את המילים האלה כותב ד”ר איתן קריין בשעה שדן שכטמן מקבל את פרס נובל מידי מלך שבדיה
אבל אני רוצה דווקא להצדיע לשלושה חבר’ה צעירים, ואני בטוח שפרופ’ שכטמן, לא היה מתנגד לכך: ליריב בש, לכפיר דמרי וליהונתן וינטראוב שחנכו השבוע את פרויקט באופן פומבי את פרויקט החללית הישראלית לירח – Space IL – הנציגה הישראלית היחידה בתחרות Lunar X prize של גוגל.
ראיתי אותם ביום חמישי האחרון כשהם מסירים את הלוט, יחד עם נשיא המדינה, שמעון פרס, ועם רונה רמון, מתרגשים ומחויכים ולא יכולתי שלא להתרגש יחד איתם.
הסיפור התחיל, כך מסופר, בפאב חולוני, כששלושת המהנדסים הצעירים העלו לראשונה את הרעיון להשתתף בתחרות. כל מה שצריך זה להגיע לירח, לנחות עליו, לצלם סרטון HD של הנחיתה ואחר כך סרטון פנורמה של הנוף, לנוע למרחק של לפחות 500 מטרים ולצלם עוד פנורמה – קלי קלות.
דן שכטמן, יזם בטכניון קורס ליזמים צעירים ובו הוא מעודד את בוגרי הטכניון ליזום ולבנות חברות ישראליות גדולות ויציבות. אינני יודע אם שלושת המהנדסים למדו בקורס הזה, אבל רוח היזמות שלו בהחלט מפעמת בהם, יחד עם יצירתיות אדירה ויכולת “ישראלית” להתגבר על אתגרים.
הרעיון המרכזי של הצוות הוא השימוש במוצרים קיימים ובמזעור. החללית הישראלית היא הקטנה ביותר מבין יותר מ-20 המתחרות. היא תשוגר כמיקרו-לוויין מחללית מסחרית, היא אינה מכילה כמעט חלקים נעים היכולים להתקלקל בקלות ואת המעבר לאתר חדש היא תבצע בצורה הפשוטה ביותר: היא תמריא ותנחת שוב – בלי רכב חלל מסובך.
אבל ההצדעה שלי אינה רק על התעוזה, היצירתיות וה”חוצפה” אלא גם עם מטרות המשנה – להשתמש בפרויקט הזה כמנוף לעידוד החינוך המדעי-טכנולוגי בישראל. היזמים שואפים ליצור בארץ גל התעניינות מחודש בחקר החלל שידחוף תלמידים לבחור לימודי מדע וטכנולוגיה. תכנית לימודים מיוחדת נבנית במכון דוידסון לחינוך מדעי שבמכון ויצמן.
והחזון הזה מדבק, כפי שראיתי ביום חמישי. שלושת המהנדסים הצעירים רתמו אישים וגופים רבים, מסוכנות החלל הישראלית והתעשייה האווירית, דרך מכון ויצמן למדע ואוניברסיטת תל אביב ועד משרד המדע והטכנולוגיה ואורט ישראל. המדינה התחייבה להעניק את התמיכה המירבית שתקנון התחרות מאפשר לקבל ממדינות. השאר אמור להגיע מתרומות, וכפי שאמר יו”ר עמותת space IL, היזם והתעשיין ינקי מרגלית: “אנחנו פתוחים להצעות”.
בהצלחה!
