יוצאים למלחמה פסיכולוגית

הלוחמה הפסיכולוגית נועדה לטיפוח נכונותו של קהל הבית להילחם, לשכנע את קהל האויב שלא כדאי לו להילחם ולשכנע את הקהל הניטרלי לתמוך בך. על לוחמה פסיכולוגית

ד”ר רון שלייפר | מגזין “חידושים – מדע ודעת”

החשיבה המקובלת היא ש”לוחמה פסיכולוגית/פרסומת/תעמולת בחירות היא עניין נחמד, אך עליי זה לא משפיע'”. אולם, את העמדה הזו כבר הביאו אנשי הלוחמה הפסיכולוגית בחשבון והם יודעים כיצד להתגבר עליה.

מי אמר תעמולה?

בחלוף השנים סר חינה של המילה “תעמולה”, או בשמה הלועזי “פרופגנדה”, וגם השימוש במונח “לוחמת מידע” נתפש כבלתי תקין פוליטית, ולכן יש גורמים המעדיפים לקרוא לתחום בשם “ניהול תפישה” (Perception Management). לניהול אף אחד לא יתנגד ואיש לא יימנע מלהקצות לו תקציבים, תקנים וכו', ובעיקר, איש לא ימנע מן הצבא להשתמש בלוחמה פסיכולוגית בטיעונים של ליברליות ורצון לשמור על דמוקרטיה. “פרופגנדה היא כלי של הרעים ואילו אנחנו עוסקים בניהול תפישה”. זו חלק מהבעייתיות המובנית בלוחמה פסיכולוגית וביחסנו אליה.

לפיכך, כאשר מדברים על לוחמה פסיכולוגית הכוונה היא רק לשימוש בשיטות הלקוחות מעולם יחסי הציבור בשעת מלחמה. מריבות בין בני זוג בהליכי גירושין או מאבק בין חברות מסחריות על השליטה בשוק, גם אם הוא כולל את אותם המרכיבים, אינו נחשב לצורך זה כלוחמה פסיכולוגית.

מפקד חיל האוויר האמריקני דיבר לפני כעשור על הצורך בהפרדה בין “לוחמת מידע” לבין “לוחמת עידן המידע”. לוחמת עידן המידע היא הלוחמה המוכרת לנו, בתוספת הידע הטכנולוגי שלנו המשכלל אותה. אם פעם ידינו אבן ביד היום אנו עושים זאת עם טיל מונחה לייזר. לוחמת המידע היא אותה מלחמה שבה המידע הוא היעד.

גם בעת מלחמה אנחנו רוצים להעביר לאויב מידע. תמצית הלוחמה הפסיכולוגית בעת מלחמה היא היכולת להעביר מסר בערוץ מסוים למטרה מסוימת לקהל יעד שהוגדר מראש, כדי לתמוך במטרות המלחמה.

לוחמה פסיכולוגית בהיסטוריה

השימוש בפסיכולוגיה לצרכים צבאיים עתיק כימיו של המין האנושי, והעדויות לכך מצויות כבר בתיאורי המלחמות בתנ”ך. אומות ויחידים – ובייחוד הצד הנחות בעימותים – השתמשו בה ביעילות רבה במשך כל ההיסטוריה, הן במלחמות רחבות ממדים כשתי מלחמת העולם והן במלחמות בעלות עצימוּת נמוכה.

השימוש בפסיכולוגיה היה רב משמעות בחיים הפוליטיים במאה ה-20, ובעיקר במחציתה השנייה, ומומחים צופים כי בשל השפעתו של המרכיב הפסיכולוגי על רוח העם ועל נציגיו – החיילים הנוטלים חלק במלחמה – תגדל השפעתה עוד יותר במלחמות המאה ה-21.

מלחמת העולם הראשונה היא הדגם הראשון והמרתק ללימוד והפקת לקחים. היה בה היקף עצום של מבצעי לוחמה פסיכולוגית ושימוש בטכניקות מקוריות – בעיקר על ידי הבריטים – במהלך ארבע השנים שבמהלכן התנהלה. מבצעים אלה השפיעו מאוד על התפתחות הלוחמה הפסיכולוגית בכל התחומים עד ימינו.

העברת המסר ליעדים שונים

תום מלחמת העולם השנייה, מטרת כל הצבאות היא להימנע ככל האפשר מהרג ביריב ולהשתדל לפגוע רק בחיילי האויב ולא באזרחים. לפיכך, בוצע מעבר לנשק חכם ומדויק (חמ”מ – חימוש מונחה מטרה). לוחמה פסיכולוגית משתלבת היטב במגמה זו משום שזאת מלחמה לא אלימה, לא יקרה, חוסכת חיי אדם, וכן קוראת לאנשים להיכנע ובכך חוסכת משאבים.

מכיוון שהמלחמה היא הדבר המכוער ביותר הקיים עלי אדמות – היא מאפשרת לטבע החייתי להשתלט על האדם ולעשות מעשים מכוערים – אפשר להשתמש במסרים של הלוחמה הפסיכולוגית המדגישים את תחושת גועל זו, ולהשיג מטרות פוליטיות באמצעות מניעת המלחמה. עם זאת, יש לדעת שלוחמה פסיכולוגית אינה חזות הכול, היא אינה תחליף ללוחמה פיזית אלא משלימה אותה בלבד.

מהפיכת השיווק החלה לאחר מלחמת העולם השנייה, הרבה בזכות משוחררי המחלקות ללוחמה פסיכולוגית בצבא ארצות הברית שהשתלבו במחקר, בפיתוח ההיבטים המדעיים וביישומם בתחום יחסי הציבור. אם פרסום, לדוגמא, היה בעבר בעיקרו העברה של מסר אחיד לכולם, הרי שמומחים אלה פילחו את החברה לקהלים שונים וניסחו למענם מסרים ממוקדים כדי לשכנע בנפרד כל אחד מהם.

הבעיה העיקרית היא איך מעבירים מסר לאויב, שהרי כל מסר עובר סינון. הפתרון המושלם בעבר (ועד היום) הוא כרוזי נייר.

הידע שהצטבר במשך 60 שנה על אודות שילוב הכלים והידע העכשוויים של מערכת הפרסום והשיווק מתווה את אחד הכיוונים העתידיים של הלוחמה הפסיכולוגית, על בסיס חלוקת קהל המטרה לשלושה קהלי משנה, אשר אל כל אחד מהם יש להפנות מסר שונה: קהל הבית, שיש לטפח את נכונותו להילחם; קהל האויב, שאותו יש לשכנע שלא כדאי לו להילחם; והקהל הניטרלי, שאותו יש לשכנע לתמוך בך או לפחות שלא לתמוך ביריבך. בישראל מכונה הפנייה לקהל הבית בשם “תקשורת”; כלפי האויב מנהלים “לוחמה פסיכולוגית” ואילו אל הקהל הניטרלי פונים ב”הסברה”.

הבעיה העיקרית היא איך מעבירים מסר לאויב, שהרי כל מסר עובר סינון. אי אפשר לסמוך על עורכי החדשות בכלי התקשורת של האויב שלא יסלפו את הדברים, ואין אפשרות לרכוש שטחי פרסום בעיתוניו. הפתרון המושלם בעבר (ועד היום) הוא כרוזי נייר. צה”ל נוקט בו נגד החמאס בעזה והחיזבאללה בלבנון. האמריקנים והבריטים משתמשים בו באפגניסטן ובעירק.

לפני כארבע שנים הופץ באפגניסטן כרוז ובו תמונה שבה נראה סגנו של בין לאדן. לצד התמונה הוצגו לוחיות הרישוי של מכוניתו של האיש כפי שצולמו מלוויין וכיתוב “אנחנו רואים אותך”. כרוז כזה עשוי לגרום לאיש ולתומכיו לרדת למחתרת ולהקשות על פעולותיהם.

אמצעי התקשורת כאמצעי ללוחמה פסיכולוגית

עידן המידע מעמיד לרשותנו אמצעים שגבלס, אדריכל התעמולה הנאצית, לא יכול היה לחלום עליהם. מה שעל קצין הלוחמה הפסיכולוגית לעשות היום הוא להשתמש בכלים החדשים העומדים לרשות אזרחים רבים – דואר אלקטרוני, מסרונים (הודעות טקסט) וכו'.

אולם השימוש בהם מותנה בכך שלרשות קהל היעד או החברה שבה נלחמים עומדת אותה הטכנולוגיה. במלחמת העולם השנייה פיתח גבלס רדיו עממי שהיה מכוון לתחנות הנכונות, וכך יכול היה הקהל להיחשף למסרים. צבא ארצות הברית הצניח במלחמת וייטנאם עשרות אלפי מכשירי טרנזיסטור שהיו מכוונים אך ורק לתחנה מסוימת. זו הייתה טכניקה פשוטה של עקיפת הבעיה.
תגיות
60 לישראל אירופה אישים אמריקה ארכיאולוגיה ארץ ישראל היסטוריה טיולים טיולים בארץ יום העצמאות ילדים ילדים סקרנים ישראל מדע נוסטלגיה עיצוב פוליאסטר פסיכולוגיה

כיום ניתן לשדר מסרים בטלפון בהודעות מוקלטות לקבוצה גדולה של מנויים. המערכת זולה ופשוטה להפעלה. הפקס' שימש ככלי נשק נגד ישראל באינתיפאדה הראשונה, וכיום מחליף אותו המחשב. בשלב מתקדם נמצא האינטרנט. האינטרנט הוא מערכת אזרחית לחלוטין, אך כל היישומים הללו: צ'טים, פורומים ורשימות תפוצה ניתנים לניצול גם לצורכי לוחמה פסיכולוגית.

כל הנאמר כאן נכון לחברה טכנולוגית שיש בה שימוש נפוץ באמצעים אלה. בחברה שאינה כזו, השיטות הישנות עדיין יעילות, אך תוך הסקת מסקנות מן המחקר האנתרופולוגי והשיווקי, המסוגל לפלח את מיליארדי אזרחי העולם עד לרזולוציה של האדם הבודד באמצעים ממוכנים לחלוטין.

מי שאינו נמען לקבלת מסר ממוקד פונים אליו בשיטות הישנות כטלוויזיה, רדיו, עיתון, כרוז הנייר או באמצעות טכנולוגיות חדשות יותר: רמקולים המשדרים למרחקים גדולים, מצגות לייזר, כמו אלה המפארות אירועים חגיגיים, ושבאמצעותן ניתן להעביר מסרים שייראו היטב בשמי האויב. השלב האחרון יהיה שילוב של כל הכלים הללו לכדי מתודולוגיה אחת ותורת לחימה אחת.

לוחמה פסיכולוגית בישראל

נושא הלוחמה הפסיכולוגית הגיע לתודעת הציבור בישראל לפני כ-20 שנה בשל שני גורמים: הראשון – הביקורת הקשה שהטיחו מדינות העולם בישראל בראשית שנות השמונים בעקבות מלחמת שלום הגליל. השני – מערכת הלוחמה הפסיכולוגית היעילה שניהלו החיזבאללה ואש”ף בסוף אותו עשור, שניצלה את המאבק הצבאי הכפול – בדרום לבנון נגד צה”ל וצד”ל ובשטחים (האינתיפאדה) – כדי להפיק רווח תדמיתי מרשים בעולם ובישראל.

גל שני של עניין בנושא בישראל ובקרב גורמים שונים בצה”ל נוצר עקב פרוץ אירועי האינתיפאדה השנייה, המכונה בצה”ל “גאות ושפל” ועל ידי הפלסטינאים כ”אינתפידת אל אקצא” (2005-2000), והמהלכים האמריקניים במלחמת המפרץ השנייה ( 2003 ועד היום).
התנועה הציונית השתמשה בתעמולה בצורה יעילה כדי לקדם את רעיון הקמתה של מדינה עצמאית ליהודים, אולם בתום מלחמת העצמאות נדחקה הלוחמה הפסיכולוגית לקרן זווית

פעמים רבות עולה בציבור ובאמצעי התקשורת השאלה כיצד מדינה בעלת מוניטין בין לאומי בניהול מלחמות ובהפעלתם של ארגוני מודיעין יעילים, הנתפשת כבעלת פוטנציאל גרעיני ואשר ניצבת בפסגת המדע והטכנולוגיה בעולם, עומדת חסרת אונים מול תדמיתה בעולם. תשובות ותירוצים היו ויש למכביר, והם כללו הסברים על “תקציבים” ו”אנטישמיות”, אך אלה אינם מספקים תשובה הולמת לשאלה.

הדיון בשאלה זו בתקשורת כולל בתוכו מושגים רבים כמו הסברה, תקשורת, פרופגנדה, יחסי ציבור,לוחמה פסיכולוגית ולאחרונה, בהקשר הפלסטיני – “צריבה תודעתית”. העלאת כל המושגים הללו נועדה להסביר את קשייה של ישראל בהצגת מדיניותה בעולם.

חייבים לדעת ערבית

בחינה היסטורית מעלה שהתנועה הציונית השתמשה בתעמולה בצורה יעילה כדי לקדם את רעיון הקמתה של מדינה עצמאית ליהודים, וגם במהלך המאבק נגד ממשלת המנדט הבריטי, ובעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה, עשו בה המחתרות והנהגת היישוב שימוש רב ויעיל.

ואולם, בתום מלחמת העצמאות נדחקה הלוחמה הפסיכולוגית לקרן זווית ולא יוחסה לה עוד החשיבות הראויה, ויש להצטער על כך שלא קמו בישראל ממשיכים אמתיים לאנשי ה”הגנה” והאצ”ל, ששלטו בשפה הערבית והכירו היטב את התרבות הערבית. הדבר גורם לכשל אמתי ביחסים שבין הישראלים לפלסטינים בפרט, ובקשרים של ישראל עם העולם הערבי בכלל.

תחום המזרחנות בישראל נתון כיום בידי קומץ אנשי אקדמיה, ורוב השולטים בשפה הערבית שייכים לגופי המודיעין השונים (בעיקר השב”כ ואמ”ן). מצב לימודי הערבית במערכת החינוך הישראלית עגום, וההורים מעדיפים שילדיהם ילמדו דנית כשפה זרה אך לא ערבית. לכך יש השלכות חמורות גם על יכולותיה של ישראל בתחום הלוחמה הפסיכולוגית.

הבעיה: חוסר תקציב

מאז שנות השבעים היו אותות אזהרה כי תדמיתה המתדרדרת של ישראל בעולם באה לידי ביטוי ביחסן העוין של מדינות העולם כלפיה. עם זאת, הגורמים המופקדים על הנושא החמיצו כל הזדמנות לנקוט בצעדים הנדרשים כדי לערוך שינוי בסיסי בסדר העדיפויות ובהקצאת המשאבים לתחום התעמולה.
הדעה כי האנטישמיות היא הגורם המרכזי לקשייה של ישראל בתחום ההסברה בעולם גורמת לפסיביות בקרב מקבלי ההחלטות בישראל ובקהל הרחב

על המיקום הנחות של ההסברה בסדר העדיפויות ותקציביה הדלים הנובעים ממיקום זה, ניתן ללמוד מישיבת הממשלה לנושאי הסברה שהתקיימה ב-30 בנובמבר 2003. בעת אירועי “גאות ושפל”, דיווח סמנכ”ל משרד החוץ לענייני הסברה כי תקציב ההסברה של ישראל בעולם עמד באותה השנה על 9 מיליון שקל בלבד (לשם השוואה, תקציב הפרסום של חברות מסחריות גדולות במדינה הוא כפול מזה).

לכן, נציגויות ישראל בעולם סובלות ממצוקה קשה של כוח אדם המטפל בענייני הסברה. כך, למשל, בגרמניה – מדינה המונה 80 מיליון נפשות – עובדים שני אנשי הסברה ישראלים, וברוסיה – שבה 154 מיליון נפשות- פועל עובד הסברה ישראלי אחד.
אנטישמיות היא לא תירוץ

השימוש בלוחמה פסיכולוגית מעורר בישראל אי נחת משלושה טעמים עיקריים: הראשון, בחברה ליברלית-דמוקרטית פעילה כחברה הישראלית יש סלידה משימוש בתעמולה, שכן זו מזוהה עם שקרים וחוסר מוסר. אין פלא אפוא שהמילה “הסברה” מעלה בדרך כלל חיוך נבוך ותנועת ביטול בקרב חלק גדול מאזרחי ישראל.

השני, לא קל לעכל מערכת מושגים חדשה לאחר שנים רבות של תפישות מוצקות על טוב ורע. השלישי, קשה לקרוא על שרשרת מחדלים ארוכה של ישראל בתחום זה, הנמשכת מאז הקמת המדינה.

קשה במיוחד לקבל את עליונותם של הפלסטינים על הישראלים בשלושת העשורים האחרונים בכל הקשור להפעלה מושכלת של לוחמה פסיכולוגית להשגת מטרות פוליטיות. גם אותם אנשים מעטים העוסקים בתחום זה אינם נלהבים, בלשון המעטה, מן הביקורת המוטחת על פעילות ארגוניהם, אך ניתן להגן עליהם בנימוק כי המשאבים שהועמדו לרשותם במשך השנים היו תמיד מעטים, ולא ענו על הדרישות.

בציבור בישראל רווחת הדעה כי האנטישמיות היא הגורם המרכזי לקשייה של ישראל בתחום ההסברה בעולם. לדעתי, תפישה הזו היא חסרת יסוד מכיוון שלאנטישמיות אין השפעה רבה בפועל על עיצוב המדיניות כלפי ישראל. מעֵבר לכך, יש לדחות גישה זו שכן היא גורמת לפסיביות בקרב מקבלי ההחלטות בישראל ובקהל הרחב, הטוענים כי אין מה לעשות נגד האנטישמיות.

באדיבות מגזין “חידושים – מדע ודעת” של אוניברסיטת בר אילן