קוטרו 1,300 קילומטרים* מדידת הקוטר התאפשרה בזכות טלסקופ החלל האבל
האסטרונומים מכנים את הגוף החדש קווה-וואר “Quaoar” ומבטאים זאת kwa-whar, על זמו של אחד מהאלים שלהם סגדו האינדיאנים ילידי אמריקה. הוא שוכן מיליארד קילומטרים מאחורי פלוטו והוא מקיף את השמש אחת ל-288 שנים במעגל כמעט מושלם. עד לאחרונה זו היתה רק נקודת אור מעניינת. זה כל מה שהאסטרונומים יכלו לראות מאז נתגלה ביוני האחרון באמצעות טלסקופים קרקעיים ואולם כעת זהו עולם מכובד בפני עצמו.
חוקרים שהשתמשו בטלסקופ החלל האבל מדדו את קווה-וואר ומצאו כי רוחבו 1,300 קילומטרים – כ-400 קילומטרים יותר מהאסטרואיד הגדול ביותר בחגורת האסטרואידים העיקרית – צרס, ויותר ממחצית קוטרו של פלוטו עצמו. למעשה זהו העצם הגדול ביותר שהתגלה במערכת השמש מאז גילויו של פלוטו לפני 72 שנה.
קווה-וואר גדול בנפחו מכל האסטרואידים הידועים גם יחד והחוקרים חושדים כי הוא עשוי מקרח מעורב בסלעים, שלא כמו המבנה של כוכבי השביט. אם כך, מסתו של קווה-וואר היא רק שליש מהמסה של כל חגורת האסטרואידים.
מייקל בראון וצ'אדוויק טרוג'ילו מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה בפסדנה, דיווחו על הממצאים הללו אתמול (7/10) בכנס ה-34 של חטיבת מדעי כוכבי הלכת של האגודה האסטרונומית האמריקנית שהתכנסה בבירמינגהם, אלבמה.
מוקדם יותר השנה, השתמשו השניים בטלסקופ 48 האינטש בפלומר כדי לגלות את קווה-וואר כעצם בעל בהירות 18.5 בקבוצת הכוכבים הקיצית Ophiuchus. אף כי קווה-וואר היה יחסית בהיר (לפי הסטנדרט של העצמים באיזור זה) הדיסקה שלו היתה קטנה מדי כדי שניתן יהיה למדוד אותה באמצעות הטלסקופ הקרקעי מהטובים בעולם.
לפיכך ביקש בראון זמן תצפית בטלסקופ החלל האבל. מערכת המצלמות החדשה של האבל שהותקנה לפני חודשים אחדים בלבד, זיהתה כי מדובר בכדור שקוטרו 40 מילישניות, המייצג במרחק זה כאמור קוטר של 1,300 קילומטרים. רק להאבל יש את יכולת ההפרדה הדרושה כדי לזהות דיסקה של עולם מרוחק כזה.
כמו כוכב הלכת פלוטו נודד קווה-וואר בחגורת קוויפר, שדה של שאריות קרחונים של גופים דמויי שביט המשתרעים 5 מיליארד קילומטרים מעבר למסלולו של נפטון. בעשור האחרון התגלו למעלה מ-500 גופי קרח כאלה – עצמים מחגורת קוויפר – או (KBO). למעט כמה חריגים רובם היו קטנים מפלוטו באורח משמעותי. בעל השיא הקודם נקרא וארונה, ועצם שטרם ניתן לו שם והמכונה בינתיים 2002 AW197, כל אחד מהם קוטרו כ-900 קילומטרים.
השם קווה-וואר (הידוע גם כ2002 LM60) לא נקבע עדיין רשמית מכיוון שמדובר בתגלית חדשה. יש צורך באישור האיגוד האסטרונומי הבינלאומי. טרוג'ילו ובראון הציעו את השם להנציח את האל הבורא במסורת שבט הטונגובה שמשכנו בעמק לוס אנגל'ס, המקום שבו ממוקם קאלטק. לפי האגדה, קווה-וואר ירד מן השמים, הפך את התוהו ובוהו לסדר וברא את האנושות.
בסופו של דבר, צופה בראון, כי ימצאו KBO אפילו גדולים יותר מקווה-וואר והאבל יהיה בעל ערך למעקב אחר תצפיות קרקע כדי לזהות את הגודל של הגופים הללו. בינתיים מחזיק קווה-וואר את השיא – מעין מפרעה על חשבון דברים גדולים יותר שיתגלו.
עודכן ב-08/10/02 22:18
גילוי עצם חדש מחזק ההשערה כי פלוטו אינו כוכב לכת
מאת תמרה טראובמן
“קוואור” הוא עולם חדש וקפוא; גודלו כמחצית מגדולו של פלוטו: כ-1,300 ק”מ
אסטרונומים שצפו באחרונה באמצעות טלסקופים בקצות מערכת השמש, גילו עצם חדש, הגדול ביותר שנמצא מאז התגלה פלוטו לפני 72 שנים. העצם נמצא במרחק של 1.6 מיליארד קילומטר מפלוטו, כוכב הלכת הרחוק ביותר מהשמש. האזור שבו נמצא העצם החדש מכונה “חגורת קוויפר”, אזור המלא בעצמים קטנים וקפואים, שנותרו כמאובנים קוסמיים מראשית ימיה של מערכת השמש.
כמה מומחים לכוכבי לכת סבורים, כי גילוי העצם החדש הוא עדות נוספת החותרת תחת מעמדו של פלוטו ככוכב לכת. לדעת אסטרונומים רבים, פלוטו אינו כוכב לכת אמיתי אלא עצם מחגורת קוויפר שנלכד בכוח הכבידה של השמש והחל לחוג סביבה.
האסטרונומים שגילו את העצם, ד”ר מייקל בראון וד”ר צ'אדוויק טרוחילו מהמכון לטכנולוגיה של קליפורניה ארה”ב, החליטו לכנותו “קוואור” (Quaoar). קוואור הוא האל של האינדיאנים הראשונים שהשתיישבו באגן לוס אנג'לס. לפי המיתולוגיה האינדיאנית, קוואור “ירד מהשמיים ולאחר שיצר סדר מהכאוס הניח את העולם על גבם של שבעה ענקים”.
בראון וטרוחילו צפו בקוואור לראשונה ביוני, באמצעות הטלסקופ שבמצפה פאלומר, סן דייגו. העצם נראה להם אז כנקודת אור קטנה וחיוורת. כדי להשיג תמונה ברורה יותר שלו הם כיוונו לעברו את עדשותיו החזקות יותר של טלסקופ החלל האבל.
התצפיות לימדו, כי קוואור הוא עולם חדש וקפוא, עשוי מקרח וסלעים, וכי קוטרו כ-1,300 קילומטר. זהו עצם קטן מאוד ביחס לכוכבי הלכת – גודלו כמחצית מגודלו של פלוטו. “עם זאת, זה העצם הגדול ביותר שהתגלה בחגורת קוויפר עד כה”, אומר אילן מנוליס מהאגודה הישראלית לאסטרונומיה, “אבל אסטרונומים משוכנעים שבקוויפר ישנם עולמות קפואים גדולים ממנו, וזה רק עניין של זמן עד שיגלו אותם”.
לדברי מנוליס, יכול להיות שיש בחגורת קוויפר אף עצמים הגדולים מפלוטו. הקושי באיתורם נובע מכך שהם רחוקים יותר מכדור הארץ וכהים יותר מכוכבי הלכת. לכן מתקשים הטלסקופים באיתור האור הקלוש המגיע מהם.
בהודעה שפירסמה נאס”א נאמר, כי קוואור צפוי להניב תובנות חדשות על “אוכלוסיית העצמים המסתורית” הנמצאת בקצה מערכת השמש. העצם הראשון באזור חגורת קוויפר הרחוקה התגלה על ידי פרופ' דיוויד ג'וויט מאוניברסיטת הוואי. ב-,1951 פרופ' ג'ררד קוויפר, אסטרונום הולנדי-אמריקאי שעל שמו מכונה האזור, העלה את ההשערה כי גופים קטנים אחרים עשויים להימצא שם. ואכן, אומר מנוליס, מאז התגלו שם כ-500 עצמים, וההשערה המקובלת היום היא שחגורת קוויפר היא מקור חלק מכוכבי השביט.
אסטרונומים רבים משערים, שחגורת קוויפר היא גם המקור של פלוטו. קוטרו של פלוטו, הקטן מבין כוכבי הלכת, הוא בסך הכל 2,250 ק”מ ורבים סבורים כי יש לסווגו כעצם מחגורת קוויפר. “גילוי הקוואור מוכיח, כי בחגורת קוויפר ישנם עצמים גדולים יחסית וייתכן כי פלוטו הוא אחד מהם”, אומר בראון בראיון לעיתון “ניו יורק טיימס”. לדבריו, “אם פלוטו היה מתגלה היום, איש לא היה אפילו שוקל לכנותו כוכב לכת, משום שהוא בבירור עצם של חגורת קוויפר”.
