רדיו ואלקטרוניקה בארץ ישראל של שנות העשרים

הרדיו הוא המקור של טכנולוגיית האלקטרוניקה שהביאה למהפכת התקשורת והמחשוב ועד לפני כשמונים שנה, הוא היה כמעט היישום היחיד של האלקטרוניקה. היום אנו מאזינים לרדיו אולי רק כאשר אנו במכונית, אך עד לפני כחמישים שנה הוא היה המכשיר האלקטרוני היחידי שהיה קיים בבתינו (למעט הפטיפון) ומי חשב אז על גאדג’טים אחרים? להלן נביא פרק עלום מההיסטוריה של הרדיו בארץ ישראל ופרק זה נזקף לזכותה, לא תאמינו, – של ההסתדרות.

מדובר בשנות העשרים של המאה העשרים, ליתר דיוק בשנים 1926 עד 1928, תקופה בה נושא שידורי רדיו לציבור היה בחיתוליו ומקלטים שהיו קיימים אז, היו יותר עתיקים מעתיקים – הם לא היו דומים אפילו למקלטי הרדיו העתיקים שאנו מכירים. מסתבר שבאותה תקופה יוצרו ושווקו כאן מקלטים, אורגנה האזנה לרדיו באולמות ציבוריים, נערכו פעולות הסברה והדגמה בקשר לקליטת רדיו, טכנולוגיית הרדיו ויישומי שמע אחרים. כמו כן קויים קורס ללימוד תורת הרדיו. למתעניינים בקליטת תחנות ובטכנולוגיית הרדיו קראו – חובבי רדיו (אבל לתחנת שידור קראו תחנת משלוח ובמקום לקלוט אמרו לקבל).

היה זה ממש בראשית עידן שידורי הרדיו לציבור שהחל למעשה רק בתחילת שנות העשרים. באותה תקופה, לא היו בארץ תחנות שידור ולא מקלטי רדיו מסחריים מייצור המוני. המקלטים שהיו אז, פעלו מסוללות או מצברים ולא מרשת החשמל.

להלן ידיעה שהתפרסמה בעיתון דבר מתאריך 23.11.1926.

במכון לרדיו

בליל ו’ ובמוצ”ש סידר המכון לרדיו שע”י חברת העובדים בשכונת תלפיות – שמיעת רדיו על ידי האפרט החדש מתוצרת המכון. האפרט הקולט בלי אנטנה בחוץ, מסודר בצורת שולחן עם מגרות ומסגרת עליו (כנראה האנטנה) ואפשר להעבירו בנקל ממקום למקום.

בכל אחד מהנשפים (אז קראו לכינוס אנשים בערב – נשף, גם אם האירוע אינו חגיגי). היו כ-25 אנשים מבעלי הבתים בשכונה. נשמעו התחנות: וינה, לונדון, פראג, מוסקבה – אופרה פאוסט מהתיאטרון האקדמי הגדול, ניאפול (נאפולי) ועוד תחנות שעדיין לא נתברר שמן.

חברת העובדים – חלוצת הרדיו בארץ ישראל

ההיסטוריה המתועדת של הרדיו בארץ ישראל, מתחילה רק בשנות השלושים. בשנת 1932 היו בארץ 675 מקלטי רדיו רשומים שקלטו תחנות חוץ. גם אם נוסיף את מקלטי הרדיו הלא רשומים, גם אז לא עלה מספר המכשירים על אלף. באותה שנה פעלה תחנת רדיו זמנית מיריד המזרח בתל אביב. המפעיל של אותה תחנה, מנדל אברמוביץ, המשיך להפעיל שידורים, באישור השלטונות, מחנות הרדיו שלו (חברת רדיו ארץ ישראל שהייתה גם נציגת RCA) ברחוב אלנבי בתל אביב, עד שנת 1935. קול ירושלים המנדטורי החל את שידוריו רק ב- 1936. לכן מעניין לגלות שהייתה, כבר בשנות העשרים, פעילות ענפה, אמנם של קליטה בלבד, אך היא כללה מאמצים להכניס את הרדיו למודעות הציבור. האירוע של קליטת רדיו בשנת 1926 שתיארנו קודם, כמו כל שאר הפעילויות שנסקור כאן, נערך על ידי חברת העובדים של הסתדרות הכללית.

חברת העובדים של ההסתדרות הוקמה ב- 1923 והיא ארגון הגג שהיה אחראי על הגופים הכלכליים שבבעלות ההסתדרות. כן זהו אותו הארגון שעד שהתמוטט למעשה בעשורים האחרונים, חסו תחת כנפיו חברות כמו סולל בונה, קונצרן כור, בנק הפועלים, חברת ביטוח הסנה ועוד.

תוך שלוש שנים מהקמתה, הוקם בחברת העובדים, בתאריך 24.8.1926, גוף לקידום נושא הרדיו, זאת ביוזמתו ובהנהלתו של המהנדס לוי דובקין.

היו לפחות ארבעה אולמות של ההסתדרות, אחד בירושלים, שניים בתל אביב ואחד בפתח תקווה, אליהם נכנסו אנשים תמורת דמי כניסה, ישבו ושמעו קונצרטים, נאומים, חדשות וכו’ אשר נקלטו מתחנות רדיו באירופה. ברוב המקרים נשאו אירועים אלה אופי מוזיקלי. המשתתפים היו מעוניינים יותר בשמיעת מוזיקה מאשר ברדיו עצמו. בהודעות בעיתון דבר, כונו ערבים כאלה בשם קונצרטים ואף פורסמה התוכנית – מספר יצירות בערב אחד לפי תוכנית השידורים של התחנות; לדוגמה קונצרט של בטהובן משטוטגרט, הסימפוניה איפגיניה של גלוק מקניגסברג, האופרטה הבעל האידיאלי מוינה, יצירות היידן ובטהובן מלייפציג וכו’

קשבות ואירועי הסברה של רדיו ואלקטרוניקה

אולם, האזנה לרדיו באולם ציבורי, לא הייתה הפעילות היחידה של המכון לרדיו. אחד הדברים שבאו לידי ביטוי כמעט יום יומי, הוא מדור בעיתון ההסתדרותי דבר שנקרא חדשות רדיו לדבר. המכון האזין באופן קבוע לתחנות רדיו מאירופה וליקט ידיעות וחדשות, אשר פורסמו בעיתון. ממש קשבנו!

מן הראוי לציין שקליטת הרדיו אז, נעשתה בגלים ארוכים ובינוניים. הגלים הקצרים היו אז בחיתולים – רק זמן קצר לפני כן התגלתה יעילות ההתפשטות שלהם למרחקים ובקושי פעלו תחנות שידור לציבור (שידור ראשון של ה-BBC בגלים קצרים היה ב-1925, כך לפי הויקיפדיה האנגלית). המקלטים המסחריים ששווקו, גם מספר שנים מאוחר יותר – לא כללו גלים קצרים. גם שנים לאחר מכן – בשנות השלושים והארבעים – פרסומי תוכניות הרדיו בעיתון, כללו, חוץ מהשידורים המקומיים, תוכניות מכל רחבי אירופה, בעיקר בגלים בינוניים, מה שמוכר לנו כ- AM.
כפי שאפשר ללמוד ממודעות רבות שפורסמו בעיתון, אז מעבר להאזנה באולמות, קיים המכון אירועים להדגמה של קליטת רדיו ועוד מתקנים אלקטרוניים אחרים, כמו מערכות הגברה, אינטרקום, מטענים ל”אקומולטורים” (מצברים שכנראה הפעילו אז את מכשירי הרדיו) ואפילו הדגמה של מכשיר הקלטה.

מודעה בעיתון דבר מ- 25.5.1927 מודיעה על קיום “נשף” מדעי פופולרי בבית העם בתל אביב. בתוכנית: גלי רדיו – הרצאה ודמונסטרציה, שמיעת רדיו – שימוש וכיוון לתחנות שונות, מגפון (מגבר; אגב לרמקול קראו אז קולן), פרלופון (פרלה – דיבור) – סטינוגרמה אוטומטית באמצעות מכשיר חשמלי, מה שנקרא בימינו מכשיר הקלטה.

בנוסף הציע המכון מקלטי רדיו ברכישה, או בהשכרה למועדונים, מסעדות, בתי מלון וגם לפרטיים. מודעה שנתפרסמה מספר פעמים, מצטטת מכתב של לקוח מרוצה המאשר קבלת אפרט רדיו ומדווח על הצלחתו בקליטת קונצרטים נאומים וכו’ תוך ציון התחנות מהם קולט. למרות שאינו בעל ניסיון, אז תודות להסברים של המכון, הוא מצליח בעצמו להפעיל את האפרט, לכוון תחנות ולהקטין ואף לבטל רעשים.

מי יודע מה זה טרמין?

טרמין הוא מכשיר נגינה אלקטרוני שמנגנים בו ללא מגע יד. הוא משמיע צליל רציף והשליטה בגובה הצליל ועוצמתו נעשית באמצעות הקרבת או הרחקת כפות הידיים משתי “אנטנות” של המכשיר – אחת לטון ואחת לעוצמה. הטרמין הומצא בשנת 1920! על ידי רוסי בשם ליאון (לב) טרמין. לנין בכבודו ובעצמו התלהב מהמכשיר ואף למד לנגן בו ואפילו שוסטקוביץ חיבר לו מוזיקה. הכלי מככב כיום במוזיקה של סרטי אימה ומדע בדיוני והוא מופיע גם בהרכבי רוק שונים ובהרכבים אחרים. ועכשיו הדבר המפתיע – כלי כזה נבנה הופעל, והוצג על ידי המכון לרדיו כאן בארץ ישראל – באותה שנה בה הממציא הוציא פטנט בארה”ב ובטרם הוא נעשה ממש מוכר בעולם. מוזיקאים מקומיים נתנו גם קונצרטים ובעיתון דבר התפרסמה כתבה ממש טכנית שמסבירה את פעולת הכלי (שני מתנדים בתדר גבוה אחד קבוע ואחד משתנה בגלל קיבול כף היד וההפרש שלהם נותן תדר שמע). צריך להיות לפחות טכנאי אלקטרוניקה כדי להבין את ההסבר אבל אז כולם היו מכורים לקצת הטכנולוגיה שהייתה. איך רעיון הטרמין הגיע לארץ ישראל? פשוט מאוד, מנהל המכון לרדיו, המהנדס לוי דובקין, חקר במסגרת עבודתו, את הכלי במוסקבה לפני עלייתו ארצה והוא גם נפגש עם הממציא.

קורס לרדיו בשנת 1928

המכון לרדיו הפסיק את אירועי ההאזנה לקונצרטים ברדיו ופתח קורס טכני לרדיו, כפי שפורסם בעיתון דבר בתאריך 25.7.1928.

לכל המעוניינים ברדיו נתבקשנו לפרסם:
סוף סוף יצא הרדיו גם כאן בארץ מחזקת נס. אם ככה אומר הקהל – צריך שיהיה כאן הכל כמו באירופה: תיבנה תחנה מקומית ויוזלו האפרטים, למען יתפוס הרדיו את מקומו הראוי לו.
חבל שהלך מחשבות זה, הנכון בעיקרו, אינו מגיע עד למסקנות הסופיות. התחנה המקומית לא תופיע מאליה – רק ציבור מעוניין יקים אותה; נחוצה לא סתם התעניינות לשם שמיים או כדי לזכות אחרים. ציבור מעוניין פירושו פרטים אשר כל אחד מהם ירגיש צורך בדבר, ידע ויכיר את החסר לו.

אי ידיעת המושגים האלמנטריים ברדיו – הוא כיום המעצור העיקרי להתתפתחותו בארץ. זוהי גם ההפרעה העיקרית להנאתו של הפרט מהרדיו.

להכניס את מושגי הרדיו לציבור, להילחם נגד הדילטנטיות (מישהו מחזיק כנראה עדיין בטעות כאילו חובב רדיו שמע-מינא דילנטנט), להוכיח כי כל אחד יכול לתפוס במשך זמן קצר את המושגים החדשים – תפקידים אלה עומדים לפנינו כיום. הם לא יפריעו להמשיך את העבודה הטכנית; אדרבא, אלה שיראו את ההתקדמות בתוצרת, אלה שיווכחו עד כמה אפשר באמצעים פשוטים להגיע לידי שכלול בשמיעה, כאילו אנו באירופה – אלה ירגישו בוודאי עוד יותר בצורך להבין את יסודות הטכניקה הפלאית הזאת.

הוכרחנו לבטל את האולם שעל יד המכון, כי אי אפשר למזג את הפעולה התרבותית עם אולם שקהל מבקריו מקרי ואין לו שום עניין ברדיו עצמו. אבל נשארת גם להבא האפשרות לבקר את המכון, כדי לשמוע קונצרטים, נאומים וכו’. אפשרות זאת תינתן למנויים – “חובבי רדיו”. הם יוכלו לקבל מהמכון ידיעות והוראות הנחוצות להם.

צריך לשים אל לב, כי מדע הרדיו והטכניקה של הרדיו חדרו, בלי הגזמה, כמעט לכל מקצועות המחשבה והמעשה. בעיקר בעלי המקצוע החופשיים, עלולים ליהנות מבית ועד לרדיו: מורה ומהנדס, רופא ומוזיקאי – כל אחד במקצועו.

חוץ מזאת ניתן פרסים למנויים – אחד מתשעים יקבל חינם אפרט משוכלל (שמחירו 35 לא”י) העובד בלי אנטנה של חוץ ונתון בארון יפה (מביהח”ר ס. לוינשטיין). הפרס ניתן לפי הגרלה, כזו שהתקיימה ב-26 אוקטובר 1927 ואשר פרטיה נתפרסמו בעיתונות.

התשלום – 500 מא”י לשנה – הנותן זכות זו גם לביקורים וגם קבלת הפרס, מאפשר את ההרשמה לחוגים מחוגים שונים.

אלה שירצו לרכוש להם ידיעה יסודית ברדיו – יוכלו להיכנס לחוג של 10 שיעורים המתנהלים בקבוצות של 10 – 15 איש. תינתן אפשרות להשתתפות אקטיבית מצד השומעים, נסיונות ותרגילים. בתוכנית: המבנה האלקטרוני של האטום, זרם אלקטרוני, מתח, עוצמת זרם, התנגדות, תפיסה והשפעה (אינדוקציה) בהתאם לתורה האלקטרונית, זרם חילופין, תדירות, אורך גל, פעולתו של אפרט-רדיו, ניסיון של שימוש באפרט, הרכבתם של אפרטי רדיו מסוגים שונים. למרות המספר הקטן של השומעים בקבוצה, התשלום בעד 10 שיעורים רק 300 מא”י.

לאחר החוג הראשון יוכלו המעוניינים לבקר חוג שני, אשר בו ירכיבו אפרטים לעצמם.
תחילתה של פעולה זו – ההרצאה שסודרה מטעם המכון ב-7 ביולי, הוכיחה כי אומנם ישנה דרישה בציבור להבין את הרדיו. סימן טוב הוא, אם בא ציבור די גדול, למרות ההתראה כי שום קונצרט לא יינתן.

מחר 26 תינתן ההרצאה הזאת שנית באולם הגימנסיה הרצליה. הפעולה הזאת תימשך. אנו מקווים כי מתוך התעניינותם של מעטים ואח”כ רבים – יקום ציבור מעוניין. ייווצרו גם תנאים מתאימים והכרחיים להתפתחותו של הרדיו בארץ.

מכון לרדיו ולאלקטרוטכניקה שע”י חברת העובדים.

על פי מודעה בעיתון דבר, החוג התחיל ב- 12.8.1928.

הפסקה ארוכה והמשך מאוחר

לא מצאנו בעיתון פרסומים על המכון לרדיו, אחרי שנת 1928. עם זאת מפרסומים משנות הארבעים למדנו שפעילות המכון חודשה לזמן מה בחיפה ב- 1937 וב- 1946 הוקם המכון מחדש כחברה הסתדרותית בשם גלים. החברה סיפקה מכשירי רדיו לצרכנים בעיר ובהתיישבות וכן שירותי תחזוקה, בדיקה ותיקונים. החברה שימשה גם כסוכנות של G.E.C Radio וסיפקה מכשירים שלהם וגם מכשירים מתוצרת עצמית. על המכשירים מתוצרת עצמית נאמר שהם במקרים מסוימים טובים יותר ומתאימים יותר לתנאי הארץ ולדרישות הלקוח מאשר המכשירים המוכנים. יצויין שבאותה תקופה הרדיו היה כבר די נפוץ בארץ, כולל חנויות שמכרו וטכנאים שתיקנו.

רוב המידע בכתבה זו לוקט מגליונות ישנים של העיתון דבר, באמצעות אתר jpress.org.il.