רפאל רוצה לשגר לוויינים ממטוס קרב

מלחמת החלל בין התעשייה האווירית לרפא"ל

 
מאת: אמנון ברזילי 
 
 שתי התעשיות הביטחוניות המובילות בישראל – התעשייה האווירית
(תע"א) והרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל) התמלאו באחרונה רוח
קרב. רפא"ל הוגה רעיון מהפכני לשגר לוויינים זעירים לחלל
באמצעות מטוס הקרב אף-.15 הנהלת התע"א זועמת על כך.

מנכ"ל מפעל מב"ת של התעשייה האווירית – שבו מייצרים את לווייני
הביון "אופק" – יצחק ניסן, והמשנה למנכ"ל של התע"א עובדיה
הררי, הזהירו בדיונים פנימיים מפני תוכניתה של רפא"ל. הם
טוענים כי בישראל – שבה נלחמים על כל מהנדס ומדען – הקמת מרכז
ידע נוסף ללוויינים הוא בבחינת מותרות. לכן, הם דורשים מרפא"ל
לוותר על תוכניותיה ולשתף את התע"א בידע שלה בפיתוח לוויינים
זעירים.

לחיזוק עמדתה, טוענת התע"א כי המחלוקת היכן ימוקם מרכז הידע
הישראלי לפיתוח וייצור לוויינים, הוכרעה כבר ב-.1983 אז קבע שר
הביטחון, משה ארנס כי התע"א – ולא רפא"ל – תהיה זו שתייצר את
לווייני הביון והתקשורת של ישראל. מאז ההחלטה של ארנס יוצרו
במפעל מב"ת לווייני "אופק" ולוויין התקשורת "עמוס".

מנכ"ל רפא"ל, גיורא שלגי, נחוש בדעתו לקדם את מיזם הלוויינים.
הוא שואב עידוד מכך שהחברה, לראשונה בתולדותיה, סיימה את
פעילותה לשנת 2000 ברווח של מיליון ש"ח.
לפי הידוע, אין בעולם תוכנית לפיתוח לוויינים שישוגרו ממטוסי
קרב. בתע"א מגלים ספקות לגבי האתגר שהציבה לעצמה רפא"ל. "אילו
אפשר היה לבנות לוויינים זעירים יותר מהמודל של אופק, היינו
עושים זאת בעצמנו", אומר גורם מרכזי בתעשיות הביטחוניות שהיה
שותף לבניית הלוויינים. אותו גורם גם מטיל ספק אם מטוס קרב
יכול לשגר לוויין לחלל. לדבריו, אין בעולם משגר קל משקל שיכול
לשאת לוויין להגיע לגבהים הדרושים כדי להכניסו למסלול מסביב
לכדור הארץ.

המאבק היום, מחזיר את שתי התעשיות הביטחוניות עשרים שנה לאחור
– אל התחרות על פיתוח לווייני הביון של ישראל.

ב-1979 התקבלה בתע"א ההחלטה לפתח לוויינים קטנים במשקל של
כ-250 ק"ג. מנהל מפעל מל"מ באותם ימים, דב רביב ("אבי החץ"),
הציע בעקבות פיתוח משגר הלוויינים "שביט", לייצר גם לוויין.
רביב סבר כי שלושת המנועים רבי העוצמה של "שביט" חזקים דיים
כדי להכניס לוויין למסלול מסביב לכדור הארץ בגובה של כ-480
ק"מ. ה"שביט", על פי פרסומים זרים, הוא נגזרת של טיל
הקרקע-קרקע (טק"ק) "יריחו". מפעל מב"ת, בהנהלתו של שמואל
אלקון, הרים את הכפפה.

בראש הפרויקט הוצב ד"ר משה ברלב, שעמד בראש תחום פיתוח של
טילים עתידיים. בשנת 1982 הגישה התע"א למינהלת פיתוח ואמצעי
לחימה (מפא"ת) במשרד הביטחון הצעה משולבת של שני מפעליה – מל"מ
ומב"ת – לפיתוח המשגר והלוויין.

רפא"ל הקדימה את התע"א בתוכניות החלל. בספרו "רפא"ל", כותב
מייסדה מוניה מרדור, כי כבר ב-1964 פנה ד"ר יונתן מס לארה"ב
כדי שתסייע בהצבתה של תחנה למעקב אחר לוויינים בישראל. בסוף
שנות ה-,70 כמעט במקביל לתוכניות בתע"א, התגבשה חבורה ברפא"ל
שכללה את מס, צבי עבר וד"ר מרסל קליין שהציעה לייצר לוויין.
לראש הפרויקט מונה קליין.

עד מלחמת לבנון סברה רפא"ל כי משרד הביטחון יעדיף את הצעתה. אך
התפטרות השר אריאל שרון ומינויו של משה ארנס, כמו גם מינויו
למנכ"ל של האלוף (מיל'') מנחם מרום, שינו את התמונה. חילופי
הגברי והתארכות התחרות איפשרו לתע"א להתארגן טוב יותר. החברה
מצאה "לקוח זר" שהיה מוכן להשתתף במימון הפרויקט. כך הגישה
התע"א הצעה זולה ב-%50 מזו של רפא"ל. ארנס העדיף את התע"א
מנימוק כלכלי, ובתחילת 1983 הוחלט כי התע"א תבנה את הלוויינים.

המחלוקת בשנת 2001 מורכבת יותר. לתע"א יש כבר יכולת מוכחת
בפיתוח עצמאי של לוויינים ומשגרים. רפא"ל, לעומת זאת, מדגישה
את תרומתה לפיתוח משגר הלוויינים בן שלושת השלבים (מנועים) של
ה"שביט". אמנם התע"א פיתחה את המנוע הראשון והתעשייה הצבאית את
המנוע השני, אך רפא"ל גאה בפיתוח המנוע השלישי. זאת, מכיוון
שבעוד ששני המנועים הראשונים מביאים את ה"שביט" למהירות של 3
ק"מ לשנייה, הרי שהמנוע השלישי מוסיף לתאוצת הטיל 5 ק"מ לשנייה
– תוספת המהירות המאפשרת ל"שביט" לחדור את שכבת האטמוספירה
ולהגיע למסלול ההקפה הרצוי.

את הידע שלה בתחום השיגור צברה רפא"ל מפיתוח מגוון עשיר של
טילים רבי עוצמה. האחרון שבהם הוא הטיל "אנקור שחור" המהווה
מטרה בתרגילי הניסוי של טיל היירוט חץ. בניגוד לטילי
אוויר-קרקע שנועדו לפגוע במטרות קרקעיות, "אנקור שחור" המשוגר
ממטוס קרב, נדרש לנסוק לגבהים של עשרות רבות של ק"מ. בדרך זו
מנסה "אנקור שחור" את כוחו של הטיל "חץ" לדלוק אחר טילים
בליסטיים הנורים לעבר ישראל.

כך יוצא שבזכות שיתוף הפעולה עם התע"א בניסויי ה"חץ", פורצת
רפא"ל דרך בתחום השיגורים. כמו בתע"א, מציאת פתרון בתחום
השיגור, הוא המפתח של רפא"ל לפריצה לחלל. פיתוח הלוויין הזעיר
יהיה השלב הבא.
ארנס: כל החלטה, לגופו של עניין
מי שהיה שר הביטחון, משה ארנס, מגיב לטענה כאילו הכריע ב-1983
היכן ימוקם מרכז הידע הישראלי לפיתוח וייצור לוויינים. "ההחלטה
שלי לגבי פיתוח המשגר והלוויין שחשבנו להצמיד אליו היתה
נקודתית. מעולם לא היתה כוונה לבנות דוקטרינה, אוניוורסלית,
שתחזיק מעמד 30-20 שנה, לפיה, רק התע"א תבנה לוויינים. איש לא
חשב בראשית שנות ה-80 שנבנה מספר לויינים. כל החלטה על פיתוח
לוויינים בעתיד צריך לבחון לגופו של עניין".

במשרד הביטחון מציינים כי אין להחלטה של ארנס משנת 1983 שום
מסמך מחייב. גם אין כל החלטה שמגבילה את המשרד לקבל החלטות
עתידיות בתחום פיתוח לוויינים.'
 
 
* הידען היה חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ עד 2002

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן