סיקור מקיף

נחתת המאדים פניקס של נאס”א הצליחה להעביר את דגימות הקרקע למיקרוסקופ,הליך איסוף דגימות קרקע

עדיין לא נמסר אילו בדיקות נעשו על הדגימה, מסיבת עיתונאים צפויה הלילה בעשר שעון ישראל

החפירה הראשונה של פיניקס על מאדים, יוני 2008
החפירה הראשונה של פיניקס על מאדים, יוני 2008

אנשי נאס”א הצליחו להעלות בכף החפירה של פיניקס דוגמית מקרקע המאדים ולהכניס מקצת ממנה לתוך עמדת המיקרוסוקופ.

הדבר אירע ביום רביעי אך תמונות שצולמו יום לאחר מכן אישרו את קריאות החיישנים.

כזכור, בשבוע שעבר ניסתה נאס”א להעביר דגימת קרקע לתנור כדי לאפות אותה ולנתח את הגזים היוצאים ממנה.

לא ברור עדיין איזה סוג ניסוי ערכה נאס”א אך זו צפויה לכנס בשעה עשר בלילה שעון ישראל מסיבת עיתונאים בהשתתפות מדעני המבצע מנאס”א ומאוניברסיטת אריזונה.

תהליך איסוף דגימות קרקע
תהליך איסוף דגימות קרקע

5 תגובות

  1. מדוע הדגימה נישפכת על משטח שטוח שמאפשר לחלק גדול מהדגימה ליפול וללכת לאיבוד, ולא לתוך מיכל תחום עם דפנות? כמו כן מה הבליטות הבהירות על המשטח שנראות כמו ראשי ניטים? הפיזור שלהם על הלוח נראה לא אחיד וגם לא ממש סימטרי. מה זה?

  2. עמי:
    זה קצת מזכיר את הגילויים הסרנדיפים עליהם דובר כאן לאחרונה.
    מניסיוני האישי אני יודע שאם אני מחפש דבר מה במקום שבו אינני חושב ששמתי אותו, הסיכוי שאמצא אותו במעבר ראשון קטן – גם אם הם שם. רק אחרי שאני מחליט להתעלם מן הזיכרון שלי ולחפש כאילו מישהו אחר החביא את הדבר אני מסוגל למצוא אותו. הציפיות שלנו מאד מגבילות את קלט החושים (או את ניתוחו של המוח את אותו קלט).
    צריך לגייס כוחות נפש גדולים כדי להתגבר על מכשלה זו.
    אגב – עדיין אני מוצא לנכון להשתמש בזיכרון ככלי חיפוש ראשון וכשאני מחפש משהו – לחפש אותו קודם כל בזיכרון – לנסות לשחזר מה עשיתי אתו מאז הפעם האחרונה שזכרתי במפורש שהיה בידי ולהעלות ספקולציות ביחס למה שהייתי עשוי לעשות אתו. רק אחרי שכל זה לא עובד אני מגייס את אותם כוחות נפש ומחפש כאילו הייתי מישהו אחר.

  3. מיקרוסקופ זה גם טוב. ניתן לגלות הרבה מאוד במידה ואכן ניתן לשלוט בדגימה ולהתבונן בה מרחוק כפי שניתן להתבונן על כדור הארץ. חבל שעניין הגזים לא צלח. ניתן לספר כל כך הרבה מגזים אורגניים (אם כי בתכלס, אין כמו מראה עיניים). נקווה שהמיקרוסקופ יצליח לזהות יצורים שנראים כמו בעלי חיים. באופן אישי, לי אין ספק שהם נמצאים שם, אבל כן יש לי ספק באשר לקלות הזיהוי שלהם.

    אני רוצה לספר משהו קטן שקרה במכון מקס פלנק למיקרוביולוגיה ימית שבעיר ברמן שבגרמניה, שם עשיתי את עבודת הד"ר שלי: במשך מספר שנים עבד בחור גרמני שלא אנקוב בשמו על דגימות סדימנט ימי מחופי נמיביה. חקר את הסדימנט קדימה ואחורה והשתמש בשיטות רבות ואכן מידע רב הצטבר. לאחר שנתיים ניגש בחור אחר והתבונן בדגימות שנשתמרו במקרר בעזרת מיקרוסקופ והופתע לגלות את מה שלימים נחשב לחיידק הגדול ביותר בעולם. היו שם המון גולות קטנות אך גדולות בהרבה מכל חיידק וכל מי שהתעסקו בדגימות בזמנם לא שמו לב שהדבר העיקרי והגדול ביותר בסדימנט הוא בעצם בעל חיים שלא נודע למדע מעולם קודם לכן.