לאחר שטיהר את גלילאו בתחילת שנות התשעים, מצא יוחנן פאולוס לנכון גם לטהר את דארווין. הכנסיות הפרוטסטנטיות בארה”ב לא משתכנעות מזה
אבי בליזובסקי
האפיפיור יוחנן פאולוס השני נפטר (מוצ”ש 2.4.05). בעניינים חברתיים הוא היה שמרן, אבל משום מה, דווקא תקופת כהונתו הארוכה בעידן שבו חשיבות רבה לכלי התקשורת, הביאה אותו לקבל החלטות הסטוריות בכל הקשור ליחסים בין המדע והדת: הוא זיכה את גלילאו שנשפט בשנת 1633 על ידי האינקוויזציה בשל טענתו שכדור הארץ סובב סביב השמש ואף נתן לגיטימיות לתורת האבולוציה ובלבד שיקבע שכניסת הנשמה לגוף היא ארוע שהמדע לא יכול לחקור בכלים שלו ומדובר בהתערבות אלוהית, אבל כל השאר מקובל עליו, כולל ההתפתחות ההדרגתית של האדם.
גלילאו
בשנת 1979 החליט האפיפיור יוחנן פאולוס השני לחקור את העניין כולו כדי לטהר את האווירה בין המדע והדת. בנאום שנשא בפני ועידה מטעם האקדמיה האפיפיורית למדעים, הוא הצהיר כי הכנסיה מסכימה עתה עם דעתו של גלילאו כי גם בדת וגם במדע יש אמיתות שלעולם לא יוכלו להגיע לידי עימות. ב-1981, מינה האפיפיור ועדה שתקבע את עמדתה הנוכחית של הכנסיה כלפי גלילאו.
באוקטובר 1992 הציג הקרדינל פאול פופארד בפני האפיפיור יוחנן פאולוס השני את תוצאות ועדת החקירה שהפעילה האקדמיה האפיפיורית למדעים לחקור את משפטו המפורסם של גלילאו משנת 1633.
הוא דיווח במסקנות המחקר כי בזמן המשפט, התיאולוגים סירבו לתפוס את המשמעות הלא מילולית העמוקה של כתבי הקודש, כאשר הם (כתבי הקודש) תיארו את המצב הפיסיקלי של היקום. הדבר הוביל אותם ללא צורך להפוך שאלה של פירוש תצפיות לשאלה של אמונה ולהחלטה מעשית שעל גלילאו להיענש.
חברי הועדה הבהירו כי לאור המידע החדש, הכנסיה כבר תיקנה במאה ה-19 את עמדתה לגבי תנועת כדור הארץ.
הוועדה הודתה כי שלטונות הכנסייה במאה ה-17 שגו בכך שהפכו עובדות אסטרונומיות לעניינים דתיים, אך לאור הידע שהיה באותם ימים, הם פעלו בתום לב.
דארווין ותורת האבולוציה
ב-23 באוקטובר 1996 פרסם האפיפיור יוחנן פאולוס השני, באוזני האקדמיה האפיפיורית למדעים מסמך הנושא את הכותרת “אמת אינה יכולה לסתור אמת”. כך מספר לנו סטיבן ג'יי גולד המנוח בספרו “הר הצדפות של ליאונרדו והדיאט של וורמס (עמ' 298-308 במהדורה העברית (הוצאת דביר 2002, עברית: נועה יובל).
בין השאר כותב גולד כי תחילה התייחס בחשדנות לכותרות העיתונות בנידון כדוגמת זו של הניו יורק טיימס: “האפיפיור מגבה את תמיכת הכנסיה בתפיסה המדעית של האבולוציה”. גולד החליט לחקור את הנושא והתברר שהמאמר יצא במסמך רשמי של הותיקאן.
יוחנן פאולוס פותח בסיכום הקול הקורא הישן יותר של פיוס משנת 1960 (המכיר באבולוציה האנושית כשייכת למגיסטריום (תחום ההכפפה) של המדע, בתנאי שהמאמינים יכירו בנשמה האלוהית משום שזו שייכת למגיסטריום של הדת).”קודמי, פיוס השנים עשר, כבר קרא בקול הקורא שלו כי אין סתירה בין האבולוציה לבין דוקטרינת האמונה על האדם ויעודו.”
ואולם כותב גולד, על מנת להדגיש את כוחם של המגיסטריה הלא חופפים, מעלה יוחנן פאולוס בעיה פוטנציאלית ופתרון הגיוני: איך ניתן ליישב את טענתו של המדע לרציפות פיזית באבולוציה האנושית, עם קביעתה העיקשת של הדת הקתולית כי הנשמה חייבת להיכנס בגוף ברגע של מזיגה אלוהית?
“אצל האדם, אם כן, אנו מוצאים את עצמנו במחיצת הבדל אונטולוגי, אפשר לומר אף קפיצה אונטולוגית. ברם, האם אין העלאתה של אי המשכיות אונטולוגית שכזו נוגדת אותו רצף פיזי, שדומה כי הוא המגמה העיקרית בחקר האבולוציה בתחומי הפיזיקה והכימיה? בחינת השיטה המשמשת בענפים השונים של הידע מאפשרת ליישב שתי נקודות השקפה שלכאורה לא היה אפשר לישבן זו עם זו. מדעי התצפית מתארים ומודדים את ביטויי החיים המרובים בדיוק גובר והולך, ומוצאים את המתאם בינם לבין קו הזמן. רקע המעבר אל הרוחני אינו יכול לשמש מושא לתצפיות מסוג זה.”
בניגוד לפיוס, המקבל את האבולוציה כאילו כפאו שד והוא מייחל לעדויות נגדה, הרי יוחנן פאולוס אומר כי חל גידול שכזה בכמות הנתונים, שכלול שכזה של התיאוריה עד שאנשים בעלי רצון טוב ושכל חריף אינם יכולים עוד לפקפק באבולוציה.
“פיוס השנים עשר הוסיף… כי אין לאמץ דעה זו כאילו היתה [האבולוציה] דוקטרינה ודאית ומוכחת… היום, כמעט מחצית המאה אחרי פרסומו של הקול הקורא, הוביל הידע החדש להכרה בכך שתיאורית האבולוציה היא יותר מהיפותיזה גרידא. ראוי במיוחד לציין כי תאוריה זו התקבלה יותר ויותר על דעתם של חוקרים, בעקבות סדרות תגליות בתחומי ידע שונים. המיזוג שלא ביקשו אחריו ולא בדו אותו של תוצאות מחקרים שנוהלו בנפרד זה מזה הוא כשלעצמו טיעון בזכות התיאוריה.”
חבל רק שבעניין של חיים ומוות בימנו אלה הוא לא הצליח להכריע – מגיפת האיידס. הותיקאן מסרב עד עצם היום הזה להתיר שימוש באמצעי מניעה, הגם שהם מונעים את המגיפה האיומה מכל (ראו בקישור המצורף)
