שני חוקרים מתחום האימונולוגיה וארבעה חוקרים צעירים בתחומים שונים זכו בפרס רפופורט לשנת 2020

פרסי רפפורט למחקר ביו רפואי יוענקו לפרופסור עופר מנדלבוים מהאוניברסיטה עברית ולפרופסור תמר גייגר מאוניברסיטת תל אביב וכן לארבעה חוקרים צעירים מצטיינים במסלול ישיר לדוקטורט

פרסי רפפורט למצוינות במחקר ביו-רפואי יוענקו השנה למדען הבכיר-פרופסור עופר מנדלבוים מהאוניברסיטה העברית ולמדענית המבטיחה-פרופסור תמר גייגר מאוניברסיטת תל אביב.
פרס נוסף יוענק לארבעה חוקרים מצטיינים הנמצאים במסלול ישיר לדוקטורט, והם: איתי אנטואן טוקר, מאוניברסיטת תל אביב, שירן בר, מהאוניברסיטה העברית בירושלים, עידן הקסלמן, אוניברסיטת בן גוריון שבנגב, ועדי בירם, ממכון ויצמן למדע.

פרופ’ אהרן צ’חנובר, יו”ר ועדת השיפוט של פרס רפפורט במדעי הרפואה, אמר: “תרבות הפילנתרופיה והעזרה ההדדית עוברים כחוט השני בהיסטוריה של העם היהודי ומלווה אותו כבר מתקופת המקרא. הפילנתרופיה משמשת מנוף הכרחי לקידום החינוך, המדע והתרבות ולתמיכה במגזרים שונים במקומות שקצרה יד הממשלות מלעזור”. פרופ’ צ’חנובר הוסיף, כי “הבחירה במדען הבכיר ובמדען הצעיר מהווה ביטוי להישגיהם המדעיים שעשויים להביא לתרומה פורצת דרך לתועלת האנושות”.

הבחירה בפרופסור עופר מנדלבוים כזוכה בפרס למדען הבכיר משקפת את הישגיו בתחום האימונולוגיה – מדע החיסונים, ובמיוחד בתת התחום באימונולוגיה המשמש ככלי ללוחמה בסרטן. פרופסור עופר מנדלבוים נחשב למומחה בעל שם עולמי במנגנוני הפעולה של תאי Natural Killer (תאי NK) של מערכת החיסון. לתאים אלו תפקידים מגוונים בהדברת פתוגנים החודרים לגוף, כגון וירוסים, ובמיגור תאים סרטניים. תגליותיו של עופר מנדלבוים שפכו אור חשוב על התפקידים ומנגנוני הפעולה של תאי NK באנשים בריאים וחולים כאחד. למחקרים הרבים של פרופסור מנדלבוים יש פוטנציאל להיתרגם ליישומים טיפוליים ובכך לקדם את בריאות האדם.

הבחירה בפרופסור תמר גייגר כזוכה בפרס למדען הצעיר מבטאת את הישגיה המדעיים בתחום הפרוטאומיקה – ניתוח השינויים החלים בחלבוני הגוף. תמר משלבת טכנולוגיות אנליטיות חדישות ושיטות שהיא פיתחה בתחום הפרוטאומיקה ביחד עם מחקר בסיסי בתחומי הביולוגיה כדי להבין את התהליכים הדינמיים החלים במהלך התפתחות הגידול הממאיר. באמצעות שיטות חדישות שפיתחה, הצליחה פרופסור גייגר לאפיין תתי סוגים של סרטן השד ולעקוב אחר התקדמות המחלה והשינויים שחלים בה לאורך זמן. לאחרונה גילתה תמר ביחד עם שותפיה שונות במבנה החלבונים בגידולי עור ממאירים מסוג המלנומה אשר יאפשרו, קרוב לוודאי שכבר בקרוב, לנבא את מידת ההצלחה בטיפול בגידולים תוקפניים אלו באמצעות הפעלת המערכת החיסונית כנגדם. חשיבות הניבוי נובעת מכך שחלק מן החולים אינם מגיבים לטיפולים אלו המצליחים במידה רבה בחולים אחרים. תובנות ביולוגיות וקליניות חדשניות אלו יעזרו מאוד לקדם את תחומי ה”אומיקה” – ניתוח מרכיבי הגוף השונים – בעשייה הרפואית, ולהוביל לא רק לשיפור האבחנות וניבוי ההצלחה הטיפולית, אלא גם לפיתוח אמצעי טיפול חדשים.

עבודותיהם של הפרופ’ מנדלבוים וגייגר משלימות זו את זו ומהוות יחד חלק מחזית המערכה המתנהלת נגד מחלות הסרטן למיניהן – גורם המוות המוביל בארצות רבות, כולל בארצנו שלנו.

איתי אנטואן טוקר ממעבדתו של עודד רכבי באוניברסיטת תל אביב חוקר מנגנוני הורשה שאינם תלויים ב-DNA. עצם הרעיון שמידע ביולוגי יכול להיות מורש בדרכים אחרות נחשב בעבר לשערורייתי, אך בשנים האחרונות מצטברות עדויות מחקריות התומכות באפשרות שקיימות צורות נוספות של העברת תכונות בין דורות. באמצעות התמקדות בתולעים מיקרוסקופיות כחיית מודל, איתי חוקר הורשה של מולקולות בשם small RNAs המשפיעות על הפיזיולוגיה של בעלי חיים רבים, לרבות בני אדם, ומשתנות לאורך החיים בהתאם לתנאי הסביבה.

יחד עם עמיתיו, איתי גילה שמולקולות small RNAs המיוצרות במוחן של תולעים משפיעות על ביטוי של גנים ועל התנהגותם גם בדורות הבאים. בנוסף, איתי פענח מנגנון בתאי המין של תולעים אלו האחראי על הורשה מבוקרת של small RNAs לאורך דורות, והראה שפגיעה בתהליך זה מביאה לתוצאות הרסניות. בשלב זה, לא ידוע האם הורשה שאינה תלויה ב-DNA מתרחשת גם בבני אדם, אולם מחלות רבות נמצאו כבעלות מאפיינים מורשים שאינם ניתנים לפענוח באמצעות גנטיקה קלאסית. לאור זאת, הבנה עמוקה יותר של צורות הורשה לא קונבנציונליות עשויה לחשוף בעתיד אסטרטגיות חדשות להבנה, לטיפול ולמניעה של מחלות.
oral vaccines.
עדי בירם, ממעבדתו של ד”ר זיו שולמן מהמחלקה לאימונולוגיה שבמכון ויצמן למדע חקרה במסגרת הדוקטורט שלה כיצד מתפתחת תגובה חיסונית המספקת הגנה מפני שגשוג של מחוללי מחלה במערכת העיכול. מרכיב הכרחי במערכת החיסון הוא נוגדנים, ונוכחותם מספקת הגנה לטווח ארוך מפני מחוללי מחלה שונים. נוגדנים מופרשים על ידי תאי B של מערכת החיסון, ועל ידי יצירת מגוון של תאים המבטאים נוגדנים שונים מתקיים תהליך של השבחה של הנוגדן לאורך זמן, ובחירה של תאים המגיבים כנגד מרכיב זר (המכונה אנטיגן) בצורה חזקה וספציפית.
תהליך זה נחקר רבות בהקשר של חיסונים שגרתיים, אבל המחקר לא הצליח עדה כה לבדוק כיצד נוצרים תאים אלו בחיסון הניתן דרך הפה. למרות שמתן חיסונים דרך הפה זו דרך יעילה וזולה, חיסונים רבים אינם פועלים בצורה טובה כאשר ניתנים דרך הפה. במהלך המחקר, עדי הגדירה את העקרונות שלפיהם נוצרים נוגדנים שקושרים בצורה מיטבית את האנטיגן באיברי מערכת החיסון במעי הדק. לשם כך, עדי פיתחה שיטות הדמיה ייחודיות, אשר מאפשרות מעקב אחרי נישות פונקציונאליות, שבהן מתרחשים תהליכי ההשבחה והבחירה של תאים מפרישי-נוגדן. היא מצאה שהתהליך שעוברים התאים בתגובה לחיסון הניתן דרך הפה שונה מזה המתרחש בתגובה לחיסון שגרתי. עדי אפיינה לראשונה אוכלוסיות תאים ייחודיות אשר משתתפות בתהליך, ומצאה כי תהליך הבחירה וההשבחה דורש תנאי סף ייחודיים לסביבת המעי. עבודה זו חשפה הבדל תפישתי בין התהליכים שמתרחשים כאשר חיסון ניתן דרך הפה או בדרכים אחרות, ומספקת מידע חשוב עבור תכנון עתידי יעיל של חיסונים הניתנים דרך הפה.

עידן הקסלמן, סטודנט בתוכנית MD-PhD באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המשלבת לימודי רפואה ומחקר. עבודת המחקר של עידן בהנחיית פרופ’ אסתי יגר-לוטם, עוסקת בהבנת המנגנונים המולקולריים הגורמים למחלות תורשתיות להתבטא קלינית דווקא ברקמות מסוימות ולא באחרות. עידן משלב במחקרו גישות מתקדמות מתחום נתוני העתק (Big data) והבינה המלאכותית (Artificial intelligence). באמצעות גישות אלו ובשילוב טכנולוגיית “ריצוף התאים הבודדים המתקדמת” “Single cell RNA sequencing”, שמאפשרת לתאר את אוכלוסיות התאים ברקמות, מנתח עידן את התכונות המולקולריות של סוגי התאים השונים, ומאפיין את הביטוי הגני במחלות המתבטאות באותן רקמות.
בזכות שיתוף פעולה עם המעבדות של פרופ’ אלון מונסונגו מאוניברסיטת בן-גוריון ושל פרופ’ ניר פרידמן ממכון ויצמן, הצליח עידן לזהות בעכברים מבוגרים את נוכחותן של קבוצות לימפוציטים שטרם תוארו בזקנה. תאים אלו הם שחקני מפתח בתגובה החיסונית, והשינוי במבנה האוכלוסייה בגיל המבוגר עשוי להסביר, מחד את הירידה ביכולת החיסונית עם הגיל, ומאידך את התהוותן של דלקות כרוניות. שיתוף פעולה זה ופרויקטים נוספים הדגישו לעידן את חשיבותו של המחקר הבין-תחומי ואת הפוטנציאל הסינרגי במחקר הביולוגי המשלב שיטות ניסוי ביולוגיות יחד עם גישות מתקדמות מהעולם החישובי.

שירן בר היא חוקרת של מרכז עזריאלי לחקר תאי גזע במכון למדעי החיים של האוניברסיטה העברית בירושלים, בהנחייתו של פרופ’ נסים בנבניסטי. שירן משתמשת בתאי גזע עובריים מאדם כדי לחקור מנגנונים אפיגנטיים החיוניים להתפתחות עוברית תקינה. החתמה גנומית היא תופעה אפיגנטית מרתקת הייחודית ליונקים ומתייחסת לגנים המתבטאים רק מעותק כרומוזומלי אחד בהתאם למוצא ההורי. תופעה זו היא הגורם לכך שביונקים לא מתאפשרת רבייה א-מינית, ויש הכרח לנוכחות הגנום מהאבא ומהאמא להתפתחות עוברית תקינה. בבני אדם, בעיות בהחתמה גנומית גורמות למספר מחלות התפתחותיות חמורות וגם מעורבות בסרטן.
במחקרה, שירן בחנה את היציבות של גנים מוחתמים וחשפה מנגנון בקרה מורכב אשר אפשר זיהוי של גנים מוחתמים חדשים. בנוסף, מניתוח של החתמה גנומית במאות דוגמאות של תאי גזע התגלו תאים וגנים בעלי רגישות מוגברת לאיבוד מצב ההחתמה התקין, ממצא אשר עשוי להיות בעל חשיבות רבה לרפואה רגנרטיבית. שירן גם ביצעה אנליזה רחבה של ההשתקה של כרומוזום X בתאי גזע עובריים. זהו תהליך אפיגנטי קריטי נוסף המתרחש בנקבות יונקים לצורך השוואת ביטוי גנים בין זכרים ונקבות. במחקר זה נמצא כי בחלק גדול מתאי הגזע תבנית ההשתקה איננה נורמלית.
מאחר שתאי גזע עובריים נמצאים בשימוש נרחב במחקר ויש להם פוטנציאל משמעותי בהנדסת רקמות, הממצאים המעידים על שינויים אפיגנטיים המקושרים למחלות, עשויים להיות בעלי השלכות לא מבוטלות למגוון יישומים.

עירית רפפורט אמרה: “פרס רפפורט מהווה ביטוי חשוב לחזון המצוינות שהתוו הורינו ברוך ורות רפפורט ז”ל. מפעל הפרסים, על מגוון התחומים בהם הוא מוענק, מביא לידי ביטוי את עיקרי המורשת המשפחתית: ערכים שקיבלנו, שאנו מטפחים, ומעבירים הלאה, גם ברמה האישית וגם לטובת הכלל. אנו מאמינים, כי עידוד מצוינות במחקר ביו-רפואי, אמנות ועשייה נשית-חברתית פורצת דרך תורם לשינויים חברתיים משמעותיים בישראל. לפני שלוש שנים הרחבנו את הפרסים בקטגורית המחקר והוספנו פרס לסטודנטים מצטיינים לתואר שלישי. מדובר בהכרה חשובה בעשייה המדעית אשר נמצאת עדיין בראשית ואשר נועדה לעודד את הסטודנטים בדרכם האקדמית-מחקרית בכדי שבעתיד יביאו לתגליות מדעיות פורצות דרך לתועלת האנושות”.

ההחלטה על הזוכים בפרס התקבלה על ידי ועדת שיפוט בלתי תלויה בראשות פרופ’ אהרן צ’חנובר, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004. יתר חברי הוועדה הם: פרופ’ אלי פיקרסקי, מביה”ס לרפואה, אימונולוגיה וחקר הסרטן האוניברסיטה העברית בירושלים, פרופ’ מוטי שגב, מהפקולטה לפיזיקה בטכניון, זוכה פרס א.מ.ת לשנת 2019, פרופ’ רפי ביאר, לשעבר מנהל בי”ח רמב”ם, פרופ’ מיכל שוורץ מהמחלקה לנוירוביולוגיה, הפקולטה לביולוגיה במכון ויצמן, זוכת פרס רפפורט לשנת 2017 ופרס א.מ.ת לשנת 2019, פרופ’ אוהד בירק, מנהל המכון לגנטיקה של האדם, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, והפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון, פרופ’ קרן אברהם, מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית של האדם ולביוכימיה, בית הספר לרפואה ע”ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, פרופ’ נועם זיו, מנהל מכון רפפורט למחקר (היוצא), ופרופ’ אייל גוטליב, מנהל מכון רפפורט למחקר (הנכנס). המרכז המקצועי של הועדה הוא ד”ר מיכאל קנובסקי, ד”ר לביולוגיה מולקולרית, בי”ח “הר סיני” ניו-יורק.

פרס רפפורט למחקר ביו-רפואי נוסד על ידי קרן ברוך ורות רפפורט בשנת 2010 ומוענק מדי שנה למדענים בגין מחקר רפואי, או ביו-רפואי, שיש בו מצוינות, פריצת דרך, או חידוש משמעותי ויש בהם לתרום לקידום בריאות האדם ולטובת הכלל. על המחקר להיות בעל השלכות טיפוליות ממשיות ויישומיות לטובת האנושות.

קרן ברוך ורות רפפורט משמשת כזרוע העיקרית לפעילות הפילנתרופיה על פי חזונם של ברוך ורות רפפורט (ז”ל). בין היתר פעלה הקרן להקמת הפקולטה לרפואה בטכניון ובית החולים לילדים ע״ש רות רפפורט במרכז הרפואי רמב״ם בחיפה. בנוסף, תומכת הקרן במכון רפפורט העוסק במחקר ביו-רפואי, במוזיאון תל אביב לאמנות, בתזמורת הפילהרמונית הישראלית ובמוסדות חינוך ותרבות רבים נוספים.

בנוסף למחקר הביו רפואי יוענקו פרסי רפפורט לאמנות (בשיתוף עם מוזיאון תל אביב לאמנות) לאמן ישראלי בכיר – דרורה דומיני ולאמן ישראלי צעיר – הילה טוני נבוק, וכן פרס רפפורט לעשייה נשית פורצת דרך ומחוללת שינוי בחברה הישראלית (בשיתוף עיתון העסקים ‘גלובס’) יוענק לנעמי סטוצ’ינר, עבור מפעל חיים, לסמאח סלאימה, עבור עשייה רבת שנים ולניצן כהנא ולילך צור בן משה בגין עשייה נשית בראשית הדרך.