תופעת ההתכווצויות המופיעה לאחר שתילת פיסות עור בריאות של המטופל בחלקים שנפגעו בכוויה ניתנת לטיפול ולמניעה באמצעות עיכוב אנזים
כאשר העור נפגע בצורה חסרת-תקנה בשל כוויות, רקמות-עור הנלקחות מאזורים בריאים אחרים בגופו של המטופל – או שהוכנו באמצעות הנדסת רקמות – מושתלות על גבי אזורי הכוויות. למרות שהשתלים מחלימים באופן מוצלח ברבים מהמטופלים, העור מתכווץ ומתעוות בצורה משמעותית בכשליש מהם. תהליך ההשתלה הינו מכאיב וגורם לחוסר נוחות רבה, בעיקר כאשר מדובר במטופלים שהינם ילדים.
קארימה ברטאל ועמיתיה למחקר באוניברסיטת שפילד פיתחו עתה תרופה מעכבת-אנזים אשר יכולה להפחית את ההתכוצות הזו. החומר הפעיל מוכנס לתוך תקריש פולימרי המתאים לגוף ואשר נמרח על גבי השתל. ברטאל הציגה את התוצאות הראשוניות של קבוצתה בכנס האגודה המלכותית לביו-חומרים כימיים במנצ'סטר, אנגליה, בראשית חודש ינואר. שילה מק'ניל, המדענית שהובילה את המחקר, הסבירה לקהיליית הכימאים כי הטיפול הנוכחי המקובל היחיד עבור התכווצות השתלים הינו השימוש בתחבושת לחץ – חבישה מכאיבה ביותר הלוחצת מטה את שכבת הדרמיס בכדי למנוע היווצרות של שלפוחיות שמקורן ברקמה המתכווצת. קבוצת המחקר שלה גילתה כי האנזים “ליזיל-אוקסידאז” מעורב בהיווצרות ההתכוצות ע”י חיבורם יחדיו של סיבי קולגן בשכבה הדרמית העמוקה של העור.
בשלב הבא הם גילו תרכובת אשר מעכבת את האנזים הנ”ל וקרויה “3-אמינופרופיוניטריל” ואשר אותה הכניסו לתוך תקריש פולימרי המתאים לגוף שפותח ע”י הכימאי סטיב ארמז, גם הוא מאוניברסיטת שפילד. הניסויים בתרופה על גביי דגימות עור אנושיות היו מוצלחים: “שתלי הביקורת התכווצו לכדי 60% מגודלם המקורי, בעוד אלו שטופלו ע”י החומר הפעיל התכווצו לכדי 80% בלבד,” אמרה ברטאל בכנס המדובר. גם התקריש עצמו עבד כצפוי: “התקריש הפולימרי שלנו מתאים היטב לעור אנושי ומשחרר את התרופה באופן מבוקר ומושהה בטווח של 48 שעות,” אמרה החוקרת. הצוות החל לנסות עתה את התכשיר המשולב תרופה-תקריש עצמו על דגימות העור והתוצאות הראשוניות נראות מבטיחות, אומרת מק'ניל. “אם תהיה הצלחה השלב הבא יהיה מעבר לניסויים קליניים,” סיכמה החוקרת הראשית.
