כדי לספק שירות אמיתי לאנושות, המדע חייב להיות שילוב מעולה של נתונים, תיאוריה וסיפור
מאת מייקל שרמר
במהלך שלושים השנים האחרונות שמתי לב למגמות מדאיגות גם במדע וגם בחברה: ראשית, דירוג תחומי המדע החל ממדעים “קשים” (המדעים הפיזיקליים), דרך מדעים “בינוניים” (המדעים הביולוגיים) ועד למדעים “רכים” (מדעי החברה). שנית, חלוקת הכתיבה המדעית לשני סוגים: טכנית ופופולרית. וכטבעם של דירוגים וחלוקות כאלה, הם כוללים גם את קביעת ערכם של הדברים. המדעים הקשים והכתיבה הטכנית זוכים אפוא לכבוד הרב ביותר, ואילו המדעים הרכים והכתיבה הפופולרית להערכה הנמוכה ביותר. שתי הדעות המשוחדות האלה רחוקות כל כך מן האמת, עד שאי אפשר לומר עליהן אפילו שהן שגויות.
תמיד חשבתי שאם חייבים לדרג (ולא חייבים…), הדירוג הנכון הוא בדיוק להפך. המדעים הפיזיקליים אמנם קשים, במובן שקשה לפתור משוואות דיפרנציאליות, לדוגמה. אך קל לצמצם ולבחון את המשתנים הנסיבתיים של תחומי הידע האלה, בניגוד, למשל, לחישוב פעולותיהם של יצורים החיים בתוך מערכת אקולוגית או לחזות את השלכותיו של שינוי אקלימי כלל-עולמי. ואפילו הקושי לבנות מודלים מקיפים במדעים הביולוגיים מחוויר לעומת בניית מודל לפעולותיהם של אנשים חושבים וחברות. על פי קני המידה האלה, מדעי החברה הם התחומים הקשים באמת מפני שתחום הידע שלהם מורכב ורב-פנים עשרות מונים יותר מתחומים אחרים.
בין הכתיבה הטכנית והפופולרית קיים תחום שאותו אני מכנה בשם “מדע משלב”: תהליך המערבב נתונים, תיאוריה וסיפור. ללא שלוש הרגלים המטפוריות האלה יקרוס הכיסא שעליו יושבת העשייה המדעית. הניסיונות לקבוע מי מבין שלוש הרגליים חשובה יותר דומה לדיון מה חשוב יותר כשמחשבים את שטחו של מעגל: p או r2.
בואו נבחן תחילה את נושא הנתונים מול התיאוריה. התחלתי לכתוב את הטור הזה באפריל 2001 בנושא שאני מכנה “האמרה של דרווין”. היא לקוחה מתגובתו של “החכם מבית דאון” למבקרים שהטיחו בו שספרו “מוצא המינים” תיאורטי מדי וטענו שדרווין היה צריך “להניח לפנינו את העובדות ולא יותר.” דרווין ענה בהסבירו את הקשר בין נתונים לתיאוריה: “לפני כשלושים שנה דיברו הרבה על כך שגאולוגים חייבים להסתפק בעריכת תצפיות בלבד ולא להציע תיאוריות, ואני זוכר היטב מישהו שאמר, שאם הדבר כך, אדם שהולך למחצבת חצץ חייב להסתפק בספירת האבנים ובתיאור צבעיהן. כמה מוזר שיש מי שאינו מבין שכל תצפית חייבת לתמוך או לסתור דעה כלשהי כדי שיהיה לה שימוש כלשהו!”
האמרה של דרווין טוענת אפוא שלתצפיות יש ערך רק אם בוחנים אותן מול דעה כלשהי – הנחה, מודל, השערה, תיאוריה או פרדיגמה. העובדות שאנו מודדים או קולטים בחושינו לעולם אינן מדברות בעד עצמן, וחייבים לפרש אותן באמצעות עדשותיהם הצבעוניות של רעיונות. תפיסת המציאות זקוקה לרעיונות, ולהפך. מרגע שמצאנו נקודה אריכמדית אמיתית – מבט ממעוף עינו של אלוהים על עצמנו ועל עולמנו – שוב איננו יכולים עוד להפריד בין תיאוריות ורעיונות ובין נתונים ותפיסות.
אך אין די בנתונים ובתיאוריות. בהיותם פרימטים, מחפשים בני האדם תבניות ומפתחים רעיונות כדי להבין את העולם הסובב אותם, ואז מתארים אותו. אנחנו מספרי סיפורים. אם אינכם יכולים לספר סיפור טוב על הנתונים ועל התיאוריה שלכם – כלומר, אינכם יכולים להסביר את התצפיות, לקבוע באיזו עמדה הן תומכות ואת איזו עמדה הן סותרות, ואיזה שירות מספק המאמץ שאתם עושים – אז השירות הזה אינו מלא. ההשקפה שמדע הוא רק מחקר ראשוני שתוצאותיו מפורסמות רק בעיתונים מדעיים לאחר בקרת עמיתים, ושכל השאר הוא “סתם פופולריזציה,” היא השקפה צרה ונאיבית באופן יוצא מן הכלל. לו הייתה התפיסה המוגבלת הזאת של המדע נכונה, היא הייתה בולמת כמה מן העבודות הגדולות ביותר בהיסטוריה של המדע, החל מ”מוצא המינים” של דרווין, ועד “רובים, חיידקים ופלדה” של הביולוג האבולוציוני ג'ארד דיאמונד, תיאוריה סביבתית הדנה בהבדלי הקצב בהתפתחות תרבויות ברחבי העולם ב-13,000 השנים האחרונות.
סיפורים כתובים היטב של חוקרים כמו ריצ'רד דוקינס, סטיבן פינקר, סטפן ג'יי גולד המנוח ורבים אחרים הם עבודות מדעיות מן המעלה הראשונה המשלבות וממזגות מקורות מידע ראשוניים לכדי שלמות מאוחדת במטרה לבחון תיאוריה כללית או לענות על שאלה גדולה. ומדע משלב הוא מדע קשה.
10 תגובות
למיכאל
נידמה לי שנחושת ועופרת ואבן החכמים יוצרים אצל האלכימאים זהב. כך שבאמת חשבתי שלזה התכוונת ולא לארד אן ברונזה.
אבל שיהיה.
סבדרמיש יהודה
גם אם לא הצלחתי
אם הצלחתי (בטעות) לבלבל מישהו – התכוונתי לבדיל ולא לעופרת
מאות שנים
מייקל שרמר כמו כל בן אדם, לפעמים פולט שטויות.
דברי דרווין שאותם מרחיב המחבר הם:
"…כמה מוזר שיש מי שאינו מבין שכל תצפית חייבת לתמוך או לסתור דעה כלשהי כדי שיהיה לה שימוש כלשהו!"
את זה ניסיתי להסביר. הדעה שבה תומכים או אותה מפריכים לא חייבת להיות של המנסה או של מישהו בכלל.
רוב המדע עובד בצורה כזאת אם כי באמת לא כולו.
בהחלט יש מקום לניסויים כמו "בואו נזרוק קצת עופרת וקצת נחושת לתוך האש ונראה מה יצא" אבל גם במקרה זה, אם מגלים (כפי שגילו) שיוצא משהו טוב הרי שכדי לאשש את המסקנה ולהפוך אותה למשהו מועיל חוזרים ועושים ניסויים כדי לראות אם (כפי שהתיאוריה שפיתחנו זה עתה אומרת) באמת יוצאת מתכת חדשה ומועילה.
אני מעדיף שלא להיגרר לדיון המפולפל, אבל רק כדי להעמיד דברים על דיוקם :
רעיון האבולוציה התפתח כמה עשרות שנים לפני דרווין עצמו (והועלה אף ע"י סבו של דרווין, ארסמוס). דרווין ידע על קיום הרעיון, והצליח למצוא את הקשר בין התצפיות לתיאוריה, שהוא המנגנון של הברירה הטבעית.
לי נראה שמחבר המאמר התכוון להסבר התוצאות ולא לבדיקת פרדיגמות, כדבריו:-
"העובדות שאנו מודדים או קולטים בחושינו לעולם אינן מדברות בעד עצמן, וחייבים לפרש אותן באמצעות עדשותיהם הצבעוניות של רעיונות." סוף ציטוט.
כך שגליליאו לא עמד לפרש את דבריו כי רק בדק פרדיגמה של אחרים.
ולגביי דרווין עצמו, על איזה שאלה הוא בא לענות?, הוא סתם עשה תצפיות ולאחר מכן קיבל מה שקיבל הוא לא תכנן סיפוריי אבולוציה מראש או הלך לבטל את הכתוב בספר בראשית.
היה נחמד לקרוא את ספרו של פרופסור יובל נאמן ז"ל "סדר מן האקראי" המלא בשיר הלל לאקראיות ולמה שהיא תורמת לבסוף. לגישה שמדברת על שבח האקראיות קרא יובל נאמן "שאוליות" על שם שאול שהלך לחפש אתונות ומצא את המלוכה. מתחילים לחפש משהו אחד ומגיעים למשהו שונה לחלוטין. הויכוח מגיע לידי כך שאנו עשויים לשאול את עצמינו האם עלינו לכוון מראש את מחקרינו. אני לא רוצה להיות כל כך קיצוני, כי בכל זאת אני חושב שצריך לתת כיוון מסויים למחקר, אך תמיד צריך לזכור שחלק גדול של המחקר הוא לא מכוון ומגיעים אליו באקראיות.
לסיום , אני מסכים אתך מיכאל שזו התפלפלות מיותרת אבל לא מצידי, הנוהג כאדם שמאשר כל גישה של מחקר ודיווח במדע, אלא מצידו של מחבר המאמר שמוכן לקדש רק אחת מהדרכים של המחקר והלימוד.
שבת שלום
סבדרמיש יהודה
ליהודה:
זו התפלפלות מיותרת.
כשמבצעים ניסוי מדעי עושים זאת כדי לאשש או להפריך תיאוריה. זוהי ה"דעה כלשהי" המצוטטת מפי דרווין.
אם לא עושים זאת כך אז לא ניתן אפילו לנסח את תןצאות הניסוי כי אלו בדרך כלל מובעות כתשובה לשאלה כלשהי.
הניסוי של גליליאו (אם היה ואם לא – ההיסטוריה לא ממש ברורה בעניין) עונה לשאלה "האם גופים כבדים נופלים באותה מהירות כמו גופים קלים"
אלמלא בא לענות על שאלה זו (שתשובתה עשויה להפריך את ההנחה שהם נופלים במהירות שונה ולאשש את זו שהם נופלים באותה מהירות) לא ניתן היה לסכם את הניסוי בפחות מהקלטה מלאה שלו כולל התמונות, הקולות, הריחות ועוד.
כנ"ל לגבי התצפית על האצת התפשטות היקום. אלמלא בוצעה על רקע שאלה (המבטאת הפרכה או אישוש של תיאוריה) יכלה התצפית להיות מסוכמת רק ב….עותק של עצמה.
אינני מסכים לכך שהתקדמות המדע ואיכותו תעשה ע”י כללים נוקשים של, א, ב, ג, ומי שלא עשה כך לא פעל נכון. לדוגמא ציטוט מן המאמר:-
“האמרה של דרווין טוענת אפוא שלתצפיות יש ערך רק אם בוחנים אותן מול דעה כלשהי – הנחה, מודל, השערה, תיאוריה או פרדיגמה.”
סוף ציטוט.
אז כל הכבוד לדרווין, שלא רק אסף נתונים, אלא, גם ידע לבחון ולהסיק מהן את המסקנות הנכונות, אך, מה תגידו למשל על גליליאו?, הוא ס”ה עלה על מיגדל וזרק שני גופים, הוא לא הסיק מכאן מסקנות מרחיקות לכת, שאותן , כידוע, עשה ניוטון. האם בשל כך ירד ערכו של גליליאו?, האם האדם שגילה תגלית מוזרה בפיזיקה, באסטרונומיה ובשאר המדעים חייב גם להסביר אותם?
זוכרים את החוקרים שגילו את התפשטותו המואצת של היקום?, האם הם גם חייבים לדעת להסביר התפשטות מואצת זו, אנרגיה אפילה וכו’?
גם הגישה שצריך לשלב נתונים, תיאוריה וסיפור היא גישה כוללנית מידי, הרי קהל המאזינים אינו בנוי מיקשה אחת ויש להתאים את דרך העברת המידע על פי הקהל שאליו אתה פונה.
אינני מסכים עם הגישה המובעת במאמר כגישה כוללנית במדע.
שיהיה לנו סוף שבןע טוב
סבדרמיש יהודה