השומני” הינה מחלה בפני עצמה, ורבים המומחים שחושבים שללא שינויים נוספים בכבד, כמו התפתחות דלקת ו/או פיברוזיס (השקעת חלבונים מחוץ לתאים), אין לה משמעות בריאותית רבה). ואכן, אין כיום תרופות ייעודיות לטיפול בכבד שומני, אלא המלצה כללית לרדת במשקל.

על רקע זה, בחנה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת לייפציג בגרמניה, והרווארד, בראשותה של פרופ’ איריס שי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף בית החולים סורוקה והקריה למחקר גרעיני דימונה את משמעות ההפחתה בשומן הכבדי (לעומת השומן התוך בטני), כאשר כ-300 איש עם משקל יתר ו/או הפרעה במשק השומנים הונחו לצרוך אחת משתי דיאטות מופחתות קלוריות: דיאטה ים-תיכונית, ודיאטה דלת שומן. מעקב צמוד אחר המשתתפים במשך 18 חודש הדגים שאכן שינו את הרגלי התזונה שלהם בהתאם לקבוצת ההתערבות התזונתית אליה הוגרלו. בנוסף, בשיתוף הדוקטורנט, כיום ד”ר יפתח גפנר, חוקר צעיר באוניברסיטת תל-אביב, פרופ’ אילן שלף וד”ר דן שוורצפוקס מביה”ח האוניברסיטאי סורוקה ופרופ’ אסף רודיך מאוניברסיטת בן גוריון, עבר כל משתתף סריקת תהודה מגנטית (MRI) כלל גופית לשם הערכת פיזור השומן בגוף לפני, במהלך ובתום תקופת ההתערבות.

למרות ירידה דומה במשקל הנחקרים, נמצאו יתרונות לתזונה הים-תיכונית על פני התזונה דלת-השומן במספר מדדים המשמשים להערכת הסיכון הלבבי ולהתפתחות מחלת הסוכרת. ב-3 מדדי סיכון שונים להערכת הסיכון ללקות ב-10 השנים הבאות במחלת לב, מדדים המשקללים פרמטרים שונים, כגון גיל ומין הנבדק, רמות השומנים והסוכר בדם, ולחץ הדם, נמצאה ירידה יותר משמעותית בסיכון למחלות לב במשתתפים שאימצו תזונה ים-תיכונית. ההבדל בין שתי זרועות ההתערבות נותר מובהק סטטיסטית גם כאשר תוקננה מידת הירידה במשקל של הנחקרים, כך שהפחתת הסיכון הלבבי הינה השפעה של דיאטה בריאה מעבר למידת יכולת הדיאטה לגרום לירידה במשקל. אולם הממצא החדשני ביותר במחקר נצפה כאשר החוקרים בחנו את תלות היתרון של התזונה הים-תיכונית על פני התזונה המתחרה במידת ההורדה של השומן התוך בטני או השומן הכבדי: בעוד שתיקנון לירידה בשומן התוך-בטני לא העלימה את ההבדל המובהק סטטיסטית בין הדיאטות, תיקנון למידת ההורדה (הגבוהה יותר) בשומן הכבדי העלימה הבדל זה. ממצא זה תומך באפשרות שההפחתה בשומן הכבדי אינה רק משקפת, אלא מתווכת, את הקשר בין ההתערבות התזונתית לבין ההפחתה בסיכון להתפתחות עתידית של מחלות לב.
לדברי פרופ’ שי: “לתזונה בריאה, תוך כדי ירידה מתונה במשקל אך עקבית, השפעה הרבה יותר דרמטית משחשבנו על מאגרי השומן החולניים הקשורים לסוכרת ולמחלות לב וכלי דם. מחקר זה עשוי לתרום לדיוק בפרוטוקולים רפואיים בעתיד שיהיו יותר ספיציפיים לסוג השומן הדורש טיפול ולאסטרטגיה המועדפת לזה”. פרופ’ שלף, מנהל מחלקת הדימות בסורוקה מדגיש כי “המחקר מצטרף למחקרים נוספים מהזמן האחרון המדגימים את דיוק טכנולוגית התהודה המגנטית בכימות במדידת כמות השומן הכבדי. במקביל התפתחויות של טכנולוגיות דומות ואחרות שיוכלו בעתיד להוות תחליף לצורך בלקיחת ביופסיית כבד מהחולים, ותאפשר מדידות חוזרות לשם הערכה אישית יותר של הסיכון הבריאותי של חולה הסובל מהשמנה, ושל תגובתו לטיפול”.

בימים אילו מסיימת קבוצת מחקר זו ניסוי קליני חדשני נוסף – (דירקט פלאס) בו נבחנת השאלה האם לדיאטה ים תיכונית ירוקה (הצעה לנוסח משופר לדיאטה ים תיכונית עתירת פוליפנולים הנגזרים מרכיבי צמח ירוקים) יתרון בהשפעה על שומן הכבד ומערכות גוף נוספות כגון המוח, הגנום, המקרוביום, הלב ומאגרי השומן האחרים. ניסוי קליני זה מצטרף לשורה מרשימה של ניסויי תזונה קליניים של קבוצת המחקר הישראלית בהנהגתה של פרופ איריס שי המאופיינים בסדרי גודל חסרי תקדים בהיקפם, אורכם ובשימושים טכנולוגים חדשניים לבחינת שאלות תזונה בסיסיות בשיטות של ניסויי תרופות תוך שיתוף פעולה בינלאומי נרחב . ניסויים אילו הצליחו כבר לתרום בחדשנותם לשבירת מוסכמות ושינוי פרוטוקולים רפואיים בעולם.