בראיון הרחיב פרופ’ דן שכטמן, חתן פרס נובל הטרי, את משנתו בתחום החינוך: “מדינת ישראל צריכה להשקיע את חוכמתה הרבה וכספה מגיל הגן, דרך היסודי ועד התיכון” וכן מגלה כיצד הוא מסייע לתלמידי תיכון להכיר את המדע דרך הפוסטרים של פרסי נובל בעשור האחרון
תחום הקריסטלוגרפיה קיבל כעת תאוצה בזכות פרס נובל שהוענק לפרופ’ דן שכטמן מהטכניון, ואולם בראיון לאתר הידען אומר פרופ’ שכטמן כי אמנם הוא גילה את התגלית הראשונית אך כדי לספק לה הסבר פיזיקלי ומתמטי נדרשו השותפים שעזרו לו לשכנע את הקהילה המדעית: “היה צריך את ההכרה הזו. פרס נובל זו ההכרה האולטימטיבית לאיזשהו מדע. אני מקבל את הפרס אבל אני חוד חנית ולצדי יש אלפי מדענים שעוסקים ויעסקו בנושא הזה. המון מאמרים נכתבו על העניין הזה. אלפי אנשים עבדו ועובדים. במיוחד אני מבקש לציין כמה אנשים שאני חב להם ומצטער שהם לא שותפים לפרס איתי: בעיקר אילן בלך שכתב איתי את המאמר הראשון ואשר בו הונח ההסבר הפיזיקלי ואחריו ג’ון כהאן ודניס גראטיאס (Denis Gratias) שפרסמו איתי את המאמר הראשון – רק אנקדוטה קטנה, המאמר עם בלך נשלח ראשון אך המאמר השני פורסם לפניו כי הוא נמסר לכתב עת שהתהליכים בו מהירים יותר.”
בכל הראיונות שנתן פרופ’ שכטמן מאז ההודעה על הגילוי הזכייה הוא התמקד במשבר בחינוך. מערכת החינוך של היום כמעט לא מחנכת למצויינות, ויש לו גם מה להגיד על חלקם של כלי התקשורת שמתעלמים מהמדע ומסתירים אפשרות זו מבני נוער הנמצאים בתהליך חיפוש העתיד שלהם.
“מדינת ישראל צריכה להשקיע את חוכמתה הרבה וכספה מגיל הגן, דרך היסודי ועד התיכון. צריך להכין את המועמדים שלנו היטב לאוניברסיטה. זהו התפקיד העיקרי של מערכת החינוך בישראל. מה העתיד שלנו בלי חינוך מעולה?, בביטחון ובריאות אני לא מבין, במדע אני מבין צריך להשקיע הרבה מאוד משאבים וחוכמה. זה לא עניין פוליטי, זה עניין של כולנו.” אמר פרופ’ שכטמן.
“כמו שאמרתי לטלוויזיה, כדי לגדל דור של מדענים צריך להתחיל בגן. אנחנו צריכים מורים טובים החל מגיל הגן דרך בית הספר היסודי, דרך חטיבת הביניים ועד התיכון כדי שלאוניברסיטאות יגיעו הרבה תלמידים טובים מוכנים. אנחנו מייצרים מהנדסים לתפארת, תראו את ההיי-טק הישראלי. אבל כדי להגיע לכך, המהנדסים של המחר צריכים לעבור את כל השרשרת החינוכית. יש מדינות בעולם שבהם המדע מוערץ על ידי התושבים. זה תלוי במדינה ותלוי בתקופה. בתקופות מסויימות של מדינות מסויימות המדע היה נערץ על ידי כולם. יכולים לעשות את זה שני גורמים – האחד הוא המדייה, בעיקר טלוויזיה והגורם השני זו מערכת החינוך.”
מהו תפקידו של המורה?
“תפקידו של מורה הוא קודם כל להיות Role model – מודל לחיקוי. ההתנהגות של המורה בכיתה אומרת לתלמידים בשפה לא מילולית איך אדם מתנהג. אם הם באים מבית שבו ההתנהגות היא לא מה שהיינו רוצים לראות בציבור, אז בית הספר צריך לתקן את זה על ידי דוגמה אישית. עוד לא דיברתי על מה שצריך ללמד את הילדים אלא על איזו דוגמה אישית צריך לתת לתלמידים, ולכן צריך לבחור את המורים בצורה כזו שישמשו מודל לחיקוי. מדוע הדבר לא נעשה? מפני שהשכר שמשולם למורים הוא כזה שהרבה אנשים שהיו יכולים לשמש מורים לא יכולים להרשות לעצמם גם אם הם רוצים להיות מורים כי אי אפשר לפרנס משפחה במשכורת כזו היום בישראל. זה אחד משורשי הרע של העניין. צריך מורים שיודעים לשמש מודל לחיקוי, שיודעים ללמד, שמשנים את ההתנהגות הלא טובה מהבית ויודעים לשמש כמנהיגים בכיתה שלהם. אז יגיעו לטכניון ולאוניברסיטאות נפלאות אחרות בארץ – ויצמן, עברית, ת”א, בר אילן – אנשים שהם בני תרבות, שיש להם רקע במתמטיקה, פיזיקה, כימיה, אנגלית וביולוגיה כדי להפוך למדעני העתיד ומאלה לאחר שיעשו תואר ראשון, שני ושלישי יצאו מדעני צמרת.”
מורים לא יודעים להתמודד עם כיתות פרועות
“כבר היום יוצאים מדעני צמרת אבל ללא הכנה מתאימה הזרם יתדלדל. לי בבית הספר היו מנהלים ומורים טובים (אני חושב שהיו יותר מורים ממורות והיום זה לא קורה יותר. אני לא חושב שמורה אישה פחות טובה ממורה גבר, אבל העובדה שאין כמעט מורים נובעת פשוט מהתנאים הקשים שבהם מורה צריך להתמודד וכמובן מתנאי השכר). מצפים מהמורה להתמודד גם עם הכיתה שבה המשמעת מהווה בעיה קשה. מורים צריכים לדעת להתמודד עם כיתה שבמקרים רבים היא פרועה. צריך ללמד את המורה להתמודד עם כיתות פרועות כי אם הוא לא יודע להתמודד הוא לא יכול ללמד ולא יכול לשמש דוגמה.”
“אני מאמין שהמורים יודעים את החומר אבל צריך לייצר מצב שבו הם יכולים להעביר אותו לתלמידיםוצריך להביא אנשים טובים להוראה וצריך להתחיל מאוד מוקדם. ילדים צריכים להתחיל לקרוא בגן ולקרוא ספרים כי הרבה ילדים לא קוראים ספרים בבית, אצלנו הדבר שתופס הכי הרבה מקום בבית הם הספרים אבל יש בתים שהילדים לא קוראים.
עד כמה הופתעת מהזכיה?
“הופתעתי לחלוטין. ראשית לא ידעתי שהיה זה היום שבו מודיעים על פרס נובל לכימיה. אני אף פעם לא יודע, וגם לא אמרו לי. דיברו איתי על אתמול וניחמו אותי שלא זכיתי בפרס נובל לפיזיקה. בסופו של דבר זכיתי בכימיה – התחום הזה נופל בין השניים, זה שייך לכימיה כמו שזה שייך לפיזיקה – מבנה החומרים. למען האמת חשבתי שלא אקבל את פרס נובל כי עברו הרבה שנים וזה לא קרה. אני חי טוב מאוד בלי פרס נובל, יכול להיות שאחיה פחות טוב עכשיו.”
כיצד אתה מתכוון לנצל את מעמדך כחתן פרס נובל על הבמה הציבורית?
“אני ציוני ומדינת ישראל מאוד חשובה לי, הצלחתה של מדינת ישראל היא הצלחה אישית. אני נכד של אנשי העלייה השניה, סבי וסבתי הם מאותם 10% שנשארו בארץ ולא היגרו מפה. סבי, זאב אשור, היה ממקימי תנועת העבודה בארץ. הקבוצה שכללה את בן-צבי, בן-גוריון, רחל ינאית, זרובבל ואחרים. סבי וסבתי הם ממייסדי מדינת ישראל ואני חב להם חוב גדול, אני פה ואני מרגיש שאני חייב לתרום למורשת שלנו.”
“כל מה שאני עושה – זה למען מדינת ישראל ובהתנדבות. אני שולח מדי שנה את הפוסטרים של ועדת פרס נובל המסבירים בשפה פשוטה את מהות הפרס ל-600 בתי ספר תיכוניים, אני מתרגם אותם. לפני יותר מ-10 שנים צלצלתי לוועדת הפרס, דיברתי עם השבדים ואמרתי – אתם מפרסמים כזה פוסטר נהדר בשבדית ואנגלית, אתם מרשים לי לתרגם אותו לעברית כדי לחלק אותו לתיכונים לקדם את המדע בארץ? אמרו לי: “לא, אנחנו נעשה את זה בשבילך”. חברת וולוו מממנת את הפוסטרים, הם שולחים לי את המקור באנגלית ואני מעסיק מתרגמת מאנגלית לעברית. אני מתקן את העברית (כי בכל זאת יש דברים שצריכים לשנות במעבר משפה לשפה) ואז אני שולח את הקובץ לשבדיה. לאחר מכן יש לי קשר ישיר עם גרפיקאי שעובד עם ועדת הפרס. הוא בונה ושולח לי את הקובץ אני מזיז פה ומזיז שם. בהתחלה היה לי קשה איתו כי לא תפס שהכל הפוך, אני מאשר את הפוסטר הם מדפיסים אותו ושולחים לי חבילה, של חצי טון. לאחר מכן אנחנו מחלקים אותם לבתי ספר, לארגונים גדולים ולמוזיאוני מדע, כאשר האקדמיה הישראלית למדעים משלמת עבור המשלוחים הללו.”
הפעם ייצא לך לתרגם פוסטר שאתה הכוכב שלו…
פרופ’ שכטמן: “הם גם יתייעצו איתי בקשר לפוסטר שלי. אני יודע שהם עושים את זה כי עדה יונת כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009 סיפרה לי.”
“דוגמה שנייה של פרוייקט התנדבותי שאותו אני מעביר במשך 25 שנה: זהו קורס יזמות טכנולוגית בטכניון שמטרתו לעודד את הבוגרים שלנו לפתוח חברות סטארט אפ. יש להם ההכשרה הטכנולוגית אבל הם צריכים גם הכשרה להיות יזמים. אני מנסה להדביק אותם בחיידק הייזמות. בתחילה הייתי צריך להילחם כדי ללמד את הקורס. היום מדובר בכל סמסטר בקורס גדול של 300 סטודנטים. הקורס מבוסס על מרצים אורחים ורבים מראשי התעשייה בארץ שהרצו ומרצים בקורס, כולל נשיא הטכניון.”
“מלבד תחומי ההתנדבות הללו אני יושב בוועדות, ולוקח תפקידים באקדמיה הישראלית למדעים. כך לדוגמה שימשתי יו”ר החטיבה למדעי הטבע. היום אני מייצג את האקדמיה בארגון של מדינות אסיה. אני עושה את זה לתפארת המדע במדינת ישראל.”
דיברת על מערכת החינוך, מה לגבי המדיה?
יש תפקיד בכיר לטלוויזיה בחינוך, משום שהנוער צופה הרבה בטלוויזיה. אני מציע להכין פרוייקט ואפילו לנהל אותו שבמסגרתו יופקו סרטים שבהם מתארים מקצועות מדעיים, מה עושה מהנדס מכונות, מה עושה מדענית בביוטכנולוגיה מהבוקר עד הערב. בארה”ב -הNIH לקח על עצמו להכין סרטים כאלה על מקצועות הרפואה ופרקים בהם עוקבים למשל אחר מדענית ביוטכנולוגית, רופא שהוא גם חוקר, מה עושה אחד שחוקר את הגנום האנושי. לדעתי הסרטים הללו לא טובים. אמנם המצולמים בהם הם מדענים אמיתיים אבל אין להם חיים, כמו למשל אחת שדופה, רווקה ללא ילדים שכל החיים שלה במעבדה והיא מסבירה את המדע שלה. אף בחורה לא רוצה להיות כזו. אני הייתי בוחר נשים או גברים שנראים טוב, שיש להם משפחה, ומתחילים את הסרט בבוקר בבית כשלוקחים למשל את הילדים לבית הספר. אחר כך אפשר כמובן להמשיך במעבדה עם מדענית בחלוק לבן או מהנדס מכונות שדן על פרוייקט כנף המטוס או השבב.”
“הרעיון עלה לפני כמה שנים: חזרתי ברכבת מאוניברסיטת בן גוריון וישב על ידי בחור צעיר ושמח. פתחתי איתו בשיחה, מסתבר שהוא נוסע לבקו”ם להשתחרר. שאלתי מה תעשה אחר כך – לא יודע, אלך ללמוד חשבונאות. יש לי דוד שהוא מנהל חשבונות ומרוויח טוב, גם אני אהיה. שאלתי אותו מה למד בתיכון, והוא ענה: ‘בתיכון הייתי תלמיד טוב, מתמטיקה פיזיקה כימיה בסדר גמור’. אם כך, אז למה לא תלך ללמוד הנדסה? שאלתי ותשובתו היתה: ‘לא חשבתי על זה, אני לא מכיר אף מהנדס’. ואת זה צריך לשבור, צריך ללמוד בבתי הספר שיעור שיקרא שיעור מקצוע ובו ילמדו את התלמידים מהן האפשרויות העומדות לפניהם.” מסכם פרופ’ שכטמן.
ואי אפשר כמובן בלי ההיבט המדעי, ועדת פרס נובל הבליטה את הקשר בין יחס הזהב לתגלית שלך. מה הקשר בין קוואזי גבישים ויחס הזהב?
צריך להיכנס לניתוח ארוך וממושך של מה שקורה. חתך הזהב הוא תגלית של מדען איטלקי בשם פיבונצ’י מפיזה והוא פרסם בשנת 1202 ספר מתמטיקה ובו הוא תיאר את מה שנקרא אחר כך סדרת פיבונצ’י: תיאור על ארנבים שמתרבים לפי קצב מסוים והסדרה שמתקבלת בכל מחזור רביה. נניח שכל מחזור אורך חודש ימים – היא סדרת מספרים שיש לה הרבה תכונות מעניינות אבל מה שרלוונטי לעניין שלנו הוא היחס בין מספר הארנבים בחודש מסוים למספר הארנבים בחודש קודם למספר הארנבים בחודש הקודם. היחס המתקבל כששואפים לאינסוף הוא מספר אי רציונלי. היחס הזה הוא מספר אי רציונלי שנקרא מספר פיבונצ’י וגם חתך הזהב. …1.618033988 וכך הלאה עד אינסוף.”
“יש הטוענים שחתך הזהב מתאר אסטתטיקה מיוחדת (1.618….). יש ציירים שהשתמשו בו בציורים ובפסלים שלהם. אני לא מבין גדול באמנות אבל זה בהחלט מספר אסתטי . סדרת פיבונצ’י מתארת סדרה קוואזי מחזורית במימד אחד. הכוונה בכך היא שאין בה מוטיב החוזר על עצמו. אי אפשר למצוא בכל הסדרה הזו קבוצת ספרות בכל גודל שהוא שחוזרת על עצמה. אילו היתה קיימת קבוצה כזו זה היה מספר רציונאלי והסדרה הייתה סדרה מחזורית. כאן זו סדרה שהיא איננה מחזורית.”
כאמור סדרת פיבונאצ’י היא קוואזי מחזורית במימד אחד. אם אתה רוצה לתאר סדרה דו מימדית, ניתן להתייחס לאריחי פנרוז, על שם מדען אנגלי בן תקופתנו – רוצג’ר פנרוז. זו סדרה שגם בה לא ניתן למצוא שום מוטיב שחוזר על עצמו והיא מרצפת את המישור באופן קוואזי מחזורי ללא מרווחים. אם אתה רוצה למצוא דוגמה לסדרה קוואזי מחזורית תלת מימדית – זה קוואזי גביש, וכך זה מתקשר.
האם יש לקוואזי גבישים יישומים לדוגמה בתחומי המחשוב או החלל?
“היישומים של גבישים קוואזי מחזוריים הם מעטים ולא חשובים. יישומים של חומר תלויים בתכונות שלו. כדי שלחומר יהיו יישומים הוא צריך להצטיין במשהו ולגבור על חומרים אחרים באותו תחום. קוואזי גבישים מצטיינים בכמה תחומים אבל אחרים מנצחים אותה. החשיבות היא לא ביישומים אלא בתגלית המדעית עצמה, בעובדה שלא הבנו בצורה שלמה את האפשרויות שבהן אטומים יכולים להסתדר בחומר מוצק. עכשיו אנחנו מבינים יותר טוב ולכן גם ההגדרה של גביש השתנתה בעקבות התגלית.”
31 תגובות
חושם,
כדאי שתנסה לשוחח עם פרופ שכטמן, הוא יאשר את שכתבתי. ואני חוזר על דברי, שכטמן ראה תופעה ולא הבינה, ורק לאחר שפרופ’ אילן בלך הסביר את התופעה בעזרת מודל מתמטי-פיסיקלי שבנה, הבינו גם אחרים את משמעותה.
אני בטוח וודאי שפרופ’ שכטמן הנו מדען מבריק, חשוב וגדול, אבל בכל הקשור לתגלית זו, הפרס היה צריך להיות מחולק בינו לבין בלך (ואינני מדבר על כסף, הוא אינו חשוב)
להצלחה אבות רבים אך הכישלון הוא יתום.
למרות שיש גאונים גדולים משכטמן עדין יש אחד
שגילה ודחף את התגלית ולו מגיעה הקרדיט
בסבב השני כדאי לתת לגאון הפיסיקלי אילן בלך
גם כרדיט ואולי גם מענקי מחקר כי הוא פיסיקאי כזה מוערך
אבל רק אחד גילה נתן תוקף לגילויו ודחף את התגלית שלו .
וזה שכטמן .
נו, מעשיו כדיבורו ?
הכבוד שהביא פרופסור שכטמן למדינת ישראל בכלל ולטכניון בפרט הינו אדיר. ואולם פרופ’ שכטמן אומר במספר ראיונות לעיתונות ולטלוויזיה ואני מצטט מראיון שנתן לעיתון הארץ ב-24 למרץ “באותו היום חלחלה אצלי ההבנה שזה משהו חדש, אבל לא ידעתי מה זה עדיין”, הוא מספר היום. ובהמשך מציין פרופ’ שכטמן ושוב אצטט “ידעתי שהתצפיות שלי בסדר. לא יכולתי להסביר את התופעה, אבל ידעתי שזה חומר שאף אחד לא ראה לפני, חומר בלתי אפשרי על פי חוקי הקריסטלוגרפיה”. ורק אדם אחד פרופ’ אילן בלך בתוך זמן קצר פיתח מודל פיסיקלי שמסביר את התופעה…
וממשיך פרופ’ שכטמן ואומר “שרק אז הרגיש הוא בטוח מספיק כעת כדי לפרסם מאמר בנושא”
והמאמר פורסם כמובן יחדיו עם אילן בלך.
לפנינו מקרה בו פרופ’ שכטמן ראה תופעה מסוימת אך לא הצליח להבין אותה ובודאי לא להסביר אותה. מדען אחר מבריק בתחומו (וכל חברי סגל הטכניון יאשרו זאת), הבין, ופיתח מודל שאפשר גם לפרופ’ שכטמן ולאחרים להבין.
נכון, שפרופ’ שכטמן מציין ושוב ציטוט ” אני מבקש לציין כמה אנשים שאני חב להם ומצטער שהם לא שותפים לפרס איתי: בעיקר אילן בלך שכתב איתי את המאמר הראשון ואשר בו הונח ההסבר הפיזיקלי” אין זה מספיק,על פרופ’ שכטמן לפנות לוועדה בשטוקהולם ולדרוש את חלוקת הפרס לשנים, לאילן בלך ולעצמו. בזאת יזכה לכבוד רב, הטכניון גם הוא יזכה לכבוד מיוחד ומדינת ישראל תזכה לחתן ישראלי נוסף לפרס החשוב.
אריק גויסקי
מיליון יורו, כרגע זה 1.4 מיליון דולר לערך
הבנתי שמדובר על 1.5 מיליון $, או שעד כאן ?
אם הוא באמת חושב ומאמין בכך ,לא מן הראוי שיתחלק איתם בפרס ביחס כלשהוא?
גלי:
יש דרך מסודרת יותר לעשות את הדברים ובדרך זו נהנים מכל העולמות.
שני בני למדו בפרויקט של בר אילן, עשו בגרות 5 יחידות במתמטיקה בכיתה יוד ואז הלכו לאוניברסיטה במקביל לתיכון כשהבגרות כבר מאחריהם.
רון גבריאלי:
כדאי שיכירו גם חומר הנלמד בתיכון ולא רק אינפי.
חשוב, למשל, על גיאומטריה. באוניברסיטה בדרך כלל לא מתעסקים עם זה אבל זה חלק חשוב ויפהפה של המתמטיקה (לצערי, גם בתיכון לומדים היום פחות גיאומטריה מאשר בזמני וזו עוד טעות של משרד החינוך).
אם תלמיד באמת מוכשר אין כל סיבה לפטור אותו מבגרות במתמטיקה. הרי הכוונה שידע את החומר – לא? אם הוא באמת יודע אז איזה קושי יש לו לעבור את הבחינה?
לבגרות במתמטיקה יש ערך חינוכי וצריך לעבור את כל השלבים בתיכון.
אם קופצים על הבגרות במתמטיקה יש לזה ערך חינוכי לא טוב.
חבר טוב שלי פרופ’ אבשלום אליצור קפץ על הבגרויות והתארים והגיע לדוקטורט ישיר. אז הוא ממציא ויש לו רעיונות והוא גאון. אבל אני לא ממליצה על המסלול הזה בשום אופן לאף פיסיקאי.
פיסיקאי צריך לעבור את כל השלבים – אחד אחד – מהתחלה ועד הסוף.
האקדמיה זה כמו גילדה והסטודנט הוא כמו שוליה ולומד גם שיטות שלא ואמרים אותן במפורש בשעורים. וחלק מהשיטות האלה הן: “תעבור את כל השלבים, תפתור את כל התרגילים, תשב בכל המעבדות ותפתור שוב ושוב את התרגילים ורק אז תהיה פיסיקאי למופת”.
ואחד השלבים האלה הן הבגרויות במתמטיקה ובפיסיקה.
ילדים שמשחקים בגיל מוקדם בחורים שחורים, חורי תולעת או תורת היחסות הם יצירתיים ויוצאים מהקופסא, אבל צריך לחנך אותם שהם צריכים לעבוד קשה ולעבור את כל השלבים – כי יש בזה ערך חינוכי.
רון,
גם אני מאמין כי המדינה צריכה לדאוג לכל התלמידים גם הילדים בקצוות השונים. הטענה שלי היא פשוטה
העובדה שאין חוג מדע לילדים בגיל בית הספר היסודי אינה כישלון של משרד החינוך. אגב ככל הידוע לי זה גם לא המצב יש מסגרות מיוחדות לילדים מחוננים הממומנים על ידי משרד החינוך. במסגרת זו לוקחים
ילדים מבית הספר היסודי יום בשבוע למסגרת שונה שם מראים להם והם עורכים ניסויים מדעיים ולומדים גם מתמטיקה ברמה שונה.
כך ש
1.משרד החינוך כן דואג לילדים בבית הספר היסודי להשכלה מדעית. לפחות בחלק מהמקמומות בארץ.
2. אין כמעט קשר בין זכיה בנובל לבין החשיפה למדעים בגיל בית הספר היסודי. למשרד החינוך יש הרבה חוליים שיש לטפל בהם לפני שמלינים על חוסר החשיפה למדעים בגיל בית הספר היסודי.
3. משרד החינוך לא צריך לתרגם אתרי אינטרנט. אגב גם אקדמיית קאהן היא יוזמה פרטית.
גלי,
לטעמי המסגרת של לימודים באוניברסיטה של תלמידי תיכון היא ברוכה. מסגרת כזו לא הייתה קיימת לפני מספר שנים לא רב ואז כל תלמיד תיכון שרצה ללמוד באוניברסיטה היה צריך להתמודד עם קשיים בירוקרטיים וחברתיים מרובים. לתוכנית של השלמת תארים באוניברסיטה לפני הצבא יש הצלחה גדולה. אישית אני מכיר מספר צעירים מוכשרים שסיימו תואר שני לפני הגיוס ומהכרותי איתם הם לא סובלים ממחוסר בידע כללי או ספציפי במקצוע כלשהו להיפך הידע הכללי שלהם הוא רחב מאד והרבה פעמים הם מפתיעים אותי בהיקף שלו. לכן בתיכון צריך לאפשר לכל תלמיד להתקדם לפי יכולתו ובזה משרד החינוך מאד השתפר.
אגב איך הולך לשוקי בלימודים?
הטענה שלי הייתה שלא צריך להאשים את מערכת החינוך בכישלון אם אין חשיפה של ילדים למדע בגיל בית הספר היסודי. היום ישנם הרבה יותר אופציות הכוללות טלוויזיה ואינטרנט למרות שלטעמי הכוונה אישית היא יותר טובה, שיכולים לחשוף ילדים למדע. אגב הטענה שלך שאין לילדים ביסודי תוכניות לחשיפה למדעים אינה מדוייקת (ראי את התשובה שלי לרון).
מיכ*אל,
אני מסכים איתך לגבי תיכון שבו ניתן לזרז את הלימוד, לגבי ילדים ביסודי יש לבית הספר תפקידים אחרים מעבר להקניית ידע. בבית הספר נחשף הילד לחברת ילדים בני גילו ולומד כיצד להתמודד ולהתנהג בחברה. הקניית ידע אכן ניתן לפעמים לדחוס לפרקי זמן קצרים, אבל לא ניתן לעשות את אותו הדבר עבור הצד החברתי. אגב גם בהקניית ידע היו ניסיונות לצמצם את משך הזמן של תואר ראשון לשנתיים וחצי עבור תלמידים מוכשרים והדבר נחל כישלון חלקי. הרבה פעמים דרוש גם זמן לעכל את הידע גם עם בולעים אותו בלי ללעוס.
למה חשובה הבגרות במתמטיקה אם הילד מוציא ציון טוב באינפי באוניברסיטה? למה לא לתת פתור מהבגרות למי שלמד חומר מתקדם יותר בהצלחה באוניברסיטה?
אני לא מסכים שהמדינה צריכה לדאוג רק לתלמידים הרגילים, ושההורים צריכים לממן חוגים לתלמידים המחוננים והגאונים. אחריות המדינה לחינוך היא לכל הילדים, כולל הילדים בקצוות. חינוך מיוחד צריכה להיות הזכות של כל ילד מיוחד, אם הוא לא מסתדר עם חומר הלימוד בגלל שהוא קשה מדי או בגלל שהוא משעמם וקל מדי.
אם משרד החינוך (או גורם פרטי) היה מתרגם למשל את ההרצאות והתרגילים ב http://www.khanacademy.org לעברית אז ילדים היו יכולים ללמוד לבד, ולקפוץ כיתות במקצועות ספציפיים בזמנם החופשי.
אהוד,
שגיאת טייפו שלי. אלקטרון ופוזיטרון.
הויכוח כאן נהפך מעניין וטוב שמדברים על נושא החינוך המדעי כי הוא חשוב.
הבן הגדול שלי בן 16 בכיתה י”א (הנה תכירו את כל המשפחה… ועוד מעט אני גם אספר על הכלב שלנו שוקי… 🙂 😉 )
בשנה שעברה הוא התחיל ללמוד באוניברסיטה. אני לא חשבתי שהוא צריך להתחיל ללמוד באוניברסיטה. לדעתי ילד בכיתה יוד לא צריך להתחיל ללמוד באוניברסיטה. יש עוד ילדים מבית הספר שלו שהתחילו ללמוד באוניברסיטה – יש תוכנית מיוחדת באוניברסיטת חיפה לתלמידי תיכון ויש תוכנית באוניברסיטה הפתוחה. ומסתבר שהתלמידים לא כל כך מצליחים בגלל הלחץ בבגרויות. השנה אני אמרתי לבן שלי שלא ירשם לקורסים באוניברסיטה אחרת זה יפגע לו בבגרויות השנה בכיתה י”א. והוא לא נרשם.
מה שקרה זה שתלמידים שהתחילו ללמוד באוניברסיטה בכיתה יוד חשבו: “אני לומד אינפי באוניברסיטה אז אני כבר לא צריך בגרות במתמטיקה”. ואז הם השקיעו בלימודים באוניברסיטה והתדרדרו בלימודים בבית ספר. ולמעשה המחשבה הזו היא לא נכונה. כי צריך את הבגרויות ואת הבגרות במתמטיקה גם אם לוקחים את הקורס של חשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי.
ולכן ללכת לאוניברסיטה במקביל לתיכון זה לא חכם!
מה שכן חכם זה התוכניות של משרד החינוך לתלמידים. כמו למשל הבן שלי הולך לתחרות שלהבת לכספות במכון ויצמן. זו תוכנית פיסיקה נהדרת. ויש עוד תוכניות מדעים שהן במסגרת משרד החינוך והן מותאמות לגיל של הילד.
אהוד:
מה שהצעתי בעניין זה הוא שאולי כדאי היה להקדים את הכל – גם את לימוד היסודות המתמטיים.
לדעתי – בשנה אחת באוניברסיטה מכסים יותר חומר מאשר ביסודי ותיכון גם יחד ואינני בטוח שמצב זה מחויב המציאות.
מיכ*אל,
גם לי היו מורים טובים שזכורים לי מיסודי ויתכן שהם השפיעו על מסלול חיי. גם זכורות לי שאלות מדעיות
שעניינו אותי בגיל הזה. מורה טוב זה דבר שחשוב שיהיה בלי קשר למה הוא מלמד.
עיקר טענתי הייתה נגד האשמת משרד נחינוך בכישלון בכך שהוא אינו מקדם את המדעים בבית הספר
היסודי. לשם כך יש חוגים, הורים שיכולים להציב שאלות ואפילו תוכניות טלויזיה. אין קשר בין חינוך ביסודי
ופרסי נובל. בעיה של משרד החינוך היא כן שהוא הולך בעקבות אופנות משתנות ולא מלמד את הבסיס.
צריך יותר לתמוך באנשים במשרד החינוך ובדמות המורה ככלל אולי אז יגיעו יותר אנשים טובים להוראה
למרות שבחברה של היום רוב הדברים אם לא כולם נמדדים בכסף ולכן אולי רק משכורות גבוהות יפתרו חלק מהבעיות.
אהוד:
אמנם צריך להיזהר (לטעמי – אין סיבה להימנע לחלוטין) בלימוד הדברים בטרם נוצקו היסודות – אבל אין לכך קשר לגיל.
במילים אחרות – בהחלט ייתכן שכדאי ללמד הכל מוקדם יותר וששום רע לא יצמח מכך.
משהו מעניין מניסיוני האישי כילד:
חלק מתקופת לימודי בביה”ס היסודי (החלק שבו שהיתי בארץ) עבר עלי בבית הספר ממלכתי ד בנווה מגן – רמת השרון.
מורתי לטבע הייתה טובה מסר – אמה של חגית מסר ירון (חגית הייתה בכיתה מקבילה).
אני זוכר שהיא למדה אותנו על גזים אידיאלים. עדיין ללא המודל הקינטי של הגזים והראתה לנו איך גוזרים את קיומו ואת גודלו של האפס המוחלט כתוצאה מן הירידה הליניארית של הגודל PV כפונקציה של הטמפרטורה.
תקופת מה אחרי כן למדנו על מוליכות ועל מקדמי התנגדות של חומרים שונים כפונקציה של הטמפרטורה.
ביוזמה אישית לקחתי את מקדם ההתנגדות של אחד החומרים שלמדנו עליהם (אינני זוכר איזה) ובדקתי בעצמי אם ההתנגדות תגיע לאפס באותה טמפרטורה שבה גילינו ש PV יגיע לאפס עבור גזים אידיאלים.
למרבה הפלא קיבלתי אותה תוצאה ולא היה גבול לשמחתי.
כל זה קרה מבלי שידעתי דבר על נביעת נוסחאות הגז האידיאלי מן המודל הקינטי של הגזים אבל אין ספק שזו הייתה חוויה מעשירה שהגבירה את אהבתי למדע (וכן – אפשר לומר ש”חזיתי” את העל מוליכות, מבלי לדעת דבר על תורת הקוונטים).
לא הבנתי. איך מדע חוויתי שגם עלי מקובל היה פותר את מקרה הבוחן שתירת בראשית דבריך? הבן שלך לא שאל אותך שאלות לגבי מדע חוויתי אלא לגבי” ומה קורה כאשר אלקטרון ופרוטון עושים איניהלציה?”. האם מדע חוויתי היה נותן תשובה לשאלות מסוג זה? ביסודי חושב ללמד את הבסיס וגם לעורר את הסקרנות של הילדים. ניתן לעשות זאת בחוג של מדע חוויתי אבל לא הכרחי. שוב לא צריך להאשים את משרד החינוך בכישלונות סתם יש לו כישלונות אמתיים שאותם יש לתקן.
אגב גם חוג ליוגה, שחמט, ציור, גרפיקה במחשב, תיכנות בסיסי, גאגלינג , קולנוע הם כולם חוגים שרצוי היה שיהיו ביסודי. אין גבול לדרישות, כי הרי הורים הם צרכנים והלקוח תמיד צודק.
נ.ב.
אלקטרון ופרוטון לא עושים אנהילציה רק חלקיק ואנטי חלקיק עושים אנהילציה קרי אלקטרון ופוזיטרון.
אני דווקא כן הייתי פותחת תוכניות מדע לילדים בבית ספר יסודי כחלק מתוכנית הלימודים. בייחוד מדע חווייתי, כלומר מדע במעבדה: פיסיקה וניסויים. בערוץ דיסקוברי היה את מכסחי המיתוסים. לילדים בגיל בית ספר יסודי מתאים שעורי מעבדה בפיסיקה וכימיה: ניסויים לילדים בפיסיקה ובכימיה.
מעבדה לרובוטיקה לילדים, מותאם לילדים בגיל יסודי, כהכנה ליזמות.
זה מדע חווייתי, מדע וטכנולוגיה באמצעות החושים ולומדים על ידי זה מדע מצוין.
אם אני הייתי מנהלת בית ספר… (מה שאני כנראה לא אהיה… :)), זה מה שהייתי עושה בבית הספר שלי: מכניסה שעורי מעבדה בפיסיקה ובכימיה ומעבדה ביזמות.
גלי,
אין ולא צריכה להיות למשרד החינוך תוכנית למדע עבור בית הספר היסודי. משרד החינוך לא נכשל בנושא!ככלל ילדים בגיל של בית ספר יסודי חסרים את הידע הדרוש ללימודי מדע בגיל כזה יש רק לעורר את הסקרנות שלהם ולתת להם כלים בסיסיים. עוד מעט ידרשו הורים שיעורי אלגברה בגן ויאשימו את הגננות. מדובר כמובן על הכלל תמיד יש יוצאים מהכלל והם צריכים להיות מטופלים במסגרות מיוחדות במימון ההורים ולא משרד החינוך.
למדינה לא צריך שיהיה אינטרס ללמד ילדים מדע בגיל של בית ספר יסודי. כמה מזוכי פרסי הנובל
זכו לחינוך מדעי ביסודי? אני מוכן להתחייב כי מהזוכים הישראלים אפילו לא אחד זכה לחינוך מדעי
ביסודי. כאשר קוראים ביוגרפיות של המדענים הגדולים רואים כי הם לא זכו לחינוך מדעי ביסודי
תמיד היה זה קרוב משפחה שזהה את הכישרון ואתגר אותם בשאלות כילדים.
ילדים מוכשרים יתפתחו ויהפכו לחוקרים גדולים גם אם יתחילו בלימוד רק בתיכון חשוב לתת
לילדים לגדול ולהתפתח באופן טבעי כדי שיוכלו לתקשר עם בני גילם. ניסיון ללמד מדע ברמה
גבוה בבית הספר היסודי הוא פתטי ואף גרוע מכך מסוכן. כפי שכבר כתבתי, למשרד החינוך
יש הרבה חוליים אבל זה אינו אחד מהם, בנושא זה לא מדובר בכישלון.
יהודה:
גם אני מזדהה ב100 % רק עם תגובתו האחרונה של אהוד (זו שעליה חשבתי שהגבת).
לדעתי יש מקום לתת לילד תחושה של תיאוריות שעדיין אין לו את הכלים להבין ולנתח לעומק ובתנאי שמסבירים לו שזה מה שעושים ושזה לא תחליף ללימוד מעמיק.
למעשה כולנו לומדים כך ברמה זו או אחרת.
כולנו מפעילים לפעמים מכשירים שאיננו שולטים באופן מלא במנגנון פעולתם.
זה ברור כשמדובר במכשירים חשמליים אבל ברמה מסוימת זה נכון גם למכשירים מחשבתיים.
מיכאל,
אני אעביר לילד שלי את השאלות…. 😉 🙂 😉
לאהוד. לגבי הבן הקטן שלי. הוא במיוחד חזק במתמטיקה ובחישובים. ואיתו זה בדיוק הכישלון של משרד החינוך. למשרד החינוך אין תוכניות לילדים כמוהו בבית הספר היסודי. אז הוא קורא לבד את הספרים שיש בבית ואת מה שיש במחשב.
בתיכון יש להם תוכנית מעולה למתמטיקה ולפיסיקה 5 יחידות מוגבר. לבן הגדול שלי יש גם מורים מצוינים בבית ספר חוף הכרמל למקצועות האלה. הבן שלי הולך לתחרות הכספות שלהבת במכון ויצמן – ואלה הן תוכניות מעולות. בשנה שעברה הייתה בבית ספר תחרות רובוטיקה ויש כל הזמן תחרויות מדע וטכנולוגיה ותוכניות מדע וטכנולוגיה.
אבל לבית הספר היסודי אין, פשוט אין תוכניות למדע. וזה בדיוק מה שכתבתי, שמשרד החינוך נכשל עם הילדים המוכשרים למדע בבית הספר היסודי.
במחשבה שלישית
לא לכל דבריו של אהוד
אני בדיעה שיש ללמד מוקדם יותר מדעים ואת תורת היחסות בכיתות הגבוהות של בי”ס יסודי.
מועדים לשמחה
סבדרמיש יהודה
מיקאל היקר
דברי מתייחסים למאמר לדיבריהם של אבי ושכטמן. מילים כדורבנות
במחשבה שניה גם לדבריו של אהוד
(:))
מועדים לשמחה
סבדרמיש יהודה
אני מוצא לנכון להבהיר שדבריו של יהודה מתייחסים ככל הנראה לתגובתו האחרונה של אהוד (שאני לגמרי מסכים אתה) והעובדה שתגובתי הספיקה להיכנס לפניהם היא צירוף מקרים חסר מזל.
כל הכבוד
מילים כדורבנות!
סבדרמיש יהודה
גלי:
בהמשך לדברי אהוד בעניין החידות, הנה כמה שאלות שתוכלי להפנות לבנך כדי שיתקדם במחשבה עצמית:
איש אחד מסיים כל יום את עבודתו בשעה 16:00.
עם סיום העבודה הוא עולה (בדיוק ב 16:00) על הרכבת ויורד בתחנה הקרובה לביתו.
אשתו יוצאת מן הבית עם רכבה ומגיעה לתחנת הרכבת יחד עמו.
הוא יורד מן הרכבת ישר למכונית והם חוזרים הביתה.
יום אחד (בחול המועד) הייתה פחות עבודה והוא יצא מן העבודה שעה מוקדם יותר (כלומר בשעה 15:00).
אשתו לא ידעה על כך ויצאה מן הבית בשעה הרגילה ולכן, כשהוא הגיע לתחנת הרכבת, הוא התחיל ללכת ברגל לכיוון הבית.
בנקודה כלשהי בדרך הוא פגש את אשתו, עלה על המכונית, והם חזרו הביתה.
כשהגיעו הביתה הסתכל בשעון וראה שהגיעו 10 דקות מוקדם מן הרגיל.
בהנחה שמהירות הרכבת קבועה, מהירות המכונית קבועה, מהירות ההליכה קבועה ולא מתבזבז זמן על עצירות – כמה זמן הוא הלך?
האם יש במדינת ישראל שני אנשים שאינם קרחים שמספר השערות על ראשם הוא אותו מספר?
בהנחה שחברות היא יחס סימטרי (הסבירי לו מהו יחס סימטרי) – האם בכל כיתה חייבים להיות שני ילדים שמספר חבריהם בכיתה הוא אותו מספר?
אדם עומד במעלית שמתחילה ליפול נפילה חופשית.
הוא יכול להקטין את מהירות נפילתו על ידי ניתור (שמקטין את מהירות נפילתו ביחס לזו של המעלית).
בהנחה שהוא יכול לראות את הקרקע, את מרחקו ממנה ואת מהירות נפילתו – מהו הרגע הנכון לנתר?
מדוע מאזני כף מתאזנים כשהמשקלים על שתי הכפות שווים ומדוע – כאשר המשקלים שונים – הם מקבלים זווית המאפיינת את המשקל ואינם נעמדים במאונך לקרקע.
מדוע – כאשר מקפלים דף נייר – הקפל הנוצר הוא תמיד קוו ישר?
לכל האחרים:
מדובר בשאלות לילד של גלי ואל תנסו לענות עליהן כאן.
לגבי החוליים של משרד החינוך:
בישראל לצערי אין מסורת חינוכית והנטיה היא להיסחף אחרי אופנות חולפות.
התפיסה החברתית היא צרכנית ההורים והתלמידים רואים את עצמם כצרכנים של ידע ואת
המורה כאחראי לספקו. כיוון שהלקוח תמיד צודק מרגישים הורים זכות להתערב בחינוך הילדים ולומר
למורים מה וכיצד עליהם ללמד.
לגבי המורים, צודק פרופ’ שכטמן רוב המורים היום הם מורות ומדוע הדבר כך?
ההנחה הבסיסית היא כי הוראה אינה מקצוע ראשי אלא מקצוע זמני הנועד
להשלים את פרנסת המשפחה. הוראה היא תחום לאם שרוצה לעסוק במשהו אבל
גם רוצה להכין לילדיה ארוחת צהרים ולהיות איתם. לא מדובר במקצוע בו יש אפשרות
לקידום אתגר מקצועי ולכן גם המשכורות בהתאם.
המדינה אינה משקיעה מספיק בחינוך למרות שלאחרונה המצב משתפר, מדוע?
פולטקאים אינם נוטים לבצע השקעות לטווח ארוך כי בקדנציה הנוכחית שלהם לא
יראו את הפירות. לכן אפשר לחסוך כסף על ידי הוצאתו מפרוייקטים ארוכי טווח
כמו התגוננות מפני שריפות ורעידות אדמה למשל. אם מתרחשת שריפה או רעידת
אדמה אפשר להאשים את הממשלות הקודמות, הרי גם הןם הזניחו את הנושא ובכך
מתחמקים מארחיות. גם בחינוך התופעה הזו רווחת כשלונולת או הצלחות הם ענין
של שנים רבות.
למזלנו משרד החינוך עדיין לא מלמד תלמידים על חורים שחורים, קוונטים ויחסות בבית-הספר היסודי ואולי רצוי אף להמנע מכך בתיכון. מדע בנוי על רמות של ידע. אם לא מבינים את רמת הבסיס מבחינת המתמטיקה והמשוואות הבסיסיות אין טעם לדבר על הרמות שמעל. תלמיד שלא למד מכניקה בסיסית ומדבר על יחסות כללית אין לו מושג על מה הוא מדבר. ציטוט מויקיפדיה או למידת הגדרות אינן שקולות להבנה.
למזלנו משרד החינוך עדיין לא נפל בפח הזה. לימוד מדע מספרי מדע פופלארי יוצר אשליה של הבנה ורדידות מחשבתית. כדי להתחיל ללמוד מדע יש צורך בסקרנות בסיסית לגבי עולם התפועות הנגיש לנו נסיון להבין למה העולם שאנו רואים מתנהג כפי שהוא מתנהג. שאלות וחידות הם דרך טובה לעודד צעירים סקרנים. מי שנותן ספרי מדע פופלארי לילדים או מתלהב משאלות שלהם בנושא מושגים שאינם נהירים להם ברמה הנאותה מעודד בינונית ורדידות מחשבה.
קורס היזמות של פרופ’ שכטמן הוא דבר מדהים!
חבל רק שהוא לא נגיש למי שאינו סטודנט או חבר סגל בטכניון:
http://video.technion.ac.il/Courses
שכחתי את החלק השני…
תפקידו של המורה הוא למלא את התפקיד שההורה לא יכול למלא. תוכניות מדע לגיל בית ספר יסודי ומורה מקצועי למדע וטוב בבית ספר יכולים לכוון תלמידים שהם סקרנים במדע כבר מגיל מוקדם. ולמערכת החינוך אין מענה לתלמידים שהם סקרנים למדע. אין, פשוט אין מענה לתלמידים כמו הבן הקטן שלי ולכן הוא ככה עם המון שאלות במדע וקורא ויקיפדיה שלא מתאימה לגיל שלו. פשוט אין במערכת החינוך תוכניות שמתאימות לילדים כמו הבן שלי.
אבי אתה נראה טוב ליד שכטמן… אולי ידבק בך קצת מהנובל? 😉 🙂
הבן הקטן שלי בן 9 וחצי כבר קורא ספרי מדע של מיצ’יו קאקו ואת צייד החלקיקים של יובל נאמן ואנציקלופדיות של מדע וקורא ערכי ויקיפדיה במדעים. הוא יכול להסביר לך מה זה קרינת גוף שחור, על חורים שחורים, מפץ הגדול, תורת היחסות, קוונטים, חלקיקים וירטואלים. והוא גם מבצע חישובים מתמטיים ארוכים. הוא שואל אותי שאלות ואין לי כוח לענות לכל השאלות המדעיות כי זה כל כך הרבה שאלות ביום. ואני צריכה לבשל, ולסדר ולטייל עם הכלב ולחשוב על דברים אחרים ולחשוב על הכלים שאני צריכה להכניס למדיח ולחשוב על האם מישהו שם לי רגל היום ועל איך אני מתכננת את הנסיעה שלי ועל איך אני נוסעת לכנס הזה ועל איך אני עושה את זה… ואז הוא מסביר לי את החישוב הארוך שלו במתמטיקה ואני באמצע חושבת על ההרצאה שאני אתן. ואז, אמא את לא מקשיבה לחלקיקים הוירטואלים ואני חושב שלא יתכנו חלקיקים וירטואלים ומה קורה כאשר אלקטרון ופרוטון עושים איניהלציה? ואז אני חושבת על הביצה שרתחה על הגז ואז באה לי עוד שאלה, אמא מה זה כוח קזימיר? ואז הוא עונה לי: כאשר את לא עונה לי מיד אז אני הולך לויקיפדיה ושם מוצא מיד את התשובה. ככה זה לגדל ילד שהוא כל כך מוכשר במדע ובמתמטיקה ואני פשוט לא עומדת בקצב שלו בגלל שאני צריכה לתפקד כאמא שלו. אז הוא קורא לבד…