תאי גזע בוגרים בלבלב היו אמורים לסייע בהתמודדות עם סוכרת. הבעיה היא, שכנראה איןתאים כאלה
במהלך החיים של מרבית הרקמות בגוף חלה תחלופת תאים: תאים זקנים מתים ותאים צעירים ממלאים את מקומם. השאלה איך הרקמות השונות מייצרות ומתחזקות את כמות התאים הדרושה היא אחת השאלות הבסיסיות בביולוגיה. בשנים האחרונות התגבשה הדעה שברקמות שונות מצויים תאי גזע, המסוגלים להתמיין לכל אחד מתאי הרקמה ולהחליף אותם כשאלה ניזוקים או מתים. מכיוון שתאי הגזע האלה עברו כבר התמיינות ראשונית לתאים המתאימים לרקמה מסוימת הם נקראים “תאי גזע בוגרים”; זאת בשונה מתאי הגזע העובריים, שלא התמיינו עדיין. מדענים תולים תקוות רבות בתאי הגזע הבוגרים; בעיקר בהתחשב בבעיות המוסריות שבהפקת תאי גזע עובריים; תאים אלה מופקים מעוברים בשלבי התפתחות מוקדמים.
כיום ברור שלתאי גזע בוגרים יש תפקיד מרכזי ביצירה ובתחזוקה של תאי דם, עור ומעי. זו היתה ההנחה המקובלת גם לגבי הלבלב. בלבלב נמצאים תאים מיוחדים הקרויים תאי ביתא, שמהווים חיישנים לרמת הסוכר בדם ומפרישים לדם על פי הצורך את ההורמון אינסולין. אינסולין גורם לתאים בגוף לאגור את רזרבות הסוכר. אצל חולי סוכרת נעורים מערכת החיסון הורסת את תאי הביתא וכתוצאה מכך החולים תלויים בזריקות אינסולין יום-יומיות. הצורך בתאי ביתא חדשים שיושתלו בגופם של חולים הוא קריטי – זו האפשרות היחידה לרפא מיליוני חולי סוכרת בעולם. אבל בשל שכיחותה הגבוהה של מחלת הסוכרת יש ביקוש רב מאוד לתאי ביתא ואין מספיק תאים להשתלה. התאים המיועדים להשתלה מגיעים מאנשים שאך זה מתו, ואפשר להשתמש בהם רק דקות ספורות לאחר המוות.
באופן תיאורטי יש כמה דרכים להגדיל את ההיצע של תאי ביתא להשתלה. דרך אחת היא לעודד חלוקה של תאי הביתא שנותרו ברקמת הלבלב, אולם מאמצים בכיוון זה לא נשאו פרי עד כה. לחלופין, אפשר להשתמש בתאי גזע עובריים, בעלי פוטנציאל חלוקה בלתי מוגבל, ולכוונם להתמיין לתאי ביתא. גם המחקר בכיוון זה לא נשא עד כה פירות משמעותיים, מה גם שברבות ממדינות המערב, וארצות הברית בראשן, מוטלות הגבלות חמורות על העבודה עם תאים אלה מסיבות אתיות.
דרך שלישית היא לבודד מהלבלב תאי גזע בוגרים, המיועדים באופן טבעי ליצירת תאי ביתא חדשים. עבודה עם תאים כאלה תמנע אפשרות של דחייה, וכן את הצורך בשימוש בעוברים למחקר. על סמך ממצאי מחקרים ועדויות נסיבתיות התקבלה הסברה שגם בלבלב יש תאי גזע בוגרים. בשל הפוטנציאל הרפואי הרב הטמון חוקרים רבים בעולם מקדישים מאמצים רבים בזיהוים ובבידודם, ומיליוני דולרים מושקעים בהקמת מרכזים לחקר תאי גזע בוגרים ובדיקת האפשרות להשתילם בחולי סוכרת, לפי שעה ללא תוצאות.
באחרונה התפרסם מחקר שערך החוקר הישראלי ד”ר יובל דור במעבדתו של פרופ' דגלאס מלטון מאוניברסיטת הרווארד, המטיל ספק בעצם קיומם של תאי גזע בוגרים בלבלב. דור הראה שתאי ביתא חדשים בעכברים בוגרים נוצרים על ידי חלוקה של תאי ביתא קיימים ולא על ידי התמיינות של תאי גזע בוגרים. המחקר פורסם ב-6 במאי בכתב העת “Nature”, זכה לכתבה נלווית ועורר תהודה נרחבת בקהילת המחקר הרפואי.
המחקר נערך בעכברים מתוך ידיעה שהביולוגיה של רקמת הלבלב בעכברים ובבני אדם כמעט זהה, וניתן לפיכך ללמוד מהתוצאות בעכברים על המערכת המקבילה בבני האדם. השיטה שבה השתמשו החוקרים קרויה “מעקב אחר שושלת היוחסין הגנטית”, ובה ניתן לסמן באופן בלתי הפיך תאים בגוף העכבר ולעקוב אחר גורלם זמן רב אחרי הסימון. החוקרים סימנו 30% מתאי הביתא בלבלב של עכברים צעירים, וכעבור שנה בדקו את שכיחות התאים המסומנים בלבלב.
אם תאי ביתא חדשים בלבלב נוצרים מתאי גזע, הצפי היה שכעבור שנה שכיחות הסימון תרד מכיוון שהם התפתחו מתאי גזע שלא סומנו בתחילת הניסוי. אם תאי ביתא חדשים נוצרים כתוצאה מחלוקה של תאי ביתא קיימים, שיעור התאים המסומנים בלבלב לא צפוי להשתנות. והתוצאה: שכיחות התאים המסומנים נותרה כשהיתה לאחר שנה (פרק זמן המקביל לשלושים שנות אדם).
בהמשך ביצעו החוקרים ניסוי נוסף. לאחר סימון תאי הביתא הקיימים בעכבר, נכרתו שני שלישים מהלבלב. בעקבות זאת נוצר בלבלב “מצב חירום”. מקובל היה לחשוב שבמצב לחץ כזה מגויסות עתודות של תאי גזע בוגרים, התורמים בצורה משמעותית ליצירת תאי ביתא חדשים. אולם בפועל התברר שגם במצב חירום זה תאי הביתא החדשים שנוצרו בלבלב הכילו את הסימון, כלומר מוצאם מתאי ביתא קיימים, ששרדו את הניתוח והתחלקו לתאי ביתא נוספים. מניסויים אלה התברר שבתוך הלבלב נוצרים תאי ביתא חדשים מתאי ביתא קיימים בלי שום עדות לתרומה של תאי גזע בוגרים. החוקרים מדגישים שהמחקר לא שולל את האפשרות שקיימים תאי גזע בוגרים בלבלב, אבל תרומתם ליצירת תאי ביתא חדשים היא שולית.
פרופ' מלטון, שהנחה את המחקר, אומר שהממצאים ישפיעו ללא ספק על הכיוון העתידי של המחקר למציאת טיפול לסוכרת. “הכיוון הקליני לריפוי הסוכרת יתבסס עתה על מציאת דרך להעצים את יכולת החלוקה של תאי ביתא”, הוא אומר. לדבריו, אם לחולים נשארו תאי ביתא בלבלב יש להתבסס על האפשרות הזאת, אך אם לחולים לא נשארו תאי ביתא בלבלב, משמעות הממצאים היא שהמקור היחיד לתאי ביתא חדשים יהיה ככל הנראה תאי הגזע העובריים”.
