סיקור מקיף

האם תאוריות פיזיקליות מורכבות יכולות להסביר למה אנו אוהבים להאזין למוזיקה?

במושב מיוחד באוניברסיטה העברית ניסו חוקרים להבין איך נשמעת מוזיקה תחת השפעת סמים, האם רובוט יכול לחקות תיפוף ולמה אנחנו כל-כך אוהבים מוזיקה

מעגל תופים בביר הדאג'. צילום רבקה זפרט
מעגל תופים בביר הדאג'. צילום רבקה זפרט

עיבוד והפקה של מוזיקה הם מהפעילויות הקוגניטיביות המורכבות ביותר שמבצע האדם. אפילו האזנה לשיר ילדים פשוט מערבת הפעלת רשת של אזורים מוחיים שונים, הרבה מעבר לאזורי השמע ובכלל זה אזורים המעורבים בעיבוד מידע מוטורי, רגשי ולשוני – לצד מערכות קשב וזיכרון. השפעת המוזיקה על חלקים רבים בגופנו ובמוחנו העלתה בשנים האחרונות את האפשרות שמוזיקה אינה רק קישוט תרבותי מענג אלא יש לה תפקיד ממשי בהישרדות האדם.

חלק מן התגובות של גופנו למוזיקה בולטות ומוכרות היטב לכל מי שהתרגש אי פעם מקטע מוזיקלי. תגובות אלו כוללות שינוי בדופק, הרגשת מחנק, צמרמורת ואפילו בכי. ואולם חלק מן התגובות סמויות ועדיין אין לנו תמונה ברורה אילו מערכות מושפעות יותר, מה הם המשתנים המוזיקליים שמשפיעים עלינו וכיצד פועלת האינטראקציה המורכבת בין תכונות המערכת הפיזיולוגית למוזיקה.

במושב מיוחד שהתקיים ב-18 בספטמבר באוניברסיטה העברית במסגרת כינוס בין-לאומי בנושא "תאוריית המורכבות", ינסו החוקרים להתבונן בחלק מן התופעות הקושרות בין המוזיקה, המוח והרפואה. דרכי הניתוח והמודלים שתורת המורכבות מציעה יסייעו להסביר, ולו חלקית, את הקסם שהמוזיקה מהלכת עלינו.

יו"ר המושב ד"ר רוני גרנות מהחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית מסבירה כי "הרעיון בכנס הוא לקשור בין התופעה המורכבת מוזיקה לבין התופעה המורכבת גוף ומוח אנושי. באמצעות תאוריית המורכבות אנחנו חותרים להבין את מכלול ההשפעות שיש למוזיקה על מוחנו וגופנו". מחקרה שעוסק בזיכרון מוזיקלי, שאותו ערכה יחד עם פרופ' ריצ'רד אבשטיין, מצא כי הגן הקובע את כמות הרצפטורים במוח קשור גם לזיכרון המוזיקלי שלנו. גן זה מתייחד בכך שהוא קשור לתפקוד החברתי ולכן מסיקים החוקרים כי מוזיקה היא עניין חברתי היוצר סוג של תקשורת בין בני אדם.

בהרצאה פתוחה לקהל הרחב סיפר ד"ר גיל וינברג, מנהל מדור מוזיקה טכנולוגית באוניברסיטת ג'ורג'יה טק, על כמה כיווני מחקר הבוחנים אפשרויות להרחיב את החוויה המוזיקלית באמצעות בניית ממשקים מוזיקליים חדשים. אחד הכיוונים הוא שימוש ברשת האינטרנט כדי לאפשר חוויית יצירה מוזיקלית שבה כל משתתף יכול להשפיע על התוצר המוזיקלי המשותף, שהוא מיזוג בין הרעיונות של כל המשתתפים. הפלטפורמה למחקר מתממשת באמצעות פיתוח של רובוטים מנגנים: רובוטים אלו שואפים לשלב היבטים של יצירתיות, רגש ושיפוט אסתטי עם יכולות חישוביות המאפשרות לרובוט לנגן עם בן אנוש. הרובוט המתופף "היילי" שפותח תחת מסגרת זו יכול להקשיב לנגן המנגן מולו בזמן אמִתי, לנתח את תבניות התיפוף שלו ולענות באלתור משלו. השילוב הזה מעודד גם את הנגנים האנושיים לחקור דרכי אינטראקציה חדשות עם בן זוגם הרובוטי. ההרצאה תתקיים באודיטוריום וייז, קמפוס אדמונד י' ספרא גבעת רם.

תלמידת המחקר דונה אבקסיס מהאוניברסיטה העברית, שערכה את המחקר במעבדתו של פרופ' שלמה בנטין ובהנחיית ד"ר רוני גרנות, תדבר על תגובות מוחיות לארגון הריתמי של רצפי צלילים. באמצעות רישום הפעילות החשמלית המוחית והשדות המגנטיים הנוצרים מפעילות זו אפשר לחקור את האופן שבו המוח מארגן את הצלילים לקבוצות או לתבניות. למעשה, גם כאשר כל הצלילים שווים בתכונותיהם הפיזיות (גובה, עצמה משך וגוון) אנו נוטים ליצור במוחנו קבוצות עם צלילים מודגשים ובלתי מודגשים – לרוב בקבוצות של שניים (כמו במוזיקת מארש) או שלושה (כמו בריקוד הוואלס). במחקרה מראה אבקסיס שעיבוד הצלילים מושפע ממיקומם ברצף אף שכל הצלילים שווים. צלילים הנמצאים במיקום מודגש לכאורה (כל ראשון בקבוצה של 2 או 3) מעובדים טוב יותר מצלילים במיקום לא מודגש.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן