החור השנה גם היה קטן בהרבה מהחור של השנה שעברה. המדענים בנאס”א אומרים כי מדובר בתנאי מזג אוויר מקריים ולא במגמה ארוכת טווח
כמו אמבה גדולה בשמים החור באוזון מעל אנטרקטיקה התפצל לשני חלקים שהתרחקו מאוד מהיבשת הדרומית. ההתפתחות המפתיעה היא הראשונה מסוגה מאז החלו נאס”א וסוכנויות פדרליות אמריקניות נוספות לנטר את החור באוזון, איזור דליל באוזון בגובה רב באטמוספירה – לפני למעלה מעשרים שנה.
תמונות לווין שצולמו במהלך השנת 2002, גם חשפו כי החור באוזון הצטמק בהשוואה לשנתיים הקודמות. “לראשונה נתקלנו בפיצול הזה בתחילת ספטמבר”, אומר קרייג לונג, מטאורולוג בסוכנות הימית והאטמוספרית (NOAA). לדבריו, הפרעות מזג אוויר בסטרטוספירה הם האחראים לפיצול הזה. יתרה מכך, החור גם הצטמצם בגודלו לפני ההתפצלות בגלל טמפרטורות חמות באטמוספירה, אומר פול ניומן, מדען בנאס”א החוקר את האוזון.
הסטרטוספירה משתרעת מגובה 10 ק”מ ועד לגובה של כ-50 ק”מ מעל פני כדור הארץ. שכבה זו מכילה ריכוזים גבוהים של אוזון המגינים על כדור הארץ מהקרינה האולטרה סגולה המזיקה של הקרניים הקוסמיות. קרינה זו עלולה גלרום לריבוי סרטן העור. למעשה ללא שכבה זו לא היינו יכולים להתקיים. מאז שנות השישים מודדים בלונים, לווינים ותחנות קרקע את החור הזמני באוזון מעל אנטרקטיקה במשך חמש שנים במהלך החורף והאביב בחצי הכדור הדרומי – הקיץ והסתיו שלנו.
בין השנים 1996 ל-2001 הגיע החור לשטח של 24 מיליון קמ”ר – שטח גדול יותר מיבשת אנטרקטיקה. החל מתחילת ספטמבר 2002, החור העונתי התדלדל לשטח של 15 מיליון קילוטמטרים רבועים בלבד. האוויר מעל הקוטב הדרומי נהיה הקר ביותר בחודשים אוגוסט וספטמבר. מזג האוויר הקפוא מתקשר ליצירה של עננים דקים, והכימיקלים הנפלטים מהמדינות המתועשות בלועים את מולקולות האוזון. עד אוקטובר, האוויר מתחמם והחור נעלם. המדענים אומרים כי המגמה של ספטמבר 2002 עשויה להיות מקרית והיא נגרמה כתוצאה מתבניות מזג אוויר זמניות ולא משקפת בהכרח מגמה ארוכת טווח, אומרים מדעני נוא”א ונאס”א.
