מה גורם ל”חור” באוזון?

האם האנושות היא האשמה הבלעדית בחור באוזון, או שאמנת מונטריאול הוכיחה כי החור באוזון נגרם לא רק באשמת הפעילות האנושית

לכאורה התשובה ידועה וברורה, פליטת תרסיסים וכימיקלים דוגמת כלור-פלואור-פחמני (סי.פ.סי), אלה נקשרים לאוזון שבסטרטוספרה ומפרקים אותו, שכבת האוזון כידוע מגינה אלינו ועל סביבתנו מקרינה על-סגולה, קרינה שבמנות גבוהות פוגעת ומזיקה לחי ולצומח. כדי למנוע את הפגיעה התחייבו ארצות העולם למלא את תנאי אמנת-מונטריאול, אמנה שמחייבת להפסיק ייצור ופליטת חומרים שפוגעים בשכבת האוזון.

עד כאן הכל ברור וידוע. נוסיף רק כי מאז כניסת האמנה לתוקפה (1987) מצפים החוקרים לראות את הצטמצמות ה”חור” בשכבת האוזון, כל שנה לקראת הקיץ מדווחים על “ירידה בשטח ה”חור” באוזון” ולקראת החורף מתברר כי ה”חור” שוב גדל. אז מה קורה כאן ? מדוע אין תגובה חיובית מידית להפסקת השימוש וההפצה של החומרים הפוגעים באוזון ?

מתברר כי לא רק אנחנו אשמים, כימיקלים/גזים שמקורם בטבע יכולים לגרום לנזק לשכבת האוזון, על פי מחקר שנעשה ע”י חוקרי נאס”א ופורסם ב-Geophysical Research Letters, חנקן מהווה את אחד הגורמים הטבעיים לפגיעה בשכבת האוזון, כאשר מגיע חנקן לסטרטוספרה הוא הופך לפעיל בעזרת אור השמש ומתרכב עם חמצן (אוזון) ויוצר תחמוצת-חנקן. החנקן שנמצא בדרך כלל בשכבות הנמוכות של האטמוספרה מגיע לסטרטוספרה ע”י מערבולות אוויר שנוצרות ע”י רוחות חזקות. על פי הממצאים לרוחות / מערבולות השפעה גדולה בהרבה ממה שחשבו. המחקר הראה כי בעקבות הרוחות וריבוי החנקן בסטרטוספרה נפגעה שכבת האוזון ברמה דומה לפגיעה ב 2004-2003 כאשר “סערות-שמש” “הפציצו” את האזור וגרמו לעליית רמת החנקן ולפגיעה קיצונית ברמת האוזון.

ההבדל בין הפגיעה ע”י סי.פ.סי. לבין חנקן ניתנת להבחנה שכן סי.פ.סי. מגיעים מהקרקע ופוגעים בחלק התחתון של שכבת האוזון ואילו החנקן פוגע באוזון בחלקה העליון של הסטרטוספרה, פגיעה שעל פי החוקרים אינה גורמת לסיכון מידי (בגלל המיקום) אבל מאחר ושכבת האוזון מתחממת תוך כדי קליטת קרינה על-סגולה, והחום מוקרן לקרקע, יתכן גורם נוסף שישפיע על האקלים העולמי.

אמנם מדובר בגורם טבעי אבל יתכן כי הפעילות האנושית המשפיעה על שנויי האקלים היא שגורמת לרוחות חזקות יותר באנטארקטיקה, רוחות שמערבלות את האוויר ומעלות את החנקן לסטרטוספרה כלומר שוב, למרות שהגורם נראה טבעי מסתבר כי לפעילות האנושית יד ורגל בהמרצת התהליך.

מקורות שונים מדווחים (חדשות לבקרים) על “צמצום החור באוזון” דווח שאינו מדויק שכן ה”חור נמדד בשטחו אבל גם בעומקו, על פי דווח “סוכנות החלל האירופית” European Space Agency (ESA), עומקו של החור באוזון שבר את כל השיאים, סך הכל איבדה שכבת האוזון ארבעים מליון טון. על פי תחזיות החוקרים ב 2018 יגיע ה”חור” באוזון לגודל של כ 25 מליון ק'מר בערך גודלה של אפריקה רק ב 2020 יחל ה”חור” “להרפא”, וב 2070 תגיע שכבת האוזון לרמתה הנורמלית.

למרות הודעות בתקשורת על ירידה בגודל ה”חור” צופים החוקרים כי אחרי בדיקת התוצאות יתברר כי 2006 לא היתה “שנת בשורה”.