ארטל הוא ממכון מקס פלנק, הפרס מוענק עבור מחקריו בתחום התהליכים הכימיים על פני שטח מוצקים
ועדת פרס נובל החליטה הפעם להקדיש את פרס נובל לכימיה לתחום פני השטח המוצקים, והעניקה בלבדית את הפרס לגרהראד ארטל ממכון פריץ הייבר באגודת מקס פלנק בברלין. ארטל, שמלאו לו היום בדיוק 71 אמר כי זו מתנת יום ההולדת הטובה ביותר שאפשר לתת למישהו.
“כאשר גרמני זכה אתמול בפרס בפיסיקה, היה ברור לי שלא יתנו לגרמני נוסף פרס נובל גם בכימיה. זהו הכבוד הגדול ביותר שניתן לחשוב עליו בחייו של מדען”.
יו”ר ועדת הפרס, לכימיה, גונאר פון היינה, אמר: “אנו רגילים לחשוב על כימיה כעל משהו דמוי נוזל או גז. ואולם כימית פני השטח היא מעניינת, חשובה ובעלת השלכות מעשיות וכימיה זו מתרחשת בפני שטח מוצקים”.
“חישבו על ברזל מעלה חלודה, חשבו על ממירים קטליטים בצינורות המפלט של כלי הרכב שלכם, חישבו על טכנולוגית תאי הדלק – בכל המקרים הללו, אנו מדברים על כימיה של פני השטח.”
לדבריו, המדע המודרני של כימית פני השטח החל להופיע בשנות השישים מתוך תהליכים ששימשו בתעשית המוליכים למחצה. ועדת נובל מוסרת כי פרופ' ארטל היה אחד הראשונים שראו את הפוטנציאל בטכניקות החדשות.
דיוק רב
פרופ' ארטל פיתח מתודולוגיה הקובעת בכמה תהליכים ניסיוניים שונים ניתן להשתמש כדי לספק תמונה שלמה של התגובות הכימיות של פני שטח מסוימים.
תחום מדעי זה דורש ציוד מתקדם כדי לבחון כיצד שכבות אינדיבידואליות של אטומים ומולקולות מתנהגים על פני שטח טהורים במיוחד של מתכת לדוגמה. זיהום יכול לשבש את כל המדידות, כך שהשגת התמונה השלמה על הריאקציה דורשת דיוק רב ושילוב של טכניקות ניסוי רבות.
לדברי חברי הועדה, פרופ' ארטל “ייסד אסכולות ניסויים באמצעות המחשת העובדה כי ניתן להחדיר את התוצאות אמינות גם לתחום מחקר בעייתי זה. בהמשך הצהרת הועדה נכתב: “התובנות שלו סיפקו את הבסיס המדעי של כימית פני השטח. המתודולוגיות שלו משמשות הן במחקרים אקדמיים והן בפיתוחים תעשייתיים של תהליכים כימיים.”
