חלקו השלישי של המאמר העוסק בשני המעצמות הנותרות במפת הפוליטיקה של מסע בין כוכבים: הרומולנים והדומיניון.
משה גולדמן, ISF
זהו חלקו האחרון של המאמר המאלף המבוסס על הרצאה שניתנה בכנס “עולמות 2005”.
הרומולנים
בניגוד לקלינגונים והקרדסים שהיחס כלפיהם משתנה בצורות חדות ורגשניות, היה היחס לרומולנים, בדרך כלל, מתון יותר. הרומולנים מעולם לא הפכו, גם לא למראית עין, לבעלי ברית נאמנים. עם זאת, הם גם מעולם לא “זכו” למעמד אמיתי של “הרשעים הגדולים” כפי שהיו, לכאורה, הקלינגונים והקרדסים בתקופות שונות. הרומולנים הם מורכבים, מאופיינים בפוליטיקה פנימית ענפה, הנהגות מתחלפות, תככנות, אתנוצנטריות ותשומת לב רבה למאזני כוחות של פוליטיקה בין-מעצמתית. במידה רבה, הרומולנים הם האנלוגיה הטובה ביותר למעצמה עוינת בת ימינו, דוגמת ברית המועצות או סין. יש שיכנו אותם “רשעים”, יש שיזהירו מפני נטייתם לתוקפנות או לכיבושים. ברם, ייתכן שהסכסוך עמם נובע פשוט מהיותם מעצמה זרה, בעלת סדר יום ואינטרסים משלה, שלא תואמים את אלו “שלנו”.
כבר בסדרה המקורית נעשה שימוש ברומולנים על מנת להדגים יחס אמביוולנטי כלפי “האויב”. הפרק הראשון בו הופיעו היה ה- 14 במספר בעונתה הראשונה של “מסע בין כוכבים”. בפרק זה מנהלת האנטרפרייז מרדף אחרי ספינה רומולנית שהרסה מספר מוצבים של הפדרציה לאורך האזור הנייטרלי. כשהאנטרפרייז מצליחה לבסוף לנטרל את הספינה הרומולנית, הקומנדר הרומולני אומר לקירק שבנסיבות אחרות הם עשויים היו להיות חברים, ואז משמיד את הספינה של עצמו. בפרק השני של העונה השלישית, “תקרית אנטרפרייז” (The Enterprise Incident), מראה הסדרה שוב שבמלחמה מטשטשים הגבולות בין טובים לרעים. בפרק זה צוות האנטרפרייז נאלץ להשתמש בתחבולות ובהונאה על מנת להשיג מהרומולנים מתקן הסוואה.
בימי “הדור הבא” הרומולנים נמצאים עדיין במצב של עוינות ומתיחות אל מול הפדרציה, כפי שניתן ללמוד מן הפרק האחרון לעונה הראשונה, “האזור הנייטראלי” (The Neutral Zone), והפרק העשירי לעונה השלישית, “העריק” (The Defector). כפי שמתואר לעיל, בהמשך הסדרה מתגברים ניסיונותיהם של הרומולנים לשנות את הסטטוס קוו המערכתי (ההתערבות במלחמת האזרחים הקלינגונית וניסיון ההשתלטות הכושל על וולקן). בכך הם מקבלים תדמית של “עושי צרות”. ברם, ראוי לזכור כי לאורך כל זמן זה נותרו הרומולנים נאמנים לשיקולים של מאזני כוחות ולא פתחו במלחמה רחבת היקף מול הפדרציה או הקלינגונים. כמו כן, ניסיונו של ספוק לאחד מחדש בין הוולקנים לרומולנים נוטע תקווה, גם אם קלושה, לשלום ביום מן הימים.
הופעת הדומיניון בעונתה השלישית של “חלל עמוק תשע” מחייבת את הרומולנים להתמודד עם איום חדש ולא מוכר להם. ניסיונם הראשון לעשות זאת היה בפרק ה- 17 לעונה זו, “העל חזון” (Visionary), בו ניצלת התחנה מניסיון השמדה רומולני. הרומולנים תכננו למוטט את חור התולעת ובכך להעלים את איום הדומיניון. מעשה זה של הרומולנים מוצג כשלילי. אחרי הכל, כיצד נוכל שלא להתייחס בשליליות אל ניסיונם להרוג את חברי צוות התחנה האהובים על הצופים, להרוס את הפתח אל “המקדש השמיימי” של הנביאים, ולמנוע אפשרות לחקור את רביע גמא? ברם, במחשבה שניה, ייתכן כי המעשה שהתכוונו הרומולנים לעשות היה ההגיוני ביותר. שהרי אילו רק מישהו היה משמיד את פתח הכניסה לחור התולעת בטרם הפך אותו הדומיניון לבלתי פגיע בעונה החמישית, שאז הייתה נמנעת המלחמה והיו נחסכים חייהם של מיליונים רבים.
בהמשך העונה, כאמור לעיל, הטאל-שיאר הרומולני משתף פעולה עם המסדר האובסידיאני הקרדסי בניסיון נפל להשמיד את עולם הבית של המייסדים. בעקבות אירוע זה נפגע אנושות ארגון הטאל-שיאר, ויש לשער שהדבר הוביל לסערה פוליטית פנימית ומשבר הנהגה חמור. אולי יש בכך כדי להסביר את חוסר התגובה (לפחות, ככל הידוע) של הרומולנים למתקפה הקלינגונית על הקרדסים. לעומת זאת, כאשר הקרדסים מצטרפים לדומיניון בעונה החמישית וקיימת סכנת פלישה, מתייצבים הרומולנים לצד “כוחות רביע אלפא” ושולחים צי לעזרת התחנה. בכך מתייצבים הרומולנים לראשונה ב”צד של הטובים”.
למצער, מצב זה לא נמשך זמן רב. בפרק האחרון לעונה החמישית, “קריאה לנשק” (Call to Arms), נגלה כי הרומולנים חתמו על הסכם אי-לוחמה עם הדומיניון. יש בכך משום החזרתם לעמדה שלילית יותר, מכיוון שקיימת התחושה שבחתימתם על הסכם זה “בוגדים” הרומולנים בהגנת רביע אלפא. וורף מנסח זאת למשמע החדשות המטרידות כך: “תמיד ידעתי שהרומולנים הם חסרי כבוד!”.
ברם, מה יכולה הייתה להיות הסיבה לחתימתם על הסכם זה? האם הרומולנים לא יודעים כי הדומיניון ינסה להשתלט בסופו של דבר גם עליהם? ייתכן כי סיבה אחת היא שהממשל הרומולני טרם התאושש מהפגיעה בטאל-שיאר, ומבקש להימנע בעת ההיא ממלחמה בכל מחיר. פרשנות אחרת יכולה להיות קשורה בפוליטיקת עוצמה מערכתית. על פי הניתוח לעיל, כזכור, הקרדסים הם בעלי הברית הפוטנציאליים המסורתיים של הרומולנים. ברם, כעת, בעלי ברית אלו אבדו לטובת הדומיניון. ייתכן כי הרומולנים מבקשים בהסכם אי-הלוחמה להניח לדומיניון, לפדרציה ולקלינגונים להתיש זה את זה, ובכך להימנע מנחיתות אסטרטגית לאחר תום המלחמה.
בפרק ה- 19 לעונתה השישית של הסדרה, “אור הלבנה החיוור” (In the Pale Moonlight), מגיע סיסקו למסקנה שללא עזרת הרומולנים הסיכוי לנצח את הדומיניון במלחמה הוא קטן. סיסקו מנסה לזייף עדויות לפלישה מתוכננת של הדומיניון לאימפריה הרומולנית. התרמית נכשלת, אך גארק מפוצץ את ספינתו של הסנטור הרומולני לו הציג סיסקו את “העדויות”, וגורם לכך להראות כניסיון של הדומיניון למנוע מן העדויות להגיע לידי הרומולנים. בתגובה, הרומולנים מכריזים מלחמה על הדומיניון. הרומולנים חוזרים, אם כן, ל”מחנה הטובים”, אך לא לפני שהמוסריות של אותם “טובים” נפגמת.
בהמשך הסדרה נלחמים הרומולנים לצד הקלינגונים והפדרציה כנגד הדומיניון. ברם, פרקים שונים מראים שהדבר לא בהכרח יוביל לשותפות מתמשכת וכי חילוקי דעות וחוסר אמון הדדיים ממשיכים להתקיים. בצמד הפרקים הראשון לעונה השביעית, למשל, מקימים הרומולנים מצבור חימוש על אחד הירחים הבאג’וריים, במסווה של בית חולים. קירה מגלה זאת, ומאלצת אותם באיומים לסגת. הפרק ה- 16 לעונה, Inter Arma Enim Silent Leges (ביטוי בלטינית שמשמעותו “בעת מלחמה החוק משתתק”) מגלה כי הפדרציה חוששת מהתנהגות הרומולנים לאחר המלחמה, וכי גורמים בה כבר פועלים בעניין זה. זאת בדומה לארצות הברית וברית המועצות, שעוד בטרם הסתיימה מלחמת העולם השנייה, התמקחו ביניהן על עתיד העולם לאחריה.
הדומיניון
הדומיניון הוא מעצמה שונה מכל שאר המעצמות שדובר עליהן כאן. הדבר לא מתבטא רק בעוצמתם העודפת, כי אם גם בהתנהגותם והשפעתם על המערכת המדינית כמכלול. הפדרציה, הקלינגונים, הרומולנים והקרדסים שומרים, רוב הזמן, על שיקולים של מאזן כוחות ונמנעים ככל הניתן ממלחמה רחבת היקף (אפילו הקלינגונים נמנעים בדרך כלל מלצאת למלחמה כשהם חוששים שלא יוכלו לנצח בה). הדומיניון, לעומת זאת, מעוניין באופן מובהק בכיבוש כל שאר הישויות הפוליטיות המוכרות לו. כמו לואי ה- 14, נפוליאון או היטלר, מעוניין הדומיניון בחיסול המערכת המדינית וכינונה של ממשלת-על. הדבר הופך אותם, לכאורה, ל”רשעים” מובהקים.
יתר על כן, מאפיינים של הדומיניון נראים כמו אנלוגיות למאפיינים היסטוריים של טוטליטריות ופשיזם. הערצת “המייסדים” כאלים מזכירה את הערצת המנהיג במשטרים טוטליטריים. השיבוט של הג’מהאדר והוורטה מזכיר את חוסר הכבוד לאינדיבידואליזם במשטרים כאלה. נוסף על כך, “המייסדים” נגועים בגזענות ומאמינים כי הם נעלים מן “המוצקים”. גזענות כגון זו הייתה, כידוע, מנת חלקם של משטרים “שליליים” לאורך ההיסטוריה, כמו מעצמות הציר במלחמת העולם השנייה. בדומה להיטלר שהאמין, ככל הנראה, שהסובייטים והאמריקאים לא יוכלו לנצח אותו מכיוון שהם שייכים לגזע מנוון ונחות, גם “המייסדים” נוטים לזלזל באויביהם “המוצקים”.
ברם, אפילו כלפי הדומיניון ניתן לזהות לאורך העונות התייחסות אמביוולנטית שיטתית. על אף כל האמור לעיל, פעם אחר פעם מוטלת בספק “רשעותם” של הג’מהאדר, הוורטה ואף המייסדים. בניגוד ליצירות ספרותיות, קולנועיות וטלוויזיוניות מסוימות אחרות, לא מדובר כאן במלחמת “בני האור” ב”בני החושך”.
כמה דוגמאות בולטות לעניין זה:
-גזענותם של “המייסדים” כלפי “המוצקים” מקורה ברדיפות שעברו המייסדים מידיהם בעבר. זאת ועוד, אחד מחברי הצוות הקבועים של הסדרה, אודו, שייך לגזעם של המייסדים. כלומר, רשעותם של מנהיגי הדומיניון אינה “טבעית” או מצויה בהם מלידה, אלא היא תוצאה של נסיבות היסטוריות וחברתיות.
-בפרק “המופקר” ( 3×06 The Abandoned) אודו מנסה לחנך ג’מהאדר צעיר לזנוח את האלימות שהוטבעה במטענו הגנטי על ידי המייסדים, ונכשל. ניתן לראות זאת כאנלוגיה לניסיון כושל לחנך מחדש אדם שחונך על ברכי אידיאולוגיות “שליליות”.
-בפרק “שבועת היפוקראטס” (4×04 Hippocratic Oath), באשיר ואובר’איין נלקחים בשבי על ידי קבוצת ג’מהאדר. מנהיגם נרפא באורח מסתורי מן ההתמכרות ל”קטרסל וייט”, ומעוניין שבאשיר ימצא תרופה גם לאנשיו. ניסיון זה נכשל בסופו של דבר, אך הפרק מדגיש את היותם של הג’מהאדר משועבדים לכוח חזק מהם, ואת התקווה (או תקוות השווא) לשחרור אפשרי שלהם.
-בפרק “עד המוות” (4×23 To the Death) צוות התחנה משתף פעולה עם הדומיניון כנגד חבורת ג’מהאדר מורדים, על מנת למנוע מהם להשתלט על טכנולוגיית שיגור מתקדמת. הג’מהאדר שלוחמים לצד אנשי הצוות מתגלים כבעלי כבוד, ובסופו של דבר הורגים את הוורטה האחראי עליהם, וואיון, על שפקפק בנאמנותם.
-בפרק 6×02 Rocks and Shoals נבחן שוב אופיים של הג’מהאדר. בסופו של דבר, הם מתגלים שוב כבעלי כבוד, וזאת לעומת הוורטה האחראי עליהם, אשר מעדיף לגרום למותם על מנת שהוא עצמו יוכל להינצל. למרות שהם מבינים זאת, חייבים הג’מהאדר למלא אחר הפקודות וללכת אל מותם ביודעין.
-הפרק “בגידה, אמונה והנהר הגדול” (7×07 Treachery, Faith and the Great River) מציג את וואיון 6, גרסא “פגומה” של וואיון, אשר מחליט לערוק לפדרציה בעזרת אודו. פרק זה עוסק בעיקר בשאלת הערצתם של המייסדים כאלים על ידי הוורטה, אשר מקורה בהנדסה גנטית.
באמור לעיל ניתן לראות אמירה כללית לגבי אלו המשתייכים לצבאות או ארגוני “רשע”, כדוגמת חיילי הצבא הנאצי או חברי ארגוני טרור פונדמנטליסטים. מהותם היא, מבחינתנו, שלילית באופן מובהק, שלא לומר מרושעת. בכך אין ספק. ברם, יש לזכור שגם הם, בסופו של דבר, בני-אדם, לטוב ובעיקר לרע.
התקופה שלאחר מלחמת הדומיניון- סימני שאלה
לרגע אחד של חסד לקראת סיומה של “חלל עמוק תשע”, כולם “טובים”. לראשונה, שלושת האויבים הותיקים- הקלינגונים, הרומולנים והקרדסים, נלחמים שכם אל שכם עם הפדרציה למען מטרה משותפת. אפילו המייסדים מסכימים בסופו של דבר להניח את נשקם, ונראה כי חוו שינוי כלשהו ביחסם אל המוצקים, בעקבות ריפוי מחלתם על ידי אודו.
ברם, סימני שאלה קשים עולים בקשר לעתיד. השאלה שנותרה בלתי פתורה מכולן (שלא לומר הוזנחה על ידי הכותבים) היא שאלת עתידו של הדומיניון. הדומיניון ממשיך להוות, ככל הידוע, את המעצמה החזקה ביותר במערכת. המייסדים הם עדיין מנהיגיה הדיקטטוריים של אימפריה בין כוכבית עצומת היקף ברביע גמא. אם אכן חוו המייסדים שינוי מהותי בייחסם אל המוצקים, יש להניח כי יתחרשו רפורמות פנימיות מקיפות בתוך הדומיניון, וקיים ספק בקשר לעצם המשך קיומו. לעומת זאת, אם ירצו המייסדים לשמר את עוצמתם, הרי שלא ניתן יהיה להתעלם מהדומיניון כמעצמת-על גם בהמשך.
שאלה מעניינת לא פחות, אם לא יותר, היא השאלה לגבי עתיד היחסים בין מעצמות רביעים אלפא ובטא. הקרדסים הם שעברו את השינוי המשמעותי ביותר. האיחוד הקרדסי עבר תקופה של מספר שנים קשות במיוחד, אולי הקשות בתולדותיו. הדבר התחיל בהרס כוחו של המסדר האובסידיאני, והמשיך בתקופה של חוסר יציבות שלטונית, מלחמה קשה כנגד הקלינגונים ולבסוף הצטרפות לדומיניון. מלחמת הדומיניון, במיוחד, פגעה קשות בקרדסים. הדומיניון השתמש בחיילים הקרדסים כבשר תותחים לצרכיו, ועם היוודע הקמת המחתרת הקרדסית כנגד הדומיניון, החלו הג’מהאדר לפגוע באוכלוסייה הקרדסית האזרחית. בטרם הניחו את נשקם, הותירו כוחות הדומיניון חורבן בקרדסיה, וככל הנראה מאות מיליוני הרוגים. ללא ספק, מאורעות אלו יבטלו את מעמדה של קרדסיה כמעצמה לתקופה ארוכה, ולא ברור האם יוכלו אי פעם להשיב את עוצמתם הקודמת, מה תהיה צורת הממשל העתידית, ומה יהיה יחסן של שאר המעצמות אליה.
הקלינגונים גם הם חוו, כביכול, שינוי משמעותי עם חילופי השלטון בין גאורון למרטוק, “ידיד הפדרציה”. ברם, לא ידוע על רפורמות “חיוביות” משמעותיות כלשהן שמרטוק מתכנן ליישם. ראוי גם לתת את הדעת על חוסר היציבות הפנימית באימפריה הקלינגונית, שחוותה מלחמת אזרחים פחות מעשור לפני כן, ואשר מעלה ומורידה מנהיגים בשיטות אלימות. אם לשפוט על פי ניסיון העבר, סביר להניח כי הקלינגונים ימשיכו להוות בעלי ברית הפכפכים לפדרציה, אם לא אויבים.
הרומולנים אפילו לא נחשדים כמי ש”שינו את טבעם”. כאמור, עוד בטרם הסתיימה המלחמה נראה כי גורמים בפדרציה החלו לשים את דעתם לעתיד היחסים המתוחים עם אימפריית הכוכבים הרומולנית. זו הייתה ונותרה מעצמה מתחרה ומסוכנת. לאור ירידת מעמדם של הקרדסים, נמצאים הרומולנים שוב בנחיתות מול ברית אפשרית של הפדרציה והקלינגונים, וקיימת חוסר וודאות בקשר להתנהגותם לאור מצב זה. נראה כי אירועי הסרט “נמסיס” מוסיפים חוסר וודאות נוספת, ולא מפחיתים אותה.
בנוסף למעצמות ותיקות אלה, הוסיפה התקופה האחרונה של מלחמת הדומיניון שחקן חשוב נוסף, גזע הברין. לאור שותפותם עם הדומיניון כנגד המעצמות הותיקות, לא ניתן יותר להתעלם מן הברין בחישוב יחסי העוצמה המערכתיים. קשה לשער מה יהיו יחסיו עם המעצמות הותיקות, ולאילו בריתות יכניס עצמו.
מכל מקום, יש לשער כי עתיד הפוליטיקה הבין-מעצמתית ביקום מסע בין כוכבים יישאר הפכפך ומסובך, אלא אם כן תצליח מעצמה אחת להשתלט על המערכת כולה. העולם הפוליטי הבינלאומי שנגלה לנגד עינינו בסדרות “מסע בין כוכבים” הוא עולם של שיקולי עוצמה, בריתות ואינטרסים. הפדרציה מנסה, אמנם, לתמוך ולהפיץ את רעיונותיה האידיאולוגיים, אך בפועל נכנעת פעמים רבות לשיקולים “ריאליסטיים”. על כן, הסדרות והסרטים מתעתעים פעמים רבות בזהויות האויבים והידידים, ומעוררים מחשבה על מציאות החיים הפוליטיים הבינלאומיים בעולמנו.
תודה לאורי אביב, סובאטוי וחברי פורום “מסע בין כוכבים” בתפוז על עזרתם באיסוף החומר.
תודה לסגל “עולמות 2005” על אירוח ההרצאה המקורית.
אתר ISF
