אל מול ירח נעלם

אנשים נוטים להאמין שקיים קשר בין גרמי השמים להתנהגות האדם. יש לומר בבירור: אין שום דרך לחזות התנהגות אנושית באופן שהאסטרולוגיה מתיימרת להציג

בערב פסח, אחר חצות, בתזמון מצוין למסיימי סדר כהלכתו, חזינו בליקוי ירח מושלם. פסח, כמו סוכות וט"ו באב, חל בליל ירח מלא, רמז לקסם שהשרה המאור הקטן על הקדמונים. ייתכן כי הרגע שבו תהה בן-אנוש בראשונה על החוקיות של מופעי הירח היה גם הרגע שבו נולד המדע. בעולם שבו אירועים רבים, כגון משחקי ספורט, מזג האוויר או מהלכן של מלחמות, אינם ניתנים לחיזוי מדויק, מופעי הירח הם אי של שפיות. מדי חודש בחודשו, בדיוק של שעון שווייצי, הירח "נולד", מתמלא ואחר כך חוזר להיות סהר דק. זאת בשל התנועה הסדירה שבה הוא מקיף את כדור הארץ, מחזור הקובע את החודש העברי וגם את המוסלמי. הבנת החוקיות של מחזור הירח היא אמנם עתיקת יומין, אך ניוטון הוא שהביא ניצחון למדע ביכולתו להסביר את סדירות התנועה של לווייננו הטבעי בעזרת חוקי הכבידה. והנה, גם הירח עושה לפעמים מעשים "לא צפויים". אחת לכמה חודשים, ותמיד בליל ירח מלא, מתכסה הירח בצלו של כדור הארץ ואנו חוזים בליקוי. יכולתנו להיות עדים לתופעה תלויה גם בשעת היממה ובמזג האוויר, ולכן תצפית מעשית בליקוי מתאפשרת רק פעם בשנה או שנתיים. מדוע אין הלבנה לוקה בכל חודש? והאם אפשר לחזות ליקויים בדייקנות?

הקביעה מתי יהיה הירח מלא שוב היא בתחום יכולתו של כל אחד מאתנו. אך הידיעה מתי ייראה הליקוי השלם הבא בישראל היא כבר נחלת מעטים, הנועצים בלוחות אסטרונומיים. אמנם הידע היה קיים כבר אצל הבבלים הקדמונים, אך סביר שרק מעטים מקוראי מאמר זה יכולים לחזות ליקויים בעצמם. הסיבה היא שקיים כאן שילוב מסובך של תנועות: תנועת הירח סביב הארץ, תנועתו של כדור הארץ סביב השמש וסיבובה היומי של הארץ סביב צירה. בשל סיבוך זה אין בליקויים מחזוריות פשוטה, ולא בכל חודש מתרחש ליקוי. אך אם אפשר לחזות תופעות לא פשוטות כמו ליקויי ירח וחמה למאות שנים בעתיד, מדוע קשה לנו לנבא תופעות אחרות, אפילו לטווח של ימים ספורים? מדוע אין תיאוריה מושלמת לחיזוי מזג האוויר או לתיאור התנהגות הבורסה?

נראה שיש דרגת סיבוך מסוימת, שמעבר לה אנו נכשלים ביכולת החיזוי. התסכול שהדבר מעורר הוא הכוח המניע של כל תופעות הניבוי המופרכות, מן האורקלים של יוון העתיקה ועד מנבאי רעידות האדמה והבצורת של ימינו. בתחומים מספר, מעל רמת סיבוך מסוימת, גם המומחים הגדולים ביותר, המצוידים במחשבי-על, אינם מסוגלים לתחזיות מדויקות. אפשר, למשל, לתת אומדן סביר לסיכוי שיירד גשם מחר, אך אי-אפשר בשום אופן לומר אם יירד גשם ב-12 בדצמבר 1997. אפשר להשתמש בסקרים לחיזוי מגמות פוליטיות קצרות טווח, אך אי-אפשר לחזות אירועים מדיניים ספציפיים. הסבר חלקי למצב מתסכל זה מופיע בתורה חדשה יחסית, העוסקת בתופעות הקרויות "כאוטיות" (מלשון כאוס – ביוונית תוהו, או אי-סדר, ההיפך מקוסמוס שפירושו סדר).

לאיזו גדה יגיע עלה הצף על מימיו המתערבלים של נחל? האם ברגע נתון יירד זרזיף או ייפלו טיפות יחידות מברז דולף? אלה הן מעט מהשאלות שתורת הכאוס מנסה לענות עליהן. מערכות אלה, כמו מזג האוויר, מתנהגות באופן לא סדיר, כאוטי, שאינו ניתן לחיזוי פשוט אך גם אינו אקראי לחלוטין. תורת הכאוס מבהירה שמערכות כאוטיות רגישות מאוד לתנאי התחלה, וכל שינוי זעיר בתנאים עשוי להביא לתוצאה שונה לחלוטין בטווח הארוך. אחת מאימרות הכאוס הידועות היא: "נפנוף כנפי פרפר בסין עשוי לגרום סערות הוריקן באמריקה". תורת הכאוס פותחת תקווה לחיזוי חכם יותר של סערות ורעידות אדמה, אך גם תוחמת את גבולות יכולתנו ומראה במוצהר שקיים מגוון רחב של תופעות שלא נוכל לנבא לעולם.

המקרים הקיצוניים ביותר של אי-ידיעה הם במערכות שדרגת סיבוכן עצומה – אלה שמעורבים בהן בני אדם. האדם מסובך במידה שהיא מעבר לדמיון האנושי: הוא מורכב מאלף מיליון מיליוני תאים, וכל תא מיקרוסקופי עולה במורכבותו על מחשב גדול. המוח מחזיק כעשרה טריליון תאי עצב, שכל אחד מהם מקושר לאלפי אחרים. אמנם הפסיכולוגיה, ההיסטוריה ומדע המדינה מאפשרים ניתוח גלובלי מתוחכם של התנהגות האדם ושל הדינמיקה החברתית שלו. אך נראה ששום תיאוריה מדעית לא תוכל לעולם לחזות מראש את מעשיו הפרטניים של אדם יחיד. יש המכנים אי-ודאות זו "כוח הגורל", אך המדע המודרני משער שמדובר בעצם בסוג של כאוס.

האסטרונומיה המודרנית מאפשרת תחזיות מצוינות של התנהגות הירח, כוכבי הלכת, שביטים ורוב גרמי השמים האחרים. מצד אחר, השמים מציגים שלל תופעות הנראות לאדם מן השורה קשות להסבר ולחיזוי, החל בליקוי ירח וכלה בצירוף מקרים נדיר כגון "השמש במזל גדי ושבתאי סמוך למאדים". ומשום מה אנשים נוטים להאמין שקיים קשר בין גרמי השמים להתנהגות האדם. זו מהות האסטרולוגיה, הטוענת, באופן פרדוקסלי, להשפעת הקוסמוס המרוחק והצפוי מראש על הכאוס האנושי שאינו ניתן לחיזוי.

שורשיה הקדומים של תופעה תמוהה זו הם בקישור בין יכולתם (האמיתית) של איצטגנינים לחזות ליקוי ירח, שהם פירשוהו להמונים חסרי-הדעת כאות מבשר רעות, לבין הצהרותיהם (המטעות) בדבר יכולתם לחזות גם גורלות אדם. יש לומר בבירור: כל הנזקק בימינו לגישה חסרת שחר זו, שם את נפשו ואת כספו על קרן הצבי. אין שום דרך לחזות התנהגות אנושית באופן שהאסטרולוגיה מתיימרת להציג. וגם אם נפתח אי-פעם יכולת מוגבלת לחיזוי כזה, ברור כשמש שהיא לא תתבסס על מתאם בין תנועת כוכבים למעשי אדם. קיימת רק דרך אחת שבה הכוכבים יכולים "להשפיע" על מעשי אנוש: דרך האמונה. אם האמין אדם בדברי האורקל המנבא שבנו יהיה מלך, אזי יחנכו כנסיך. אם אשה מאמינה לאסטרולוג החוזה שבוע מוצלח בענייני הלב, תאזור אומץ ותמצא חבר לחיים. תופעה אמיתית זו של "נבואה המגשימה עצמה" שייכת לתחום הפסיכולוגיה, ואין בינה לבין גרמי השמים ולא כלום. ההזדקקות לכדורי בדולח או משקעי קפה, כאלטרנטיווה לכוכבים, מעידה על משמעותו המפוקפקת של התהליך כולו. לקראת שנת 2000, חיוני שנראה בליקוי הירח אות לחיזוק האסטרונומיה, מדע הכאוס והפסיכולוגיה, ולא לדבקות בתפישות עולם שאבד עליהן כלח.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן