כך עולה ממחקר של חוקרים של החוג לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה שפורסם בגיליון דצמבר של כתב העת Journal of Risk Research מצא שלמרות שיעור ההתחסנות הגבוה בקמפיין “שתי טיפות” – כנגד מגיפת הפוליו
הנושא של “סרבנות חיסונים” עולה לעתים קרובות לכותרות במדיה ומטריד מאוד את רשויות הבריאות בכל העולם. ואולם, מתברר שאפילו הורים שאינם “סרבני חיסונים”, ואשר נוהגים לחסן את ילדיהם בהתאם לתוכנית חיסוני השגרה, עלולים להסס או לסרב לחסן את ילדיהם כאשר המידע המסופק להם אודות החיסון על ידי רשויות הבריאות הינו חלקי או מעורפל, וכשהם חוששים מפני בטיחות החיסון. על הממצא הזה הצביע מחקר שנערך במסגרת החוג לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה על ידי ד”ר ענת גסר-אדלסבורג, ד”ר יפה שיר-רז ופרופ’ מנפרד גרין, ופורסם בגיליון דצמבר של כתב העת Journal of Risk Research.
המחקר התמקד במבצע חיסון הפוליו שנערך בקיץ שעבר בישראל על ידי משרד הבריאות, בעקבות גילוי נגיף הפוליו במי הביוב במספר אזורים בארץ, ושבמסגרתו נקראו הורים בכל הארץ לתת לילדים עד גיל תשע את חיסון הפוליו המוחלש (OPV). הקמפיין, שכונה “שתי טיפות” הוכתר על ידי משרד הבריאות כהצלחה מרשימה, כאשר שיעור גבוה של הורים חיסנו את ילדיהם.
אך למרות שיעור ההתחסנות הגבוה – המחקר גילה שלראשונה, הורים שאינם מתנגדי חיסונים, ואשר נוהגים לחסן את ילדיהם בהתאם לתוכנית חיסוני השגרה, גילו הפעם היסוס, וחלקם אף סירבו לחסן את ילדיהם. המחקר התבסס על סקר שנערך בקרב כ-200 הורים, ובנוסף, על ניתוח 2,499 דיונים של הורים בבלוגים, פורומים, טוקבקים באתרי חדשות ודפי פייסבוק.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שאחד הגורמים המרכזיים להססנות ולסירוב ההורים לחסן – גורם שעלה מתשובותיהם של למעלה משליש מההורים שסירבו או היססו (32%) – היה חוסר אמון במערכת הבריאות. זאת, בין היתר, בשל הבחירה של מנכ”ל משרד הבריאות דאז, רוני גמזו, לתאר את הסיכון הכרוך במתן החיסון כ”אפסי”. כך לדוגמה, הסביר אחד ההורים בטוקבק: “אני רוצה דבר פשוט אחד: שאנשי משרד הבריאות לא ישתמשו בשפה כמו ‘לחיסון הזה יש 0% סיכון’. יש הבדל בין להגיד ‘לא נמצא קשר’ לבין ‘אין קשר’. אף עיתון מדעי רציני לא יטען לעולם את הטענה האחרונה, ואני חושב שהסטנדרטים צריכים להיות זהים כאשר פונים לציבור”.
כמו כן, 40% מההורים שהיססו או סירבו לחסן טענו שההסברים שסיפק משרד הבריאות ביחס לקמפיין ולחיסון היו סותרים ובלתי מספקים.
נוסף על כך, התברר שהעובדה שלחיסון ה-OPV לא הייתה תועלת עבור הילדים עצמם היוותה אף היא גורם מרכזי בשיקוליהם של ההורים, כשלמולה עמדו החששות מהסיכונים הכרוכים במתן החיסון. כך, 40% מההורים שסירבו או היססו הסבירו זאת בכך שהילד שלהם כבר מוגן, מאחר שקיבל את חיסון הפוליו המומת (IPV), ו-33% מהם תלו זאת בחששות ביחס לבטיחות החיסון.
גורם נוסף במערכת השיקולים היה התהייה באיזו מידה התפרצות מגיפת פוליו בארץ היא תרחיש ממשי. זאת, לאור העובדה שבפועל, לא היה בארץ אף מקרה של תחלואה בפוליו. בנוסף, 39% מההורים שהיססו או סירבו לחסן טענו שאחריותם הראשונה כהורים היא כלפי ילדיהם ולא כלפי החברה, ולכן הם אינם רואים סיבה לסכן את ילדיהם “לטובת הכלל”.
ממצא מעניין אחר שעלה מהמחקר היה שחלק מההורים שכן חיסנו את ילדיהם – עשו זאת מאחר שהאמינו שהחיסון מגן עליהם. זאת, בעוד שלמעשה, תינוקות וילדים המחוסנים בחיסון ה-IPV אינם עלולים לחלות בפוליו, אלא רק להוות נשאים של הנגיף, כך שחיסונם ב-OPV נועד ליצור “חיסון עדר” שיגן על כלל האוכלוסייה, אך לא על הילדים עצמם.
“ממצאי המחקר מדגישים את מרכזיותו של נושא תקשור הסיכונים ביחס למחלות ומניעתן בכלל, וביחס לחיסונים בפרט, ומצביע על הקושי של מערכת הבריאות במסגור נושא החיסונים כאמצעי למניעת מחלות”, אומרת ד”ר גסר-אדלסבורג, ראש המגמה לקידום בריאות בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה. “במקרה ייחודי זה, הקושי במסגור החיסון היה בולט במיוחד, לאור העובדה שה-OPV לא נועד להגן על הפרט (הילד), אלא על כלל האוכלוסייה”.
ואולם, לצד הקושי האובייקטיבי, הממצאים מדגישים גם את חשיבות השקיפות והאמינות בתקשורת בריאות. מתן מידע מלא וברור, כולל חשיפה של דילמות בנושאים שקיימת לגביהם אי-ודאות, מגביר את אמון הציבור ועשוי לשפר את שיתוף הפעולה שלו, במיוחד במצבי משבר בריאותיים. לעומת זאת, התייחסות פטרונית, שימוש בסלוגנים ומתן מידע פשטני (אמירות כגון “אפס סיכונים”) ולא מלא ומסרים המוצגים באופן דו-משמעי, עלולים לערער את אמון הציבור במערכת – מצב שעלולות להיות לו השלכות על שיתוף הפעולה של הציבור בהמשך. אף שקמפיין “שתי טיפות אכן נחל הצלחה במונחים של שיעורי ההתחסנות, הרי שאופן תקשור המסרים בו עלול להוות חרב פיפיות בהמשך.
16 תגובות
גיל
עשית ברית לבן שלך?
האם אתה מבין שאתה מסכן חסרים ישע, עקב אי הידיעה שלך? כשאתה מסיע את הילד באוטו אתה מסכן אותו, לא? סיכון פי מיליארד יותר גדול מאותו “פרוצדורה רפואית”.. כולו 2 טיפות על הלשון…
שוב, אם אני שוגה בפרט מסויים, אנא תקן אותי.
אני עצמי חוסנתי בעבר כנגד פוליו. הבן שלי חוסן בטיפת חלב ולכן הוא מוגן. לכן בפועל משפחתי היתה ממוגנת ולא בשום סוג של סכנה. בכך אגב גם הודו אנשי משרד הבריאות. מצד שני, לגרום לילד לעבור פרוצדורה רפואית לה הוא לא נזקק – זו עוולה אם לא למעלה מכך, במיוחד כשאותו ילד אינו יכול להחליט לבד על גורלו. סיכון קיים בכל דבר -אפילו בעזרת דף נייר ניתן להוציא עין וזכור לי יותר מידי טוב מה קרה בפרשת האלטרוקסין בה חברה מכובדת החליטה שלא לספר על תופעות לוואי עד שהיה מאוחר מידי.
כשדיברתי על משילות לא התכוונתי לחסן את מי שאינם יכולים לקבל חיסון אלא את מי שיכולים ובוחרים שלא לקבלו. ברור לי כמו שברור לכולם שכאשר הרוב מחוסן גם מי שלא יכול להתחסן יהנה מהחיסון הכללי. וברור לי כמו שצריך להיות ברור לכולם שאין להורה הזכות לסכן את ילדו בגלל כאלה שבוחרים שלא להתחסן. עליהם אין לי שום רצון להגן בטח שלא במחיר של סיכון הילד שלי.
האם מישהו מכם שהוא הורה בפועל, וטרח רבות עד שהפך להורה, יעז לסכן את החיים שהצליח להביא לעולם כי אחרים בוחרים לסכן את הציבור?
גיל
קראתי שוב את מה שכתבתי. נראה לי שאם תחשוב על זה, בפועל, אתה אפילו סיכנת את הבן שלך, ואת עצמך.
גיל
הסיכויים שחיסון OPV היה מזיק לבן שלך, הוא כל כך קטן שהוא זניח. ממה שאני יודע, בכל העולם יש מקרה יחיד של אדם שקיבל OPV לאחר IPV, וגם מקרה זה אינו מאומת.
מצד שני, יש קבוצות של אנשים שאינם מחוסנים שלא מבחירתם. דוגמה לכך היא אנשים שהמערכת החיסונית שלהם נפגעה בגלל כימוטרפיה. דוגמה אחרת היא קשישים.
אם מה שאמרתי נכון, אתה עדיין חושב שפעלת נכון?
כאב לילד בן שנתיים, לאחר שהבנתי שלא מדובר בחיסון שמיועד להגן על הבן שלי היה לי ברור שהוא לא יעבור שום פרוצדורה רפואית שלא נועדה להטיב איתו.
מאחר ואני עובד ומכיר את משרד הבריאות הבנתי היטב שמטרתם היא הגנה על אוכלוסיות שבוחרות שלא להתחסן. מאחר והבן שלי מחוסן כנגד פוליו ומקבל את כל חיסונים המיועדים להטיב איתו – הוא בטוח ואני מסתפק בכך. הבעיה היתה לא בדרך העברת המסר. הבעיה שלי היא עם המסר עצמו – רצון של פוליטיקאים לגרום לבן שלי לעבור פרוצדורה רפואית לה הוא אינו זקוק ועלולה לסכן אותו – גם אם באחוזים זניחים – וזאת במקום לפעול כנגד מי שבוחרים לא להתחסן וזאת בדרכים המראות על משילות, למשל לא להכניס לגן או לבית ספר ילד שלא חוסן כנדרש או ידוע ההורים שכל העלויות בין טיפול במחלה שכנגדה בחרו שלא להתחסן יחולו עליהם.
ואגב המחקר, לא הצלחתי לקרוא את המחקר השלם מאחר והקישור אליו אינו פעיל. בנוסף, כשמדברים על אחוזים – לא ברור לי מה משלים את האחוזים שפורסמו למאה אחוז או בקיצור, מהן התוצאות המלאות של המחקר.
בבקשה: http://aje.oxfordjournals.org/content/early/2013/10/04/aje.kwt203.full
וגם: http://aje.oxfordjournals.org/content/178/10/1579.long
אם צריך עוד משהו ספציפי .. רק תגידו
בנוסף, כדאי להכיר את IHR(2005) x
דוויד
המצב ידוע אבל חסר פתרון. צריך להסתדר עם מה שיש. ההצעות שלך לא יעבדו.
david
cama she ata tsodek aval tichtov bivrit
General
If you have a question, ask.
If you think you know the answer, supply references, as readers don’t know what is your level of knowledge in the subject
What a shame, the level of the discussion is below kindergarten
safkan
בחיסון ה-OPV אין כל סיכון – יש מקרה אחד בעולם, וגם זה בספק, שאדם שקיבל OPV והיה מחוסן ב-IPV, חלה בפוליו לאחר החיסון.
חיסון ה-OPV לא נדרש למי שכבר חוסן – הוא נדרש לחסן כאלה שיש להם בעיות במערכת החיסונית, כמו זקנים וכמו חולי סרטן שעוברים טיפולים, וגם אותם אידיוטים שלא התחסנו בכלל, בגלל שקרים ששמעו מכל מיני שרלטנים.
בנוסף, ארגון הבריאות העולמי היה סוגר את נתב”ג, אם משרד הבריאות לא היה פועל לפי הוראותיו.
בדוק את מה שאמרתי, ואני מחכה להתנצלותך.
ניסים
זה שאתה טיפש מדופלם – לא עושה את האחרים למטומטמים.
כך הדיפלומות שלך , אם הן בכלל מאקדמיה נחשבת, לא שוות פרוטה. אני שופט אנשים חגופם, ואתה לפי כל פיטפוטיך לא מבין גדול במדע. מעבר לתחומים מצומצמים ביותר אינך מבין דבר לעומק.
זה שאתה צועק באופן קבוע (לא רק עלי) לא מעיד על חוכמתך אלא מעיד רק שיש לך בעיה מנטלית (סינדום טורנט או משהו כזה). כמו כן, הצעקנות שלך היא ניסיון מביך להרשים בידענות מדומה שלך על ידי הרמת קול.
זה שאינך מבין במדע מעבר לרמת גובה הדשא – לא מסמיך אותך לתקוף אחרים שמבינים הרבה יותר ממך.
זה שאתה מדבר בבטחון על דברים שאינך מתמצא בהם – עושה רושם רק על הדיוטות.
וכמובן. כל מה שאמרתי בעניין החיסונים הם דברים נכונים. קישקושיך לא מעניינים.
safkan
בבקשה – מספיק להפיץ את הטמטום שלך. אין לך מושג קלוש על מה אתה מדבר.
לא יאמן….
עירן
חיסון פוליו פסיבי (ללא ווירוסים חיים) מספיק לגמרי בישראל.
החיסון האקטיבי נגד פוליו (ווירוסים מוחלשים לחיסון המעיים) היה מיותר. המידע שנימסר לציבור היה מוטעה כדי להמריץ אותו להתחסן בווירוס מוחלש, בפועל רק חלק _קטן_ מקהל היעד (נשאים במעיים) הפך למחוסן (במעיים) ולמרות זאת לא קרה שום נזק. פוליו הוא מחלה גבולית ורוב האוכלוסיה בישראל הופכת מחוסנת נגדו בלי שום קשר לזריקות החיסון. לכן, כאמור, חיסון פסיבי נגד פוליו מספיק. חיסון אקטיבי נגד פוליו בא בחשבון רק לאחר שמספר החולים _בפועל_ עולה על מספר מסויים, נניח יותר מ- 10 חולים בפועל (נשאים אינם נחשבים לחולים).
בסך הכל הציבור בישראל נהג ביותר בגרות ממשרד הבריאות וגילה התנגדות לחיסון האקטיבי. התוצאה (עד כמה שהבנתי) – משרד הבריאות נימנע מהחיסון האקטיבי השני ויתכן שביטל לגמרי את החיסון האקטיבי נגד פוליו . (אני אומר “כנראה” כי משרד הבריאות מצניע מאוד (מסתיר) את תוכניות החיסון הנוכחיות נגד פוליו, צריך לחפור כדי לוודא איזה חיסון פוליו קיים היום, אקטיבי או פסיבי).
דווקא חיסון נגד חצבת יותר מועיל מחיסון נגד פוליו, כי זו מחלה הרבה יותר נפוצה מפוליו בהעדר חיסון. לכן העדר חיסון נגד חצבת בהכרח יגרום להתפרצות המחלה בהיקף ניכר וגם לקורבנות. אפשר לשאול האם מספיק חיסון אחד נגד חצבת או הכרחיים שניים, וכן באיזה גיל לחסן.
זה לא ממש מחקר הוגן שכן רק לפני פחות משני עשורים שיטת החיסון הייתה שונה לגמרי ומספר החיסונים היה שונה .
היום בממוצע תוקעים לילד קטן 30 זריקות שונות , כל זאת לפני שמערכת החיסון שלו מוכנה והכל בשם הפאניקה .
ישנן מחלות כמו פוליו שרק פסיכי לא יחסן ילד נגדן ,עם כל הסיכון לכאורה שיכול להיות בחיסון כזה . אבל ישנן אחרות כמו חצבת שאין שום בעיה שהילד יהיה בגיל 3 לפני שיחוסן לראשונה מזה . בדיוק כמו בשנות ה80 וזה עבד מעולה אז .
בעיה אחת היא אכן מערכת הבריאות, והעומדת בראשה. בעיה שניה, יותר חמורה לדעתי, היא הורים שניזונים מאותם דיונים באינטרנט ולא שואלים את מי שמבין ברפואה, את הרופא שלהם.