מחקר מנורבגיה מזהיר כי פסולת פלסטיק ימית משחררת כימיקלי נצח ומתכות כבדות למקווי מים מתוקים, בעוד שמאמצי הניקוי אינם מצליחים להדביק את קצב ההצטברות של הזיהום
זיהום הפלסטיק מואץ למרות יעדים בינלאומיים שאפתניים למיגורו עד שנת 2030. מאמצי ניקוי אכן מסלקים כמויות ניכרות של פסולת מקווי החוף, אך במקביל ממשיך לזרום עוד ועוד פלסטיק אל מערכות ימיות ואל מקווי מים מתוקים. שם הוא משחרר כימיקלים מסוכנים המצטברים לאורך זמן.
מסגרת המגוון הביולוגי העולמית של קונמינג–מונטריאול קוראת למיגור זיהום הפלסטיק עד שנת 2030. אם היעד הזה הוגדר בבירור, מדוע עדיין לא יושמו צעדים משמעותיים שמחוללים שינוי אמיתי?
זיהום פלסטיק הוא הרבה יותר מאשר אשפה על החוף. פסולת פלסטיק ימית משחררת PFAS ומתכות כבדות אל מי אגמים ובריכות מים מתוקים קטנים, לעיתים ברמות העולות על ערכי הסף. עופות ובעלי חיים שותים את המים האלה. PFAS הם "כימיקלים נצחיים" המאיימים הן על המערכות הטבעיות והן על בריאות האדם.
משבר סביבתי שהולך ומחריף
נורבגיה היא ביתם של נופי טבע מרהיבים, שמספקים לנו פנאי, לימוד ומפגש עם הסביבה. כולם אומרים שהם רוצים להגן על הטבע, אבל האם באמת נעשה די? המציאות קשה: הסביבה מתדרדרת, מינים נעלמים, ואוכלוסיות רבות מצטמצמות במהירות. זה לא קורה מעצמו. זו תוצאה של בחירות אנושיות.
לפני שבעיה סביבתית הופכת לחריפה במיוחד, אנו נוטים לכנותה "אתגר סביבתי". בשלב הזה עדיין יש לנו הזדמנות לפעול. אחד האתגרים הסביבתיים הגדולים של זמננו הוא זיהום הפלסטיק. פלסטיק שמגיע בסופו של דבר לאוקיינוס ולחופים אינו נעלם. הוא מתפרק למיקרופלסטיק ונשאר בסביבה. הוא מאיים על החיים בים, על עופות, על בעלי חיים, ובסופו של דבר גם עלינו, בני האדם. זו אינה בעיה שאפשר להמשיך לדחות. צריך לפתור אותה עכשיו.
מדי שנה מגיעים יותר מ־19 מיליון טונות של פלסטיק לנהרות, לאגמים ולאוקיינוסים. ניסיונם של מתנדבים ושל ארגוני ניקוי מקצועיים ברור: כמויות גדולות של פסולת פלסטיק ימית נאספות ומפונות מאזורי חוף, אבל עוד פסולת ממשיכה לזרום מן הים ולהישטף אל היבשה. כך, שנה אחר שנה.
אנחנו מתמודדים עם מעין אפקט של "ריבית דריבית" בכמות הפסולת הימית המצטברת בנופי החוף. במערכת הקיימת, לא המתנדבים ולא הארגונים המקצועיים מסוגלים להתמודד באמת עם כל מה שכבר מצוי בסביבה, וגם לא עם כל מה שעוד ימשיך להצטבר. זו תהיה בעיה שתלווה אותנו עוד עשרות שנים.
מאמצי הניקוי אינם מצליחים להדביק את הקצב
מחברת המאמר השתתפה בניקוי פסולת ימית וגם חקרה את ההשלכות של פסולת פלסטיק ימית באזורי חוף. הממצאים מצביעים על ריכוזים גבוהים ומדאיגים של PFAS ושל מתכות כבדות בפסולת פלסטיק ימית שנאספה מאגמים ומבריכות מים מתוקים קטנים. הריכוזים שנמדדו במים המתוקים חורגים מערכי הסף הקבועים בתקני איכות הסביבה.
עופות וחיות בר נחשפים למזהמים כאשר הם שותים את המים הללו. הדבר נכון גם לבני אדם, כאשר הם צורכים בשר של בעלי חיים שרעו באיים חופיים, כמו כבשים. אגמים ובריכות מים מתוקים קטנים הם מערכות אקולוגיות סגורות. פירוש הדבר הוא שלמזהמים הסביבתיים "אין לאן ללכת", ולכן ריכוזם עולה עם הזמן. זה מספק לנו אזהרה למה שמתרחש גם באוקיינוסים, אלא ששם פשוט קשה יותר לזהות את התהליך במהירות.
יעד 7 של מסגרת המגוון הביולוגי העולמית של קונמינג–מונטריאול קובע כי יש למגר את זיהום הפלסטיק עד שנת 2030 כדי להגן על המגוון הביולוגי.
השאלה פשוטה: מדוע איננו נוקטים צעדים שמחוללים שינוי אמיתי?
התוכניות הלאומיות אינן מספקות
ממשלת נורבגיה הציגה כמה יעדים במסמך המדיניות הממשלתי מספר 35 לשנים 2024–2025 ובאסטרטגיית הפלסטיק הנורבגית משנת 2021. המסמכים הללו מתמקדים בעיקר באחריות יצרן, בצמצום ייצור הפלסטיק, בשיפור ניהול הפסולת ובצעדים למאבק בציוד דיג אבוד או לא מסומן. האסטרטגיה גם מדגישה את הצורך בהסכם עולמי בנושא זיהום פלסטיק ובפאנל מומחים בנושא כימיקלים ופסולת.
ובכל זאת, לנורבגיה אין תוכנית לאומית לניקוי הפסולת הימית שכבר הצטברה בסביבה, וגם לא לניהול הפסולת שעוד צפויה להגיע. בלי צעדים ארוכי טווח, ממומנים היטב, עבור נופי החוף של נורבגיה, המדינה תישאר תמיד בפיגור, בזמן שהפלסטיק ממשיך להצטבר והאתגר רק מחמיר.
יושמו אמנם צעדים טובים רבים, אך השפעתם עדיין אינה משמעותית דיה. הסוכנות הנורבגית לאיכות הסביבה הקצתה בשנת 2025 סכום של 27.9 מיליון קרונות נורבגיות לניקוי פסולת פלסטיק ימית, לעומת 80 מיליון קרונות לפני כמה שנים. קרן הסביבה של הקמעונאים בנורבגיה שואפת לנקות 55 אחוזים מקו החוף עד סוף 2025.
אלה צעדים חשובים, אך האם הם מספיקים כאשר זיהום הפלסטיק הוא אחד האתגרים הסביבתיים הגדולים של זמננו? צריך לזכור שאזור שנוקה בשנה אחת עלול להזדהם מחדש בשנה שלאחר מכן, בשל הזרימה הבלתי פוסקת של פסולת פלסטיק ימית הנישאת בזרמי הים ממקורות מקומיים וזרים כאחד. כפי שהצעדים נראים כיום, הם מספקים בעיקר פתרון קצר טווח למשבר שמחייב פתרונות ארוכי טווח.
שאפתנות ללא פעולה אינה מספיקה
איננו יכולים להמתין להסכם עולמי. פסולת הפלסטיק כבר נמצאת בסביבה. לכן עולה השאלה האם נורבגיה צריכה להקים מודל לאומי לטיפול בזיהום פלסטיק, בהשראת מערך התגובה הלאומי לדליפות נפט. אחת ההצעות היא להקים גוף מרכזי אחד, שירכז את כל השחקנים תחת קורת גג אחת ויישא באחריות כוללת לקביעת סדרי עדיפויות, להכוונת אמצעים אל המקומות שבהם הצורך הוא הגדול ביותר, ולבניית אסטרטגיות ברורות וארוכות טווח, לצד מימון מתאים וחלוקת אחריות מוגדרת.
סטודנטים באוניברסיטה מביעים דאגה עמוקה מזיהום הפלסטיק ומההשלכות שיהיו לו הן על הסביבה והן על בריאות האדם. הם העלו פתרונות בונים רבים, אך מדגישים כי מה שנחוץ באמת הוא פעולה פוליטית. הם חסרי סבלנות, ובצדק. אם אנחנו רוצים להימנע מזיהום סביבתי "לנצח", עלינו להתחיל להשיג כבר עכשיו את היעדים של מסגרת המגוון הביולוגי העולמית. שאיפות אינן מספיקות. הפעולה היא שקובעת.
DOI: 10.1016/j.heliyon.2025.e44232
עוד בנושא באתר הידען:
