בהתפרצות ההסטורית של הר הגעש בסנטוריני שאחראית לשינויים בהסטוריה של העולם העתיק נפלטו גם כמויות גדולות של כלור וברום שפגעו לתקופה ארוכה בשכבת האוזון, על כל ההשלכות הנובעות מכך
שכבת האוזון היא שכבה באטמוספרה בגובה של 30-20 קילומטר מעל פני האדמה, שבה ריכוז גז האוזון גבוה פי 30 מריכוזו בשאר האטמוספרה. שכבה זו אחראית לבלימה של למעלה מ-97 אחוז מקרינת ה-UV-B, שמסוכנת ליצורים חיים. פגיעה בשכבת האוזון עלולה לגרום לנזקים נרחבים לבריאות ולשגשוג מינים רבים.
רבים יודעים שהפעילות האנושית היתה אחראית לפגיעה קשה בשכבת האוזון, זאת בעקבות שימוש בחומרים שפלטו הלוגנים, כדוגמת כלור וברום, שמפרקים את האוזון. שנים רבות השיח הסביבתי נסב סביב החור באוזון שמעל אנטרקטיקה. בעשור האחרון ניכר שיפור בשכבת האוזון, תודות לפרוטוקול מונטריאול שהוביל להפסקת והגבלת הייצור והשימוש בחומרים שפוגעים בשכבת האוזון.
מחקר חדש מראה שהאדם אינו הסכנה היחידה לשכבת האוזון. ידוע שהרי געש פולטים לבה ואפר געשי שגורמים לנזק מכני באזור הר הגעש, גזים רעילים ואפר געשי שגורמים לחנק יצורים חיים בסביבת הר הגעש, אפר געשי שמסוכן לענף התעופה בטווחים של מאות קילומטרים, וכן לפיזור אירוסולים של גופרית באטמוספרה, שמקררים אותה ברמה עולמית.
המחקר בחן מה היתה השפעתה של התפרצות געשית גדולה, כדוגמת ההתפרצות של הר הגעש בסנטוריני יוון, על שכבת האוזון. התפרצות געשית חזקה ידועה זו, גרמה להחרבת התרבות המינואית ששגשגה באזור, לרעידת אדמה במצרים ויש שטוענים שהיא אף מאוזכרת ברשומות סיניות, בשל חורף ארוך מאוד, הרס יבולים ורעב. החוקרים גילו שהתפרצות זו שחררה הרבה מאוד הלוגניים – כלור וברום – ושמספיק היה ששני אחוזים מהם יגיעו לשכבת האוזון, כדי לגרום להרס של 90-20 אחוז מהאוזון בצפון חצי הכדור הצפוני. תקופת ההתאוששות של שכבת האוזון צפויה היתה לארוך כעשור (חשוב לציין שלא לכל התפרצויות הרי הגעש השפעה דומה על שכבת האוזון. בהתפרצות החזקה של הר הפינטובו ב-1991, למשל, השתחררו מעט מאוד הלוגנים מבטן האדמה).
מלבד תרומה של מחקר זה להבנת תהליכים אקלימיים היסטוריים, יש לו גם יכולת להעריך פגיעה עתידית אפשרית בשכבת האוזון כתוצאה מהתפרצות געשית.
ל
